פנאטיות חברתית-דתית בקרב החברה החרדית-מודרנית


לאחרונה פגשתי אקטיביסט מהמגזר החרדי והוא סיפר לי מעשיה וחשבתי שכדאי להעביר זאת לתועלת כלל הקוראים.

"בשיעור שהייתי שם היום עסקנו בתפילה.

מה מטרת התפילה?

ועלתה שאלה בנוגע לרבקה אמנו (אשתו של יצחק אבינו ביתו של לבן בן נחור אחי אברהם) – הרי לרש"י (פרשן תנ"כי מימי הביניים) היא לא רוצה יותר להתפלל על ההיריון שלה – ויוצא מכאן תובנה שאדם יכול להתפלל לאל ולקבל משהו רע לאחר התפילה. כלומר, לה היה היריון עם תאומים ולפי המדרש בן אחד רצה לצאת כשעברה ליד בית עבודה זרה (מבנה דתי פאגני) ובן אחר רצה לצאת כשעברה ליד בית מדרש (מקום שלמדו מוסר עברי-ישראלי-יהודי והאמינו בדת האל היחיד של נח ואברהם). היא לא ידעה שיש לה תאומים וחשבה שיש לה בן מבולבל – לפיכך היא הלכה לדרוש את אלוקים – ותהתה למה זה אנוכי – ורש"י פירש למה להתפלל על ההיריון כשיש לה בן רשע. לאחר הדרישה, שם נאמר לה שיש לה שני בנים שיהפכו לשני עמים – אחד צדיק ואחד רשע.

ונשאלת השאלה האם האל יכול להיענות לרעה לתפילת האדם – ואם כן אולי להתפלל זה סיכון? אז אולי אין עניין מבחינה דתית להכביר בתפילה שהרי זה סיכון שיהיה יותר גרוע.

אני רציתי להגיד שהתפילה לא משנה כלום – אלא מעשה בשבילנו. עניין הנועד לחבר אותנו להשם ולדת. הדת צריכה קשר אישי עם האדם גם כשיש אקסיומה רמב"מית שהאל יודע הכל וקובע הכל מראש, ולכן הוא לא צריך התפילות שלנו והן לא משפיעות.

והדרשן רצה להגיד בשם ר"ח מוולוזין (ראש ישיבה ליטאי שנחשב למייסד הישיבה המודרנית ושרוחו שורה בעולם הישיבות החרדי) שצריך להתפלל שה' לא יצטער בצער שלנו – ובתוך כך יש בונוס וה' עוזר לנו. לפיכך יוצא שרבקה דיברה על כך שהיא לא צריכה להמשיך להתפלל שהרי יש לה בן (עשו) אשר הולך לצער האל. ואם כן למה זה אנוכי.

בקיצור אני טענתי שהתפילה היא בשביל לחבר אותנו לאל וכדומה. הבאתי רמב"ם בנושא וטענתי שזה בדרך הרמב"ם שלא מאמין במלאכים כמציאות מוחשית ולא בשדים וכישופים.

והנה הרמב"ם: "לפי שהיא (המצווה להתפלל) פעולה שבה מתבססת ההשקפה האמיתית, והיא שהוא יתעלה משיג מצבינו ובידו להטיבם אם נהיה נשמעים, ולהפסידם אם מרינו, ולא נהיה בדעה שזה מקרה ודבר שאירע" , מורה נבוכים חלק ג פרק לו.

ובדומה לכך כתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק שהתפילה מותרת מכיוון שהיא הכרחית מבחינה נפשית לאדם. האדם לא יכול להחזיק מעמד בלי לפרוק את רגשותיו באמצעות התפילה אל בורא העולם.

הדרשן רצה לחזק את דבריו שכתוב שאנו צריכים להצטער בצער השכינה – אני טענתי שזה לא כפשוטו ולא שלאל כזה אכפת לו בצורה אנושית כמונו – ולכן לדעתי העניה זו לא מטרת התפילה.

בקיצור – הדרשן טען שאם כתוב בגמרא שהקב"ה מצטער זה ברור שאנו צריכים לקבל את דברי הגמרא ולהאמין שזה נכון – וגם אם זה משל – זה נכתב בצורה כזו בכוונה וכך אנו צריכים לקבל.

אני אמרתי שזה נאמר לנו להבין איך שאנו רוצים בהתאם להיגיון שלנו.

הדרשן המשמש גם כרב טען שחסר לי באמונת חכמים – ואחד השומעים אמר לו או לכולנו שאני כמו רפורמי שאני מחליט לבד למה להאמין ולמה לא. וכן שאין מעלי היררכיה. אז אמרתי לו שתוספות אומר שהשתנו הטבעים ולכן אין היום הרבה דברים שפעם היה כמו שההיררכיה קבעה- האם תוספות רפורמי?

החזרתי את הנושא לרמב"ם – ואז אותו שומע טען שאני גם לא מאמין בזוהר – וכך עשה בי פיגוע השקפתי דתי – נמנעתי במשך שנים לא להגיע לפרובוקציה בנושא במשך העשור האחרון שלנו. משום מה בחברה החרדית האמונה היא שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו כתבו את הזוהר ומי שלא מקבל זאת נחשב בעייתי. לפיכך גזרתי על עצמי שתיקה.

כמובן שאני טענתי שאני מאמין גדול בזוהר – אבל אין על זה מסורת.

הרב גם רצה להביא ראיה מכך שכתוב שתפילת ציבור נשמעת תמיד – הרי הקב"ה תמיד שומע – בהכרח שהיא נענית.

אני טענתי שהכוונה שהיא נשמעת אם יש חוטאים בקהל וכדומה – כלומר החוטא גם יכול להתפלל.

ומה שמעניין הוא שאותו חבר הוא לא חרדי שנראה פנאט שחור לבן עם זקן, אלא איזה חרדי בעל חולצה כחולה והמקפיד על מותגים ככתוב דאשתמש בתגא חלף המקפיד לשים בושם מספר פעמים ביום שבטוח שהוא החרדי המודרני הכי נורמלי בעולם. והוא חש צורך דחוף להגיד שאני רפורמי .

שאלתי אותו מה זה רפורמי והוא כמובן לא ידע… הוא טען שזה מי שלא מאמין שיש מעליו תלמידי חכמים – ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

דרשן השיעור הוא חבר שלי והוא לא התייחס לטענות יותר מידי ואפילו הגן עלי. אז כאן החבר החרדק נזכר להוכיח לדרשן שבהכרח שאני רפורמי – "כי גדעון לא מאמין בזוהר" , כך הוא אמר לי. אני כמובן לא נבהלתי על אף שתמיד נזהרתי לא לעורר פרובוקציה מיותרת בנושא הזה עם הדרשן. אמרתי בתגובה שאכן אין מסורת לזוהר. ברם ברור שאני מאמין בזוהר – אבל לא כתנא, אלא כראשון מתקופת הראשונים. הדרשן גם טען שברור שרשב"י לא כתב את זוהר, אלא מבית מדרשו. בעצם החרדי המודרני יותר קתולי מהדרשן.

והכל החל כשאמרתי בדיון שמטרת התפילה היא לחבר אותנו לאל ולכאורה כך ברמב"ם. ולא להתפלל שלקב"ה לא יהיה צער כי אנחנו מצטערים ולא כי אנו כך מפעילים את השם שיתן לנו מה שאנו רוצים – שזה לא ברור מדוע צריך לקשר זאת לרפורמה.

למעשה העניין לדעתי מראה שיש עניין לחבר'ה שהם קצת מודרנים לתקוף אנשים בשם הדת. יש אנשים שחושבים שהם חוטאים גדולים ואז הם מגיעים לעסקה עם הקב"ה – תן לי להיות חופשי בדרכי ואני אדאג לך במה שחשוב לדעתי – כגון האמונה הנכונה ברבנים ובזוהר. בפועל אותו מאמין בעל דפוס זה מרוויח חירות ומאידך מצהיר הצהרות שלא אכפת לו להצהיר. יתר מכך, אותם מודרנים מדומים בעצם בעלי ברית של הקיצונים שבקיצונים בחברה החרדית – במקום להיות חרדים מתונים בדרך האמצע.

עד כאן הסיפור. בסיפור רואים שיש מפגש של חרדים עובדים המתלבשים אפילו צבעוני. אולם התרבות של החרדי לא השתנתה לחשיבה מודרנית – אלא פשוט הוא רוצה נהנתנות – רווחה חומרית. בשכל הוא אפילו נהיה פרימיטיבי יותר, כי הוא לא מונח בעולם החשיבה הדתית-תטרנית והגישה שלו היא להצהיר חומרות ובפועל לעשותמה שבא לו. ובכל הוא מקדם ספירלת סחרור של חומרות והמצב אולי נהייה יותר גרוע. העניין לדעתי מראה שלא מן החרדים המודרניים של היום תבוא הישועה לחברה החרדית. הם לא עשויים מחומר גלם יציב ביל ראש פתוח. אלא הם פעם מודרנים מבחינת חטאים והנאות ופעם מקצינים כדי שאלוהים לא ישרוף אותם בגהנום וכגון דא.

ובדומה לדברי הסיפור רואים בוידאו למעלה נשים חרדיות מרקדות כשחלק לא שומר נגיעה ומחזיק ידיים עם גבר בקהל לפני ערבי עם גלימה בדובאי לשירת השיר מי שמאמין לא מפחד. העניין גלוי וידוע שמנוגד לנורמות הדתיות החרדיות. ברם יש להן שיר אמונה ברקע ולצליליו הן רוקדות. הן חרדיות שהבעלים שלהן אברכים ולכן מכונות בלעג נשות האברכים.


מעניין אותי מה עמדתכם בנוגע לתפילה?

ואיך אתם מתמודדים עם אאוטינג מול ציבור קטן (נניח מישהו מאשים אתכם שאתם קפיטליסטים ואתם מגיעים מחברה סוציאליסטית ובדומה לכך אם מישהו מוציא אתכם מהארון ועוד ועוד)?

10 מחשבות על “פנאטיות חברתית-דתית בקרב החברה החרדית-מודרנית

  1. arikbenedek

    הסיפור והויכוח מרתקים מאוד, על אף שהנושא רחוק ממני ת"ק פרסה, ובגדול כנראה אני עם סולובייצ'יק ועמדתו האקזיזטנציאליסטית-פסיכולוגית בענין האמונה והתפילה. אני חושב שכמו החבר, [גדעון?] התפילה היא דיבור אישי עם אלוהים, כמו שחשבו בראשית החסידות וסיפורי חסידים של י"ל פרץ [הוא לא המציא] על חשיבות התפילה האנושית והבסיסית ביותר.
    הקנאות, ה-היות יותר קתולי מהאפיפיור זו תכונה של קיצוניים מאוד בכל תחום. גם בשמאל, שאני חלק ממנו, אמרת משהו לא תקין מייד רוגמין אותך באבנים וסוקלים אותך בגושי סלע.
    לגבי אאוטינג – [אחצון] כמו לומר לי שאני ימני קיצוני בהתגודדות של אנשי שמאל, לא חוויתי את זה מעודי, אז אין לי תשובה.

    Liked by 1 person

    1. GeorgVon1 מאת

      מכיר את הדיון אם האל יודע כל מה שיקרה אז איך יש מקום לבחירה חופשית? אז גדעון גם כך מבין את העניין של התפילה – התפילה לא משנה משהו מלבד חשבון הקשר עם הקב"ה בעולם הוירטואלי שלו
      לעומת זאת הרב סולובייצ'יק מאמריקה אומר שזה תורם לנפש לדבר על מישהו נשגב על בעיות וצרכים. גדעון יגיד שהאל ביקש התפילה כדי שהאדם יהיה פחות מנוכר לדת ולאל. דומה אבל מעט שונה

      אהבתי

      1. arikbenedek

        בטח מכיר את הדיון. לשמחתי אינני רואה בו חשוב עבורי, אם כי הוא גם קיים בהבטים ביולוגיים-מדעיים וכו' אמל סולובייצ'יק אאל"ט ב"קול דודי דופק" היות אלוהים מונע את הבדידות האונטולוגית המהותית לאדם.

        Liked by 1 person

  2. אל רום

    מענין מאוד.

    אבל, אתה מתאר לנו איזה מקרה פרטי שלך. ואחר כך, מן הפרט אל הכלל, גוזר מסקנה כהאי לישנא:

    שמכאן לא תבוא הישועה לחברה החרדית.

    הכל במקום לתת לנו, איזה תיאור כללי ועקרוני, מה הבעיה לדעתך בחברה החרדית, שצריכה תיקון. מה, הנושא של מה מאחורי התפילה, זה התיקון לו הם זקוקים ? או שהם לא מודרנים מספיק ? קצת יותר טיפול קוהרנטי, היה מאיר יותר טוב הדברים.

    שאלה או תהייה מעניינת רק בסוף, כיצד מתמודד אדם בדד, אל מול ציבור או קהל עויין אינטלקטואלית:

    טוב, יש הרבה שיטות. אחת ההנחות העקרוניות אבל, צריכה להיות זו:

    אחרי רבים להטות.

    כלומר, אנשים הם כמו כלבים במובן הזה. קיומה של להקה מגביר ביטחון. כאשר אדם, הוא בתוך להקה, בתוך ציבור, עם דיעה מגובשת, יציבה, חזקה, הומוגנית, יש לו יותר ביטחון כמובן, בנכונות ההשקפה. טבע הדברים.

    לכן, אינדיבידואל כזה, עומד בפני משימה יותר קשה כמובן.

    אם יילך על ההתחלה ראש בראש, אחרי רבים להטות, יכריע אותו רוב הסיכויים.

    אחת הטקטיקות הטובות:

    זה להתחיל, עם מה שמקיים את הרבים. כלומר, מה שמוסכם עליהם, ואחר כך, למנף אותם עם המוסכם נגדם.

    נניח כך. אדם עומד מול ציבור. ציבור חרדי. ואז אומר להם כך בנקודת התנע:

    האם תכחישו, שהאל הוא אחד ויחיד, וכל יכול ?

    אמן אמן ,יגידו לו. אחד ויחיד וכל יכול.

    ומאיפה אתם יודעים זאת ?

    יגידו לו מכתבי הקודש. מן התורה התמימה ומשיבת הנפש.

    אם כך יגיד להם (ואגב אורחא ימנף אותם על דבריהם שלהם) מה כתוב שם, נצטט:

    מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה ( שמות, ט"ו).

    משמע, ה', הינו אלוהים בפנתיאון נניח. יש עוד אלים לצידו. כך למשל, הוא מכה את אלוהי הפלשתים ( דגון) ועוד אלים אחרים, שקיימים לצידו.

    כלומר:

    מינוף הדרגתי, על ידי, תנע מוסכם אחרי הרבים.

    להתראות

    Liked by 1 person

    1. GeorgVon1 מאת

      אל רום, השיטה של לבוא עם מוסכמה ולהוכיח היא רעיון יפה, ברם זה לא תמיד עובד בשטח.

      לא באתי לדבר על פיתרון לחברה החרדית – ואולי באמת צריך פעם לכתוב על זה. ברם אני כן חושב שבסיפור רואים מאפיין שגם קיים בחברה הדתית ובחברה המסורתית – אנשים המצהיריך על אידיאל גבוה דולר מחייב פרקטית כל כך ובכך מדירים אנשים אחרים. ומאידך מתירים לעצמם לפעול כרצונם.

      אהבתי

  3. max maxmen

    דיון טוהר לגבי תפילה יכולה להתקיים (ואני אעשה זאת בהמשך) בלי הנחיתות והלעומתיות. ובלי שנראה מולנו ישות דמיונית שאנו קוראים לו ישות החרדית שלא קיימת במציאות. הרי בורות זה עניין סובייקטיבי לפרט ולעולם אין ישות דמיוני שאפשר לומר עליו שהוא פנאט או נאור. נכון כל פנאט אוהב להיות שייך ולהרגיש שייך לאיזה ישות דמיוני כי זה מרגיש לו כאילו הוא איינשטיין או הגאון מווילנה. אבל זה לא הופך אותו לנאור ולידען. ולכן לדעתי לתקוף ישות דמיונית שאתה קורא לו "חרדים", זה רמה נמוכה ולא הופך אותך לחכם ולנאור.

    אם הייתי הולך בדרך הזו, הייתי כותב כותרת וכתבה כזו
    "פנאטיות חברתית בקרב החברה החילונית שמרנית".
    לאחרונה הזדמן לי לקרוא שמרן מנסה את כוחו לדון עם חרדים בנושא תפילה. ההוא שלא מודע למדעים החדשים והמתודה הפילוסופית החדשה – שהיא כבר לא כל כך חדשה, רק כבר כ500 שנה – ולא יודע שהיקום דינמי, או שיודע ולא מבין את ההשלכות מכך לנושא הנידון, מנסה עם הרמב"ם – המתודה האריסטוטלית שעבר עליו הכלח מזמן – להפוך את השותפים לדיון = החרדים, לפנאטים.
    האירוניה היא שהוא לא מודע בכלל לתהפוכות וההשלכות שיוצאות מעצם הגילויים המדעים וחידוש המתודה המדעית שבעצם חוזרת למתודה המקראית המקורית. הוא לא מודע בכלל שאריסטו וכל ההולכים אחרי המתודה שלו היה פנצ'ר אחת גדול וארוך בתבונת אנוש ועצר את האנושות מלהתקדם במשך אלפי שנים.
    ההשלכות של הפנצ'ר הזה כמעט הפיל את איינשטיין המדען הגדול עוד בימינו אנו = "הטעות הגדולה ביותר של חיי". והפנצ'ר הזה עוד המשיך להשפיע על איינשטיין לזעוק כלפי חברו נילס בוהר: 'אלוהים לא משחק בקוביה'. וידוע תשובת בוהר לאיינשטיין: 'אל תאמר לאלוהים מה לעשות'
    הפנצ'ר הזה משפיע עד היום על חיינו בארץ ישראל = הדיקטטורה הישראלית שמקורו בשפינוזה הטוטליטר הכי גדול בעת החדשה. שכל החשיבה הטוטליטרית של שפינוזה היא תוצאה של הפנצ'ר הפילוסופי האריסטוטלית (ואיינשטיין כמובן היה שפינוזיסט מובהק ולכן טעה כנ"ל).

    נתחיל את הדיון על תפילה ונסביר לעומק מה קרה לפילוסופים עד העת החדשה שהשתחררנו מהפנצ'ר סוף סוף.
    בתחילת האדם התבוני לא היה שאלה בכלל, שהיקום והאדם בתוכו הם דינמיים. מצד שני לכל דבר יש סיבה קודמת לה = דטרמיניזם. הדינמיות והדטרמיניזם היה תקוות האדם, כי רק כך התאפשר להמציא את השפה והשליטה בעשיית צרכים ואת החקלאות ואת הלוח והיום והלילה והשבוע והשנה, האוכל המבושל והליכה על שני רגלים. בעיקר התקווה של בני אנוש היית התפתחות התבונה מדור לדור התפתחות הטכנולוגיה מדור לדור ובעיקר העיקרים התפתחות המוסר והערכים מדור לדור.

    אבל כל זה דורש חינוך ועמל רב עד שהאדם רואה מה שנקרא נחת בצאצאיו ונחת מהדור והתרבות.
    הדרך הקלה לחנך היה עם אגדות ולחליפין להמציא חוקי טבע חוקי שמים. כלומר לשכנע אותי ולחברה כולה לקום בבוקר ולעבוד ולשמור על לוח, היינו צריכים בשביל העקשנים ולעצלנים לשכנע שזה חוקי טבע וחוקי שמים. ואנו יודעים שלא מיניה ולא מקצתיה. אין לוח, אין יום ולילה באמת זה המצאה אנושית כמו שאין שפה וזה המצאה אנושית.
    ובכן היו צריכים בשביל חינוך לספר סיפורי סבתא שהאדם הנבער יתנהל נכון.
    וכאן בדיוק קרה הפנצ'ר המדובר כאן.
    הפילוסופים מרוב בורות אמרו שבאמת יש חוקות שמים, באמת יש חוקי טבע = סימטרי בזמן ובמקום. ולכן היקום דטרמיניסטי מוחלט = לכל סיבה אותו תוצאה. כלומר קחו לדוגמא מכונה כלשהי. כל חלקי המכונה הם דטרמיניסטיים. אחרת אין מכונה. תחשבו על כך שאחד מחלקי המכונה מקבל פתאום מודעות ובוחרת לעצמה לא ללכת אחרי ממציא המכונה?! אין יותר מכונה!!
    שהפילוסופים קובעים שהיקום הוא דטרמיניסטי מוחלט?! אין מצב שמשהו קורה אקראית. שזה אומר אין לאדם בחירה ואין לאדם יכולת לפעול בעולם. הכל קבוע מראש = דטרמיניזם מוחלט.
    המאמינים באל האחד הלכו עם זה יותר רחוק ואמרו אין מצב שהאל צריך לשנות משהו מהתוכנית שלו, אחרת מה גדלותו – נזעקו בצדק כביכול. הרי אין מצב שהאל הגדול צריך לתקן משהו באמצע ולכן אין באמת ניסים.
    מכאן הם גם הסיקו שאין התפילה מועילה במציאות של התוכנית של האל. כי אם היקום דטרמיניסטי מוחלט ולאל יש תוכנית ותכלית, אין מצב של שיוניים באמצע הדרך. ואם יש לאל תוכנית, באמת אין מצב שהוא משחק בקוביה כפי שאיינשטיין נזעק כלפי חברו נילס בוהר. כי אם הוא משחק בקוביה, התוכנית עלולה לא לצאת לפועל.

    אז נכון אם היקום כולו היא דטרמיניסטי מוחלט = אותו סיבה אותו תוצאה = יקום סטטי?! אין ניסים ואין התפילה מועילה רח"ל.
    לא רק התפילה לא מועילה, אלא אין התפתחות בשום תחום לא בטכנולוגיה ולא במוסר וערכים ואין אבולוציה ואין מפץ ואין בעצם כלום מכל מה שאנו מכירים מאז שהשתחררנו מהפנצ'ר המפגרי הזה.

    השתחררנו אך ורק אחרי שהתחלנו להשתחרר מכל מה שאנו חושבים שאנו יודעים ומתחילים לחקור הכל מאפס = דקארט והבאים אחריו.
    בני אנוש יוצאים לחופש ומתחילים להמציא דברים בלי לקבוע מראש מהן חוקי הטבע, רק להפך, אחרי כל המצאה אנושית חדשה, הפילוסופים היו צריכים להגדיר את חוקי הטבע מחדש. אם אריסטו דמיין לעצמו שהכל מסתובב סביב כדור הארץ, הגיעו התצפיתניים האסטרונמיים החופשיים ואמרו והוכיחו שזה שטויות שהומצאה מהמוח הקודר של אריסטו. הם הוכיחו שדווקא כדור הארץ מסתובב סביב השמש, והשמש עצמו מסתובב סביב חור שחור שנמצא במרכז שביל החלב וגלקסית שביל החלב ושכנו מסתובבים ביניהם שסביב משהו וכו' וכו'.

    הכלל, בני אנוש החופשיים מחפשים את המציאות ורק אחר כך מגדירים חוקי טבע ולא ההפך כמו שעשו אריסטו והבאים אחריו. וככה בני אנוש קיבלו בחזרה את היקום הדינמי ב"ה. קיבלו בחזרה את האבולוציה. והנה חזרה התקווה וחזרה המשמעות החיים של כל אדם ואדם = התפתחות המוסר והערכים והטכנולוגיה ופתרון כל המחלות = עד אין סוף מדור לדור.

    ובכן והיות שהיקום הוא דינמי, אז אייך יש דטרמיניזם? אייך אפשר בכלל להגדיר חוקי טבע ותיאוריות מדעיות אם הכל אקראי וג'ונגל אחד גדול = תהו ובוהו?!
    בגלל השאלות האלה פלוס שאין מצב שהאלוהים משחק בקוביה, הפכו את שאר הפילוסופים לכופרים. את אותן פילוסופים שכן האמינו וידעו שהיקום דינמי למשל דמוקריטוס וקדם לו ההודים שידעו על האטום בגלל שהיקום דינמי.
    ובכן לתרץ את הפלונטר הזה איך יקום אקראי מצד אחד ומצד שני דטרמיניזם. התשובה הפשוטה היא שנכון שלכל דבר יש סיבה (אחרת אין מפץ), אבל הסיבה לא מכריחה את התוצאה מכל התוצאות האפשריות של אותו סיבה. כלומר מכל סיבה אפשר כמות תוצאות אפשריות. שזה אומר לעומק שיש חופש ודינמיות ביקום העיוור, ויש יכולת בחירה לישות המודע למצב הזה. כלומר ניקח את האדם כמודע למצב שמסיבת X יכול לצאת כל מיני תוצאות, והוא בוחר שדווקא התוצאה הרצויה לו, תתקבל כתוצאה.
    כלומר בני אנוש מאז פלוסופי יוון השלטת, פשוט טעו בדבר הפשוט הזה. וזה עצר אותנו מלכת אלפי שנים. והנה ב"ה לכל מודע – אדם ובעלי חיים ואפי' הדומם על פי לייבניץ, – יכולים לבחור מכל סיבה את התוצאה הרצויה להם. כלומר נקרא לזה בחירה דעתנית ולא דטרמיניסטית\רובוט.

    ביקום כזה שאפשר לבחור בין התוצאות האפשריות מכל סיבה, אפשר כל מה שאנו רואים באנושות עד היום ואין לזה סוף כלומר ההתפתחות בכל תחום היא אין סופית.

    עכשיו נחזור לתפילה.

    אם כל מודע יכול להתערב בתוצאות וכל מי שיותר חכם ומלומד יכול להתערב יותר טוב, וחבורה שלמה של חכמים\מדענים יכולים ליוצר נשק גרעיני או להמציא תרופה לסרטן או ליצור חיסון לקורונה. אז מה נאמר על המודע והחכם הכי גדול שקיים שזה האלוהים בעצמו?!
    תשימו עכשיו לב שהאלוהים לא צריך לעשות ניסים בכלל, הוא פשוט יכול להתערב בלי לשנות כלום. כלומר הוא לא צריך ליצור יש מאין אלא רק יש מיש כמו האדם וכל מודע בטבע.

    בואו נדגים את זה: אני רץ בחוף ים את ריצת הבוקר ושומע מוזיקה. העיניים שלי עכשיו לא בשימוש = הם אקראיים.
    בחוף אדם מתחיל לטובע ונזעק לעזרה.
    אני עם אוזניות ולא שומע. אבל העניינים שלי לא בשימוש הם אקראיים. כאן יכול האלוהים להתערב להזיז כביכול את העיניים לכיוון החוף ולראות את הנטבע במים. אני רואה את הנטבע ורץ להציל אותו. (אם עיני היה בשימוש למשל מסתכל על בנות בחוף, האלוהים לא יכול להתערב. מכאן האלוהים תלוי לגמרי בשמירת העניים שלי)

    נשים לב שהאלוהים לגמרי תלוי ברצון החופשי שלי להציל את הנטבע. האלוהים יכול לעורר את תשומת ליבי אבל הוא תלוי בבחירתי. מכאן שהתפילה מאוד מאוד תלוי במצב האנושי שאנו חיים. למשל שהחרדים בארץ ישראל מתפללים לאלוהים, הוא לא יכול לעזור להם שיש חילוניים שלא רוצים ואין להם מצפון וערכים לעזור להם, כלומר האלוהים לא יכול להתערב בנפש החילוני מול החרדים. למשל הערבים שמתפללים לאלוהים, הוא יכול לעזור כי הערכים של החילוני זה לעזור לערבים. זה אירוני אבל זה המצב.

    סיכום ביניים
    הוכחנו שהאלוהים שומע את התפילות ויכול לעזור בדיוק כמו שכל אדם יכול לעזור לעצמו ולזולתו. ולא רק זה, יש לאלוהים יותר חכמה וידע ויכולות לעזור כמו שכל רופא יכול לעזור יותר מאדם פשוט.
    כלומר הוכחנו את זה מעצם העובדה שזה אפשרי ביקום דינמי, וכל אדם שמתפלל מרגיש את זה אינטואיטיבית.
    האדם שרוצה בשלב הזה בדיון לומר שהאלוהים לא שומע, הוא צריך להביא לכך הוכחה. יותר נכון הוא צריך להיות הסגן של אלוהים ולבוא לומר בשמו שהוא לא שמוע תפילה ולא עוזר רח"ל. וכאן יש לנו את עיקרון ההפרכה של פופר. כלומר אדם לא יכול לטעון כזה טענה לעולם.

    עד עכשיו דנו בעצם הדבר האם תפילה עוזרת ואפשרית ביקום הדינמי, ודנו בכך באופן כללי אנושי.
    עכשיו הגיע הזמן לדון בתחום הזה ביהדות. כלומר ביהדות בהחלט יש דיונים גדולים ועמוקים מתי תפילה עוזרת ומתי לא, מתי האלוהים עונה לתפילתינו ומתי לא רח"ל.
    פעם עשיתי תרגיל מחשבתי נחמדה שהמשכילים יבינו את הנושא לעומק. תראו את מאמרי "האם מותר לאלוהים להתערב במשחק הלוטו ???"

    האם מותר לאלוהים להתערב במשחק הלוטו ???

    בקצרה ניקח דוגמה מתאונות הדרכים.
    בני אנוש המציאו את המכונית ואת הכביש. בני אנוש יודעים ומודעים שמחיר של המצאה הזו המחיר של הנוחות הזו, היא מעל מיליון שלוש מאות הרוגים בכל שנה של אנשים נשים וטף. ומעל שלשים מיליון פצועים בכל שנה של אנשים נשים וטף.
    זה המחיר האכזרי על הנוחות הזאת, ובני אנוש מוכנים לכך. והנה יושב לו האלוהים בשמים ושומע מישהו אומר תפילה שלא ימות בדרכים.
    האלוהים לכאורה שואל אותו: שאני אבין – אומר הקב"ה, אתה מוכן למחיר מעצם שאתה על הכביש, אז למה שאני יציל אותך מול האחר?! אני משאיר את זה למקרה!!
    ביהדות זה נקרא "אילו ואילו עובדי אלילים" אז למה אתה מציל את זה מול זה?! הצדק האלוהי לא יכול להציל רוצח מרצח. כל אדם שעולה לכביש הוא רוצח בפוטנציה ומוכן למות = חוקי הסטטיסטיקה בכביש. ולכן אסור לצדק האלוהי להתערב.

    כאן תפילת הדרך היא יותר תשומת לב לבקשה עצמה שהיא בלתי אפשרי ואז אולי הנהג\המתפלל יזהר יותר. כלומר כאן אין תשובה משמים אלא התפילה פועלת על הנהג עצמו שנזהר יותר בזכות התפלה וידיעת גודל האחריות לו ולזולתו (זה לא עוזר לגמרי כי לא כל התאונות הם טעות אנוש אלא מכניים ותלוים באחרים ובמצב הכביש וכו' וכו').

    ניקח עוד דוגמה
    כל בני אנוש היום הם עובדי אליל הכסף והקניין. כלומר כל אדם נולד בלי הטבע מראש – שקיים בשבילו בחינם, והוא צריך לעבוד ולהרוויח כסף ואז ורק אז עם אליל הכסף, יש לו משהו בעולם הזה. כלומר תמורת עבדות לאליל הכסף יש לו זכות לקבל משהו בטבע אפי' לדרוך בטבע אין לו זכות בלי פרוטקשן לעיר = ארנונה, אפי' מי גשם אסור לו לאגור על פי החוק ואפי' להתנחל על פיסת אדמה לישון ולהגן על עצמו מקור וחום, אסור לו על פי החוק.
    בקיצור רק אליל הכסף יכול לעזור לו.
    עכשיו אליל הכסף לא מחלק את הצמיחה המשותפת של כל עובדי האליל (חלוקת העבודה הכפייתית האנושית המודרנית) בשוויון. כלומר יש מצב שאדם ימות מרעב כי אין לו כסף כי אליל הכסף לא נתן לו כסף.
    והנה העני בא לאלוהים ונזעק: אלוהים תעזור לי.
    אלוהים: תגיד, אני אמרתי ש"חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי". ורק אחרי שיש לך את העולם בחינם אפשר להמציא את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח. כלומר מי מונע ממך את הגן עדן?! אלא מה, אתה מעוניין בחלוקת העבודה הכפיתית כי אולי אתה תזכה להיות הטיקון המיליונר. כלומר אתה בעצם מאוהב באליל הכסף והקניין, אז מה אתה בא אלי?!
    בקיצור האלוהים לא יעזור לנו כל זמן שאנו תחת אליל הכסף כי אסור לו להתערב כמו שאסור לו להתערב בכביש ובמשחק הלוטו.
    אז מה כן האלוהים עושה ליהודים?! נתן להם את התורה. ובתורה יש להם לכל יהודי נחלה פרטית בארץ ישראל מחלוקת נח שהמציא את הקניין הפרטי והירושה ואחריו המציא את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח שנותן תוקף לקניין הפרטי.
    הוא גם נתן לנו את כל משאבי הארץ בשווה, ראו את עשרת תקנות יהושע בחלוק הארץ.
    כלומר היהדות לא טוענת שהתפילות עוזרות תמיד רק להפך, היהדות והתורה טוענת, שאם תהיו תחת אליל הכסף או תחת אליל הריבון ואליל המלכות, אז "וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹא־יַעֲנֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃" (שמואל א ח יח)

    מיהו השוטה שחושב שתחת אלוהים אחרים (כמו אליל הכסף ודת הקפיטליזם או תחת אליל המכוניות והכביש ותחת הריבון) האלוהים ישמע את תפילותיו? הרי הנביא אומר מראש שלא ישמע אותכם. ועכשיו – אחרי המלל הרב שנתתי כאן – תבינו למה האלוהים לא ישמע, .

    לסיום:
    בכדי שהאלוהים ישמע לתפילה יש לזה תנאים פשוטים.
    האחד, ללכת אחרי האלוהים = ללכת אחרי השכל האלוהי שנטוע בנו מראש = אחדות הבינה = התורה.
    תחת כל מערכת ריבונית או כלכלית, הוא לא ישמע לתפילתיונו מהסיבה הפשוטה כי הוא לא מתערב במשחק הלוטו כפי התרגיל לעיל. אותו דבר תחת אליל המכוניות והכביש.
    האלוהים בכדי לעזור לנו, מאוד מאוד תלוי ברמה המוסרית והמצפונית וההשכלתית והמדעית של החברה כולה. הוא יכול להציל אותנו מסרטן אם נחפש תרופה ויגעת ומצאת תאמין. כמו התרגיל המחשבתית לעיל עם הטובע במים.
    אם כל היהודים בגלות יתפללו חזק לגאולה, זה יביא את היהודים לפעול בשביל כך על פי התורה ואז באמת יבוא הגאולה. אבל אם נאמר כוחי ועוצם ידי, ניראה כמו הציונים שהפכו להיות רוצחים וכובשים שחיים על חרב, ועוד נהפכו להרודפים הכי אכזריים נגד יהודים שנקראים חרדים.
    ואם נרצה ליהנות מדת הקפיטליזם בגולה תחת אליל הכסף והקניין, יבוא השואה = המקומיים ישלחו אותו לתאי הגזים רח"ל. כי באלוהי הקפיטליזם ליהודים יש יותר מזל משכל. ואז המקומיים מרגישים שגזלו להם, והנה השואה.

    מקווה שעזרתי לכם במעט להבין את הנושא העמוק כאן
    בברכה
    max maxmen

    Liked by 1 person

      1. max maxmen

        איזה השתדלות עושה הטובע במים בתרגיל שלי? הוא רק מתפלל!! והאלוהים יכול לעזור לו עם יש באיזור אדם מוסרי ומצפוני כנ"ל.
        יש דברים שבלי השתדלות אין סיכוי, אבל זה לא תנאי מוכרח בכל מקרה ומקרה.
        לדוגמא: כולנו עושים את המצוות פרו ורבו וכל אחד יודע שבת או בן זה אקראי לגמרי, בכל זאת כל אחד מתפלל לבן או לבת. כלומר ההשתדלות אותו דבר וכל אחד רוצה משהו אחר בן או בת. והנה לך דוגמא של תפילה שלא קשור להשתדלות, בכל זאת יש מצב שהאלוהים מתערב.
        רק אם זה עקרוני מתחילה הוא לא להתערב. אני מנסה לחשוב עמך ביחד, הרי למה עשה את זה אקראי? אילו כי הוא רוצה שתמיד תהיה שוויון בין נקבות וזכרים כי רק ככה הנישואין קבילים על פי הצוו הקטגורי?!
        כלומר, יש בעיה פילוסופית עם עצם הסכם הנישואין. נחשוב על אדם ושני בניו קין והבל ויש רק אישה אחת = חוה אשתו שהיא האימא של הבנים. אם אדם הראשון מחוקק את חוק העריות זה לא קביל. אם אדם הראשון מחוקק את הסכם הנישואין זה לא קביל. וכי למה הבנים יכרתו מעולמם כי אין להם אישה, בגלל חוקי אדם הראשון?! התנאי להמצאת קנית האישה והבעל לכל החיים, זה אך ורק שקיים לכל אדם ביקום אישה ובעל = הצוו הקטגורי של קאנט או הצוו המוסרי של הלל התלמודי.
        אם זה המצב, המוסר האלוהי לא תאפשר בחירה בהולדה = תמיד בן או בת היא אקראית = תמיד בחוקי ההסתברות התוצאה היא 50%\50%.
        אם ככה יש מצב שהאלוהים לעולם לא יתערב בתפילה שכזו.
        מצד שני אפשר שיתערב פעמים אם יש שני מתפללים וכל אחד רוצה משהו אחר, ואז זה לא שובר שוויון.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.