קטגוריה: ביקורת סרטים

מוברחות 2017 Trafficked


לאחרונה יצא לי לראות סרט עצוב, קשה ומדכא בשם טראפיקד 2017 שאני מתרגמו כמוברחות 2017. מדובר על נושא כאוב של עבדות לא חוקית אצל ארגוני פשע בעולם כשהקרבנות העיקריים הם נשים – כלומר, עבדות מינית. הסרט מבוצע כראוי ומומלץ כצפיה של עניין ולא כבידור.

ואני מהרהר בנושא. ברור שהעולם נחמד יותר לאחר שביטלו העבדות. אולם מאידך חלק מהעבדים סובלים יותר מאי פעם, כי העבדות הזו לא חוקית. וכתוצאה מכך האדון מעדיף להרוג את העבדים מאשר לטפל בהם כראוי במצב מסוים. וכן הוא לעולם לא משחרר אותם. וגם אין פיקוח. וגן ממצב ארגוני פשע אלימים לעסוק בתחום.

עוד דבר שמעודד את התופעת הסחר הלא חוקי בבני אדם זה הקרימינלזציה של שירותי המין. זה שולח ארגוני פשע לתחום. משאיר עבריינים לצרוך השירות. מונע פיקוח וכן גורם לכך שהיחס לעובדי התעשיה הלא חוקית הוא יחס ברוטלי כי הפושעים לא רוצים להסתכן בתפיסה על ידי המשטרה.

אז אנו באנו בעום הפרוגרסיבי שלנו לעשות טוב כפי ראות עינינו. אולם אין שוויון ויש כאלו הסובלים יותר בגלל מיגור העבדות הרשמית שביצענו.

ואגב, מדובר בשדה כלכלי המגלגל סכום של כמאה מיליארד דולר בשנה. מה שמסביר מדוע משתלם מאוד לעסוק בתחום.

דבר עצוב הוא גם שיש משפחות וחברות המתאימות קרבן הברחת מין סחר בבני אדם רואים בהן זונות ובכך אין לנשים הללו לאן לחזור והיכן ללכת. וכן הן סובלות כך פעמיים. פעם אחת על ידי ארגוני הפשע ופעם שניה בידי החברה.

חלק מהנשים מגיעים מרצון לאחר שמתמרנים אותן שזו עבודה בשמרטפות. חלק פשוט מתחייבים לשלם סכום כסף גבוה בשביל להבריח את הגבול וצריכים לעבוד עד שמשלמים את החוב וחלק פשוט נחטפים. כך או כך ארגוני הפשע לא משחררים אותן ותמיד מוצאים דרך להשאיר חוב שישעבד את חירות הנשים לטובת הארגון.

והסרט מדבר בעיקר על חטופות או מתומרנות, אבל גם על כאלו שבאו מרצון לזמן מה ולבסוף רימו אותן ולא שיחרררו אותן.

מדובר בסרט עצוב ואלים המתאר נשים במצוקה קשה כשאנו האנשים המהוגנים לא מוקיעים התופעה מספיק ולא מדביקים אותה.

אין לי פתרון לפטור הבעיה ומעניין מה אתם מציעים לשפר העניין.

אתר הצלילה בים האדום 2019 The Red Sea Diving Resort


לאחרונה ראיתי סרט בנטפליקס בשם אתר הצלילה בים האדום 2019 The Red Sea Diving Resort ומתברר שהסרט עוסק במעללי כוחות הביטחון של המדינה של העם היהודי בארץ ישראל. מדובר בסרט נחמד שמספר את סיפורם השולי של השוליים פה – אורחינו האתיופים. אדגיש שהשם באנגלית הוא טוב מאוד, כי למילה Resort יש גם משמעות של מחסה ולא רק אתר נופש.

מדינת ישראל, משום מה, הקריבה רבות בשביל להביא אותם ארצה ונתנה להם אזרחות והטבות כלכליות רבות. ובכך הצילה רבים מהם ממוות, ומעניין מה היה השיקול הפוליטי.

בסרט רואים איך האתיופים בורחים ממלחמת האזרחים באתיופיה לסודאן ששם המצב גם לא היה הכי משופר בשלטון המושחת והרקוב במדינה. משם המדינה הישראלית מחליטה לאסוף אותם לארץ במגוון שיטות, בים ובאוויר. לא הכרתי הסיפור הזה, אני חשבתי שהגיעו לדיל מסוים עם  ממשלת סודאן שהרי היה באיזשהו שלב שבכירים בסודאן התירו למטוסים ישראלים לפעול שם. אולם מתברר שהיה קודם לכך פעילויות חילוץ ללא הסכמה ובצורה של הברחה – הברחת אדם. והיה תקופה אפילו שכרבע מהעולים מתו בטלאות הדרך – וזה מחריד.

הבימאות סבירה, לא משעמם לצפות בסרט, יש הרבה תנועה של המצלמה גם בסצנות רגועות, אולם הסרט גם לא מבריק. הסרט כן נחמד וחשוב מבחינת העלאת המודעות להעלאת המיעוט האתיופי לישראל. בעבר יצא לי לקרוא על ביתא ישראל ופלאשמורה, על אתיופיה הקיסרית בעידן הקולוניאלי ועל ראס אלולה, אולם כעת גיליתי זווית חדשה ומעניינת, ומהבחינה הזו ממש נהנתי. ומי שרוצה להרחיב המידע בנושא שיקרא על מבצע נמל הבית.

והמסר, לדעתי העניה. הוא שישראל מדינה טובה וצודקת שדואגת לשחורים מפני מוסלמים. וכמובן שבלי ארצות הברית זה לא היה קורה. וניתן לפרש שאין לנו על מי להשען, אלא על ארצות הברית. מזל ששם יש הרבה מאמינים באל. ואם הם מאמינים, גם אנחנו יכולים.

אז כשיש הפגנת התפרעות אלימה לא חוקית והרס מסיבי של רכוש יחד עם הצהרות שנאה וזעם נגד הלבנים פה, חשוב שנדע שהפוליטיקאים והפקידים שלנו ייבאו את הבעיה לפה לארץ. הם ברחו על נפשם והחליטו להגר לארץ ישראל בגלל מלחמת אזרחים ובפועל הביאו עמם שסע שיכול היפותטית להתפתח למלחמת אזרחים או לכל הפחות למהומות אלימות שיובילו לפגיעה בחיי אדם. זה סמלי. אנו מביאים העניין על נפשנו.

ואגב זה מצחיק שגם בישראל ובארצות הברית של אמריקה יש שחורים שהיו צריכים לסחוב אותם בתנאים קשים ובמסע נהרגו אחוזים רבים. אנחנו מדינת מהגרים כמו ארצות הברית וכן "ארץ נבחרת" כמוה במובנים רבים.

נ.ב. מבחינתי האתיופים, שלא התגיירו או שנולדו לכאלו שלא התגיירו, לא יהודיים כמונו עד שלא ישכנעו אותי אחרת, כמובן מי שהתגייר כבר, אגיד לו: ברוך הבא והוא יקבל יחס מכבד והוגן כמו שאני מצפה שאחרים יתנו לי. ואגב אפילו המדינה שלנו סירבה להעלות את חברי קהילת ביתא ישראל מאתיופיה במשך שנים רבות ולא הכירה בהם כיהודים עד אמצע שנות השבעים. וקראתי בהקשר הזה היכנשהו שהיו אתיופיים שהתחפשו לנוצרים בשביל להגיע ארצה. והעניין ממש רגע אירוני וסמלי…

גירוש הדיבוק של אמילי רוז (2005) The Exorcism of Emily Rose 2005


יצא לי לא מזמן להתבונן בסרט תחת השם הזה The Exorcism of Emily Rose 2005. הסרט הוא מצוין. הבימוי עד כמה שאני מבין בסדר גמור.

בתור אדם שפעם חשב באופן זמני או לפחות לא הייתה לו בעיה להצהיר שדיבוקים קיימים, ועדיין מתעניין במיסטיקה כיום, חיפשתי סרט על הנושא שיעזור לי לחוות את העניין. לפיכך התחלתי לצפות בסרט.

הסרט עוסק בניסיון לגרש שד מגופה של אמילי רוז, ברם לבסוף הניתוח הרוחני כשל והיא מתה. מה שתפס אותי, זה שהסרט לא בא להביע עמדה ברורה בנושא. הסרט בצורה אנושית הולך לכיוון של מה אמילי אחוזת הדיבוק חשבה ומה מגרש השדים, העומד למשפט על מעורבות במותה של אמילי על ידי רשלנות, חשב.

הסנגורית החליטה ללכת על הקו של – אולי גירוש השדים היה מוצדק ויכול היה לעזור לאמילי להירפא ועניין של זמן וזה יהיה מדעי. היא מציגה למושבעים את החוויה של גירוש השדים על ידי הקרנת הקלטה של החולה בזמן הטקס ועל ידי עדויות של הצופים בטקס.

בזמן המשפט, רופא שנכח בטקס, שיכול היה להעיד לטובת הכומר מגרש השדים, מת בנסיבות מוזרות והסנגורית חווה פחדים, היות שכל מיני דברים מוזרים קרו לה בביתה.

ההתייחסות שלי בנושא הדיבוקים לא השתנתה ואני לא יודע שיש כיום דיבוקים וכן לא מאמין בהם.

מה שאהבתי גם, זה שבניהול המשפט הם בחרו איש דת נוצרי בעל הכשרה משפטית שיהיה הקטגור. הוא מאמין לכאורה בשדים אך הוא תובע על רשלנות. כמו כן הוא טוען שלא הוכח שזה היה דיבוק, אלא זו פסיכוזה ואפילפסיה, ועקב הזנחה רפואית קרה מה שקרה לאמילי. בסופו של דבר, הסוף לא משנה, ואני לא אקלקל לקורא יותר מידי.

לאחר הצפיה עולה השאלה האם דיבוקים קיימים?

  • מצד אחד בעולם שלנו יש יסוד חומרי חזק מאד שבו ניתן לצפות בחמשת החושים או על ידי עשייה חוזרת ונשנית ודיבוקים לא הוכחו כקיימים בהתאם למדע, היות שלא הצליח לצפות בו.
  • מצד שני אי אפשר להסביר איך היסוד החומרי קיים ואולי הוא תולדה של הרוח ואז ניתן להגיד שיכול להיות שיש דיבוקים, סוף כל סוף העולם הוא רוחני.
  • לי, כידוע, אין עמדה בנושא, אך לו הייתה לי, אז עמדתי הייתה שגם אם העיסוק בנושא הוא רלוונטי, העניין של הדיבוקים הוא לא מוכח כלל, גם אם נקבל את הקונספט הרוחני של היקום. כמו כן למה לא להאמין בעוד דברים רוחניים לא מוכחים מעבר לדיבוקים ואולי גם להאמין מבחינה רוחנית שאין דיבוקים.

בסופו של דבר ההתרשמות הכללית שלי מן הסרט, שהוא בא להציג שאנו בני אדם, ואם בני אדם מאמינים בדברים שאנו לא… עדיין אנו צריכים לנסות להבין אותם, שזה לא סתם, אלא הם חווים דברים אחרת. 


אך שאלתי היא, אם אני לא מאמין למישהו וחוויותיו האם אני לא אנושי, סוף כל סוף החוויות שלי הן אלו שגרמו לי לא להאמין לו?

סיכום של הסיפור בעברית להלן בקישור: