ימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים


צפיתי בחלק הראשון של ימי בנימין ואהבתי. כתבתי על הסדרה והחלטתי להמשיך לכתוב בעניין לטובת הקוראים הנאמנים. אהבתי את זה שיש כאן סקירה ממצה של ראש הממשלה נתניהו על ידי עשיית פרק בנושא על ואז ירידה לנושאים קטנים יותר. ואז ניתן להתווכח לגבי כל נושא קטן בנפרד ולנהל דיון מסודר ובוגר.

חסר לי, כך על פי תחושתי לראות את נתניהו האדם. הייתי רוצה לשמוע נאום שלו בכיכר רחוב, נאום שלו בכנסת וכן קטע שלו מדבר עם משפחות שכולות. חסר לי לראות את נתניהו האיש באופן בלתי אמצעי שיעזור לי הצופה להתרשם מהאיש בצורה עצמאית ולא כתלוי במידע שנותן לי הכתב או הבמאי. וחבל, הם יכלו לעשות זאת כנספח בסוף כל פרק.

לענייננו, הפרק השני עוסק בסוגיה: האם נתניהו אידיאולוג או אופורטוניסט?

  • שלום – רואים את נתניהו מתנגד לשלום לפני שרבין נרצח. ולאחר הרצח מקדם שלום בטוח. ניתן לראות בזאת התקפלות אידאולוגית כי הוא רוצה לשרוד ולחילופין ניתן לראות פה התקפלות בתחום אחד בשביל למשך תחומים חשובים יותר וכן אפשר לראות כאן התחכמות. מה זה לעזאזל שלום בטוח? הוא תמיד הרי יכול להגיד אני בעד שלום, אבל רק עם זה בטוח והשלום של השמאל לא בטוח.
  • וכן לגבי היחס לעראפאת – בתחילה הוא לא רצה להושיט לו יד שהרי מדובר במרצח פלסטיני וכן גם אחיו, יוני נתניהו, נהרג בפעילות לשחרור החטופים באנטבה שנחטפו על ידי טרוריסטים פלסטינים. אולם נתניהו הבין שבהתנהלות בין לאומית אין ברירה ולכן הוא כן צריך ובפרט שאולי זה ישמר השלום. ניתן לחשוב שנתניהו טעה בכלל שהוא התנגד בפומבי ללחיצת היד עם ערפאת. אולם בשעתו הליכוד נאבק בשמאל שקידם את תהליך השלום עם הפלסטינים וגינה את לחיצת היד עם עראפאת כדי לגרום לציבור להזדעזע. ברם זה היה לפני חתימת ההסכמים, לאחר החתימה מה כבר הוא יכל לעשות בצורה שתועיל לישראל.
  • הסכם וואי – נתניהו התנגד לאוסלו אבל אמר שיכבד הסכמים מדיניים שישראל כבר חתמה עליהם. נתניהו אמר שהוא יפעל בהתאם לביטוי "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו". כלומר שכשיש פיגועים הסכם אוסלו מושהה. בהסכם וואי נתניהו נסוג מחברון והיה אמור להמשיך לסגת. אולם נתניהו לא המשיך, הוא טען שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבותם ולכן הוא לא חייב להמשיך בנסיגות. ניתן לראות כאן התקפלות, אך קל לראות כאן פעולה בוגרת של עצירת המשך הנסיגות לריק.
  • שחרור מחבלים משעל- נתניהו פעם התנגד ובפועל שחרר הרבה שבויים תמורת מספר מועט ישראלי. לגבי שחרור מהחמאס כולל אחמד יאסין, מדובר היה בהתנקשות כושלת בירדן בחאלד משעל. וניתן להבין מדוע נתניהו יתמוך במחיר כבד בשביל לשמר את הקשר עם ירדן. לגבי גלעד שליט זו בעיה קשה. מצד אחד הוא שיחרר הרבה מחבלים. מאידך ייתכן שהצבא זיהה צורך מורלי להרים את רוח החיילים להראות שהמדינה דואגת להם. וזה מובן לאחר שהקמפיין להשבת גלעד שליט הך אותו לסמל חשוב ולמרטיר מסכן השבוי אצל האויב. וזאת למרות שהוא פעל כנגד הנהלים, דבר שסייע לחטיפתו. (העיתונאי בן כספית אמר שגיבור הוא לא, "גלעד שליט הוא הרבה דברים, חוץ מגיבור. הוא חייל צעיר שנחל כישלון מבצעי-קרבי, נחטף בעודו לבוש סרבל טנקיסטים וחמוש מתוך הטנק שלו על ידי מחבלים. מאותו רגע, לא עשה דבר.")
  • התמודדות עם אובמה – אובמה החליט לגלות מעורבות אקטיבית בנושא השלום והפעיל לחצים. נתניהו החליט לבצע את נאום בר אילן ששם הוא מסכים להתקדם אבל דורש דרישות שהפלסטינים לא מסכימים להם כגון יישוב הפליטים, פירוז והכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בעצם נתניהו מסכים, כביכול, עם אובמה ואומר אבל.. יש שיגידו שהוא נגד מדינה פלסטינית וזה טריק כי הוא ידע שהם לא יסכימו ויש שיגידו שהוא תומך אבל הם לא הסכימו להתפשר.
  • ההתנתקות – בממשלת שרון נתניהו שימש כשר אוצר. ושר אוצר לא אהוב שידע שהוא פועל על ידי צעדים קשים שלא אהובים על ידי העם, אבל הוא חש שאין ברירה והוא חייב לעשות זאת. נתניהו התנגד להתנתקות אבל הוא ידע שהוא יפוטר אם לא יצביע בעד ברמה מסוימת. היה כמה הצבעות בנוגע להתנתקות ונתיהו הצביע פעמיים בעד עם הסתייגוית וארבע פעמים נגד. בהצבעה האחרונה הקובעת הוא הצביע נגד והתפטר לפני ששרון יפטרו. בההצבעות שהוא הצביע בעד, הוא ידע שאם הוא יצביע הוא יפוטר כמו שרים אחרים שפוטרו, ובכל מקרה יש רוב בכנסת. יש שיגידו שהוא אופרטיוניסט או שגה. אני חושב שכאן הוא הקריב את עצמו ופגע בתדמיתו כדי לקדם אינטרסים חיוניים למדינה במשרד האוצר. הרי ברור שהיה לו יותר קל להיאבק נגד שרון כשהוא מחוץ לממשלה ומתנגד באופן חריף וקולני.
  • אירן – יש שיגידו שהוא מכריז הכרזות נגד אירן כדי לאחד את העם וכדי לשמר את העם בנושאים של ביטחון כדי שיתמכו בימין והוא לא באמת מפחד מאירן כך שהוא אופרטיוניסט. ויש שיגידו שאירן היא חזקה פי כמה מהפלסטינים ובפרט שהם שם בשלטון קנאים דתיים השונאים את ישראל פועלים נגדה ולכן אירן היא מפחידה מאוד ויש למנוע ממנה גרעין. למעשה איראן גורמת לחלקים גדולים מהעולם הערבי לעבוד בשת"פ עם ישראל. אפילו הם נורא מפחדים מהאיראנים.

כמו שאתם רואים, כל אחד יכול כעת להתווכח לגבי נתניהו לפי סוגיה בתוך הנושא, עניין שמקל ללמוד ולהבין וכן מבגר את השיחה בנושא.

יש דיון האם הסדרה היא תעמולה למען נתניהו שהרי עמית סגל ימני. איני חש כך. למעשה תמיד מובאים כמה דעות שונות. מול דעת עמית סגל יש דעה שמאלנית של איש המתנגד לנתניהו וכן יש מרואיינים שהם נגד נתניהו כמו אחמד טיבי ויאיר לפיד.

ועם כל זאת לדעתי הסדרה עושה טוב לנתניהו, היא מראה את נתניהו עם אופי ולא רק כאוסף הנחתות של רצונות. בנוסף, יש אווירה דמונית נגד נתניהו, כעת ניתן לראות שזה מורכב. נתניהו איש שפועל בדרכים מורכבות ועומד על שלו בצורות שונות וגמיש כשצריך.

לחלק הראשון של ימי בנימין

3 מחשבות על “ימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים

  1. פינגבק: ימי בנימין – חלק ג וחלק ד- עמית סגל – הגיגים אחרונים | אלוהים איתנו – מחשבותיו של שמרן עצמאי

  2. קמיליה

    אני ממעטת לצפות בטלוויזיה. אבל בהשראת הפוסטים שלך על הסדרה של עמית סגל – צפיתי בכל הפרקים.

    מאוד נהנתי מקטעי הארכיון והיכולת להיזכר בהמוני אירועים, שאת רובם כבר הספקתי לשכוח.

    אבל לא חשתי שהחכמתי רבות לגבי השאלה מיהו בעצם בנימין נתניהו, ואיך ניתן להסביר הן את הישגיו והן את כשלונותיו. כולל מה ניסה לעשות ונכשל, ומה בכלל לא ניסה.
    מאוד חסרה לי ההתייחסות לאידיאולוגיה שמניעה אותו ולהשקפת עולמו. כולל להשקפת העולם שאימץ (או דחה) מאביו, בן ציון נתניהו.
    ביבי, שרה ויאיר כבני אנוש – לא כל כך מעניינים אותי.

    לפיכך די הזדהתי עם הביקורת של ד'ר רן ברץ על הסדרה.

    https://www.makorrishon.co.il/opinion/192717/

    קטע מהביקורת:
    " … . לצד הישגי המדיניות הרבים והמרשימים של נתניהו, יש לו גם כישלונות – ואין כוונתי לטעויות טקטיות, כמו ההתנצלות בפני הטורקים אחרי משט המרמרה, אלא לאימוץ מדיניות שגויה. נתניהו אחראי לשיפורים בממדים היסטוריים במדדים ביטחוניים, כלכליים ובינלאומיים רבים, אבל גם מכתיב מדיניות בעייתית בנושאים שונים. למשל, בביטחון אפשר לתמוה על ההפרזה הגדולה באיום המנהרות או בתועלת טילי היירוט, או לבחון לעומק את אי־התקיפה באיראן, אירוע שמן הסתם יש עוד הרבה מה לחשוף עליו. גם בניהול הכלכלה ניכרת בשנים האחרונות נסיגה. ומעל הכול מתנשאת סוגיית־העל של שירות המדינה, שתחת נתניהו הפך לישות אוטונומית, והכוונה איננה רק לדיפ־סטייט המשפטי ולקריסת הפרדת הרשויות בישראל, אלא גם למשרדי החינוך והביטחון הענקיים, שניוונם ונזקם הולכים ומצטברים, והם משוועים לרפורמות משמעותיות.

    נקודת פתיחה נמוכה
    נושאים מסוג זה, שחשיבותם ההיסטורית עצומה אך הם נזנחים בסיקור התקשורתי לטובת עניינים טפלים ורכילותיים, בקושי מופיעים אצל סגל. זהו פספוס משמעותי בהצגת נתניהו והבנתו. נתניהו אמר לי פעם שהוא עוסק בפוליטיקה (politics) כדי לממש מדיניות (policy). אין חולק על כך שיש לו מטרות מובהקות בתחומי מדיניוּת שונים, ויתר על כן, שמדיניותו נגזרת במידה רבה מהשקפת עולם סדורה. כדי להבין את נתניהו ואת "ימי בנימין", חייבים להסביר גם אותה … "

    Liked by 1 person

    1. GeorgVon1 מאת

      תודה קמיליה. אכן חסר מהי משנתו. ואני משער שקשה לדעת מהי משנתו. לכן עמית סגל בחר נושאים מרכזיים לטעמו בנוגע להתנהלות של נתניהו בפועל ולא מהי האידאולוגיה שלו.

      אני משער שנתניהו כמו טראמפ יודע שלא צריך לפרסם מהו רוצה לקדם מבחינת אסטרטגיית
      -על ואידאולוגיה וכדומה. לליכוד אגב כבר אין אפילו מצע. העניין מקשה על המתנגדים והאויבים לטרפד מהלכים.

      ואכן כמו שאת אומרת זה חסר. אך קשה יהיה למצוא תוכן אמין בנושא כעת.

      ואני גם מסכים איתך שזה לא מחדש הרבה. זה פשוט עושה סדר ומציג את נתניהו הפוליטיקאי בצורה שמעבר להחלטות ומשפטים. פשוט סיפור של עשייה מרכזית שלו. וזה עדיין חשוב.

      לא ידעתי שרן ברץ כתב על העניין. כעת אלך לקרוא מסודר. תודה לך על הלינק.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.