מאו דזה-דונג — לאדם מושחת ישנה אידאולוגיה והאם הגמרא מפתחת את הראש החרדי? — שיחה בפני צעירים חרדים


יצא לי להתקל בצעירים חרדים אמיצים הנפגשים במחתרת לשיעורי מחשבה. אני דיברתי באיזשהו מקום תרבותי והם באו, הקשיבו ושאלו שאלות – כתוצאה מכך התאמתי פעם הרצאה שמתעניין אותם ותעסוק בהם.

האם יש לפוליטיקאים אידאות או שהם רק בעלי אינטרסים?

אקדים הקדמה, פעם נשאלתי האם התלמוד מפתח את הראש השל החרדי המצוי והופך אותו לבעל יתרון לעומת האיש מן המגזר הכללי.

עניתי: שלא. זה עניין של דקלום והמצאת הבנות שונות וראייה שיש בהן עומק. והאמת היא שלפי דעתי העניה ההבנה בגמרא אחת היא, כך נהוג, כך נהוג לעשות או כך נהוג לחשוב יחד עם מנהג לחדש בהתאם למקורות. מה שכתוב בעיתונים זה מיתוס – החרדים לא מצליחים בקלות בשוק העבודה.

על אף חוכמתו הרבה של המגזר החרדי כי הוא לומד גמרא וציניקן בנושאים מסויימים, עדיין ישנם דברים שהוא מתקשה לקלוט.

לדוגמה, מישהו יגיד רעיון תורני ויתאר את עשיו אחי יעקב כבעל תאוה רשע. ואז מישהו שואל: "אבל איזו תאווה הייתה לו במקרה איקס, נניח בהלעטת העדשים ישר לתוך הגרון וללא הנאת החיך?!" עונים לו: "הייתה לו לעשיו תאווה, רק צריך לגלות, אולי הוא היה שקוע כל כך בתאווה ולכן הוא רצה לאכול מהר ללא הנאה או שהוא טיפש שלא חישב התאווה שלו."

נשאלת השאלה: "רגע, אז אם הוא הוא טעה אולי הייתה לו אמונה או השקפת עולם חוץ מתאוה?" עונה לו איש הרעיון התורני\חרדי: "אבל אני ואתה יודעים שזה לא כך, תשאל כל ילד קטן וכך ידוע, מה ואולי תגיד שאין אלוהים?! ככה זה!"

נהוג להגיד במגזר החרדי שלפוליטיקאים מן המגזר הכללי יש רק אינטרסים ואין להם רעיונות רוחניים (כאילו שיש הבדל מהותי..). לעומת זאת הפוליטיקאים החרדים כפופים לרבנים (מדינאים) החרדים ולכן יש להם עניין רוחני ולא רק אינטרסים (העניין גם קשור לדיון האם יש מוסר ללא אל – ועל כך ארחיב פעם אחרת).

האם לרבנים יש אינטרסים?! "חס וחלילה", החרדים ודומיהם יגידו. "הם לא פוליטיקאים כלל להם יש להם רק תורה והשקפה", יוסיפו.

אז הנה, על אף לימוד הגמרא שאמור לשפשף את הראש, הציבור החרדי מדקלם קלישאות נהוגות שאין לאחרים רעיונות, ושהפוליטיקאים שלהם אינם אינטרסנטיים ושמנהיגי הדור אינם פוליטיקאים (אגב פוליטיקאי זה מדינאי, כלומר אחד המנווט את המדינה שלו וכמו הרב שמנווט את הקהילה שלו ויש לו פוליסות בהנושאים מסוימים.) כלל, אלא שקועים רק בצו השם יתברך.

האם בכלל יש אדם לא אינטרסנט? האם אדם חדור אידאלים אין לו אינטרס להיות כזה אדם?

כשמוכרים את הרוע בצורה שטחית, השומע מסתכל על הבזויים בצורה הזו ולא יכול לראות שיש להם גם רעיונות. למשל, בסרטים הוליוודיים הרשע הוא אנרכיסט או בעל תאוה זומבי-אורקי או ליברל-קפיטליסט חסר מוסר. אצל המגזר החרדי, הרעים הם חכמים מעט, אבל סוג של זומבים.

זה לא קשור רק לרדידות גרידא ושהחרדים תופסים את העולם בציניות, העניין קשור לחינוך שהם קיבלו כלפי האדם שהוא לא משלהם וצדיק כמותם. ההסבר של תפיסת הרוע של האחר יכול להסביר איך החרדים תופסים את הפוליטיקה של הפריץ-האחר הדואג רק לעצמו ולקרובים לו. ולאחר שהם בעצמם נהיים בפוליטיקה הם חושבים שכך עובדים – תמונת ראי.

זה כמו המושג תרבות השטעטעל. מגיעים יהודים שמבריחים העוברים על החוק כי זו מדינה של שונאים – גויים שונאי ישראל. הם מגיעים לארץ וממשיכים לפעול כך. וכעת החרדי מצפה מכלל הפוליטיקאים לפעול בצורה הזו. וכולל מן הפוליטקאים שלו אשר אמורים לפעול כך בכפוף לדעת גדולי הדור, ותו לא.

הדיון בנושא מזכיר לי את יוסי שריד או מישהו אחר בדומה שפעם הודיע שיש לו מכנה משותף עם החרדים לגבי היחס למדינה. הוא והחרדים מסתכלים על המדינה כגוף חילוני ולא דתי כמו הדתיים הלאומיים שרואים במדינה קדושה ומצווה.

אני כמובן חלוק, על אף שאיני מייחס חשיבות גדולה לאידאות ואני רואה בהם תולדה פיזית, אני מכיר בכך שהרבה אנשים חושבים בצורות מסוימות ואולי גם מאמינים בזאת.

ואביא דוגמה של אידאולוגיה של אדם מושחת ממאו דזה-דונג – אפילו אדם מושחת המושחתים יכול להיות אידאליסט:

עיקרי האידיאולוגיה של מאו הם כדלהלן:


א. עליונות האידיאולוגיה — כלומר לא להפריד בין התנהגות נכונה לחשיבה נכונה – צריך לחשוב נכון. האידאולוגיה הנכונה שמוחדרת על ידי החינוך חשובים כדי שהמהפכה תצליח. זה עוזר לעם להישלט על ידי המשטר. כמו כן הייתה בעיה בסין של טכנולוגיה ירודה, כך שהייתה בעיה לקבל מידע על העם. דרך האידאולוגיה מאו חשב שזה יעזור לעם לציית ולפקידים הנמוכים להיות נאמנים לשלטון. זה גם עוזר לחנך את העם מחדש.

ב. וולונטריזם — מאו האמין שאם האדם או העם מתנדבים הם מצליחים להתגבר על הקשיים. מאו האמין בכך עקב הישרדותה של המפלגה וניצחונה בסוף למרות הקשיים הגדולים במשך השנים הרבות. הרעיון הוא לעצב את רצון (ההתנדבות) של העם. וזה על ידי שותפות ההמונים, הקמפיין ההמוני, המאבק והאלימות והשוויוניות.

העיקרון הוולונטרי נחלק לארבעה עקרונות:

  1. שותפות ההמונים — מאו תיעב את התפיסה הקונפוציאנית שבה מי ששולט בכתבים יודע הכול והעם הנבער צריך לציית. מאו טען שזה יוצר אוכלוסייה פסיבית שפניה על העבר שאינה שואפת לשינויים ולהתקדם. לדעתו כך אי אפשר להוביל מהפכה, למהפכה צריך אקטיביות. הרעיון הוא שבעלי התפקידים, במקום לעבוד לפי הידע הקונפוציאני צריכים לרדת אל העם ולשמוע מה הוא צריך. בעלי התפקידים ידווחו למעלה בסולם ההיררכי. עם הנתונים הללו המנהיגים יידעו להחליט מה העם רוצה ויישמו זאת, לעומת הדברים שהעם לא רוצה. הרעיון נועד כדי לדעת מה העם רוצה ולא להתנתק ממנו. כמו כן זה גורם לעם לא להיות אדיש פוליטית כי הוא לא מאמין שיש ביכולתו להשפיע, אלא הפוך הוא יודע שמקשיבים לו למעלה ומתנהגים בהתאם. מאו האמין שזה יגרום לציבור להתלהב וכך יהיה אפשר לגייסו לשנות את סין ולהתגבר על הבעיות הקשות.
  2. הקמפיין ההמוני — מאמץ לטפל בסוגיה מסוימת על ידי גיוס רחב של ההמונים במטרה לחולל תמורה חברתית-פוליטית או קידום כלכלי. בשלב הראשון העלו נושא מסוים. נתנו לאנשים מסמכים שיעיינו בזה. התקשורת ופקידים בכל הדרגים שלהבו את האווירה על ידי התרעה מפני הסכנות האדירות לחברה בנושא. בשלב השני סימנו את האויב או את הבעיה. הם יכלו לקחת אנשים או קבוצות למפגשי מאבק, בו הם הטיחו בהם האשמות והתעמרו בהם גופנית ונפשית. המטרה הייתה לגרום להם להודות בפשע ולבקש סליחה מן ההמון. השלב השלישי היה עונש של או מאסר עם עבודות פרך לשנים ארוכות או הוצאה פומבית להורג או תוכחה בלבד. הרעיון של הקמפיין ההמוני היה לטפל בבעיות תוך כדי עקיפת הבירוקרטיה. זה עזר לחנך את ההמון לתורה של מאו. מאו האמין שמאבק ומתח זה הכרחי לדרבון העם להשגת כל מטרה שתוצב בפניו.
  3. המאבק — מאו בז לגישת קונצנזוס של קונפוציוס שבו ההרמוניה היא ערך חברתי מוחלט, וטען שזו דרך של האליטות לשלוט ולהביט אל העבר בלא להתקדם קדימה ולאפשר לסין להגיע למרכז הבימה של העולם כראוי לה. מאו החזיק בדעה שהמאבק מנפץ כללים קודמים ומאפשר להתקדם. הוא האמין שזה מחזק ומחשל ומחדיר אומץ לאנשים. גם הוא האמין שזה נותן דרך לצאת מהפסיביות שלהם ולהגשים את גורלם ואת היכולות שלהם. הרעיון היה לנפץ עכבות חברתיות ולגרום למצב שהמצב החברתי הקודם, לעולם לא יוכל לשוב למצב שהיה לפני נמהפכה. זה נתן לעם תחושה טובה של עוצמה וכך יהיה קל לגייס את ההמון להגשמת שינויים חברתיים, מהפכניים וכלכליים. הוא גם עשה את זה נגד הדעה הקונפוציאנית שאמרה שאדם אמור להסתדר עם החברה הקרובה שלו בלבד. מאו רצה לשבור את החברות הקטנות הסיניות של מעגל קרוב ולאחד את החברה הסינית לקבוצות גדולות.
  4. שוויוניות — מאו פירש זאת כאורח חיים צנוע. זה גורם לאנשים להרגיש שווים. אדם שחי שבאורח חיים צנוע, כלומר עני, מוכן לשנות ולבנות חברה חדשה, מפני שאין לו כמעט עניין לשמר את החברה הישנה. זה גם מצמצם פערים בין חבלי הארץ השונים בסין, עקב שינויים בכלכלה בין המקומות השונים, וכך יהיה פחות מתח כלכלית ויהיה פחות שסעים. זה חיוני כדי לגרום לעם להרגיש שווה ולא מנוצל וכך ניתן לגייסו לשותפות ההמונים. ללא הגיוס ההמוני התפיסה הוולונטרית שאיתה אפשר להתגבר על כל הקשיים תכשל.

ג. אנטי אינטלקטואליזם — מאו האמין שדברים הם מדעיים כיוון שהם נוסו בפועל ולא כי עדיין לא הופרכו. האינטלקטואלים מנסים להפריך כל הזמן כדי להוכיח שאם לא הצלחנו להפריך זה מדעי. מאו החזיק בדעה שזה טעות. האינטלקטואלים ייצגו לפיו את האליטה ואת העבר הקיסרי בזה שלא עסקו בכלום מלבד חשיבה, לא התחברו לעם וכך לא הבינו מה זה החיים האמתיים. וכן שבטיעונים טכניים היו מעכבים או עוצרים שינויים. האליטיזם שלהם גם יוצר חוסר שוויון חברתי חזק. כמו כן האינטלקטואלים היו מעבירים ביקורת נגד שליטי סין הקיסריים וזה טען מאו שזה חוסר נאמנות לשלטון באשר הוא.

ד. ניגודים וחזית מאוחדת — מאו, כנראה בשפעת מרקס והגל, האמין שקיים מתח בעולם בין כוחות כל הזמן ומהמתח הזה נוצרים שינויים. הוא טען שיש מדרג במתחים וצריך לזהות מהו המתח או הניגוד המרכזי. כדי לפתור את הניגוד המרכזי יש לעשות הכול ולאחד את החזית נגד הקונפליקט בעזרת אסטרטגיות פעולה. אחרי שהניגוד המרכזי נפתר יש לזהות את הניגוד המרכזי החדש ולטפל בו. מאו האמין בגישת קונפליקט ובה הדברים עובדים לפי המאבק בין הכוחות ולא לפי הסכמה כמו אצל קונפוציוס.

ה. מעמדות ומאבק מעמדי — מאו בראותו את החברה הסינית שאינה עובדת לפי מעמדות יחסי הייצור החליט לסווג אחרת את המעמד. הוא קבע שהמעמד נקבע לפי דעתו הפוליטית של האדם, אם האדם לא שינה את דעתו, זה היה עובר בירושה כנראה על ידי חינוך וזהות. אדם שיש לו תפיסות ימניות נחשב כך ויש להתייחס אליו ככזה ולטפל בבעיה בהתאם.

ו. אי תלות — מאו האמין שצריך להיות אי תלותיים בין ברמה הבינ"ל ובין ברמה הכלכלית. הרעיון הוא שסין לא תהיה תלותית בשום גורם. ואם היא תותקף היא תוכל להתגונן במקום אחר. זה גם השתלב עם השוויוניות היות שזה ייצר עלויות גבוהות.

מאו הצליח בחלק ונכשל בחלק. לדוגמה הוולונטריזם לא עזר להתגבר על קשיים אובייקטיבים ובד"כ הוביל לשיבושים ואסונות. הוא הצליח לגרום לאנשים להתנדב אך זה לא שינה את המציאות כמו שהוא חשב.

שותפות ההמונים הצליחה עד 1949 מאז, כשהפקידים איבדו את הלהט המהפכני, זה לא עבד והפקידים לא העבירו מידע למעלה וההמונים לא שיתפו כי פחדו מהפקידים.

הקמפיינים ההמוניים הצליחו במובן מה . ומאו מימש בממוצע קמפיין בשנה. אולם הם התגברו על קשיים מסוימים ויצרו קשיים אחרים במקום. הרעיון היה להשיג שינויים בחברה. עד הזינוק הגדול עשו קמפיינים לשינויים גם בכלכלה. לאחר זאת הבין מאו שזה לא כל כך עובד ועשה קמפיינים לשינויי ערכי.

המאבק, מאו הצליח לגרום לאנשים לצאת נגד החברים שלהם ובני משפחתם אולם חלק מן המטרה הייתה ליצור חברה רחבה. אולם מאו על ידי תיוג מעמדי העובר בירושה בעצם סתר את עצמו. כך שניתן להגיד שזה הצליח והתממש, אולם היו דברים אחרים שמנעו למטרות העקרון להתממש.

שוויוניות, אנשי המפלגה לא צייתו. מאו עצמו לא ציית. וכן היו פערים בין חבלי הארץ השונים. בסופו של דבר רוב העם כן חי בפשטות. השאלה היא האם בגלל שזה הצליח או כי לא הייתה לו אופציה אחרת. תשובתי ששתי התשובות נכונות.

אנטי אינטלקטואליזם, מאו הצליח במאבקו נגד האינטלקטואלים וחיסל עשרות אלפים מהם. אולם אחרי הזינוק הגדול הוא ריכך את עמדתו כלפיהם מתוך צורך לייעל את המערכת.

ניגודים וחזית מאוחדת, מאו מימש זאת והשתמש בעקרון כדי לרכוש תמיכה בעם ואפילו הקים לשכת עבודה של החזית המאוחדת.

מעמדות ומאבק מעמדי, מאו תייג אנשים על פי דעותיהם, כגון האינטלקטואלים. אולם ניתן להגיד שהוא לא כל כך הצליח במימוש, היות שעצם התיוג יצר אותם כקאסטה נפרדת כך שזה לא קרא את המציאות אלא ייצר אותה.

אי תלות, סין לכאורה הצליחה, היות שהעיקרון לא היה להיות עצמאית באופן מוחלט, אלא האם סין או המחוז בתוך סין יכול לקיים עצמו במצבים קשים ונסיבות עוינות. מאו דאג לקנות מוצרים מכמה מדינות ולפתח כל מחוז שיוכל לדאוג לעצמו. אולם היה לזה מחיר כלכלי כבד וזה פגע בצמיחה.

הנה, ניתן לראות שגם לאדם מושחת יש אידאות. וזאת גם כשהן לא כל כך משתלמות לו, ברם כך הייתה צורת מחשבתו.

נ.ב. אידאות זה רעיונות למי שלא ידע, השקפת עולם זה אוסף של רעיונות שהאדם משקיף איתם על העולם וחלק מן הרעיונות הללו הם דדוקטיביים ולא אינדוקטיביים-אמפריים. אידאולוגיה, זו תורה של רעיונות, לא אוסף של אידאות בלבד, אלא מערכת של רעיונות כמו הליברליזם, המרקסיזם וכד'. בחברה החרדית יש בגדול תפיסה של פסיביות, אמונה וציות. אין אידאולוגיה. אולם יש השקפת אולם, התרבות החרדית בעלת השקפת עולם בנושאים רבים לדוגמה קרובים לשמרנים, מתנגדים להפלות, לא מאמינים בשוויון, לא רואים בעיה בגזענות, נגד המתת חסד, בעד פריוולגיות והיררכיה ועוד.

19 מחשבות על “מאו דזה-דונג — לאדם מושחת ישנה אידאולוגיה והאם הגמרא מפתחת את הראש החרדי? — שיחה בפני צעירים חרדים

  1. max maxmen

    הייתי שומע את תוכן הדברים ודן בהם, בלי כל הנחיתות מול הישות הדמיונית שאתה קורא לו "חרדים".
    אבל עכשיו כשנעשה בצורה כזה, אני לא מבין בדיוק על מה הדיון?

    בכל אופן בלי כלום אי אפשר
    מבחינת היהדות לא משנה אם יש לריבון (לשלרטן שמדבר בשם הריבון שלא קיים) אידיאולוגיה ואפי' שהוא צדיק או אלוהים בעצמו?! תמיד ריבון אסור = עבודת אלילים\זרה.
    ולכן הדיון עם היהודי לעולם לא יכול לעסוק בתחומים שבתוך מערכות ריבוניות. זה לא מעניין אותו ולא מטריד אותו בלשון עדינה. בלשון חופשית: הוא מרחם עליהם.
    שנח ראה מה נכדו כנען עשה, הוא הבין שהדרך שלו יהיה עבדות. לא רק חם הוא עבד אלא גם יפת הוא עבד אפי' שהוא "יפה" כביכול, אבל נשאר עבד.
    רק בנו שם, הוא בן חורין
    ברוך ה' אלוהי-שם: ברוך הקב"ה שהוא אדונו ואלוהו של שם, לומר: כל-כך הוא "בן חורין" שאין על-גבו אלא ה' אלוהיו.
    ולפי שאמר (נח) לאחרים (לחם ויפת) שיהיו עבדים, אמר לזה (לשם) שהוא "בן חורין".
    (בכור שור)

    לסיום: היהודי מתעניין אך ורק במשמעות החיים שלו ולזרעו עד עולם. זה ההלכה למעשה.
    והיות שהוא חיי בסביבה של עבדים\בני משטרים, והם כופים עליו את אלוהיהם הדמיוני שנקרא ריבון. ולכן הוא משחק את המשחק שיהיה לו מקום בכדור הארץ לדרוך ולאכול ולישון.
    בני המשטרים\העבדים רואים את היהודי כמשחק את המשחק כמו כולם וחושב בטעות שהוא חלק. מכאן כל הביקורות של בני המשטרים מול היהודים. אתם גזענים, אתם לא שוויוניים וכו' וכו'.
    מה שבני המשטרים לא מבינים שערך השוויון הוא ערך של עבדים. בני חורין לא מכירים בכלל את הבעיה הזו, כי כולם בני חורין.
    הבלוף בטענה היא בכך שאפי' אם נאמר שפגשתם יהודי שאומר לכם לא צריך שוויון, הוא לא כופה את זה עליכם כי אין לו ריבון עם שוטר. אבל הטוען שצריך שוויון כופה את זה בכוח הריבון. וכאן בדיוק הבעיה. כי היהדות לא אוסרת ריבון שמה הריבון לא יעשה צדק, אלא היהדות נגד ריבון אפי' שיעשה צדק. כי עשיית צדק תמיד בא עם אי צדק לעשות צדק איפה שלא רוצים צדק. על דרך "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע."
    הטיעון של שלמה המלך היא לא שאפשר ואפשר. כלומר הוא לא טוען שהוא ראה כי ככה היה. הוא טוען את זה עקרוני שאם בני אנוש צריכים מערכת משפט, זה בגלל שהם מושחתים.
    הטענה היהודית היא שאם נתנהג על פי התורה לא נצטרך למערכת צדק. ק"ו מערכת שכופה את הצדק.
    עם מטען כזה היהודי מסתובב בעולם אלפי שנים בסביבת עבדים\בני משטרים, ויש לבני המשטרים את החוצפה לאשים ולהשמיד ולהרוג את היהודי.

    אהבתי

      1. max maxmen

        זה בדיוק הבעיה. אנשים מכירים מישהו אינדיבידואלי ורואים ישות דמיונית (במקרה זה רואים ישות "חרדים". ונשאלת השאלה אם תראה אותי תחשוב על הישות אחרת?! לא!! ולמה? כי אתה רוצה לצייר את הישות כפי שאתה רוצה. מכאן שזה דמיון). מילא הדמיון הזה טיפשי, אבל זה אשכרה רצח עם (האנטישמים דמיונו אינדיבידואלים כישות = היהודים), אשכרה הבנאליות של הרוע (כל הרוע האנושי הוא תוצאה של הדמיון הזה). את כל זה גורם המשטרים, הזהות, הדגל. למה בני אנוש לא יכולים לראות את המציאות שאין ישויות דמיוניות. יש אלא אתה עם מה שאתה עושה עם עצמך.
        במקום להתעסק עם עצמו, הוא מדמיין לעצמו ישויות דמיוניות, שונא ואוהב מנתח ומתפלסף וחושב ומדמיין כאילו הוא אלוהים שמנהל את בני אנוש הרובוטים, ואומר לעצמו, אולי ננהל אותם עם השיטה הקומוניסטית, אולי דווקא השיטה הליברלית. ואולי הימין זה הדרך ואולי השמאל זה הדרך. הוא רץ לעיין בספרות ומוצא רעיונות ממדומיינים אחרים בהיסטוריה שלא רק דמיינו לעצמם, אלא ישמו הלכה למעשה את דמיונם וכבשו ושלטו הלכה למעשה על בני אדם שנולדו לחירות וחופש.

        אז מחילה היהודי חכם יותר מיזה. הוא מעצב לעצמו משמעות חיים ומגיע לזה. בסך הכל הוא לא מפסיד כלום עם יהדותו, זה לא מגביל אותו בכלום, הרי ברגע אחד הוא יכול להיות בן משטר קלסי ולדמיין שאיינשטיין זה הוא בעצמו, הרי איינשטיין חילוני ואני חילוני = אידאה אחת.
        יהודי יותר חכם יאמר לו, תשמע ידידי אם ככה, איינשטיין אדם ואני אדם = אידאה אחת.

        פעם עשיתי את התרגיל גם לצעירים חרדים
        החרדים: אנחנו המצאנו את הרב פירר.
        אני: החסידים טוענים שהוא חסיד = יורד חצי מהחרדים = הליטאים.
        חסידות בעלז טוענים שהוא חסיד בעלז = ירד כל החסידים ונשאר רק חסידות בעלז.
        משפחת פירר טוענים שהוא ממשפחת פירר = יורד כל חסידות בעלז.
        פירר בעצמו טוען שזה רק הוא = ירד גם משפחת פירר. ונשאר הרב פירר לבד.
        ואם לשיטתכם הרב פירר זה אתם כחרדים אז למה הוא לא של כל בני אנוש?
        הצעירים: אוקיי בני אנוש המציאו את הרב פירר.
        אני: לא ולא, הרב פירר לבד המציא את עצמו, ההוכחה, בני אנוש לא המציאו עוד כאלה.

        עד כאן אנקדוטה להמחיש לנו היטב כמה אבסורדי הוא האדם המדומיין שמעמיד את כל כולו על זהות דמיונית במקום להתמקד בעצמו ולעצב לעצמו משמעות חיים ולרוץ להשיג אותו.
        כל גדולי ההיסטוריה היו כאלה יחידניים שפעלו לבד ובזכותם כל הטוב שיש בעולם. וכל השאר?! מדומיינים !!!! וכנ"ל מילא מדומיינים, אבל כל הרוע האנושית בגללם.

        אהבתי

          1. max maxmen

            בני אנוש נוטעים ללכת על דרכים סלולות שמישהו סלל, ככה שתמיד יש מאפיינים. אותו דבר חלוקת העבודה מחברת את בני אנוש = כולם תחת אליל הכסף והבנקים. אותו דבר שבע ימים שבוע במחזוריות = כולם סופרים שבע ימים לשבוע אפי' שאין משהו בשמים ובארץ שמראה לנו סימן שעבר שבע ימים.
            כולם לבושים בבגדים והולכים על שני רגלים ושולטים בעשיית צרכיהם ומדברים שפה.
            כולם שותפים בהרג של מיליון ושלוש מאוד הרוגים בשנה ומעל שלשים מיליון פצועים בשנה של נשים אנשים וטף, ומעצם המצאת המכונית והכביש. וגם בעונש למעשה הזה, אין הבדל בין גזע דת מגדר וגיל.

            לסיום
            אפי' אם נאמר שיש מאפיינים מיוחדים לחרדים שפירר שותף להם, במקרה הנידון זה לא מאפיין חרדי אחרת כול החרדים היו באמת פירר.
            אותו דבר שאתה פגשת חרדי לומדים במחתרת מחשבה, זה לא מאפיין חרדי ללמוד במחתרת, כי החרדים כל חייהם זה לימוד מחשבה ולכן למה שילמדו במחתרת?
            לימוד ספרים חיצוניים נידון בהלכה ככה שנפסק שאפשר ללמוד מי שכרסו מלא בתורה, אז למה המחתרת?
            תגיד יש עוד מגזר\קהילה בעולם שכל אחד מחזיק בכיס דיסק של כמה טרה שמחזיק בו מעל 100,000 ספרים = תוכנת אוצר החכמה ?! https://www.otzar.org/

            בכל אופן אין קהילה חרדית שדומה לקהילה החרדית אחרת (אפי' קשרי נישואין אין ביניהם), ככה שמאוד מאוד קשה לומר שיש מאפיינים משותפים. נכון שמול הגויים יש מאפיין יהודי שזה ברית המילה. מול החילונים הציונים יש מאפיין חרדי ה'אנטי ציונים. אבל 90% מאפיינים משותפים עם כל בני אנוש. ולכן אך ורק המצאת הישויות הדמיוניות מקשר יחידים לישות אחת, ומפריד אותם לישויות נפרדות, ואז באים כל הרוע האנושית. כלומר כל ישות דואגת שבניה יהיו פנאטים מדומיינים וככה בא השנאה המחלוקות ובמלחמות והכיבושים וכו' וכו'.

            Liked by 1 person

  2. אל רום

    מענין.

    ברשותך, הייתי מבהיר או מחדד לניתוח יותר קוהרנטי, את הדיכוטומיה בין מה שאתה קורא אדם מושחת, ועל פי כן, בעל אידיאות:

    אדם שהוא בתפקיד ציבורי, עליו להיות אדם ישר וערכי. כך כל משרת ציבור, על כך אין חולקין.

    בכל זאת, אנו נתקלים באנשים שהם משרתי ציבור, כלפי חוץ הם עושים רושם ערכי או בעלי אידיאולוגיה ערכית מן הסתם, אבל, הם מושחתים במובן כללי נניח.

    כאן אנו צריכים לייצר הפרדה או להעצים רזולוציה בין שלש קטיגוריות שונות עקרוניות, אבל ,עם קשר הדרגתי בינהן:

    אדם שהוא משרת ציבור, אבל, הוא מושחת במובנים האישיים ביותר. הצרים והמצומצים ביותר. כלומר, הוא נהנתן. עושה לביתו. רק לביתו. הוא יקבל שוחד למשל, בשביל האינטרס האישי שלו. הפרטי לגמרי. ישלשל הכסף לכיס.

    זוהי הדרגה הקשה ביותר בעיקרון.

    דרגה אחת מעל, ניתן למצוא אדם, שהוא מושחת, במובן האידיאולוגי. הוא לא יעשה לביתו במובנים צרים ומצומצים אמנם, לא יכניס כסף ציבורי לכיס הפרטי, אבל, אצלו, המטרה תקדש את האמצעים. כלומר, הוא ינקוט באמצעים ברוטליים ומושחתים, בשביל, ליישם אידיאולוגיה. אידיאולוגיה מחוצה לו אישית. אבל, עדיין יעבוד בשביל רעיון גדול ממנו.

    זוהי הדרגה הבינונית נניח.

    העליונה ביותר, אדם שמשרת ציבור, בשביל אידיאולוגיה וערכית, אבל, גם לא מוכן לקדש את האמצעים בשביל המטרה. יהיו לו עכבויות. הוא אמון על שירות הציבור, על השליחות הציבורית, אבל, לא בכל מחיר. אם המחיר יהיה למשל: דיכוי, עושק, הרג וכדומה, של הציבור עצמו שהוא אמון לדאוג לו, הוא יימנע מכך, בכל מחיר.

    זוהי הדרגה העליונה ביותר.

    אלא שיש כאלו, בדרגה עליונה, אבל, רק כלפי הציבור הישיר לו הם דואגים. לא אוניברסלית כך, כלפי עממים אחרים נניח. לפעמים מיעוטים או תושבים זרים בתוך המדינה וכדומה.

    להתראות

    Liked by 1 person

    1. GeorgVon1 מאת

      מה שהבאת זה באמת חשוב כמודל של סוגים שונים של פעולות בנושא. מסכים.

      ברם אני רציתי להראות שאפילו אדם מושחת ביותר כמו מאו יכול להיות בעל אג'נדה אידאליסטית

      אהבתי

      1. אל רום

        בהחלט, ובהתאמה, הייתי מדרג אותו, בדרגה בינונית נניח. כלומר, לא עושה לביתו ממש במובן הנהנתי האישי הפרטי לגמרי, עושה בשביל אידיאולוגיה, אבל, המטרה, מקדשת האמצעים.

        Liked by 1 person

          1. אל רום

            תשמע ג'ורג'י, לא מוצא כרגע, שום אחיזה, לסברה שהוא היה מושחת בדרגה העליונה ביותר. כלומר, שהוא עשה לביתו, ובטח רק לביתו, על חשבון משאבים ציבוריים.
            הוא נלחם בשחיתות, חי די בצינעה עושה רושם (למעט הרמון נשים אבל, מתוך פילוסופיה ברורה, עד כמה שזה מחליא) נלחם נגד שחיתות בצורה קשה מאוד.
            לא רואה זאת.
            כאן למשל בויקיפדיה:
            https://he.wikipedia.org/wiki/מאו_דזה-דונג
            וכאן על ההרגלים שלו האישיים וכדומה:
            http://www.scielo.org.za/scielo.php?script=sci_arttext&pid=S0256-95742009000500012

            Liked by 1 person

            1. GeorgVon1 מאת

              He had countless mistresses and, like Chinese emperors of antiquity, believed that regular sex ensured a long life. As the established national leader, mistresses were supplied according to his wishes; during the chaos of the Cultural Revolution, he enjoyed 3 to 5 women simultaneously in his bed. Even when he had become incapable of sexual relations, he insisted on having young women around him. Although he was not blatantly bisexual, it is recorded that attractive young men were occasionally invited to satisfy him sexually.
              כתוב כאן מפורש שהפילגשים שלו קיבלו אספקה לפי הגחמות שלו – כלומר כסף של המדינה הלל לנשים שלו לפי רצונו.

              כמובן שלא ברור מי בהסכמה ומי באונס וכן לגבי הגברים שלו.

              העתקתי העניין מהלינק השני שהבאת לי, אל רום

              אהבתי

              1. אל רום

                כתבתי זאת אכן, כמעין ענין שראוי לציין. ממש בתגובה שעליה הגבת. וזה בהתאם לפילוסופיה נניח סינית וכו….

                אבל, מעבר לכך, לא מצאתי כלום בנוגע לכסף, רכוש וכדומה.

                זה עושה רושם יותר ענין של תרבות, עם כל הגועל שבדבר.

                אז, בסוף, הוא חוזר להיות בינוני….. כלומר, לא לגמרי מושחת ברמה הפרטית אישית, ומושחת במובן של פשעים אידיאולוגיים, באשר, המטרה מקדשת האמצעים.

                בינוני….

                אהבתי

                  1. אל רום

                    תשמע, זה ברור, עדיין, עושה רושם ברור, שהוא לא חי חיי פאר. לצבור רכוש וכסף וכדומה חשבונות בנק עסיסיים אופשור, בתים וארמונות מרהיבים, לא בדיוק היה הענין שלו. היה מסור לאידיאולוגיה, לסין ולמהפיכה.

                    אז זה כבר ענין שראוי לתת עליו הדעת.

                    עכשיו, נשים עם כל הגועל:

                    זה ענין אישי, שאדם יכול להשיג או לשכב עם, גם בלי קשר למשרה ציבורית שהוא נושא בה. זה גם כרוך בתרבות ופילוסופיה מבחינתו.

                    זה כמו נניח, שבישראל, יש המון חגים. המון אוכל. תרבות של אוכל. הרבה בשר. אז כך גם נניח ראש הממשלה במעון בבלפור. אי אפשר, שאדם יסתכל מן הצד, מתרבות אחרת, ויגרוס, שראש הממשלה הזה הוא מושחת. המון ארוחות. המון בשר וכדומה. חזיר נהנתן על חשבון המדינה. זה כרוך בתרבות ישראלית/ יהודית.

                    אז תשמע. עדיין זה מחזיר אותו לבינוני לדעתי…… ונשים אפשר באמת לסייג, קלות אבל (נשים וגם זכרים מסתבר בי סקסואל משהו).

                    Liked by 1 person

  3. arikbenedek

    קראתי ונזכרתי בירושלמית השחרחרה ששרה לה: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. כלומר, פטליזם, נסיבות ולעולם לא להיות שולטת על התשוקה, מפעילה את הגבר. ולשיטת הפרשנות היהודית, האידיאולוגיה [אהבה] אינה מחכה ליחיד היא כופה עליו את עצמה, וכל השיטות כשרות.
    יהדות=נצרות=איסלם=בודהיזם=קונפוציוניזם-אלילות אצטקית-קומוניזם כולם אידיאולוגיות אשר לא חיכו "עד שתחפץ" אלא שעשו מעשה. האם המעשה קדם לאידאולוגיה או האידיאולוגיה למעשה? בענין הקומוניזם אין ספק שהמערכת הרעיונית נוצרה בעקבות.. אבל גובשה לשלם לפני המעשה.
    הדתות הינן כלי שליטה ופיקוח ממדרגה ראשונה על התנהגות של "העדר", ובני אדם הם עדר הזקוק למשכוכיתו. בדת זה הרי האלילים השונים שלו, והשליחים השונים [אווטארים] בנצרות ממש שליחים, אח"כ כל מיני מטעם עצמם או המנגנון החברתי.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.