קטגוריה: דת

בשם האב והאם – שימוש בשמות ההורים במסורת והדת


פעם התעניינתי לגבי השימוש בשם האם ושם האב ביהדות, כגון דוד בן ישי ואבישי בן צרויה. וגם מי שלא הולך לבאבות ושאר מטפלים רוחניים, יודע שנהוג לגבי תפילות בדת היהודית להזכיר את שם האם, ובעליה לתורה, בכתובה ואזכרת נשמות, מזכירים את שם האב. העניין לא ברור מדוע ולא ברור מדוע לא עשו זיהוי אחיד לכל המקרים. לא ברור מדוע נוצר פיצול בעניין והעניין תמוה. שמתי לי זאת ברשימת נושאים לכתיבה בעבר וכעת חשבתי שהגיע הזמן לדון בכך.

כזכור, נהוג לעניינים מסוימים להשתמש בשם האב כזיהוי האיש ובעניינים מסוימים את שם האם. נניח לעליה בתורה או בשטרות משתמשים בשם האב, כגון יוסף בן שמעון. ובענייני רפואה-תפילה לרפואה את שם האם כגון יוסף בן דינה .

ונשאלת השאלה מדוע העניין כך?

הדתיים נוהגים לענות שבענייני רוחניות וזיהוי הולכים לפי האב ובענייני רפואה לפי האם. וזאת כי צריך יותר רחמים. וכן כי האמא כנראה אימו, ופחות יודעים מי האב, שמא חלילה אולי היא הייתה עם כמה גברים ואז יש בעיה בזיהוי מבחינת יעילות התפילה – וכאן לא ברור מדוע עד עכשיו לא חששו בבעיות של זיהוי, וגם בונה עולם יודע הכל, אז הכיצד יכולה להיות בעיה של זיהוי?! ויש האומרים שהאשה רחמנית ומזכירים את שם האם כדי שה' יעזור לנו כמו אמא. ולא ברור מתי ההמצאה של יותר רחמים דרך הזכרת האשה התפתחה. וכן יש האומרים שהאשה פחות עושה עוונות ולכן יש על שמה פחות קטרוגים, אולם למעשה, זה שם הבן או הבת ולא אמור להפעיל טריגר לגבי שם ההורים, וגם את מי אנו מרמים, האל הרי יודע הכל והכל מסונכרן אצלו, עושים מאיתנו צחוק?

וזה הפוך מהביטוי כרחם אב על בנים. ונאמר בתהלים ק"ג י"ג "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו". ונשאלת השאלה הרי לכאורה האם רחמנית יותר, היא מטפלת יותר בילדים וסובלת צער הלידה, ועל כן מדוע כתוב כרחם אב ולא כרחם אם על בנים?

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן (וידוע הסיפור המחריד של יואב לגבי כרחם אב על בנים – הסיפור בקצרה הוא כך: פעם אחת שמע יואב בן צרויה שדוד המלך אומר כרחם אב על בנים וכולהו. התפלא מדוע לא כתוב כרחם אם על בנים. הלך ועשה ניסוי. מצא לו איש שעובד קשה למען ילדיו, 12 במספר, וכל היום אשתו מטפלת בהם והוא עובד קשה. הציע לו יואב למכור אחד מבניו וכך יוכל לכלכל את ביתו ברווחה. סירב האיש ונזף ביואב על שאלתו. הלך לאשה והיא לבסוף הסכימה למכור בן אחד. בלילה האב שם לב ושאל את אשתו. סיפרה לו, התחיל מפיל עצמו על הארץ מרוב צער. למחרת חגר כלי זין ולקח הכסף, דמי מכירת הילד להשיב ליואב, והלך להתעמת עם יואב בן צרויה. פגש את יואב בן צרויה וביקש הילד חזרה ויואב לא הסכים. איים עליו ויואב החזיר לו הילד. אמר יואב אכן דוד אמר נכון שהאב על אף שהוא טורח קשה דואג לילד ומרחם עליו יותר מהאם שעבדה פחות קשה ועדיין מכרה ילד אחד כדי לחיות ברווחה. קישור למקור), אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. וכן אפשר לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ואולי יענו על זה שהאבא יותר רחמן, אבל האמא עוזרת בנעימות יותר… וכך אנו רוצים הישועה מהקב"ה – וכאן נשאלת השאלה, הרי עדיף רחמים מקסימליים ולא רק נעימות. ובנוסף אפשר גם לשלב, ולהזכיר את שם האב והאם.

ויש ועוד ועוד ביאורים שלא מרגשים אותי שבהמשך אוסיף בקישור.

ואני תוהה לעצמי לגבי האמירה שצריך את שם האם, הרי ברוב השימוש בתנ"ך מוזכר גברים ושמות אב ובתי אב וכולהו. אם כן משמע שנקטו קודם בשם האב לזיהוי האדם בכל נושא, לכאורה גם בתפילות. ולא רואים בכלל שכזה חשוב להשתמש בשם האם בתפילות שזקוקים לרחמים. ועל פני הדברים, לכאורה, אפשר אם לא יודעים את שם האם או שזה לא נוח, להגיד זיהוי אחר אם רוצים – לדוגמה, אבישג השונמית. כגון שם האב או לפי אזור מגורים או כינוי ידוע. וכן התופעה של הזכרת שם האם היא מאוחרת יותר מבחינת האזכור במקורות, העניין לא נמצא בתנ"ך. אם כך ניתן להניח שהוסיפו את את המנהג של שימוש בשם האם יותר מאוחר משם האב – ועל כך גם בקישור להרחבה בסוף.

ועניין זה היגיוני כי האב היה הרבה יותר חשוב בדרך כלל מהאם. וממילא התרבות נטתה לחזקים יותר והם היו גברים. (אם כי מצב רוב הנשים היה יותר טוב מרוב הגברים – שלא התרבו בכלל וסבלו מאוד.)

ואם כך נשאלת השאלה מה גרם לכך ששם האם החל להיות מוזכר לגבי רפואות?

ואולי יש להגיד שהאמא יותר מטפלת בילד ולכן היא זאת שלקחתהו לרופא, השמאן, איש הדת, הנביא, איש האלוקים וכולהו. ושם שאלו מי הילד? והכריזו למטפלים הוא "שמעון הבן של מסעודה". ואם בעל השם שעזר לילד אז אמר שהוא רוצה להתפלל אזי המשמשים אמרו לו תגיד כבר שמעון בן מסעודה, אנו לא יודעים מה שם האב, הוא לא הגיע, זה לא כזה חשוב, העיקר תתפלל. ונראה במקור התפילה לא הייתה צריכה זיהוי מעבר לכוונת המתפלל, אולם אולי נצרכי הישועות ביקשו דיוק כדי להרגיע את נפשם הלחיצה ולייעל הטיפול לייצר ביטחון.

ברם ישנה אופציה שלמדתי מ"הרב" מברלנד ודומיו, חישבו מה יקרה אם אותו באבא עושה ישועות חושק בהוד שביופיה של אימו של אלחנן? איך הוא ידע מיהי?! איך הוא ידע את מי הוא רוצה לצוד ולפתות בלילה?! לכן הוא צריך לכרות מידע ולחלץ באמצעות הילדים את שם האם. שוו בנפשכם ודמיינו, נניח שמגיע אל "הצדיק" או הכומר ילד חולה עם אמא יפהפייה. הצדיק עושה איזה טקס רפואי. לטובת הילד ומבקש כסף ואז הוא אומר שהוא רוצה להתפלל. ועל כן הוא שואל מה שם הילד. ואומרים לו ששם הילד הוא אלחנן. הוא שואל אלחנן מי?! ועונים לו: אלחנן בן יעקב. והוא אומר בעצימת עיניים ובפרצוף מלא חשיבות גורלית, "אני מרגיש שצריך את שם האמא"… ואז אומרים לו: אההה, אלחנן בן מסעודה. וכעת המטפל יודע על מי לברר ואת מי לחפש וכיצד לעשות און, הון ושלטון.

מה דעתכם?

לעיון נוסף ניתן לעיין בלינק.

הטבע האנושי 2001 Human Nature ואור חוזר 2019


לאחרונה ראיתי שני סרטים שנורא נהניתי מהם. לסרט אחד קוראים: הטבע האנושי Human Nature 2001. הסרט ממש ריתק אותי. הסרט מדבר על ילד שגדל ביער ונמצא כמבוגר על ידי מדען. המדען מחליט לחנך-לאלף אותו להיות אדם מן היישוב והוא נוקט לשם כך בפרקטיקות ברוטליות. הוא מכנה אותו פאף ומפרסם הסיפור של פאף בכל העולם. לבסוף פאף דואג לעצמו ונמלט משליטתו של המדען. אני לא מספר את כל הסיפור כדי לא לעשות יותר מידי ספויילרים. הסרט מועבר בצורה מעניינת פורמליסטית שלא תמיד יודעים מה מתרחש במציאות ומה בדמיון ולוקח זמן לשים לב ולסדר את העניין. בכל מקרה בימאות סבירה בהחלט ועם סיפור מעניין.

פאף אומר בסרט שהסיבה שהוא רצה להצליח בתהליך החינוכי שנכפה עליו על ידי המדען, היה למצוא קשר עם אישה. הוא ראה לראשונה אישה יחד עם המדען ורצה והתאווה להשיג אישה כמו שלמדען יש. ולכן הדרך היא על ידי ציות למדען. לבסוף הוא אכן מוצא בדרכים שלו, לאחר החינוך מהמדען.

לקח לי זמן להבין את הסרט, האם הטבע האנושי זה בכלל על המדען? ולא על פאף שהיה כמו קוף והפך להיות מתורבת – שבזה הטבע האנושי נבדל מהחיות – ולבסוף התנהל בדרך שלו להשיג את מבוקשו והתבגר או שהיה מאולף לעשות זאת בתהליך החינוך שקיבל.

הסרט מזכיר את פיגמליון שגם שם איש התרבות והמדע הנכבד פרופסור היגינס לוקח גולם תרבותי, אלייזה, מבחינת התרבות הגבוהה ומפתח אותו. ולבסוף אלייזה משתחררת או ממשיכה החינוך שקיבלה בדרך שלה שדומה לפאף. הסרט גם מזכיר את פרנקנשטיין, ששם מדען יוצר משהו והייצור נוטש את המדען – סוג של הגולם קם על יוצר.

לי יש חיבה למצב אפס. לראות או לקרוא עולם קדם תרבותי. עולם קדום ששם בקושי ידעו לדבר. וכן מצבים של ילדי יער או ילדים שנכלאו בבור כמו קספר האוזר כמו בעל זבוב ששם אוניה עם ילדים קטנים טובעת והילדים צריכים להקים חברה משלהם כדי לשרוד באי. וכן הלגונה הכחולה ששם ילד וילדה נחלצים מאוניה טובעת לאי בודד וצריכים לשרוד. אני אוהב לראות את העניין ולחשוב על הטבע והתרבות האנושי אילולי החיברות שלנו.

נחמד גם לראות את שיטות החינוך של המדען ולהבין שזה בעצם קשור לחינוך שהוא קיבל. הסרט לדעתי ביקורת על החברה שלנו ועל המתנשאים שחושבים שהם מעל האחרים, כשלמעשה הם מסכנים חסרי חמלה. ואולי בעצם כולנו פאף בצורה זו או אחרת.

אני ממליץ לראות וחושב שזה פלא שהסרט לא מספיק מוכר. חבל מאוד.

יש קטע משעשע בסרט שגם מלא ביקורת על התרבות המערבית. פאף נותן עדות בקונגרס בזכות זה שהוא יכול להיות איש יער או משהו כזה. לאחר הנאום ששם הוא נראה ג'נטלמן מכובד עם גינונים של האריסטוקרטיה, הוא פושט את בגדיו וצועד ליער. נוצרת סנסציה עקב העירום הפומבי שלו והעניין כמובן מוסרט ומועבר לטלוויזיה. ומראים אנשים צופים בעניין בהשתאות. והוא עובר ברחוב ומראים שם שבבית מעדיפים לצפות בהעתק של העניין בטלוויזיה ולא צופים בחלון איך העניין קורא בפועל. זה רגע ביקורתי חמוד ומלא אמת על התרבות שלנו שמנותקת ומשועבדת למסך – להגמוניה התרבותית.

אור חוזר 2019

אור חוזר הוא סרט דוקו שנעשה על ידי מרדכי ורדי, קולנוען בעל תשובה. והוא מתמקד בחוזרים בתשובה שלא השתלבו בחברה החרדית – ובקבוצה הסוציולוגית החרדית – בעלי התשובה. ובזרם החרדי העצמאי החדש – זרם התשובה או זרם בעלי התשובה. מדובר בתנועה לא מוכרת, זרם של קהילות קטנות המנסות לארגן לעצמם קהילות משלהם, בין כחרדים ובין בקבוצה משלהם בין חרדיות לישראליות.

הם מנסים בכל כוחם להשתלב בחברה החרדית. הם חושבים שהם במקום טוב לכאורה, שהרי הם הקריבו רבות כדי להיות חרדים וכן הם מחמירים בלבוש ובהלכה וכדומה. אולם החברה החרדית קיבלה אותם בחשש, בהסתייגות ורתיעה. מעבר להימנעות מקרבתם, לעג להם והדרתם, החברה החרדית נמנעה מלקבל אותם כשווים, אלא קיבלה אותם כנחותים. נמנעו מלקבלם למוסדות לימוד, ודי החרימו אותם בשוק השידוכים.

הכאב גדול, מעבר למכה שהם חשים, הם מבינים שהחברה החרדית לא מתאימה להם. הם שמים לב שרוב הנושרים מבחינה דתית בחברה החרדית הם בני בעלי התשובה – הדור השני, מעניין גם כמה נשירה חינוכית ופשע יש – מראים בסרט גם טיפול של עמותת עלם, המטפלת בנוער בסיכון, בבני זרם בעלי התשובה. הם לא רק סובלים מיחס שלילי, אלא גם מאבדים את הילדים שלהם. וחלק מהסובלים הם דור שלישי בעלי תשובה. כלומר יש כאן זרם, יש כאן ילדים שההורים שלהם הם בנים של בעלי תשובה שלא רק שההורים ניסו להשתלב בחברה החרדית ונכשלו, אלא גם הסבות והסבתות שלהם שגם הם בעלי תשובה שהתחתנו זה בזה, ניסו להשתלב וכשלו. וכעת הילדים האלו שגם הם סובלים מקשיי השתלבות משתלבים במוסדות לזרם התשובה. העניין תמוה לי שהרי מי אמור לדעת שההורים בעלי תשובה, וייתכן שהעניין הוא שההורים נמצאים בקהילה בעלי תשובה. והעניין חשוב כדי לדון לגבי אי ההשתלבות של בעלי התשובה, במה הם תורמים לכך מצידם ובמה הקהילה החרדית תורמת לכך מצידה.

בסרט גם רואים דמות שופעת כריזמה, הרב עודד ניצני. הוא פתח לעצמו קהילה משלו במעלות, קהילת שדה צופים. עיר מקלט משלו למסכנים שסבלו במגזר החרדי. רב שגם עובד, רואים אותו כותב טקסט בכתב של ספר תורה על קלף, אדם מכיל ואב לקהילתו. איש מרתק שהייתי שמח לפגוש ולראות מיהו. הרב מתנער מהצורך החרדי לגיבוי רבני של מנהיג עליון כדוגמת גדול הדור, מצהיר על עצמו כישראלי, מטיף לאמנות וחשיבה פתוחה, מעניין עד כמה? וכן מקדם את הצורך לעבוד ומדגיש שזה טבע האדם.

האיש נראה עניו וחכם, בנו שהפך לבעל שאלה מטיח בו דברי ביקורת על טעויות שהוא ביצע בתהליך החזרה בתשובה ושזה השליך על הבן כילד שגדל במוסדות חרדים מפלים. והוא יכול להגיב לו בקלות אמירות שהוא מאמין בהם בשם האל ובשם הבגרות ווהוא פשוט נושך את השפתיים, העיקר לא להעליב את הבן שלו שכעת סובל וחש כאב על כך, ובפרט מול המצלמה. ונראה שזו התאפקות משיקולי אהבה ואולי גם רצון שהילד יחזור בתשובה.

המסר של הסרט הוא שהחברה החרדית נכשלת בלהכות על חטא וחשוב בתשובה ולהתנהג בצורה נאותה לחוזרים בתשובה החברים לזרם החרדי ובעצם באותה הדת. ולפיכך אין מנוס, אלא להתנתק קצת וללכת לחיים דתיים עצמאיים. ובהקשר הזה מעניין מה הפירוש לשם הסרט – אור חוזר. אור חוזר זה אומר בקבלה משהו שמקבל אור רוחני מלמעלה ומחזיר זאת למעלה ומאיר גם שם – סוג של השפעה אלוקית. האם הכוונה שהחוזרים בתשובה מאירים בעולם למעלה מבחינה רוחנית או הכוונה שהם מאירים בחברה החרדית או בכלל הכוונה על היוצאים בשאלה בני החוזרים בתשובה שיש להם קצת אור שמאיר למעלה ברקיע ומקדם קהילות בעלי תשובה עצמאיות.

דברי סנגוריה על החברה החרדית ביחסה לבעלי התשובה

וכאן נשאלת השאלה האם הציבור החרדי כזה רע? החברה היא פעמים רבות פוגענית, לא משנה אם זה חרדים או חילונים ישראלים או חילונים גרמנים שעשו עליה. החברה לא תמיד מאירה פניה לחלש ולפעמים גם נרתעת. החברה החרדית לא רדפה את בעלי התשובה, אלא היא פשוט חסרת נורמות נחמדות של החלת האחד. וכאן יש עוד מקום לדיון, מי צריך להחיל אותם? לאיזו עדה בעלי התשובה משתייכים? וכאן לפעמים הם נפלו בין הכיסאות. החברה החרדית הפכה קפיטליסטית תרבותית בעניין הזה ומקבלת מי שמשתלם לה ועל כך פעם נכתב שיש קפיטליזם של מצוות או הקפיטליזם של היהדות החרדית. גם מנהלי המוסדות חרדים שדי פטורים ממעורבות המדינה משמשים כגורמים חינוכיים, משטרתיים ודתיים בחברה החרדית, והם רואים את תפקידם כתפקיד קפיטליסטי. יש להם חשבון בנק רוחני אצל 'הקבה' בונה העולם או שבמקרה הגרוע, הם רוצים לחזק את השפעתם וכוחם. לפיכך אם מישהו לא מתאים להם לפס ייצור שלהם מדוע שיקבלוהו למפעל הרוחני שלהם? הרבה מהאשמה גם נופלת על החברה החרדית הכלל אשכנזית הלא חסידית, וכאן ישנה תמיהה מדוע אותם מופלים לא הולכים למגזרים אחרים? זה לא הוגן להאשים את מי שדווקא מנסה להכיל בעלי תשובה ברמה מסוימת מאשר אלו שלא מנסים בכלל. וכאן צריך להבין שאם הם היו מקבלים את כולם הם היו נטמעים תרבותית. ולחברה החרדית יש הסכם עם המדינה לזרם עצמאי ולא לזרם בלתי פוסק של טרנס חילונים ישראלים חרדים – בעלי תשובה – שישנה אותם תרבותית. ובנוסח אחר, יש כמה עמים יהודים, יש את העם החילוני ויש את העם החרדי הארץ ישראלי ויש גם בעלי תשובה מחו"ל כמו אמריקה. האתניות החרדית נמצאת בשבט משלה, היא צריכה לקרב אותם לדת, לספק להם מצוות, אולם לא חייבת להזדווג עמם או לקבלם למוסדות שלה. כל שבט דואג לעצמו. החברה החרדית חוששת מבעלי התשובה שהם מפיצים חילוניות בחברה החרדית ולכן מובנת ברמה מסוימת הסינון. וחרדים רבים יגידו: הנה הראיה, יש להם הרבה נשירה דתית בגלל נורמות חילוניות. והם לא נאמנים דתית. חלקם מורד במגזר החרדי ונוטש את הדת החרדית האמיתית לדת של בעלי תשובה.

ברם לא יפה שארגוני התשובה לא פעלו לעצור התופעה. אין עניין לייבא מהגרים לחברה החרדית שלבסוף יסבלו. לפיכך הבעיה הגדולה היא ארגוני התשובה הממוסדים העושים את דיג הנשמות החילוניות אומנותם.

בעיה נפרדת יש עם בעלי תשובה הבטוחים שהם יודעים הכל ולא מבינים שאנו חיים בעולם של ספק. ואותם יודעי כל ומגלי האור, נראים מגוחכים. הם ביררו על הדת החדשה שלהם פחות מאשר אדם לא מואר, "חשוך", מברר על רכב או בית חדש. מה, הם לא יכלו לברר על היחס לזרים במגזר החרדי? על הפלייה במוסדות? האם האור נמצא רק אצל החרדים, מה עם הדתיים לאומיים והחרד"לניקים? הם לא יודעי כל, אלא מהלכי חושך. ולפיכך מדוע החברה החרדית צריכה לייבא טיפוסים כאלו? ובנוסף, אם מישהו לא נמשך מינית לבעלת תשובה, אז צריך לאנוס אותו להתחתן איתה? יש אפליות אנושיות לגיטימיות. מותר לאנשים לאהוב דברים מסוימים ולחשוש. ואלו הסובלים יכולים לעשות קמפיין לשינוי טעמים ולהפגת פחד. זה לא שונה ממי שאוהב גלידה בטעם שוקו ולא וניל.

ועל אף זאת מבחינה דתית, נראה לי שהאל העברי רוצה שיתייחסו בנחמדות לחוזרים בתשובה. ולכן הדת החרדית צריכה להתעורר ולהיות נחמדה יותר לבעלי תשובה. אולם כדאי לעצור את ההגירה המסיבית של בעלי התשובה למגזר אשכנזי מדיר. ובכך למנוע סבל מיותר. האל היהודי רוצה שיתקרבו אליו ומצווה לאהוב את הגר. והסברה היא שאם לא כך מספר המאמינים יפחת וגם להזכיר את זאת שעם ישראל היה גר במצרים והאל חילץ את עם ישראל משם. ולכאורה היחס לבעל תשובה אמור להיות כמו לגר.

אני ממליץ לראות הסרט. נחמד לראות התפתחות של חרדים לעבר מערביות ומחשבה עצמאית ובוגרת. אולם כדאי להתייחס לחלק מהנאמר בסרט בחשדנות.

חשבתי לפרסם כל ביקורת לסרט בנפרד, ברם חשבתי שיש דמיון לסרט של מישל גונדרי הטבע האנושי 2001. שם מישהו שחושב שהאמת אצלו מחנך והנה החרדים חושבים שהאמת אצלם מחנכים.

הם מחנכים את בעלי התשובה להבין בשונה מהחרדי המצוי, שהמנדט של הקבה לא נמצא במגזר החרדי. אפשר לעבוד אותו בצורה חלופית. אפשר לפרוש ולהיות הגולם הקם על יוצרו. החרדים לא היו נאמנים להם, אלא היו קפיטליסטים של מצוות וסתם לא נחמדים. החרדים מראים להם שמי שיש לו קהילה יכול להדיר ולהחליט מה אלוקים אומר קהילתית בדרך שלו וגם הם יכולים. בעלי התשובה בדומה לפאף – איש היער של הטבע האנושי. בעלי התשובה סיימו את החניכה-אילוף שלהם או שהם תוכנתו מראש שצריך להתפלג לדרך שלהם עם הטייטלים שלהם. כמו ששס דאגה לעצמם למוסדות ולא חברה באגודת ישראל וכן לא מצייתת לגדולי הדור האשכנזים. וכמו שהפלג הירושלמי פרש מדגל התורה ודואג לעצמו ולא ראה בעיה לא להקשיב לגדול הדור של דגל התורה. וכמו שדגל התורה הליטאית בעצמה פרשה מאגודת ישראל בארץ ישראל. בעלי התשובה מהבחינה הזו יכולים להחשב כבנים מוצלחים של החברה החרדית.

סיור מקוצר על החברה החרדית בטלוויזיה החברתית


הנה סיור מעניין על החברה החרדית. הסיור מקוצר, אבל מפנה להקלטה של כל הסיור עצמו. הסיור הוא סיור עומק על החברה החרדית ולא בורח משאלות קשות.

המסר הוא פה שאין קהילה חרדית, אלא זרם והחרדים אינם מלאכים או דמונים. הם פשוט בני אדם שמנסים לקדם את הרצון שלהם כמו כל בני האדם.

סיור כזה בגובה העיניים מפחית מתח ושנאה, ומקדם עתיד טוב יותר. אקווה שתהנו.

כל הכבוד לטלוויזיה החברתית שמימנו את הסיור המצולם. צריך גם סיורים כאלו בעוד עדות בארץ. ובפרט לאחר המהומות שהיו לאחרונה בין יהודים וערבים ברמדאן 21.

אפשר לצפות בסיור בפייס או ביו טיוב לבחירתכם.

הסיור המלא באודיו