בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת


פעם התעניינתי לגבי השימוש בשם האם ושם האב ביהדות, כגון דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. וגם מי שלא הולך לבאבות ושאר מטפלים רוחניים, יודע שנהוג לגבי תפילות בדת היהודית להזכיר את שם האם, ובעליה לתורה, בכתובה ואזכרת נשמות, מזכירים את שם האב. העניין לא ברור מדוע ולא ברור מדוע לא עשו זיהוי אחיד לכל המקרים. לא ברור מדוע נוצר פיצול בעניין והעניין תמוה. שמתי לי זאת ברשימת נושאים לכתיבה בעבר וכעת חשבתי שהגיע הזמן לדון בכך.

כזכור, נהוג לעניינים מסוימים להשתמש בשם האב כזיהוי האיש ובעניינים מסוימים את שם האם. נניח לעליה בתורה או בשטרות משתמשים בשם האב, כגון יוסף בן שמעון. ובענייני רפואה-תפילה לרפואה את שם האם כגון יוסף בן דינה .

ונשאלת השאלה מדוע העניין כך?

הדתיים נוהגים לענות שבענייני רוחניות וזיהוי הולכים לפי האב ובענייני רפואה לפי האם. וזאת כי צריך יותר רחמים. וכן כי האמא כנראה אימו, ופחות יודעים מי האב, שמא חלילה אולי היא הייתה עם כמה גברים ואז יש בעיה בזיהוי מבחינת יעילות התפילה – וכאן לא ברור מדוע עד עכשיו לא חששו בבעיות של זיהוי, וגם בונה עולם יודע הכל, אז הכיצד יכולה להיות בעיה של זיהוי?! ויש האומרים שהאשה רחמנית ומזכירים את שם האם כדי שה' יעזור לנו כמו אמא. ולא ברור מתי ההמצאה של יותר רחמים דרך הזכרת האשה התפתחה. וכן יש האומרים שהאשה פחות עושה עוונות ולכן יש על שמה פחות קטרוגים, אולם למעשה, זה שם הבן או הבת ולא אמור להפעיל טריגר לגבי שם ההורים, וגם את מי אנו מרמים, האל הרי יודע הכל והכל מסונכרן אצלו, עושים מאיתנו צחוק?

וזה הפוך מהביטוי כרחם אב על בנים. ונאמר בתהלים ק"ג י"ג "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו". ונשאלת השאלה הרי לכאורה האם רחמנית יותר, היא מטפלת יותר בילדים וסובלת צער הלידה, ועל כן מדוע כתוב כרחם אב ולא כרחם אם על בנים?

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן (וידוע הסיפור המחריד של יואב לגבי כרחם אב על בנים – הסיפור בקצרה הוא כך: פעם אחת שמע יואב בן צרויה שדוד המלך אומר כרחם אב על בנים וכולהו. התפלא מדוע לא כתוב כרחם אם על בנים. הלך ועשה ניסוי. מצא לו איש שעובד קשה למען ילדיו, 12 במספר, וכל היום אשתו מטפלת בהם והוא עובד קשה. הציע לו יואב למכור אחד מבניו וכך יוכל לכלכל את ביתו ברווחה. סירב האיש ונזף ביואב על שאלתו. הלך לאשה והיא לבסוף הסכימה למכור בן אחד. בלילה האב שם לב ושאל את אשתו. סיפרה לו, התחיל מפיל עצמו על הארץ מרוב צער. למחרת חגר כלי זין ולקח הכסף, דמי מכירת הילד להשיב ליואב, והלך להתעמת עם יואב בן צרויה. פגש את יואב בן צרויה וביקש הילד חזרה ויואב לא הסכים. איים עליו ויואב החזיר לו הילד. אמר יואב אכן דוד אמר נכון שהאב על אף שהוא טורח קשה דואג לילד ומרחם עליו יותר מהאם שעבדה פחות קשה ועדיין מכרה ילד אחד כדי לחיות ברווחה. קישור למקור), אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. וכן אפשר לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן, אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. ובנוסף אפשר גם לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ויש ועוד ועוד ביאורים שלא מרגשים אותי שבהמשך אוסיף בקישור.

ואני תוהה לעצמי לגבי האמירה שצריך את שם האם, הרי ברוב השימוש בתנ"ך מוזכר גברים ושמות אב ובתי אב וכולהו. אם כן משמע שנקטו קודם בשם האב לזיהוי האדם בכל נושא, לכאורה גם בתפילות. ולא רואים בכלל שכזה חשוב להשתמש בשם האם בתפילות שזקוקים לרחמים. ועל פני הדברים, לכאורה, אפשר אם לא יודעים את שם האם או שזה לא נוח, להגיד זיהוי אחר אם רוצים – לדוגמה, אבישג השונמית. כגון שם האב או לפי אזור מגורים או כינוי ידוע. וכן התופעה של הזכרת שם האם היא מאוחרת יותר מבחינת האזכור במקורות, העניין לא נמצא בתנ"ך. אם כך ניתן להניח שהוסיפו את את המנהג של שימוש בשם האם יותר מאוחר משם האב – ועל כך גם בקישור להרחבה בסוף.

ועניין זה היגיוני כי האב היה הרבה יותר חשוב בדרך כלל מהאם. וממילא התרבות נטתה לחזקים יותר והם היו גברים. (אם כי מצב רוב הנשים היה יותר טוב מרוב הגברים – שלא התרבו בכלל וסבלו מאוד.)

ואם כך נשאלת השאלה מה גרם לכך ששם האם החל להיות מוזכר לגבי רפואות?

ואולי יש להגיד שהאמא יותר מטפלת בילד ולכן היא זאת שלקחתהו לרופא, השמאן, איש הדת, הנביא, איש האלוקים וכולהו. ושם שאלו מי הילד? והכריזו למטפלים הוא "שמעון הבן של מסעודה". ואם בעל השם שעזר לילד אז אמר שהוא רוצה להתפלל אזי המשמשים אמרו לו תגיד כבר שמעון בן מסעודה, אנו לא יודעים מה שם האב, הוא לא הגיע, זה לא כזה חשוב, העיקר תתפלל. ונראה במקור התפילה לא הייתה צריכה זיהוי מעבר לכוונת המתפלל, אולם אולי נצרכי הישועות ביקשו דיוק כדי להרגיע את נפשם הלחיצה ולייעל הטיפול לייצר ביטחון.

ברם ישנה אופציה שלמדתי מ"הרב" מברלנד ודומיו, חישבו מה יקרה אם אותו באבא עושה ישועות חושק בהוד שביופיה של אימו של אלחנן? איך הוא ידע מיהי?! איך הוא ידע את מי הוא רוצה לצוד ולפתות בלילה?! לכן הוא צריך לכרות מידע ולחלץ באמצעות הילדים את שם האם. שוו בנפשכם ודמיינו, נניח שמגיע אל "הצדיק" או הכומר ילד חולה עם אמא יפהפייה. הצדיק עושה איזה טקס רפואי. לטובת הילד ומבקש כסף ואז הוא אומר שהוא רוצה להתפלל. ועל כן הוא שואל מה שם הילד. ואומרים לו ששם הילד הוא אלחנן. הוא שואל אלחנן מי?! ועונים לו: אלחנן בן יעקב. והוא אומר בעצימת עיניים ובפרצוף מלא חשיבות גורלית, "אני מרגיש שצריך את שם האמא"… ואז אומרים לו: אההה, אלחנן בן מסעודה. וכעת המטפל יודע על מי לברר ואת מי לחפש וכיצד לעשות און, הון ושלטון.

מה דעתכם?

לעיון נוסף ניתן לעיין בלינק.

24 מחשבות על “בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת

  1. אל רום

    מאוד מענין.

    חבל רק שלא נגעת בעוד תובנות בלינק שהפנית אליו. נושא של כשפים. נשים שתפילותיהן נענו במקרא ועוד…

    לדעתי, ייתכן בהחלט שכיוון אחר צריך להיבדק פה, ועוד אבדוק אותו, וזה שהאלוהים, הוא משורטט או נתפס גם כנקבה (שכינה).

    עוד אחקור בדבר….

    תודה

    Liked by 2 אנשים

    1. GeorgVon1 מאת

      אל רום, לא חסר גם תפילות של גברים שנענו. וכן שעובדה שהמנהג החל די מאוחר.

      לגבי כשפים, אין עדיין הרבה מכשפות רוב הנשים לא מכשפות, אז במה זה עוזר? וכן שזו סברה שבחיים לא שמעתי – והיא לא קיימת בזיכרון הקולקטיבי של הדתיים

      ולגבי מה שאתה רוצה לחקור, זה מעניין ויצטרך גם להסביר מדוע דווקא בישועה ורפואה מזכירים את שם האם

      אהבתי

      1. אל רום

        מענין כאן אכן, מסדר מועד, מסכת פסחים, מצטט דף סח, א גמרא:

        שכינה כאן במחנה צדיקים רבא רמי כתיב (דברים לב) אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא אחויי מחיי מרפא לא כל שכן אלא אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה כמו שמחצתי ואני ארפא ת"ר אני אמית

        Liked by 1 person

          1. אל רום

            טוב, זוהי השערה רק בשלב זה, עוד אחקור. אבל, מי שמתפלל, תמיד צריך לשוות השכינה כנגדו. השכינה הינה נקבה. ומושלכת על האם. כלומר, זיקה בין דמות נקבית, לבין רפואה שלמה או בכלל, כפי בציטוט לעי"ל.

            Liked by 1 person

          2. אל רום

            מענין גם כאן בויקיפדיה, ערך "שכינה", לא רק התיאורים הכלליים של אפיוני השכינה, אלא מצטט:

            "שכינה מוזכרת כמי שנמצאת לעזור לחלשים כמו החולה ששכינה למראשותיו." ( על פי: תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד א'.).

            כאן לויקיפדיה:

            https://bit.ly/3y1yCq9

            Liked by 1 person

              1. אל רום

                טוב, זה מה שאני מנסה לחקור ולהבין, עד כמה זה רלבנטי. צריך קצת סבלנות רק, ואולי נעלה על זה, בצורה יותר קוהרנטית ומעמיקה…… הכיוון מבטיח. אבל, זה רק קריאת כיוון. לא היעד הסופי עדיין….

                Liked by 1 person

  2. max maxmen

    למה במקרא תמיד בן הוא בן של אב, כי חוקי המשפחה לא מובנת מאליו. כלומר ציון האב בא לומר שיש לאבא בן מה שאין כן לגבי האימא אין ספק. זה בא גם לומר על הבן שהוא בן אדם ולא ממזר או שכיר חרב וכדומה.
    כבר בתחילת בראשית המקרא מונה זה ילד את זה והוא ילד את זה וכו'. ובצניעות שם תראה אייך המקרא מרמזת על ממזרים בזה שפתאום הבנות יולדו להם = לגברים א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, "יֻלְּדוּ לָהֶם". ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, "וְיָלְדוּ לָהֶם":

    בהמשך אחרי המבול אותו סיפור והפעם במקום ילד אנו מקבלים "יצא" : יג וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים–וְאֶת-נַפְתֻּחִים. יד וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר "יָצְאוּ" מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים–וְאֶת-כַּפְתֹּרִים.

    לסיכום הסגה הזה: כבוד הוא לאדם שיש לו אבא ולכן שקוראים בשמו קוראים גם את שם אביו. ואם לא קוראים את שם אביו, כולם מתחילים לשאול האם הוא ממזר או הסופי וכדומה.

    עכשיו מאותו סיבה אגב אישה תמיד נקראת בשם בעלה וככה היא קוראת לילדים שלה בשם בעלה. בהמשך שהמציאו שמות משפחה, שוב נשים נקראים על שם משפחת בעליהן וככה ילדיהן.
    כלומר אם רח"ל נקרא לאדם על שם אמו ?! מה זה אומר על האדם ועל האימא? והנה יש לנו סיפור מקראי שכזה.
    "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'."

    (אגב: הפמיניסטיות שלא מוותרום על שם המשפחה לפני הנישואין, עושות צחוק מעצמן. זה כאילו הן מצהירות ברבים שהן וילדיהן לא לגמרי של בעליהן. ילד כזה שיבוא בחיידר ויאמר ששם משפחתו היא "שלום ניר מוזס", הילדים יצחקו ממנו או יהיה לו שכל בעצמו ולא יגלה להם את כל רשימות השמות של המשפחה. זה רק מדגים כמו בורות יש באדם הפוסט מודרניזם)

    לגבי תפילה לרפואה:
    ברור שכביכול הקב"ה יודע את שם אמו. אבל נדרש מאדם לדבר\להתפלל נכון, ונכון ובטוח הוא שהוא בן של אמו. מה שאין כן כלפי אביו.
    אבל יש עוד נקודה חשובה שצריך להבין לגבי תפילה בציבור דווקא.
    תפילה בציבור היא לא כתפילה להקב"ה ביחיד שהאדם פונה ישירות להקב"ה. תפילה בציבור, מיועדת לתשומת לב הציבור עצמו שינסה לעזור לחולה בכל דרך. אם זה סתם עזרה ואם זה יעוץ רפואי ובירור על רופא טוב וכו' וכו'.
    כלומר הקב"ה עוזר גם דרך מלאכים חיים שזה הציבור. שאתה מתפלל להקב"ה והקב"ה רוצה לעזור לך, הקב"ה תלוי לגמרי בציבור האם הוא ציבור אכפתי או ציבור של רשעים. אז אייך מעוררים את הציבור ?! נאמר את שם האב? לכל אחד בציבור יש חשבון ארוך עם האב הזה. ככה שעצם זכירת האב יכול אפי' לגרוע ולהזיק. ולכן מזכירים את שם האימא וזה מעורר רחמים בציבור והציבור נכנס לפעולה. והנה התוצאות מדברות בעד עצמם.

    Liked by 1 person

    1. GeorgVon1 מאת

      מה שאתה מביא לגבי לעורר רחמי ציבור, הוא רעיון נאה, כלומר האב יכול לעצבן, האמא פחות ולכן הזכרת שמה מעוררת פחות אנטגוניזם.

      בכל מקרה, פשוט יכלו להזכיר פלוני ממקום פלוני בלא שם האם כלל

      Liked by 2 אנשים

          1. max maxmen

            יותר נכון "אמא" מעוררת יותר רחמים. ולכן הנביא אומר כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.

            ידוע הסיפור של בחור ישיבה מאמריקה שלמד באירופה וחלה רח"ל. וראש הישיבה טיפל בו ולקח בשבילו את כל הרופאים הטובים. בלי לספר לאימא האלמנה שבנה חולה. ושום דבר לא עזר והבחור נפטר רח"ל.
            עכשיו אי אפשר כבר לא לספר לאימא. בקיצור האימא אחרי הלוויה שואלת את הראש הישיבה למה לא סיפרתם לי על מצב בני?. הראש ישיבה: לא רצינו לצער אותך וחשבנו שנצליח להציל אותו וגם התפללנו כולנו וכו' וכו'
            האימא: אבל מנעתם מבני תפילות של אימא !! הראש ישיבה השתתק.

            לסיום אין שום ספק שחולה בעצמו מעורר רחמים בציבור אבל עם מוסיפים את האימא ואת אשתו ואת הילדים לתמונה, הציבור ממש נטרף לעזור. ולכן תמיד טוב שנדע על החולה יותר משם פלוני וזהו.

            Liked by 1 person

              1. max maxmen

                למה אתה חשוב שזה מאוחר. דוד המלך אומר בטבעיות (תהלים פרק פו)
                (טז) פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ:
                (תהלים פרק קטז)
                (טז) אָֽנָּ֣ה יְקֹוָק֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ אֲֽנִי־עַ֭בְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶ֑ךָ פִּ֝תַּ֗חְתָּ לְמוֹסֵרָֽי:

                זה גם גמרא מפורש במסכת שבת דף סו עמוד ב
                אמר אביי, אמרה לי אם: כל מנייני (סגולות) – בשמא דאימא (רש"י מסכת שבת דף סו עמוד ב
                בשמא דאמא – פלוני בן פלונית.)

                לסיכום. אין שום הזכור במקורות שמזכירים אבא ברפואה. מה שיש זה או כמו אצל משה ומרים שלא מוזכר אפי' השם שלה (מכאן ההלכה שלא מזכירים את שם החולה שהתפילה בפני החולה), או דווקא יש הזכורים כמו לעיל מתהלים והגמרא. ולכן לדעתי תמיד הזכירו את האימא ולא האבא שהתפללו על חולה.

                Liked by 1 person

                1. max maxmen

                  אני אוסיף על פי מה שהסברנו לעיל שאימא מעורר יותר רחמים. אפשר לשים לב שהתורה רוצה לעורר רחמים אצל
                  האדונים החזירים של העבדים, התורה משתמשת עם אותו לשון "וינפש בן אמתך" (שמות פרק כג)
                  (יב) שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר:

                  ברצוני להוכיח שהשימוש עם שם האימא היה טבעית תמיד.

                  Liked by 1 person

  3. קמיליה

    אכן מעניין.

    אוף טופיק,

    אני מקווה שימצאו כאן מי שיצליחו להתענג מבלוג די יוצא דופן זה.
    שמו בישראל "עונג שבת".
    מדי יום שישי הוא שולח למייל, של הבוחרים להרשם אליו, 2-3 פרקים חדשים.

    https://onegshabbat.blogspot.com/?m=1

    קטע מאחד מפרקי שבוע זה. חלק מסדרה על שירי הערש בתקופת העליה הראשונה
    (מה שמכניס לפרופורציות אחרות את הבעיות שלנו ב 2021):

    ————————-

    " …. שיר הערש 'שלאָף מײַן קינד' (נום ילדי) חובר באודסה בשנת 1892 על ידי הסופר הנודע והאהוב שלום רבינוביץ, הלא הוא שלום עליכם. לשיר זה, הגם שנכתב ביידיש, יש קשר אמיץ לשירי הערש העבריים של התקופה ועל כן ראוי להתייחס אליו בסדרה זו.

    הבה נשמע אותו קודם ביידיש מפיה של הזמרת והשחקנית חנה רוט, שהלכה לעולמה בדצמבר 2019:

    וכאן שר ליאור ייני, שהלך לעולמו בראשית שנה זו, את 'נוּם יַלְדִּי' בעברית, בתרגומו הנהדר של יעקב שבתאי ובעיבודו של שמעון כהן:

    ואלה המילים בעברית:

    נוּם יַלְדִּי זְהַב פַּרְוַיִם, נוּם מַלְאָךְ שֶׁלִּי,

    אוֹצָרִי יְפֵה עֵינַיִם נוּמָה עוֹלָלִי.

    עַל יָדְךָ אִמְּךָ יוֹשֶׁבֶת, שָׁרָה וּבוֹכָה,

    אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֶׁבֶת פַּעַם עוֹד תֵּדַע.

    בְּאָמֶרִיקָה אָבִיךָ מָה רָחוֹק הוּא, בֵּן,

    וַאֲנִי כֹּה אֲהַבְתִּיךָ נוּמָה, יֶלֶד חֵן.

    שָׁם גַּן עֵדֶן, חֵי שָׁמַיִם, דְּבַשׁ וְתוּפִינִים,

    כֶּסֶף יֵשׁ שֵׁם, מְלוֹא חָפְנַיִם, גַּם לְדַלְפוֹנִים.

    שָׁם תֹּאכַל חַלָּה שֶׁל סֹלֶת כָּל יְמֵי הַחֹל,

    וּמָרָק שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת אוֹ שֶׁל תַּרְנְגוֹל.

    וּבִרְצוֹת הָאֵל יַגִּיעַ בִּמְהֵרָה מִכְתָּב,

    כְּמוֹ פִּתְקָה מֵהָרָקִיעַ וְנִשְׂמַח יַחְדָּו.

    כֶּסֶף הוּא יִשְׁלַח אֵלֵינוּ וְתַצְלוּם פָּנָיו,

    וּבְבוֹא הַיּוֹם, אֶת שְׁנֵינוּ הוּא יִקַּח אֵלָיו.

    הוּא יוֹשִׁיט לָנוּ יָדַיִם, עַל צַוָּאר יִפֹּל,

    וַאֲנִי אַשְׁפִּיל עֵינַיִם וְאֶבְכֶּה בְּלִי קוֹל.

    עַד אֲשֶׁר מִכְתָּב יַגִּיעַ נוּם מַלְאַךְ שֶׁלִּי,

    עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מוֹשִׁיעַ נוּמָה גּוֹזָלִי.

    נוּם יַלְדִּי, זְהַב פַּרְוַיִם נוּם מַלְאָךְ שֶׁלִּי,

    אוֹצָרִי, יְפֵה עֵינַיִם נוּמָה עוֹלָלִי.

    השיר מתאר אם המרדימה את בנה ומספרת לו כי אביו, שנטש את משפחתו ונסע לאמריקה, צובר שם כסף וזהב והוא עתיד לקחתם אליו לחיים של עושר ואושר. השיר התפשט בכל משכנות ישראל בתחום המושב הרוסי, משום שהיה בו הד אמיתי למציאות הקשה והיום-יומית כמעט של נשים שנעזבו על ידי בעליהן. התשוקה להגר לאמריקה – הארץ הנכספת גם מלשון כסף – הייתה משאת נפשם של רבים. יל"ג, גדול משוררי אותו הדור, חיבר שיר הלל לאמריקה תחת הכותרת 'ארץ חדשה' כבר בשנת 1859, ובשירו 'אחותי רֻחָמָה', שפורסם בשנת 1882, בימי הפוגרומים בדרום רוסיה, קרא לאֵחיו היהודים לנטוש את משכנותיהם ולהגר לארץ חופש זו: 'קוּמִי נֵלֵכָה! בִּמְקוֹם אוֹר הַחֹפֶשׁ / יִזְרַח עַל כָּל בָּשָׂר יָאִיר כָּל נֶפֶשׁ'.

    שיר הערש של שלום עליכם, שבעצמו ינסה מאוחר יותר את מזלו באמריקה, שיקף תשוקה זו לעתיד טוב יותר, וגם את אמונתם התמימה של אלה שנשארו מאחור, כי הבעלים, 'חיל החלוץ' שנשלח להכין את הקרקע להגירתה של המשפחה כולה, לא ישכחו את בני משפחותיהם. המציאות הייתה פעמים רבות מאכזבת.

    השיר בן 11 הבתים נדפס לראשונה בשנת 1892 …"

    ((( לצערי קטעי השירה מהיו – טיוב לא צורפו. המבקשים להנות מהם יאלצו להיכנס לבלוג)))

    Liked by 1 person

      1. ירושלמי

        בכל מקרה כאשר מברכים את העולה לתורה הספרדים מציינים את שמם את שם אימם. כשתשאל ספרדי לשמו בהקשר של עליה לתורה הוא יציין את שם אימו כברירת מחדל. חפש גם בהקדשות של סידורים לבית הכנסת מה הנוסח המקובל כאשר מקדישים תרומה לעילוי נשמת פלונית בן פלונית.

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.