קטגוריה: דת

מוגן: חינוך חרדי ככשל שוק


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מחוללת – מוכתאר מאי


אני מודה לאל שלא ברא אותי כאשה בפקיסטן – רשמים לאחר סיום הספר מחוללת של מוכתאר מאי.


הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה במצבה בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי אל ששם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. והרשויות משתפות פעולה עם המצב.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא בהמה, היא לא יודעת להאבק על זכויות שלה גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד.

וגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וגם בחברה החרדית לא אומרים או לא אומרים מספיק לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה או מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ואז אין פלא שנפגעי מין רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם זכות להתנגד. זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות, צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח הרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה. אין אידאלים מעבר לכוח תרבותי, יש רק אינטרסים.

מחוללת – מוכתאר מאי
כנרת זמורה ביתן 2006

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש לה בספר, דפים חוזרים לעצמם וקטע נשאר קטוע, בשביל זה ניצחנו ב-48?!

טיפולי המרה, דת וסובלנות


השבוע רעמה וגעשה הארץ בנוגע לסוגיה של מיניות בעקבות אמירות של שר בממשלה. אפילו ראש הממשלה התנער מדברי השר. עניין זה גרם לי לנהל דיון ולחשוב בנושא. ובעקבות כך הצלחתי לרשום מחשבות על הסוגיה המעניינית ואקווה שדברי ימצאו חן בעיני הקורא הנבון.


שר החינוך הרב רפי פרץ על טיפולי המרה: "זה אפשרי, וגם עשיתי זאת"

הרב רפי פרץ אמר כי "אפשר לבצע טיפולי המרה" בהומואים ולסביות. הוא הוסיף כי הוא אף "עשה זאת בעבר". נתניהו: "דבריו אינם מקובלים עליי ולא משקפים את עמדת הממשלה". מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב תקף בתגובה: "טיפולי ההמרה שפרץ מטיף להם מסוכנים על פי משרד הבריאות הישראלי וגופי מקצוע בינלאומיים". – כך התפרסם.

כך התפרסם השבוע ודעת הקהל געשה ורבים מהפוליטיקאים גינוהו בחריפות, והנה מספר ציטוטים:

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ, אמר: "ישראל שנת 2019. רפי פרץ, שר החינוך, תומך בטיפולי המרה ללהט"בים. לא רק שהוא תומך, הוא גם מצהיר בגאון שעשה את זה. רפי פרץ, במה אתה מתגאה? בכך שמחקת זהות של נערות ונערים? בכך שגרמת להם להרגיש שהנטייה המינית שלהם היא מחלה? שאין להם מקום להיות מי שהם ולאהוב את מי שהם רוצים?". הורוביץ הוסיף: "טיפולי 'המרה' זה דבר מסוכן שגורם למצבים קשים אצל צעירים, עד כדי אובדנות. זה לא רק חוסר אחריות, זה דיני נפשות ממש. אתה לא שר חינוך, אתה שר החושך. אתה לא ראוי להיות מופקד על עתיד הילדים שלנו. אותך צריך להמיר משר חינוך לעמדה שבה תעשה פחות נזק. אני קורא לנתניהו לפטר את השר רפי פרץ לאלתר".

ח"כ איציק שמולי (העבודה) הגיב גם הוא: "מאחל ל'רברפי' רפואה שלמה, אין טיפול המרה חזק דיו שיוכל להבריא מדעות חשוכות, מסוכנות וגזעניות כל כך. כל דקה שאדם כזה אחראי על החינוך הממלכתי זו סכנה לילדי ישראל. מציע להורים לפקוח שבע עיניים על הנעשה בגן או בבית הספר". ח"כ עידן רול (כחול לבן) אמר: "הייתי שמח לשלוח את הרב פרץ לטיפולי המרה מאיש חשוך ומסוכן לאדם טוב שמכבד בני אדם. אחרי שננצח בבחירות אגיש שוב את הצעת החוק שלי לאיסור טיפולי המרה ואדאג שאף ילד בישראל לא יאולץ לעבור את הסיוט הזה. מזל שפרץ הולך להיות שר החינוך לתקפה מאוד קצרה". ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) הוסיפה: "טיפולי המרה הם סאדיסטיים, אכזריים ופרימיטיביים. דמיין אדוני שר החינוך רפי פרץ שישלחו אותך לטיפולי המרה כדי לאלץ אותך להימשך לגברים. חושבת על להטב״ק בבתי הספר ששומעים את הזוועה הזאת מפי שר החינוך שלהם ויש לי דמעות בעיניים".

יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, הגיב לדבריו של פרץ בחשבון הטוויטר שלו: "‏הטירלול ממשיך. והפעם זה שר החינוך בישראל. הממשלה הזו מזמן ירדה מהפסים. חייבים להחזיר את ישראל להיות נורמלית". מקור.

שר החינוך *של נתניהו*, מקדם טיפולי המרה ללהט״ב?! ממשלת ימי הביניים?? תוהו ובהו וסמוטריץ׳ על פני תהום? הלו, כאן ישראל 2019!! ביבי, פרץ, אתם לא תמירו אף אחד. אנחנו נמיר את ממשלת החושך שלכם בממשלה נאורה, של שוויון, ערכים ודמוקרטיה. מטוויטר.


דעת הקהל הייתה אלימה מאוד נגדו. ולא אכפת לי שהעליבו אותו ולמעשה אני לא כל כך אוהב את הפרצוף שלו, זו בעיה שלו שהוא בחר להיות נבחר ציבור, כאישיות פוליטית הוא מונע קידום אגנ'דה כזו או אחרת. ולכן צריך שיהיה אפשרי לתקוף בצורה חוקית בכל צורה שהיא נבחרי ציבור כדי שיקדמו את רצון האזרח הקטן – העם. אולם הייתה כאן רדיפת דעה שונה שצרמה לי. וגרמה לי לחוש נרדף בפוטנציאל במקרה שאביע דעה חריגה בטעות. ובהקשר לנושא החלטתי לצרף לפה בהמשך מספר מחשבות.


קשה להיות חילוני

  • חשבתי לעצמי שקשה להיות חילוני כיום, שהרי במקרה שהאדם רוצה לעשות טיפול המרת מין – אומרים בנושא: זה כבוד וגבורה – האדם יכול לבחור מה לעשות עם עצמו. הידד!! יש לנו טרנס חדש!
    • ואם אדם מכריז שהוא סטרייט ולאחר זמן מכריז שהוא הומו ולבסוף הוא מכריז שהוא גם וגם, זה בסדר שהרי מיניות זה ספקטרום וכל אחד נמשך להכל בדרגות שונות ואולי הוא יכול לבחור ולהעצים נטיות שונות. כלומר, זו לא המרה אלא מימוש רצונו המיני המקודש.
    • לעומת זאת – להציע לעשות טיפול המרה לנטייה מינית, עוכר ישראל! חשוך!
    • פתאום אנו כבר לא מאמינים שלאדם יש זכות לגיטימית לממש את רצונו המיני ולנסות טיפול המרה.
  • עוד דוגמה, יש האומרים שהמדע הוא כלי הגמוני פריווילגי פשיסטי לבן זכר שקרני המדכא אחרים – מדוע זה חשוב בנוגע לטיפולי המרה כשזכותו של האדם להזיק לגופו ולהזמין טיפול המרה?
  • דוגמה נוספת, יש היגד רווח: טיפולי המרה זה מסוכן בגלל מוות של בעל נטיה מינית להט"בית מסכנים שמתאבדים. לעומת זאת, גם יציאה בשאלה היא מסוכנת וגם ניתוחים לשינוי מין. אולם התרבות החילונית מעודדת את נטישת הדת ושינוי מין.
  • קשה להיות חילוני.

טולרנטיות

טולרנטיות: "היכולת של האדם לקבל את דעותיו של האחר והשונה, גם אם הן סותרות את שלו" – מויקי מילון.

איני מאמין, כספקן הנוטה לשטירנריזם, שהאדם חייב להיות טולרנט, איני רואה בעיה באי-שוויון ועוד כל מיני מחשבות הנחשבות "חשוכות". לעומת זאת אנשים מסוימים המאמינים שצריכים להיות טולרנטים אינם טולרנטים כלפי ודומי.

ומי מקוראי לא מצנזר עצמו באופן קבוע כדי לא לסבול מאי טולרנטיות של סביבתו?

העניין הזה מוכיח את הצביעות של האנשים הללו ואת המשמעות של השפה והקונסטרוקציה בחברה. אנשים מצהירים X, עושם Y ולא רואים סתירה.

תפנימו עניין פשוט, אמונות, ערכים וכדומה זה עניין של אופנה, והאופנה היא להצהיר סובלנות ולנהוג אחרת. כך הם, המאמינים בטולרנטיות שאינם נוהגים לפי הקונספט כלל, תופסים את הערך של טולרנטיות ודעה אחרת משלהם.


טיפולי המרה

לעניין דעתי האזרחית על טיפולי המרה – אני חושב שנטיה מינית היא עניין חמקמק ולא מוכח. מה שמוכח זו פרקטיקה מינית. עניין שניתן לראות בחמשת החושים – עובדה. מה מתרחש בתוך ראשו של הבן אדם, עדיין לא הצליחו לגלות

לפיכך איני רואה פסול, בעולם של ספק תמידי, שאדם יצליח לחיות עם כל בן זוג – מבחינה מינית. שהרי בכלא ובמקומות חד-מגדריים הפרקטיקה המינית משתנה. החברה בתרבות הקיימת או תנאי קיום אנושיים אחרים חינכן שהאדם יחוש לא בנוח להיות הומו או לסבית וכדומה. ברם אני חושב שאם נוריד את מחיצת חוסר הנוחות יהיה בסדר. כלומר, אם נשים אדם באי בודד הוא יימשך למי שלידו. וזה בעיני כהמרה.

מעבר לכך, חשבתי שנהוג להגיד שמיניות היא מנעד רחב ובעצם כולם דו-מיניים בדרגות שונות, אז בעצם כל אחד הוא דו-מיני ולכאורה יכול להתחבר לנטיה הזו – לכל הפחות במקרי האמצע ולא במקרי קיצון – כי אולי נגיד אמפירית שמקרי קיצון מתאבדים.

כמו כן אני רווק שחי לבד ולא ממש טורח לממש את נטייתי המינית ואם כן מדוע אני לא חש צורך להתאבד עדיין?! תעלומה!

על כן מה ההבדל בין מי שלא מצא בן זוג מעניין לבין מי שמתפשר להיות עם בן זוג הטרוסקסואלי?

נראה לי שפשוט שהנאורות היא דת חסרת תחושת היגיון כמו הרבה ממצות הדת היהודית או האיסלאם. אני מאמין שאם חילוני נאור היה מנסח בצורה נאורה של דיס-אופריה פסיכולוגית בנוגע לנטיה המינית, וכן שיש לאדם זכות לבחור ולממש את הרצון האנושי המושפע מן התרבות להיות הטרוסקסואל – והכל בהסכמה, זה היה עובר מסך שמותר לבצע טיפולי המרה.


לסיכום:

  • קשה להיות חילוני, החילוניות הנאורה, כביכול, הפכה לדת.
  • טיפולי המרה בהסכמה לא שונים מהרצון להיות חופשי או לצרוך סמים
  • וגם הדגמה שאנשים הטוענים שהם סובלניים, הם לא בהכרח כאלו.

למי שמתעניין בנושא הלהט"בי, הנה רשומות אחרות בנושא:

  1. התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)
  2. סרטים על מיניות
  3. המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני  ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

התפתחות השלטון בעם ישראל – פרשת יתרו


יצא לי לדבר עם חבר על יתרו והתפתחות השלטון בעם ישראל לפי המקרא. לאחר השיחה פתחתי תנ"ך ועיינתי בטקסט וחשבתי לחלוק עם קהל הקוראים היקר את תובנותי.

אני מצטט הפסוקים שמות יח יג-כז הקשורים לדברי ומעיר בין קטע לקטע וכן הנני מדגיש כדי להקל על הקריאה ולהאיר קטעים חשובים בטקסט. מה שעניין אותי זה הסיפור של ביקור יתרו שמביא את ביתו ונכדיו ובהמשך מבקר את התנהלותו של משה.

ואם כך נשאלת השאלה: האם משה לא היה מודע לבעיית המשילות שלו? ועל כך בהמשך הדברים.

יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

בקטע הזה רואים שיתרו נוזף במשה על התנהלותו הבעייתית שבו העם ניצב עליו כשהוא מטפל בהם לבד. והבעיה היא, לכאורה:

  1. שזה מעייף את העם ומשה.
  2. לא יעיל מבחינת הטיפול בצורכי העם והשלטון.
  3. הופך את משה אחראי לבעיות של העם כשהוא טועה או מכריע באופן שלא מוצא חן בעיני מישהו וכן משה ונתפס אחראי לעם בבעיותיו היומיומיות ויכול להיות שלא ניתן לשפר העניין בכלל ובכך מעמדו נפגע.
  4. ויש בעניין חוסר בידול מהעם ובכך משה נתפס כאדם עממי פשוט פחות נשגב שלא ראוי למשול ואז פחות יצייתו לסמכותו.

יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָיט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִיםכ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹתכב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְכג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשרוד לבד, שהרי מה זה הוא לא יכול "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", הוא הרי עושה כעת מה שהוא יכול. בהכרח שהעניין יוביל באיזשהו שלב למרד ולכן הוא לא יכול. אז יתרו מציע לפתח מנגנון של תומכי שלטון שיתעסקו בדברים הקטנים ובכך ישאו עם משה את השלטון. ברם הם גם האנשים שאחראים בפני העם על הדברים הקטנים והתדירים ונתפסים כקטנים. בעוד שמי שעוסק בדברים הנדירים החשובים הגדולים, נתפס כגדול ומורם מעם.

מעבר לכך יתרו גם מדגיש שצריך להשיג לעניין לגיטימציה מהאל, כנראה, כדי שהעם יקבל את הסתלקותו של משה מחייהם ביום יום ואת זה שהוא משית עליהם מנגנון שליטה מפותח משרי עשרות לשרי אלפים. ובעוד כששלט לבד, כביכול, הוא לא היה יכול לפקח באלפי עיניים, אבל כעת יש לו אלפי עיני-שופט-דיקטטור הבאים במגע עם העם ויכולים לעדכן אותו על העם כשצריך. והעניין משתלב שאיש חיל הוא חומר גלם צבאי, חזק אמיץ המקבל תפקיד הדומה למסגרת ארגונית צבאית.

כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

משה לא היה טיפש והיה בעל חינוך אצולתי ואולי נסיכי שהרי גדל אצל בתיה בת פרעה. אולם הוא לא היה יכול להציע העניין שהרי אז:

  • הוא יתפס כאחד שבורח מעבודה קשה, מנסה להשתלט על העם וכדומה.
  • הוא גם לא יכול לשנות לפני שהוא "מנסה" לעבוד לבד ובכך העם שם לב שהוא מותש ואין לו חיים ויש תור ובאלגן וכך יש לגיטמציה לבצע שינוי וזה לא שהוא בורח מאחריות או סולד מהעם ולא ניסה, הוא ניסה אבל זה לא עבד…
  • בנוסף הוא לא היה יכול לאפשר לעם להציע זאת כי אז הוא נכנע לעם ואז העם לא יפסיק אולי לנסות להביע את דעתו ואז העניין יכול לפגוע במשילות.
  • וכן אולי שהעם לא היה יכול להציע זאת כי הוא עדיין היה ב'אורות' וחסר ביקורת נגד משה כי זיכרונם מיציאת מצרים שהושיעה אותם היה עדיין טרי.
  • וכמו כן אפשר להגיד שהם פשוט פחדו ממשה ולכן לא העזו להגיד לו ביקורת.

אולם יתרו הוא משפחה עם משה שהרי משה אבי נכדיו, הוא לא היה ביציאת מצרים, הוא אציל ולא חלק מהעם ובעל מעמד דיפלומטי מדייני המקנה לו הגנה שהרי היה הכהן של מדיין וזה שאירח את משה כשברח על נפשו מפני פרעה.

כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

ניתן להגיד שמשה חיכה שזר מתאים יציע הפיתרון ואז הוא גירש אותו כדי שהעם יפחד מלהעביר ביקורת וכעת מובן מדוע הוא שלח אותו.

Moses takes his leave of Jethro by Jan Victors

לסיכום, כעת מובן מדוע משה השתהה ופעל באופן אישי עם העם וחיכה ליתרו שיבוא, אולי הוא אפילו קרא לו שיביא את ציפורה והילדים. ולאחר שיתרו העביר ביקורת בונה, משה "מקבל" את עצתו אבל משלחו ממחנה עם ישראל בצורה עדינה כדי למנוע בעיות וכעת הוא יכול להתנתק לו מהעם ולזכות במעמד של מנהיג עליון. התורה מבינה שזה חשוב ולא מנסה להצניע זאת. אין ברירה העם צריך מישהו מנותק ממנו כדי שהוא יוכל לציית לו. התורה בעצם מלמדת אותנו כיצד להעביר תהליך פוליטי לטובת העם ויתקבל בצורה מוחצת בעם.

אני יודע שניתן להגיד שמשה לא חשב על הצעת יתרו ושניהול ארגוני לא היה חזק אצלו. אולם העניין נשמע לי מופרך, הוא לא אדם פשוט הוא היה חלק מהמעמד השליט במצרים עד שערק. לכן אני משער שהוא חיכה לשעת הכושר המתאימה.

בונוס – השוואה עם גרסת ספר דברים פרק א

חבר דתי הלומד תלמוד ביקש ממני להתייחס ברשומה לגרסת ספר דברים שיש השואלים מדוע היא שונה מהגרסה שלנו. לפיכך החלטתי להוסיף הטקסט מדברים ועל כך להלן:

יב אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יג הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. יד וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. טו וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. טז וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. יז לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

  • רואים שכאן לכאורה העם רואה את משה כורע תחת העומס. משה לא מזכיר את יתרו בכלל. האם זה שקר?! ניתן להגיד שזה רעיון של משה והוא פשוט חיכה שמישהו מתאים יכין את העם לשינוי הזה כמו שנכתב למעלה.
  • כאן משה מוצג כדמוקרט יותר מבספר שמות בזאת שמבקש מהעם לבחור את האנשים המתאימים עניין שנתפס כדמוקרטי יותר.
  • משה מבקש אנשים חכמים נבונים וידועים ולא אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע – זה משתלב עם הדגש התדמיתי של משה שהוא צריך חכם ונבון וידוע ולאו דווקא מישהו אמיץ-איש-חיל ירא אלוהים איש אמת שונא בצע. פשוט כי הדגש הוא על המוצלחות של האדם ולא על חוסר האומץ שלו ויושרו, וצריך להראות לעם את המוצלחות של האנשים לפי מה שהוא מכיר ככתוב חכמים נבונים וידועים, מי שלא ידוע לא התמנה, כביכול.
  • וגם כאן משה מדגיש קושי הדבר ולא גודל. עניין שנתפס כהסבר מדוע הוא מטפל בעניינים החשובים, לא בגלל כבוד, אלא בגלל הקושי והוא המומחה.

כך או כך, אני לא רואה צורך להשוואות עם גרסאות במקרא שניתן להגיד עליהם שהם קיצורים ובעצם שולחים אותנו למקור או לעשות השוואות עם היבטים שונים, אלא אם כן יש סתירה מפורשת.

מוגן: אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

כפיית גיל הנישואין במדינת ישראל – המודל השלישי


לאחרונה התפרסם שמשטרה מנעה חתונה. וכך נכתב בכותרת הכתבה של יאיר שרקי:

"כך סיכלה המשטרה את נישואי בת ה-14

בזכות מידע מוקדם הצליחה המשטרה ברגע האחרון למנוע את קיומה של חתונה – בה הכלה הייתה בת 14 בלבד. הכל כבר היה מוכן, האורחים, האוכל והמוזיקה, כשהמשטרה התפרצה לאירוע של חסידי ברסלב ומנעה את נישואי הקטינה".


לכולנו או לרובנו נוח ללעוג לאנשי ברסלב או לשנוא אותם. ברם העניין מעלה שאלה בקרבי לגבי האם אני תומך בחוק הישראלי המגביל את הנישואין לגיל שמונה עשרה ושאינו מתיר זאת קודם. לאחר התבוננות הגעתי למסקנה שאולי תפגע במס' מועט של אנשים ואי לכך אבקש את סליחתם עקב דעתי. ברם החוק הישראלי מתיר לי לבטא את דעתי החופשית.

ודעתי רואה בזאת שתלטנות של בעלי הכוח על חסרי הכוח. גם כיום הצעירים מעוניינים לפעול בהתאם לטבעם לרצות להזדווג ובעידן העבר היו מתחתנים בגיל 15 ואפילו פחות. אולם האופנה המודרנית גרמה לאיחור גיל הנישואין והדבר מסב סבל רב לצעירים הרוצים להתחתן.

ואם יגידו שהצעירים אינם בשלים להיות הורים, אזי אפשר להגיד שניתן לחתן את הצעירים ולהשאירם תחת הוריהם. לגבי ההיריון לפני בשלותם של בני הזוג הצעירים, ניתן להשתמש באמצעי מניעה הריוניים. בזמן זה הצעירים יפגשו לזמן איכות כך שהקשר שלהם יבנה טוב יותר ויהיה בניהם גיבוש טוב אשר יסייע להם לעתיד. אין עניין להכניס את הצעירים ביום אחד לעול הנישואין ולרחיים בצווארם כפי הכתוב במקורות היהודיים. אפשר לעשות זאת בשלבים.

אם הם לא יסתדרו ביניהם, אז ניתן לייעץ להם להתגרש. והם יכולים לנסות שוב לחפש את אהבתם. כך הם גם מתנסים בחיים ובהבנת מה מתאים להם. ונמנעים מלפול ברכישת חתול בשק. העניין לכאורה יתרום לזוגיות טובה ומתאימה יותר ולחיים הנחשבים טבעיים והרמוניים.

בכתבה המצורפת בהמשך ניתן לקרוא את המודל המעניין של הכותבת אשר מתארת תופעה מעניינת במגזר הערבי במעמד הביניים שלו. היא קוראת לעניין "המודל השלישי". אולם היא שמאלנית שתלטנית אטטיסטית התומכת בהשתלטות על החלשים במסווה של ערכים. עצוב מאוד. אני כמובן תומך במודל השלישי ואינני מבין את דעת הכותבת. וכה כותבת סמאח סלאימה, באתר המרשתת 'שיחה מקומית' בתאריך 31.5.2015:

"אבל אני חושבת שדווקא נישואי קטינות בקרב המעמד הבינוני ומעלה מצביעה על השפעות המודרניזציה על החברה הערבית, שכופה את עצמה על המשפחות. חלק מהצעירים הערבים רוצים לצאת מהארון של המיניות המוסתרת, רוצים להתאהב ולהתיידד, להתחבר ולהיפרד כמו כולם, להכיר באינטרנט ולעשות שיחות בשידור ישיר. הם לא טיפשים ולא רוצים להתבייש בעצמם. מצד אחד רוצים שיהיה להם מישהו, ומצד שני אם יגידו שהם "חבר וחברה" אז הדרך לחתונה קצרה".

בהמשך היא כותבת כך:

"לצערי הפתרון הלא יצירתי והפוגעני שהחברה המציאה מחדש, כלומר למסד את הקשר בין המינים במסגרת חברה שמרנית, הייתה לחזור שוב למוכר והרשמי – למוסד הנישואין. אנחנו הבוגרים יודעים מה ההשלכות של מוסד כזה על ילדות קטינות ולא בשלות רגשית, מנטאלית וחברתית – שבסך הכול גדלו במקום בו אהבה מותרת רק עם כתובה. אולי כדאי לחשוב גם על דרכים אחרות להתמודד עם אהבות נעורים".

ההגבלה החוקית כיום היא פגיעה בזכותם הדמוקרטית של הצעירים לחופש. החוק לכאורה דכאני ומשפיל אשר מדכא את ההתפתחות המינית ואת החופש של האזרחים הצעירים. הנישואין לדעתי הם רק טקס. והם לא מה שמאפשרים את הסבל המיני והפיזי אצל הצעירים הנישאים בגיל צעיר. פגיעות נעשים על ידי אנשים. וכמו שפגיעות אחרות נעצרות על ידי פיקוח ושפיטה, אזי גם פה ניתן לעשות זאת. ובנוסח אחר: אם כן, אם לקטינים מותר לקיים יחסי מין בינם לבין עצמם, מדוע שיהיה אסור עליהם להתחתן כשהם באותו הגיל שהחוק מאפשר להם להתנסות מינית?! הרי מה זה נישואין אם לא הסכמה הדדית בין שני אנשים להיות ביחד?! מה זה שונה מיחסים בהסכמה. כמובן שכדי למנוע ניצול אפשר להפעיל פיקוח מסוים ואפילו בתשלום.

(בכל מקרה, אני גם בעד שהמדינה תאפשר חריגות מסוימות מהחוקים הרשמיים נגד יחסי מרות או חשש ניצול. כגון כשיש פער גילאים או פער כוח של עובד ומעביד. הרי אם שניים אוהבים באמת ושוחרים רק טוב האחד לשני, מדוע שלא יוכלו לממש את אהבתם? מה שיש כאן זו תרבות סמכותנית הרגילה לציית ולהטיל מרות על האחר ולפעמים ללא סיבה ברורה.)

עוד רווח מעניין יש פה שבכך אפשר לקדם את הבגרות המינית והחופש המיני בחברה הדתית אשר מנסה להימנע מיחסי מין לפני החתונה וצעירים רבים סובלים ממחסור מקשר זוגי הדוק זה ומהאינטימיות הרגשית הנלוות לעניין. בנוסף יש תחומים בחיים המובנים לעומקם מבחינה חווייתית רגשית רק למי שחווה יחסי מין ושהם הדתיים לא חווים עד מאוחר יותר. ומדוע להם להפסיד. ואולי גם פסיכולוגים מסוימים יגידו שמימוש היצר המיני ימתן את הדתיים מפעילות קיצונית ובכך אם העניין נכון נרוויח דו קיום מוצלח יותר.