קטגוריה: כללי

התמיכה הישראלית ביונתן פולארד


לא ברור מדוע התמיכה בפולארד רבה. פולארד היה מרגל שריגל לטובת ישראל בתמורה למענק מכובד. הוא בעצם גם בוגד אמריקאי וגם פגע בידידות הישראלית אמריקאית בכך שבעצם הראה לאמריקה שישראל מרגלת אחריה. אותה ישראל המסתייעת בארה"ב כלכלית ודיפלומטית וכדומה.

ואולי במסורת היהודית פולארד זכאי לפדיון שבויים. אולם בהתנהלותו הוא הזיק ואולי עדיין אולי מזיק לכלל עם ישראל. וכעת נשאלת השאלה מדוע נתניהו עבד קשה לפחות הצהרתית לשחרר אותו.

אכן לא ברור למה הוא עשה זאת. בפועל הוא רצה כסף ולא רק מישראל אלא מעוד מדינות שאליהן פנה. מה האינטרס שלו, לא ברור. מה שברור שהוא לא כזה ציוני והמדינה לא מחויבת לו. ואני מצטט בנושא מויקי:

"הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם. עם זאת, בראיון ב־2014 טען איתן כי הפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו ראש הממשלה ושר הביטחון, לדבריו של איתן, הוא התנדב להציג את גיוסו של פולארד כיוזמה פרטית שלו ללא ידיעת גורמי ממשל ישראלים, על מנת למזער את המשבר עם הממשל האמריקאי."

כעת מובן מדוע השמאל מתנער ממנו זה מזיק לטעמם מבחינת יחסי החוץ של ישראל עם ידידותיה. לעומת זאת נשאלת השאלה: מדוע הימין ונתניהו כן מתעקשים לחבק אותו על אף שהוא לא טלית שכולה תכלת?

הדתיים למינם מאמינים במצוות פדיון שבויים ואולי חלקם חסר אחריות מדינתית טצריך לחשוב בכלל האם הוא זכאי לעמוד בקטגוריה המתאימה למצווה הזו. חלק מהימין חושב שפולארד עשה זאת למען המדינה ולכן צריך לעזור לו. חלק חושב שהוא חזר בתשובה ולכן צריך לעזור לו ואפשר למכור שהוא מתחיל את חייו מחדש. ברם נתניהו יודע שהוא לא רגיל ממטרות ציוניות וזה מזיק, ולכן מעניין מה יהיה ההסבר שלו.

ונראה לי שנתניהו יודע שחשוב להראות למרגלים בכוח שישראל דואגת לסוכנים שלה. מאידך אסור לעצבן את ארצות הברית. ואולי הפיתרון שלו להגיד שמי שהפעיל את הסוכנים הם אנשי שמאל סוציאליסטים השייכים למפלגת העבודה. כתוצאה מכך הם היו עוינים כלפי אמריקה הקפיטליסטית.

לעומת זאת נתניהו הימני לא עוין ואפילו מכבד ואוהב את הקפיטליזם ברמה מסוימת. ולכן הוא יכול להגיד לאמריקאים, אני בחיים לא הייתי מרגל אחרי ידידת האמת של ישראל מאידך אני האבא של העם והדת שלי ולכן חשוב לדאוג לו וגם זה יעזור לי בבחירות.

על מעורבות חרדים בקידום שלום – הרב יהושע פפר


ראיון מעניין מן הטלוויזיה החברתית על נושא מעניין וחסר סיקור. ולמי שרוצה יש גם התמלול מתחת לקישור ליוטיוב.

תמלול מהטלוויזיה החברתית:
גרשון מושקוביץ: הרב פפר, אתה ידוע כרב, רב, גם דיין גם מקליט שיעור, וגם אחד שמקדם תנועת נקרא לזה מחשבה חרדית תורנית בחברה החרדית. מעניין אותי, האם יש ניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במגזר החרדי?

יהושע פפר: נסיונות לפתור אין עדיין אבל לא כי, לא בגלל שלא ראוי שיהיו כאלה נסיונות, אלא כי החברה החרדית לא רואה את עצמה במקום כזה שהיא מוכנה לקחת אחריות על נושאים של מדיניות, נושאים מדיניים. זה נכון גם בנוגע לכלכלה וגם אפילו בנוגע לדת ומדינה, קל וחומר בנוגע ליישוב הסכסוך. אז לא שאין דיבורים על זה ואין עמדות, אבל נסיון של לקיחת אחריות ופתרון בפועל, זה עדיין לא הבשיל.

גרשון מושקוביץ: אז אתה אומר לי, אפשר להגיד שיש גורמים בחברה הערבית שיש גורמים שעוד מפגינים נגד השלטון הישראלי, החברה החרדית כל כך שולית שהיא בכלל לא מתערבת בנושא הזה בדרך כלל.

יהושע פפר: בגדול נכון, לא שהחברה החרדית היא שולית, היא משפיעה. אבל היא בוחרת בקפידה את האזורים שבהם היא רוצה להיות דומיננטית ולנקוט בעמדה ואיפה שלא ולכן יש גם השלכות בנוגע להצבעה על תוכנית אוסלו או על הצבעה בנוגע לתוכנית ההתנתקות. וככה שהחרדים לא הביעו עמדה בוא נאמר מאוד פוזיטיבית. אלא יותר היו מוכנים לזרום כדי לקבל את מה שהם רצו בפוליטיקה הישראלית איפה שהיה אכפת להם. אבל זה לא אומר שאין להם עמדה כלשהי. זה פשוט שזה לא עדיין התפתח לכדי משהו אקטיבי וחיובי במישור הפוליטי.

גרשון מושקוביץ: ואיך אתה מסביר את זה שלכאורה יש קווי דמיון בין חרדים לערבים? זה אמור לצור שיתופי פעולה או קרבה או לפחות פגישות פיוס? פיקוח נפש הרי…

יהושע פפר: זו שאלה טובה. תראה, מצד אחד אפשר לומר שיש דמיון לפחות של חלק מהציבור החרדי, שהוא גם לא ציבור ציוני, כלומר אין לו את החלק האידיאולוגי של הציבור הדתי-לאומי. אם זה הרב קוק, אם זה גם בלי הרב קוק. לחלק מהציבור החרדי אין את זה. אבל מצד שני, צריך גם להכיר בכך שהציבור החרדי הוא מאמין גדול באתוס יהודי, אתוס יהודי לאומי. עכשיו, הוא לא מבטא את זה בשפה הלאומית המודרנית. אבל זה לא אומר שאין לו תפישה יהודית לאומית. ולכן אפשר לקרוא לציבור החרדי באיזה שהוא מקום ציוניות או ציוניות רדומה. יש שם משהו ציוני, אבל זה לא ציוני במובן המודרני של התנועה הפוליטית אלא ציוני במובן של זהות יהודית חזקה מאוד בתור עם. עם ישראל, הרעיון של עם ישרואל, עם ישראל, זה רעיון עמוק ונוכח וקיים מאוד מאוד בתוך הציבור החרדי, ולכן בסוף יש כן חיבור, הזדהות, מכנה משותף עמוק בין הציבור החרדי לבין התנועה הציונית בוריאציה כזו או אחרת. בפוליטיקה זה מסתבך. והעובדה שהתנועה הציונית היתה תנועה מאוד חילונית אז זה מסבך. ואפילו מדינת ישראל הייתה סוג של אנטי-דתית לפחות בתקופה של קום המדינה. אבל לכן גם הברית עם הערבים סביב הנושא הזה של ציונות ואנטי-ציונות היא ברית לא טבעית. היא טבעית אולי לחלקים הקיצוניים, מאה שערים, חלק מהקבוצות, נטורי קרתא וכדומה. אבל למיינסטרים החרדי זה לא איזה שידוך ש…

גרשון מושקוביץ: ומה לגבי המעמד הסוציו-אקונומי?

יהושע פפר: סוציו-אקונומי, תראה הציבור החרדי, הסוציו והאקונומי לא בדיוק הולך ביחד. בדרך כלל יש דבר כזה מעמד סוציו-אקונומי. מי שנמצא בתחתית של המעמד הכלכלי הוא גם בדרך כלל בתחתית של המעמד הסוציאלי ולכן יש שם תרבות של פשע וסמים וזנות וכל מיני תופעות מאוד בעייתיות. הציבור החרדי הוא אמנם בנוגע לאקונומי, המצב הכלכלי הוא לא משהו. אבל דווקא במובן המעמד הסוציאלי, הציבור החרדי יש… אין הרבה פשע, יש דווקא אזרחות למופת בחלק, לא לקיחת אחריות אזרחית, אבל אזרחות טובה, ומעבר לכך חיים רגועים וטובים. המשטרה יודעת מה היא עושה, או הממשלה יודעת מה היא עושה, כאשר היא בוחרת הערים החרדיות בתור ערים הראויות לסגר או לעוצר או לא משנה למה, כי הם יודעים שהחרדים לא יעשו הפגנות אלימות, הם לא יעשו התפרעויות וכדומה וגם בזה… אני אגיד לך משהו נוסף, גם בנוגע ל, היחס בין החברה החרדית לחברה הערבית היא גם לא פשוטה בגלל ש… החברה החרדית יש לה גם כן אתוס גלותי, עכשיו האתוס הגלותי זה מצד אחד מתח מול הציונות אבל זה גם מתח מול הגויים. (5:38) מול אומות העולם והערבים גם הם, ככל שהם יהיו נאורים וטובים הם עדיין אומות העולם וגם פה יש לך איזושהי נקודת מתח.

גרשון מושקוביץ: הבנתי אז מספר שאלות לסיום. בעצם שאלה אחת משתי זוויות. מה הפתרון שלך שאפשר לעשות בשביל להוריד את מפלס העויינות לגבי לקדם שלום או נקרא לזה בטחון בין חרדים לערבים? ואם אפשר להעמיק אם זה לא הפתרון שלך אז לפחות מה הפתרון שיוכל לעבוד? משהו…

יהושע פפר: אז אני חושב שני דברים, קודם כל הערך של השלום הוא ערך מובהק ביהדות, בדת. אין לנו ברכה, סדר ברכות שלא מסתיים עם שלום. התפילה שמתפללים שלוש פעמים ביום, מסתיימת בברכת שלום. "שים שלום". ברכת המזון מסיימים עם שלום, ברכת הכוהנים מסיימים עם שלום, הכל מסתיים בשלום. אלא שאנחנו מתפללים את הברכות הללו ושמים את השלום באיזשהו מקום מטא-פיזי, מקום מטא-פיזי, מקום רוחני. איזה רעיון נשגב של שלום, לא חושבים על השלום במונחים ארציים. ולכן קודם כל הייתי מנסה להביא לתוך העולם החרדי – דתי, את החרדי בפרט, את הרעיון של השלום במובנים ארציים. תבינו שהשלום עליו אנחנו מתפללים הוא לא שלום בשמיים, הוא לא שלום רעיוני, הוא שלום פה וצריכים להשקיע בו, וצריכים לחשוב עליו. אז זה א. (7:20) ב. בנוגע לתהליכי שלום הייתי מנסה לערב רבנים, יש אפשרות כזו. יש מספיק אנשים, שהיום גם בתוך העולם החרדי, שמרגישים את האחריות הזאת. הם מספיק שנים חיים במדינה, מספיק מרגישים את המתח הזה, את הצורך הזה להיות מוכנים. וככל שיהיו יותר נציגים ודמויות שיש להם נראות חרדית נורמלית, לא קיצוניים מנטורי קרתא, אלא מיינסטרימים שמעורבים בכל מיני תהליכים, מפגשים ולא יודע מה. הדבר הזה יכול להביא לידי איזושהי התקדמות, אי אפשר לצפות לאיזה פתרון קסם, אבל עצם זה שמעברים דמויות דתיות וגם רעיונות דתיים בתהליכי שלום ולא הולכים מיד למכנה המשותף הליברלי שהוא דווקא מכנה משותף מאוד חילוני, ואומרים "מה יביא שלום?" ככל שנהיה כמה שיותר חילונים ולא יהיה מתח דתי אז זה יביא שלום. לא. כל אומה וכל צד יש לו בשורות, יש לו זיקה לדת, וכמובן אם מדברים על הציבור החרדי, הוא רוצה לראות שיש לו הזדהות, שהוא לא מוותר על כל הערכים הבסיסיים למען השלום. ולכן לערב חרדים, לערב רעיונות דתיים שיכולים להשתלב טוב מאוד עם העקרון של השלום וזה יכול לעשות הרבה טוב.

גרשון מושקוביץ: אז אם מערבים רבנים מה הם יעשו? הם יפגשו עם אנשי דת או עם אישי ציבור מהמגזר הערבי כדי להוריד את העוינות?

יהושע פפר: כן, ככל שנוכל לעשות מפגשים של דמויות חרדיות שמוכנים, מוכנות להיפגש עם דמויות מקבילות מהצד הערבי ובסוף מפגשים בין דתיים זה לא איזה משהו זר שמעולם לא היה. תמיד זה היה והעקרון הזה של לחיות ביחד זה סך הכל דבר שמופיע בתנ"ך, בתלמוד, בכל מקום. מפני איבה ולא רק מפני איבה, אלא לקדם שלום, אבל אם אף אחד לא יזום את זה, זה לא יקרה לבד. אף אחד לא ילך לדפוק על דלתות של שכונות ערביות ליזום את זה.

גרשון מושקוביץ: אתה נפגשת עם איש דת מוסלמי או ערבי?

יהושע פפר: בהחלט. הייתי חלק מפרוייקט… אם אני זוכר נכון זה היה יוזמה שהייתה קשורה לאוניברסיטה העברית והיו לנו כמה מפגשים עם אימאמים. היה שם אה… זה לא היה הכי מוצלח בעולם, אולי בגלל הדמויות שנבחרו, אני לא יודע למה. זה היה סוג של כל צד ניסה לעשות איזה שכנוע, אם שכנוע עצמי או כלפי חוץ, שהיא הדת היותר אמיתית ויותר נכונה או יותר כדאית, לא יודע. אבל הרעיון הוא נכון.

גרשון מושקוביץ: אתה תסכים, אם אני אזמין אותך לדבר עם איש דת ערבי לבוא ולדבר איתו בצורה נקרא לזה אחוותית, בשביל לקדם פה חיים משותפים באץ הקודש?

יהושע פפר: עקרונית אם זה יכול להביא טוב אז אני מוכן, אבל זה הכל תלוי. תלוי במסגרת, תלוי בפורום, תלוי במי הם האנשים.  

גרשון מושקוביץ: אז אתה מוכן, תודה רבה לך הרב יהושע פפר, היה תענוג לנהל איתך שיחה.

בשמחה רבה, בהצלחה

סרטן


מִתְחַשֵּׁק לִי
לִהְיוֹת
סַרְטָן אַלִּים מְסֻכָּן

אֶגְדַּל אֶצְלֵךְ בְּגוּפֵךְ
גְּרוּרוֹת אָפִיץ לְלִבֵּךְ
בְּמוֹחֵךְ וּבְכָל יָפְיֵךְ

אֶהְיֶה בְּתוֹכֵךְ חָזָק
לֹא יוֹעִילוּ הַהַקְרָנוֹת
וְגַם לֹא הַכִּימוֹתְרַפְּיוֹת

הַמָּוֶת אוֹתָנוּ לֹא יְפַצֵּל
נִגְמֹר כְּאֶחָד לִפְנֵי הָאֵל
בְּיַחַד נֹאמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

ניקוד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת

 

בוראט 2 – תרבות מגוייסת בשמאל הנאור כדרך לנצל את ההמון ולהרוויח הרבה


טוב. בעקבות צפיית בוראט, מספר מחשבות ראשוניות.

בוראט 1 גם היה לא הכי יפה, אולם הוא הציג יחס מסויים של אנשים לקהל שהיה בו מעט חידוש. אם כי, הוא היה מגמתי נגד שמרנים, אבל הרבה יותר מאוזן.

בוראט 2 חוזר על עצמו ולא מחדש. ההבדל הוא שבוראט פשוט נכנס בצד מסויים בתרבות בצורה קיצונית ומוציא רק אדמית שחורה אחת בצורה טובה.

אני תוהה גם מה אמין שם ומה לא, שהרי הוא גורם לאנשים לשתף פעולה עם ההסרטה שלו. כלומר, הוא מוכר להם איזה צורך חשוב להסריט על אף האבסורדים שהוא יוצר והם משתפים פעולה ברמה זו או אחרת – עניין מובן ובפרט אם הוא משלם הוא שהם חושבים שיש אנשים פרימיטיבים.

בכל מקרה, לפני בחירות לתקוף פוליטיקאים ולנסות להביך אותם, זו לא יצירה קולנועית מפוארת, אלא תרבות מגוייסת שחותרת גם לנצל שנאות ומאבקים פוליטיים לצורך של פרסום וכסף.

לנצל רצון טוב של אנשים לעזור כשהם יודעים שהם מצולמים, זו לא הוכחה שאנשים מסויימים בעייתיים או התרבות שלהם בעייתית, אלא ניצול של אנשים שחושבים שהם עוזרים ולבסוף הם יוצאים רע.

לנסות הגחיך ניצולת שואה לפני המוות זו לא הברקה, אלא אטימות. להכחיש השואה לפניה זו לא הברקה, אלא חזירות אנושית והעלבת הקורבן. אותה אשה, אגב, הגיבה לו יפה מאוד, באנושיות ובלבביות. ועל אף שהיא יהודיה מבית כנסת נאור לא אורתודוקסי, הוא מוציא אותה רע כי היא יהודיה. למוסלמים הוא לא היה עושה זאת.

העניין לדעתי מעיד על הניתוק של השמאל שבשם אג'נדה תרבותית מסוגל להגחיך אנשים מסכנים קשיי יום שבאים לעזור או להתפרנס או מפחדים מאי נעימות ולהגיד שהם גזענים כלפי תרבות הנתפסת כנחותה.

הסרט יותר מאשר מראה על התפיסה האמריקאית או תפיסות הקיימות באמריקה כלפי זרים נחותים ממדינות עולם שלישי, היא גם מעידה על היחס של התרבות בשמאל לאנשים, לפוליטיקה, ולדעות מחוץ לבועה שלהם.

בוראט לועג ליהודים, לניצולי שואה, ללבנים ולנותני שירות שאולי מפחדים לריב או חוששים מהחוק – העניין בולט בעוגה שהוא גורם לקונדיטוריה לכתוב משהו אנטישמי קטן על העוגה. להביך אנשים לבנים שמרנים מינית, סתם כי הם שמרנים. לצחוק על איש דת מתנגד להפלות בסיפור גילוי עריות עם קטינה מעוברת כביכול, ולבדוק האם הוא יגעל, יגרש אותם או יפנה לחוק, כשזה לא תפקידו ואולי אנשים לא יבואו להיעזר בו להציל חיים אם הוא יפנה לחוק.

אנו גם לא רואים את כל התגובות של הקהל ומה הם רוצים או חושבים. וייתכן שהוא ערך הסרטים הצורה מגמתית מאוד.

אז בתרבות הנאורה של השמאל הלבן נחמד לצחוק על אנשים מוחלשים המנסים להסתדר בחיים כי הם לבנים או יהודים וזה הופך להיות במקום גסות רוח ושנאה למפגן של פלורליזם, חידוש ותיקון עולם. עיוות שמאלני תרבותי קלאסי.

עניין של זמן ויקומו מבצעי מתיחות נגד השמאל וכך העניין מעמיק הקיטוב הפוליטי תרבותי ערכי בעולם. העניין כמובן משרת אג'נדה גלובליסטית ושם את כולנו באותה מערכה גם אם אנו במדינה אחרת ובתרבות אחרת.

אין כאן עלילה טובה, או בימאות מבריקה, יש כאן פשוט ניצול ועיוות. וזה שהוא מגחיך כמה גזענים טיפשים לא הופך את הסרט לטוב או חשוב.

אפילו היגיון חסר בסרט, הסרט מתחיל בכך שבוראט נלקח מגולאג למשימה בשרות המדינה שלו קזחסטאן הדמיונית. ומשום מה על אף שהוא כלוא ללא גישה לרשת הוא יודע כל מה שקורה בתרבות האמרקיאית תוך כדי זמן מאוד קצר. גם בסרט מציירים אותו כמפיץ קורונה שמפיץ הנגיף תוך כדי מסע באוניה בעולם ובארצות הברית, וגם כאן לא ברור איך הוא מפיץ הקורונה בזמן המסע שהרי הוא אמור להחלים תוך זמן די קצר לא להיות חולה מדבק למשך זמן כה ממושך.

בקיצור הסרט חשוב כדי להבין מה הצד השני חושב עלינו ואיך הוא רואה אותנו, ברם אעדיף בשביל זה לראות סרטים של אוליבר סטון. ומבחינה כלכלית, הסרט מהונדס לכך שיוציא מירב כסף והשפעה מאנשים צדקניים בעיני עצמם לטובת היוצר.

נ.ב. לא רואים את רודי ג'וליאני במצב מביך כמו שמכרו בכותרות חדשות האתרים.

ספר דורות מספרים – המלצת קריאה


בזמן הסגר השני של הקורונה החלטתי לסיים כמה ספרים. אחד מן הספרים היה ספר בשם דורות מספרים של אביבי ופרסקי. ועליו אמליץ כעת.

https://images.app.goo.gl/tZxon38vrT62GeXa8

את הספר מצאתי ביד שניה. הספר הוא ספר עיון בנושא היסטורי. מדובר על תקופת יוון הקלאסית עד סיום התלמוד בבלי. שילוב של היסטוריה יהודית ולא יהודית, רומאית, יוונית, יהודית, עבדות ועוד.

הספר במהדורה משנות השישים ונכתב לבתי ספר. יחודו בכך שהוא מביא טקסטים של סופרים על התקופה המדוברת בנושא ספציפיים. כשיש סופרים מהתקופה היוונית הוא מביא אותם וכשאין או יש תיאור טוב חדש הוא מביא קטע, מאמר או פרק על נושא ספציפי מסופר מאוחר יותר.

העניין מקנה חוויה של העבר ושל המורשת ההיסטורית מזווית עתיקה יחד עם טאצ' יהודי.

התחברתי לספר חזק ואשמח לחפש חלקים אחרים של הספר – הבנתי שיש כמה. החיבור לספר הוא חזק היות שלנו כיהודים יש חיבור למערב וליהדות ההיסטורית.

מי אנחנו? אנו מושפעים לא רק יהדות אלא גם מתרבות יוון, רומא וגרמניה ועוד. ולכן נחמד לראות השילוב הזה בספר.

לפיכך אני ממליץ לקורא היקר פה לקרוא הספר. הספר הוא ספר עיון לוקח זמן לקרוא אותו, ברם ממש נהנתי ולמדתי מכך רבות.

כמובן שלא הכל שם מעודכן לפי הידע כיום ואז ניתן לעשות תיקונים דרך ויקי או דרך ספר אחר בנושא.

צאר התורה


שַׂר הַתּוֹרָה
שָׁר הַתּוֹרָה

מַר הַתּוֹרָה
הַר הַתּוֹרָה
פַּר הַתּוֹרָה
קַר הַתּוֹרָה
סָר הַתּוֹרָה

זָר לַתּוֹרָה
סָגַר לַתּוֹרָה

חָסַר הַתּוֹרָה
שָׁבַר הַתּוֹרָה
קָבַר הַתּוֹרָה
גָּמַר הַתּוֹרָה
צָעַר הַתּוֹרָה

צַר הַתּוֹרָה
צַאר הַתּוֹרָה

תודה לעברי בן קהלת על הניקוד.

העימות הנשיאותי הראשון בין הנשיא טרמפ לביידן


דעתי העניה שטראמפ ניצח בעימות – אם כי ביידן הפתיע אותי לטובה. טיוטה ועדיין בהליכי עריכה, אולם חשבתי לשתף הציבור.

מבחינה אסטרטגית – הנשיא טראמפ התחנף למצביעי ברני סנדרס השמאלנים יותר מביידן, וכן גרם לביידן להרחיק עצמו מהאגף השמאלי של מצביעיו.

ביידן המתנשא לא הצליח להתייחס לטראמפ בצורה מהוגנת ולא פנה אליו ישירות כמעט. וכן כל הזמן זלזל בו במקום להגיב לגופו של עניין ולבסוף הוא קרא לטראמפ ליצן. הוא לא רק זלזל בעצם בטראמפ, אלא בכל מצביעיו.

גם טראמפ לא היה מאה אחוז והתפרץ הרבה בדיבייט בניגוד לרצון המנחה וזה לא היה מרנין ואני לא בטוח למה הוא עשה זאת – אם כי ייתכן שהוא רצה להראות דומיננטיות ולפנות לאינסטינקטים, וייתכן שהוא טעה ועשה זאת כי לא חש בנוח וחש שהוא חייב להתפרץ או לדבר.

טראמפ גם נשאל שאלות קשות בנושא של הקורונה, תשלום מיסים. והתשובות לא משנות לדעתי אז לא אדבר על זאת. ביידן נשאל על הצהרות שלו בעבר וכן על התנהלותו של בנו האנטר.

סוגיה חשובה נוספת הייתה לדעתי סוגיית השחורים. ביידן האשים את טראמפ בשריקות כלב, באחריות למהומות של שחורים ובהצהרה שמרוויח מהמהומות הללו. טראמפ כאן תקף ללא רחמים את ביידן ואמר שהוא הכניס שחורים רבים לכלא עם "חוק הפשע". וכן שהוא מסרב לגנות את אנטיפה ואת האלימות הלא חוקית ברבות מן ההפגנות של "אנטיפה-חיי שחורים נחשבים". כאן גם טראמפ אמר שלא סתם הוא מקבל יותר מכל מנהיג רפובליקני קודם לו לאחרונה בקרב השחורים – כי הוא באמת בא לדאוג להם ושהמהומות הללו והפשע קורים בגלל הדמוקרטים ובעיקר במדינות שנשלטות על ידי דמוקרטים.

באופן עקרוני ביידן היה אנמי וממורמר וטראמפ היה מתפרץ. ועדיין כל הכבוד לביידן שנתן הופעה סבירה ולא קרס.

למעשה אני רואה את העימות מבחינת טראמפ – כאיך הוא יכול להשיג כמה שיותר פרסום מהאירוע. בעוד שביידן בא להרגיש טוב ולהיות מעל טארמפ.

כתוצאה מכך ביידן מדבר על "אחדות", "להיות ביחד" ושהוא תומך באיכות סביבה ושטראמפ מפלג, וכן קורא לטראמפ ליצן ומסרב להתייחס אליו בכבוד – בעצם מתייחס אליו כמו אליטיסט הבז לטראמפ, לדעותיו ולמצביעיו. אמירות גנריות של לרצות טוב ולהתנגד לרוע – בלי הרבה משמעות.

ברם טראמפ אמר אמירות שמטרתן להגיע לכותרות עיתונים וסרטוני וידאו קצרים. אמירות שבהן הוא שואל שאלות קשות את ביידן. הגישה הזו תייצר המון פרסום ורעש טקסטואלי ובכך תשפיע הרבה יותר. טראמפ והמנחה גם שאלו שאלות קשות את ביידן שגרמו לו לנתק עצמו מהאגף השמאלי של מצביעיו וזה הפסד אדיר לביידן. כעת מצביעים רבים לא יצביעו לו וישארו בבית.

ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש


מסופר שלפני כמה שנים יצאתי עם מישהי והיא אכלה יותר מידי בערב יום הכיפורים. וכתוצאה מכך היא סבלה בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים בלילה.

אמרתי לה שכעת אני מבין את הפסוק של "ועיניתם" ואת מה שהגמרא אומרת על כך. והנה:

"ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב (ויקרא), וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי ברכות דף ח)".

לא כתוב כאילו הוא צם, אלא כאילו הוא מתענה, וזה בגמרא למעשה בתורה כתוב להתענות. להתענות מלשון עינוי, ואם כך אפשר לענות עצמנו על ידי צום ואפשר על ידי אכילה יתירה.

למעשה העניין לא קורה סתם, האכילה היתרה והצער מכך מובילה לחרטה, עניין זה הוא סימבולי ומסייע לחוש את מהות החג. כך האדם הסביר מתחבר לחרטה על החטא, הוא עשה משהו, זה היה טעים, אחר כך הוא הוא סובל מכך ואז הוא מתחרט.

צום קל וגמר חתימה טובה חברים, תחושו טוב ותהנו מהתעוררות רוחנית אמיתית.

נ.ב. לבקש סליחה מעצמכם בפייסבוק קבל עם ועדה זה אוטופיליה או נרקסיזם ולא מעיד על חיבור לגוף, אלא על ניכור מלחיץ, ניכור סכיזופרני… בסופן של דבר האדם מתייחס לעצמו כאל אחר כדי למקסם לעצמו תחושה טובה, אבל בפועל הוא מתנתק מעצמו כביכול.

תחשבו קצת ותגלו בגרות. תעשו חשבון הנפש, אבל תשארו עצמכם, חבל לי עליכם.

הסגר השני במדינת ישראל מנקודת המבט שלי -התנהלות הממשלה בזמן הקורונה


כעת אנו בעיצמם של הגבלות חמורות בעקבות הקורונה אשר הכונסו לתוקף בימים האחרונים ועוד היד נטויה. הנני האזרח הקטן מעוניין לתאר את התנהלות השלטון הישראלי מן הזווית שלי ולעורר מחשבה בנושא. ועל כך להלן:


אנו כעת נמצאים בסגר ורבים בקרב האזרחים וחלק מן הפוליטיקאים באופוזיציה משמאל ומימין חולקים ביקורת רבה נגד הממשלה. ברם אני זוכר שהאופוזיציה בכלל התנגדה להטלת הגבלת הטיסות מסין ומשאר מדינות תבל והם האשימו את הממשלה ברצון לקדם דיקטטורה. למנוע ממצביעי שמאל להצביע על ידי עצירת טיסות מחו"ל. ועל ידי גניבת הבחירות, זיוף ומניעת הצבעה בחזות הקורונה וכדומה.

וגם לא מזמן כשהממשלה רצתה הגבלות מסוימות והגבלות באזורים ספציפיים, הייתה התנגדות רבה בציבור, באופוזיציה ואפילו בקרב חברים מהקואליציה כגון החרדים וכחול לבן – כשברקע יש הפגנות שמאל קטנות האומרות שיש כאן פאשיזם, ושנתניהו הופך לדיקטטור, ושאין לו לגיטימציה להיות ראש ממשלה כשהוא נאשם על אף שהוא זכה במנדט מהעם. ועכשיו המצב מפחיד ויש קרוב ל-7000 חולים ביום אחד. לאחר הדברים האלה הממשלה גייסה מספיק רצון להכריז על סגר ארצי, וכעת אסור לעזוב את הבית ללא סיבה המותרת בחוק מעבר לאלף מטר של חירות יחסית.

וגם רבים בקרב חברי מטילים דופי על פעילות הממשלה. ואני חושב לעצמי, אכן יש פה הרבה חולים, ברם אין כאן הרבה מתים. וניתן להשתבח במערכת הרפואה שלנו שמנעה מוות המוני של חולי קורונה וכן הממשלה דאגה להציל זקנים רבים בפעולות שונות. ובנוסף נציגי הממשלה הקודמת (שחלקם משרתים בממשלה העכשווית) גם עשו פעולות הסברה אשר דאגו לעם להבין שהמערכת לא מוכנה לחולים רבים, וכן להזהיר זקנים שיידעו שהם בסכנה גדולה.

לאחר סגר ניסן מרץ-אפריל ניסו לקדם מתווה חזרה לשגרה עם מיעוט חולים למען הכלכלה וחוסן המדינה והאזרחים. אולם מתברר שזה לא עובד, כי האזרחים לא מצייתים. ולשלטון לא היה רצון להתעמת עם העם והאופוזיציה הקטנונית שלא מוכנה לגלות בגרות בנושא ולהציל את האנשים שלהם ממות ונזק כלכלי. וכך קפצנו למאות נדבקים, ואז לאלפיים נדבקים פחות או יותר לכחודשיים. ברם בשבועות האחרונים המספרים החלו לעלות מעלה במהירות וכבר הגענו לאזור השבעת אלפים.

ואני אומר לעצמי טוב מאוד. כך קידמנו הצלת נפשות והיערכות למגיפה. ומאידך חזרנו לעבודה כמה שאפשר וללימודים. וכרגע שוב נהיה בסגר לזמן מה. בשעתו הממשלה חשבה שהיא תקבל תמיכה סולידרית מהאופוזיצה ומהאופוזיציה שבתוך הממשלה. וזה לא קרה. כעת אולי זה יקרה. אינשאללה. גם אני לא הייתי מאמין שהאופוזיציה שלנו במדינה הציונית תגלה כזו אטימות יחד עם חרדים רבים.

ואם לא, זה ייתן לגיטימציה לממשלה לפעול בנושא ביד קשה יותר למען טובת חירותם הכלכלית של האזרחים. וגם אם היועץ המשפטי או בג"ץ לא יתירו להגביל הפגנות, אולי עדיף חצי שנה של עבודה וחמישה שבועות של סגר ובכך אפשר בשנה לעבוד קצת ולהשיב את הכלכלה ליושנה, לעומת מדינות רבות שנמצאות עדיין בהגבלות קשות על הכלכלה מאז הסגר הראשון.

כמה שאלות על מערכת המשפט ועל המפגינים

וכעת לשאלה על מערכת המשפט פה, מדוע זכות ההפגנה חשובה יותר מזכות החירות הכלכלית וחופש התנועה? ונראה לי שזה כל אחד והדת שלו. וכמובן ישנה שאלה נוספת, מדוע הפגנה נגד משהו זה בסדר והפגנת אמונה או ציות לרבנים או אהבה לשכינה או הפגנת אהבת שופינג, זה לא חוקי?

לי אין חידוש בהבנה שכל אחד מקדם מה שהוא רוצה והחזק קובע בצורות ואמירות שונות את מה שהוא רוצה והכל עניין של לחץ מתמיד. ברם אנצל את זכותי לומר זאת כל עוד העניין לא נאסר עלי על ישי השלטון המשפטי פה ב"מדינת היהודים".

בברכת שנה טובה, בריאות איתנה ופרנסה הגונה לכלל הקוראים ובני משפחותיהם.

נ.ב. כיצד חבר'ה "נאורים" מפגינים למען "הדמוקרטיה" והיושר ובפועל רומסים את החלטות הדמוקרטיה בנושא בריאות הציבור בתקופת הקורונה?

הרצל – שיתוף


הנני משתף רשומה נאה לגבי הרצל והריחוק שלו מהדת ומהמסורת. נראה לי שזה מסביר את הריחוק של הרצל מגורמים חרדיים ומדוע המדינה נתפסת כלא אמינה וכדומה.

https://wp.me/p6PCPs-z4

מותר להוריד דמעה


מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה

מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם אִם חָלְפָה לָהּ שָׁנָה

מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
עַל נְשָׁמָה אֲהוּבָה שֶׁהָלְכָה קוֹדֶם זְמַנָּהּ

מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
כְּשֶׁעוֹלֶה זִכָּרוֹן אוֹ תְּמוּנָה בְּמַחֲשָׁבָה

מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה 
גַּם בְּעֵת עֶצֶב וְגַם בְּעֵת שִׂמְחָה

מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּחֻפָּה אוֹ בִּלְוָיָה

וּמֻתָּר לְהוֹרִיד סְתָם דִּמְעָה
עַד הַפְּגִישָׁה שָׁמָּה לְמַעְלָה.

קרדיט על הניקוד עברי בן קהלת.

גירוש הדיבוק של אמילי רוז (2005) The Exorcism of Emily Rose 2005


יצא לי לא מזמן להתבונן בסרט תחת השם הזה The Exorcism of Emily Rose 2005. הסרט הוא מצוין. הבימוי עד כמה שאני מבין בסדר גמור.

בתור אדם שפעם חשב באופן זמני או לפחות לא הייתה לו בעיה להצהיר שדיבוקים קיימים, ועדיין מתעניין במיסטיקה כיום, חיפשתי סרט על הנושא שיעזור לי לחוות את העניין. לפיכך התחלתי לצפות בסרט.

הסרט עוסק בניסיון לגרש שד מגופה של אמילי רוז, ברם לבסוף הניתוח הרוחני כשל והיא מתה. מה שתפס אותי, זה שהסרט לא בא להביע עמדה ברורה בנושא. הסרט בצורה אנושית הולך לכיוון של מה אמילי אחוזת הדיבוק חשבה ומה מגרש השדים, העומד למשפט על מעורבות במותה של אמילי על ידי רשלנות, חשב.

הסנגורית החליטה ללכת על הקו של – אולי גירוש השדים היה מוצדק ויכול היה לעזור לאמילי להירפא ועניין של זמן וזה יהיה מדעי. היא מציגה למושבעים את החוויה של גירוש השדים על ידי הקרנת הקלטה של החולה בזמן הטקס ועל ידי עדויות של הצופים בטקס.

בזמן המשפט, רופא שנכח בטקס, שיכול היה להעיד לטובת הכומר מגרש השדים, מת בנסיבות מוזרות והסנגורית חווה פחדים, היות שכל מיני דברים מוזרים קרו לה בביתה.

ההתייחסות שלי בנושא הדיבוקים לא השתנתה ואני לא יודע שיש כיום דיבוקים וכן לא מאמין בהם.

מה שאהבתי גם, זה שבניהול המשפט הם בחרו איש דת נוצרי בעל הכשרה משפטית שיהיה הקטגור. הוא מאמין לכאורה בשדים אך הוא תובע על רשלנות. כמו כן הוא טוען שלא הוכח שזה היה דיבוק, אלא זו פסיכוזה ואפילפסיה, ועקב הזנחה רפואית קרה מה שקרה לאמילי. בסופו של דבר, הסוף לא משנה, ואני לא אקלקל לקורא יותר מידי.

לאחר הצפיה עולה השאלה האם דיבוקים קיימים?

  • מצד אחד בעולם שלנו יש יסוד חומרי חזק מאד שבו ניתן לצפות בחמשת החושים או על ידי עשייה חוזרת ונשנית ודיבוקים לא הוכחו כקיימים בהתאם למדע, היות שלא הצליח לצפות בו.
  • מצד שני אי אפשר להסביר איך היסוד החומרי קיים ואולי הוא תולדה של הרוח ואז ניתן להגיד שיכול להיות שיש דיבוקים, סוף כל סוף העולם הוא רוחני.
  • לי, כידוע, אין עמדה בנושא, אך לו הייתה לי, אז עמדתי הייתה שגם אם העיסוק בנושא הוא רלוונטי, העניין של הדיבוקים הוא לא מוכח כלל, גם אם נקבל את הקונספט הרוחני של היקום. כמו כן למה לא להאמין בעוד דברים רוחניים לא מוכחים מעבר לדיבוקים ואולי גם להאמין מבחינה רוחנית שאין דיבוקים.

בסופו של דבר ההתרשמות הכללית שלי מן הסרט, שהוא בא להציג שאנו בני אדם, ואם בני אדם מאמינים בדברים שאנו לא… עדיין אנו צריכים לנסות להבין אותם, שזה לא סתם, אלא הם חווים דברים אחרת. 


אך שאלתי היא, אם אני לא מאמין למישהו וחוויותיו האם אני לא אנושי, סוף כל סוף החוויות שלי הן אלו שגרמו לי לא להאמין לו?

סיכום של הסיפור בעברית להלן בקישור:

בלארוס, אמריקה, רוסיה וגרמניה – נורד סטרים 2


השערה שלי למתרחש בבלארוס והנה מספר נקודות:

אשה אלמונית מקבלת יחסית הרבה קולות ממצביעים בבחירות בבלארוס, ותוצאות הבחירות נתנו עדיין נוק אאוט ללוקשנקו. שם האלמונית, אגב, הוא סבטלנה טיכאנובסקאיה. לאחר הבחירות פורצות הפגנות ברחבי המדינה, וחשבתי לכתוב מעט מהגיגי בנושא.

נראה לי שאם לוקשנקו היה מזייף את הבחירות הוא היה יכול לבחור תוצאה נמוכה יותר ולא תוצאה של 80%. העניין יכול להראות שהעם באמת אוהב אותו על אף שהוא לא נחשב מנהיג ישר בסטנדרטים מערביים.

בנוסף ראינו תמונה של אשה יורדת בסולם לזייף קולות. אם לוקשנקו היה רוצה לזייף הוא יכול לזייף בדרכים סמויים יותר. ולכן לא אתפלא אם יש מעורבות אמריקאית בנושא.

ואסביר מדוע: נניח שהאמריקאים מסייעים לאותה נציגת אופוזיציה אלמונית להשיג תוצאה גדולה יותר. במקביל הם מייעצים לאנשי הקמפיין שלה להגיד שהתוצאות יזויפו ואחרי הבחירות להגיד שהם זויפו. הם, האמריקאים או אנשי האופוזיציה יוצרים פרובוקציה של זיופי בחירות מגוחכים שמצולמים. וכעת יש להם קייס להתחיל בהתקוממות עממית. למרות שזה לא נשמע הכי אמין.

האינטרס האמריקאי, לכאורה, הוא לגרום למהומות בבלארוס וזאת כדי שרוסיה תתערב. לדוגמה בהמשך נראה הפיכה במערב המדינה והאיחוד האירופאי ונאט"ו יתערבו ויסייעו למתקוממים. העניין יתחיל עם אבנים, בקבוקי מולטוב ולבסוף נשק יופיע משום מקום. בהמשך מישהו יירה בשוטר, שוטר אחר יטבח בכמה מפגינים ויציגו זאת כטבח של הדיקטטורה. ואז עוד חלקים של העם יתקוממו.

רוסיה תכנס להציל את בלארוס, כביכול, והיא תציל את החלק המזרחי של המדינה לפחות. כעת יגידו שרוסיה פולשת וכובשת. ורוסיה תגיד שהיא באה להציל רוסים וכדומה. האינטרס הרוסי הוא למנוע מהמערב להתערב בחצר האחורית ההיסטורית שלה וכן להרוויח עוד שטחים. אולי במקביל רוסיה תגיד למורדים שלה באוקראינה להשתלט על עוד שטחים כדרך לגרום למערב לפצל כוחות וכך לא להשתלט על כל בלארוס. לבסוף יהיה פיצול במדינה בדרגה זו או אחרת כמו אוקראינה. וכעת האמריקאים יארגנו קמפיין סנקציות נגד רוסיה והם יכפו על גרמניה לבטל את פרויקט הגז עם רוסיה נורד סטרים 2. ועכשיו גרמניה צריכ אנרגיה, וממי גרמניה תרכוש אנרגיה בתמורה?! ברור מארה"ב שהיא מעצמת אנרגיה…

העניין מתרחש לפני הבחירות בארה"ב וכעת טראמפ יראה שהוא מנהיג המערב וכן הוא יקדם את כלכלתו על ידי מכירת גז ונפט לגרמניה פלוס סנקציות על רוסיה שימנעו תחרות עם רוסיה וגם עוד עבודות לאמריקאים. למעשה טראמפ ירוויח עוד אזור למערב, עוד כסף לאמריקה, תדמית של מנהיג המערב החופשי והוא ינצח בבחירות כסופר-מן של המערב

אולם לבינתיים אנו רואים שאנשי כוחות הביטחון תומכים השליט ולא בכדי, שהרי הוא לכאורה זכה ברוב העם שאולי די אוהב אותו כי הוא טוב לעצמאות המדינה, ולכלכלה שלה ועוד. וכן אנו לא רואים עדיין שביתות מהותיות במדינה. אז כרגע העניין מתעכב, נחיה ונראה.

הביצה 2020 The Swamp ומבוגרים בחדר 2019 Adults in the room


ראיתי לאחרונה שני סרטים פוליטיים מעניינים ברמה מסוימת וחשבתי לחלוק מעט תובנות.


הביצה 2020 The Swamp

יצא כעת ממש לאחרונה סרט דוקומנטרי חדש בשם הביצה. הסרט מתאר את הצורך לשפר את הפוליטיקה האמריקאית. הסרט מביא דוברים מצדדים שונים של המפה הפוליטית ונראה שהבעיה היא קבוצות האינטרס והלוביזם.

הם מתארים את התלות של המחוקקים בכסף. פשוט כי נקבעו כללי קידום פוליטיים בבית המחוקקים לפי גיוס כסף למפלגה. וכן כי צריך לממן קמפיין בחירות. כתוצאה מכך צריך לדבר עם תורמים בעלי אינטרס או לעבוד עם לוביסטים. במצב זה האג'נדה שמקודמת, לכאורה היא האג'נדה של בעלי האינטרס העשירים ולא של העם שמצביע.

כוכב הסרט הוא מאט גייטץ רפובליקני רהוט, חתיך, נחמד וכן אדם שיודע לשמור על קשר טוב עם חברים לקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית.

הוא יודע להמרות את רצון בעלי הכוח במפלגה ואפילו את הרצון הנשיא ועדיין לשמור על קשר טוב עם הנשיא והמפלגה. בסוף הסרט אומרים שהוא הראשון מהמפלגה שלו שהודיע שלא יקבל כסף מקבוצות אינטרס.

הסרט מביא אג'נדה חשובה בצורה יפה ומעניינת לצופה. ברם היה חסר צדדים אחרים וניכרר היה שהוא מגמתי. הסרט טוען שקבוצות אינטרס זו בעיה ולא מסביר את הטיעונים שאולי זה כן טוב – למשל אם כמה קבוצות אינטרס נאבקות יחד זו בזו, או על כך שכל מביאים דעות שונות אז יש כאן ריבוי דעות, וכן שגם העם יכול לשכור לוביסטים. בנוסף אדם יכול להיבחר בכסף של קבוצות אינטרס ולא להיות שפוט שלהם וכעת יש לו זמן לעבוד ולהיות מוכר ולגרום לציבור לבחור בו. ועוד טיעונים כגון שאין ברירה או שעדיף שהדברים יהיו בפיקוח מאשר מתחת לשולחן. וברור שיש עוד טיעונים שאפשר להגיד וחבל שלא הביאו. (אני ממליץ, אגב, לקרוא על רוברט מיכלס).

בסרט השמיעו גם ביקורת על כך שטראמפ בשעתו תקף את קבוצות האינטרס וקרא לייבש הביצה, אבל בפועל הוא מינה לוביסטים לתפקידי ממשל. כאן זה כבר היה תעמולה והם לא הביאו בכלל את הצד של טראמפ למהלך. אני משוכנע שטראמפ יכול להגן על עצמו. ואולי יגיד למשל שהוא לקח חלק מהלוביסטים שרוצים כבוד ויהיו מחויבים לו ולא לקבוצות האינטרס וכדומה.

אז הסרט לא מחדש יותר מידי, אלא יותר מציף בעיה ומעורר דיון. הוא מגמתי לצד הדמוקרטי, אבל עדיין הגיבור שלו הוא רפובליקני, כנראה עקב כך שהוא עובר מסך בקלות ויש לו איכויות של שחקן קולנוע. הסרט טוב כדי להתחיל להתעניין בתחום, אבל למי שרוצה להבין ולהיות יותר אובייקטיבי, הוא יצטרך לחקור לבד. היה נחמד לראות הסרט והבימאות הייתה סבירה ולא חשתי שיעמום כמו בסרטי דוקו אחרים.


מבוגרים בחדר 2019

הסרט השני עוסק ביוון. והוא אינו דוקו. יוון בשעתו נפלה למשבר כלכלי והייתה בחוב כלפי האיחוד האירופאי והייתה בעצם נתונה לשליטת זרים מחוץ למדינה מבחינת ההיבטים הכלכליים של הריבונות שלה.

הסרט מדבר על נפילת ממשלת הימין עקב המשבר. ממשלת השמאל שעלתה הבטיחה הבטחות פופוליסטיות. מי שהתמנה לשר האוצר הוא יאניס וארופאקיס. הוא מוצג כרדיקל שרוצה להביא כבוד והוגנות לעם היווני. הוא לא רוצה לחתום על הסכם שיכניס את יוון לצנע והוא לא רוצה לאבד את עצמאותה הכלכלית של יוון – אולם הוא לא מוכן לפרוש או לאיים בפרישה מן האיחוד האירופאי. הוא מאמין שחלק מן הדרישות מיוון לא הוגנות נגד יוון. לא רק שמפילים עליהם חובות ממשלת ימין אלא גם כי רוצים לקדם אינטרסים גרמנים ושל עסקים לא יווניים על חשבון היוונים.

לבסוף ראש הממשלה ציפראס חותם על הסכם עם הטרויקה (נציבות האיחוד, הבנק האירופאי לקרן המטבע הבינלאומית) בניגוד לדעתו והוא פורש מן הממשלה. ראש הממשלה מבין שאין ברירה ומעדיף לחתום ולהציל את המדינה ממשבר כלכלי חמור מאוד.

בסרט מציגים את נוקשותם של נציגי הטרויקה גם במחיר הפסד לטווח ארוך. מציגים שהם חשבו שהם צריכים לנקוט ביד קשה כדי למנוע ממדינות אחרות לסחוט את האיחוד האירופאי. ברם לא מציגים את הרציונל של האיחוד האירופאי באי הסכמה לנהל משא ומתן. חבל שהסרט מגיע מהזווית של יאניס וארופאקיס ולא מאיר את שאר הזוויות והאינטרסים. אולם כן חשוב בסרט שרואים את הברוטאליות של הטרויקה מול מדינות חלשות ושבכך בעצם יש גירעון דמוקרטי.

אני אירופאי לשעבר אזרח של האיחוד האירופי אוהב את אירופה. אולם לא ברור למה חייבים להישאר עם הסיסטם הזה. חשוב שהוא יהיה כדרך לקדם אינטרסים של של אנשים הגרים שם. אולם לא חייבים להיות חברים באיחוד בכל מחיר.

הסרט היה קצת מייגע ולא מביא את כל הזוויות ומגיע מזווית שמאלית רדיקלית. ועל אף שאהבתי את הדמות של שר האוצר יאניס וארופאקיס אני חושב שהסרט לא מספיק מעניין ולא מספיק אובייקטיבי. הוא אומר טוב למי שרוצה לעורר דיון או למי שמתעניין ביוון וכדומה.


לסיכום שני סרטים בינוניים ומומלצים רק למי שרוצה ללמוד הנושאים הללו ושני הסרטים עוסקים בהשפעתם של גופים מעל האזרח הבוחר. בנוסף מאט גייטץ הוא כוכב עולה ודגם לפוליטיקאי צעיר ומצליח ומומלץ לראות הסרט למי שאוהב אותו או למי שרוצה להיות פוליטיקאי.

נאום האבטיח


מסרתי נאום אבטיח בפסטיבל קיץ בנושא אבטיח. נראה לי שהוא יעניין חבר'ה, אז הנה הנאום.


קהל יקר, מורי ורבותי, גברים וגברות, צעירים וצעירות, מכובדי – השאילו לי את אוזניכם ואת הקשבתכם היקרה

התבקשתי לדבר עמכם היום על אבטיח, ובכן מה אפשר להגיד כבר על אבטיח?

דני איקס הגדול פנה אלי וביקש, מי אני שאגיד לא?! והנה מחשבותיי. מה אני יכול להגיד על אבטיח? אז קודם נדבר על מיהו האבטיח, הוא נראה כמו מלפפון מבחוץ ונראה כמו עגבניה, אבל בטעם כמו של ענבים ותות רווי מים או כפי יש האומרים ריבה קמחית.

למעשה חשבתי לעצמי שהאבטיח הוא פרי אנטי דתי שמכריח אותנו להסיר את כיפתו כדי לאכול אותו ובכך הוא גורם לנו לתרגל הסרת כיפות, מעשה לא ראוי לכל הדעות. המעשה הוא אנטי פלורליסטי ושאולי מסית נגד חובשי הכיפה.

בנוסף צריך להזהר מה לאכול, לא כל החלקים טעימים, יש ירוק, לבן, אדום מטעה הצמוד ללבן ואדום.

אולם האבטיח פרי קיצי – ואני חושב שצריך מחאה על כך שהוא לא פרי כלל שנתי. על כן אני מאשים את האבטיח על כל שהוא נגיש יותר לעשירים במשך השנה!

האבטיח תורם לכלכלה למי שעוסק עם עשירים שקונים אותו בחורף במחיר של חמישים שקל לקילו. מפנים הוא אדום כביכול סוציאליסט אולם בפועל הוא צבוע ומטעה. הוא פרי קפיטליסט וזה כמו הצבועים שיש בשמאל שנהנים מהקפיטליזם ועושים כאילו שהם נגדו ובפועל הם נהנים מהשיטה הקיימת וחפצים בשימורה.

אני מאשים את האבטיח על כך שנחנו לא יודעים אף פעם מה אנו מקבלים ואנחנו עלולים ליפול לחוסר ביטחון תזונתי לענייני אבטיח. לפעמים האבטיח מוכן, לפעמים מידי ולפעמים כלל לא. מישהו מאיתנו נתקל בתפוח ירוק לא טוב, ב'פינק ליידי' לא טוב?

רואים האבטיח פרי מעצבן ופרובקטיבי – ואני מאשים האבטיח בהונאה של ציבור הקונים!

וכולנו מכירים את הסיפור עם האבטיח שמגיע מחובר לענף שלו, ואתה חושב שהופה תוכל להחזיק אבטיח בשתי אצבעות ואתה מראה לכל החברים שלך לבוא לראות ולבסוף הוא מתרסק לך ומשפריץ דם אבטיח על הרגליים של כולם. האבטיח הרשע והחצוף, שנראה כמו הראש של מנדלבליט, נאשם על הטעיית האזרח הפשוט ובגרימת המחשבה שאפשר להרימו ביד אחת מהענף שלו ואו אז הוא מחליט למות מוות קדושים כמו מתאבד שיעי ולהתפוצץ.

אני גם מאשים את האבטיח באסקפיזם מרושע והמשתק הביקורת נגדו וזאת באמצעות טעם הפרי הטעים.

האבטיח אכן פרי טעים, אבל מרושע. ואני דורש ממכם קהל המאזינים להענישו בחומרה  ולטפל בו ביד קשה למען ישמעו ויראו. בוז לאבטיח!

ולפיכך אני קורא לכולנו להעניש את האבטיח בחומרה ולאכול ולנגוס בו ביד קשה ולא להשאיר לו שריד ופליט. שום כלום. איכלוהו וחיתכוהו כשהוא נוטף דם עסיסי טרי בצורה חייתית כפי הראוי לו – מוות לאבטיח! בתיאבון

שלום עם איחוד האמירויות והבחירות בארה"ב


ידוע שישראל ואיחוד האמירויות בידידות טובה, אבל בלתי רשמית. וכעת נשאלת השאלה מדוע דווקא כעת הם באיחוד האמירויות הגיעו להסכם עם ישראל, מדוע הם לא רצו לעזור לנתניהו קודם, הרי אם הם היו חותמים איתו לפני הבחירות נתניהו היה לוקח בהליכה?

  • יש שיגידו שנתניהו או טראמפ הכניסו את קלף הסיפוח כדי שיהיה לישראל משהו לוותר וכך להרוויח הסכם שלום. למשל יש משא ומתן האמירויות רוצים שישראל תוותר על משהו כדי להרגיש שהם מרוויחים משהו מההסכם או כדי לרצות את דעת הקהל אצלם. ואולי יהיו שיגידו שנתניהו כעת מראה לגנץ שהוא יכול להביס אותו בקלות בבחירות שהרי הוא לא רק מביא ביטחון, אלא גם יודע להביא שלום כשיש פרטנר. וכעת גנץ יתקפל במאבק על העברת התקציב החד שנתי.

נתניהו מכחיש זאת על אף שהוא מודה שהוא דחה את הסיפוח לבקשתו של טראמפ.

  • יש שיגידו שזה בגלל אירן, אולם הבעיה האיראנית הייתה קודם, אזי מדוע דווקא עכשיו?
  • ויש שאומרים שהעניין קשור לשיתוף פעולה אסטרטגי עקב הקורונה, ועדיין זה לא נשמע מספיק חשוב לקשר רשמי, ישראל הורגלה לפעול יחד עם מדינות ערביות מתחת לשולחן כביכול וללא יחסים דיפלומטיים מלאים.

ואני מסכים, שהעניין קשור אולי לקורונה ולאירן. אולי כעת אירן חלשה יותר וניתן לפעול נגדה ואולי הקורונה מסיחה את דעת הערבים מהשנאה לישראל, אולם מה שהיה כאן זה שילוב אינטרסים של ישראל ואיחוד האמירויות יחד עם לחץ מטראמפ.

וצריך להבין מה האינטרס של טראמפ, האם זו יוקרה גרידא?

  • ונראה לי שמכיוון שאנו כעת בשנת בחירות וטראמפ רוצה לנצח בכל מאוד, אזי הוא שמר שפנים לזמן הבחירות וכעת הוא מקדם שלום בין ישראל למדינה ערבית ונורמליזציה בין הערבים לישראל. ואולי הוא יהיה מועמד לנובל על כך…

העניין יקנה לו נקודות זכות בקרב הבוחר האמריקאי ולכן הוא הפעיל לחץ על איחוד האמירויות וישראל למצוא מצווה כדי שהוא יוכל להציג הישגים של שלום לעם האמריקאי ולהעלות את מעמדו בעיני הבוחר?

איני חושב שנתניהו ויתר על הסיפוח, ראיתי את האמירה של איחוד האמירויות שישראל לא תבצע עוד סיפוחים, ניתן להגיד שזה מעבר למה שסוכם בין טראמפ לישראל. כלומר, לא לבנות התנחלויות חדשות על חשבון השטח הפלסטיני. והנה ציטוט האמירה של שר החוץ של איחוד האמירויות:

During a call with President Trump and Prime Minister Netanyahu, an agreement was reached to stop further Israeli annexation of Palestinian territories. The UAE and Israel also agreed to cooperation and setting a roadmap towards establishing a bilateral relationship.

כמו כן בהצהרה המשותפת נכתב באנגלית שישראל תשהה את הכרזת הריבונות לפי תוכנית טראמפ, לא נאמר ישראל תעצור הסיפוח בעתיד. והנה הציטוט:

As a result of this diplomatic breakthrough and at the request of President Trump with the support of the United Arab Emirates, Israel will suspend declaring sovereignty over areas outlined in the President’s Vision for Peace and focus its efforts now on expanding ties with other countries in the Arab and Muslim world.

כבר יש לי


יוֹם אֶחָד אַגִּיעַ לַתּוֹבָנָה
אֵינֶנִּי צָרִיך לִמְצוֹא אַהֲבָה
וְגַם לֹא יְלָדִים חֲתֻנָּה
כָּעֵת נִשְׁאֲרָה רַק הַקְּבוּרָה

אֲבָל אֲחַיֵּך בְּפִי
אֶצְהַל וַאֲגַחֵך בְּלִבִּי
בְּמַבָּט מְמֻשָּׁך אֶתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁלְּצִדִּי
וְאַפְטִיר 'פָּשׁוּט כְּבָר יֵשׁ לִי' בְּקוֹל חֲרִישִׁי

החילונים הקיצונים – שיתוף על אבסורד


מעשה בחרדי הקיצוני שפגש בחילונים קיצוניים


זה מצחיק שהחילונים ובראשם התקשורת קוראת למי שרחוק מהחילוניות כקיצוני גם אם הקבוצה שלו הוא סטנדרט.

למשל חרדי סטנדרט מתויג כקיצוני. ולעומתו חרדי מודרני עובד אובד, שנראה כמעט חילוני ולא שומר באדיקות על חוקי הדת החרדית נחשב חרדי סטנדרט ולא קיצוני. הוא אולי חרדי מתון, אבל הוא הקיצוני, כי רוב החברה החרדית מקפידה ולא מודרנית והוא האחר על הקצה.

העניין מעיד על החוצפה של ההגמוניה החילונית בנושא. הם יעשו הרבה בשביל להכפיש ואפילו ידברו בלא היגיון מבחינה מילולית.

ואני מצפה מהחרדים המודרניים המחובקים על ידי התקשורת כחרדים מחמדים לזלזל בתקשורת בנושא. וגם להציג עצמם כחרדים קיצוניים ולהסביר לצופים ולשומעים את האבסורד שבהגדרה הקיצונית לפי הסטנדרטים של החילונים.

ובדומה לכך אפשר לקרוא לשמאלן מצוי 'שמאלן קיצוני' כי הוא קיצוני לאג'נדה של הימין. ואפשר גם שדתיים יגידו חילוני קיצוני. ואולי אעשה בזה שימוש יום אחד…

משטרה חולת קורונה


הַקּוֹרוֹנָה מִתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ אֵשׁ
צָרִיךְ לְהַפְחִיד בְּלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ

עֲבַרְיָן! לֹא חָבַשְׁתָּ מַסֵּכָה
גַּם מֵאַנְתָּ לְהִזְדַּהוֹת לַמִּשְׁטָרָה

חֲרֵדִי אוֹ שְׂמֹאלָן לִבְרֹחַ נִסִּיתָ כְּמוֹ יַלְדּוֹן קְטַנְטַן
בָּרוּךְ הַשֵּׁם חֻשְׁמַלְתָּ בְּטֵיזֶר מְסֻכָּן

וְאַתָּה הָפַכְתָּ יְדוּעָן, מַמָּשׁ קָרְבָּן
בַּכְיָן, בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיִּבְעֲטוּ לְךָ בַּיַּשְׁבָן.

המזל והשכל


פעם המזל והשכל אשר היו חברים טובים החליטו לצאת לטייל. בלילה הם היו עייפים ורצו ללכת לנוח ולישון. הם החליטו שכיון שהאדמה לא ישרה על כן היא לא נוחה.

לפיכך החליטו לישון על הכביש. השכל הודיע בקול שהוא נזהר וסומך רק על השכל. משום כך הוא יישן בצד הכביש. לעומת זאת המזל הודיע שלא אכפת לו והוא לא חושש. הוא סומך על המזל ולכן הכרי שהוא משתרע על אמצע הכביש.

באמצע הלילה הגיע רכב במהירות גבוהה והתקרב לכיוונם. הנהג לא ראה עדיין את המזל באמצע הכביש והמשיך לנסוע במהירות. ברגע האחרון הוא ראה משהו על הכביש. הוא חתך ימינה ודרס את השכל.

מוסר ההשכל. לא אל תסמוך על השכל, אלא אל תטייל עם המזל

סיפור שקראתי היכנשהו ואיני זוכר את מקורו, בעיבוד ועם מוסר ההשכל שלי.

שיר הסיפוח


הרי את מסופחת לנו כדת מדינת ישראל
ולא ישמע אל לישמעאל
גם לא בבית אל
כי טראמפ חושק להיות המשיח הגואל
למען שהאוונגליסט אותו יהלל

פיוט היתולי קצרצר לרגל הסיפוח המתעכב

גישות קונפליקט וקונצנזוס


משהו שלמדתי פעם בקורס בתקשורת ואני חושב שזה מעניין, חשוב ורלוונטי. העניין גם יכול להסביר תפיסות הקיימות בשמאל ובימין ולהסביר גישות מיוחדות בשמאל ובימין.


החברה

לפי גישת הקונצנזוס החברה פועלת מהסכמה בין הגורמים המרכיבים אותה והסדר החברתי הוא תוצאה של שיתוף פעולה והסכמה. לעומת זאת לגישת הקונפליקט החברה מבוססת על חוסר הסכמה ומאבקים והסדר החברתי הקיים, הוא תוצאה של מאבקים.

השינויים בחברה

לפי גישת קונצנזוס נוצרים באטיות, היות שכל שינוי משפיע על מרכיבים נוספים בחברה ויוצרים עוד שינוי. כנגד זה, לפי גישת הקונפליקט, קבוצות חזקות כופות את השינויים על החברה.

תמיכה בשינויים

לפי גישת הקונצנזוס מצב הסטטוס קוו זה המצב הטוב ביותר כי זה שומר על היציבות, אם עושים שינוי, השינויים צריכים להיות באיטיות ובהדרגתיות. אולם לפי גישת הקונפליקט, הסטטוס קוו זה הסכמה מזויפת, אשר נקבעה על ידי החזק נגד החלש, על כן היא בעד שינויים, וביקורת כלפי תקשורת ההמונים העוזרת לשמר מצב מזויף זה.

תפקיד התקשורת

על פי גישת הקונצנזוס הוא לשמר את היציבות בחברה ולכן יחסה כלפי התקשורת ההמון היא חיובית מאד, אבל לגישת הקונפליקט תפקידה לעודד שינויי ולכן יחסה לתקשורת שלילי היות שבוגדת ביעודה.

אבסורדים בעולם הדמוקרטי ליברלי

  • כיום השמאל המרקסיסטי לגווניו מנסה לקדם הרמוניה, נגד שינויים ותומך בתקשורת כגורם חיובי לאדם. השמאל גם רואה בשינויים רבים הרס הדמוקרטיה הליברלית.
  • הימין נגד התקשורת, כי היא מנציחה המצב הבעייתי של אליטיזם נגד המקופחים וכן מונעת שינויים שכביכול פוגעים בהרמוניה. הימין גם נגד הסטטוס קוו שנגדו ולא נקבע בהסכמה, אלא בצורה אגרסיבית על ידי החזקים ונגד היציבות האליטיסטית על חשבון הפשוטים.

החזן מווילנא Overture To Glory 1940


טקסט מעניין לקריאה:

צפיתי לפני כתיבת טקסט זה בסרט נפלא בביצועו של החזן האגדי בעל קול הזהב מוישה אוישר וחשבתי שיש כאן סיפור חשוב עם מוסר השכל נכבד.


המעשיה מתחילה בסוף תקיעת שופר דמיושב. המצלמה מראה את הציבור בבית הכנסת ממלמל משהו מוזר במהירות. דבר זה מעיד על היחס של הבימאי למתפללים החשוכים הללו.

החזן יואל דוד סטרשונסקי מתחיל הנני העני ממעש בצורה מרגשת ומרוממת מאד. מוניושקו וחבר שלו הגויים ששמעו על החזן והגיעו במיוחד לבית הכנסת לשמוע אותו נדהמים. כאן כבר המצלמה יותר אוהדת ומראה את מבטי הקנאה והערגה לחזן בעזרת הנשים. כמו כן רואים את הציבור מתעלה לעולמות גבוהים בעקבות הביצועים המרהיבים של החזן בקולו המדהים. רואים במצלמה את השילוב בין האסתטיקה למוזיקה.

מוניושקו הוא קומפוזיטור מפורסם בכל פולין. האיש המפורסם מתפעל מיואל דוד ומציע את עצמו בתור מורה למוזיקה לחזן המוכשר. "השווער" רואה זאת ומרחיק את הקומפוזיטור מיואל דוד, תוך כדי שהוא אומר הם אנשים זרים לנו.

יואל דוד היה סקרן והחליט שהוא רוצה ללמוד מוזיקה. בלילה הוא היה נעלם. שלחו את שמש הקהל לעקוב אחריו והשמש השלימזל לא מוצא אותו. יום אחד הוא רואה אור בבית של מוניושקו בשעת לילה מאוחרת תוך כדי שהוא שומע מוזיקה שמיימית אלוהית מן הבית.

השמש חש שהוא נמשך למוזיקה כמו שהיהודים נמשכים למוות. הוא מתקרב בצעדים איטיים לחלון וכשהוא פותח את עיניו הוא רואה את יואל דוד. וכעת אכן נודע הדבר, עכשיו יודעים לאן הוא נעלם. יואל דוד הולך לשמוע מוזיקה אצל השקצים הטמאים. השמש נכנס ומתפרץ לחדר במלון ומודיע ליואל דוד, אתה חייב לעזוב אותם שלא ידיחו אותך לתרבות רעה. יואל דוד מודיע למוניושקו אני לא יכול יותר להגיע, ומפסיק להגיע.

יואל דוד שוקע בדיכאון עמוק. הוא שותק כל היום ואינו מוציא הגה כמעט בפיו, אולי הוא עסוק בלחשוב על החלום שגווע או שהוא חסר מוטיבציה וחיות בעולמו עקב כך שאינו עושה מה שנמשך לעשות. יום אחד יואל דוד הלך לטייל עם אשתו חנה. בטיול הוא שומע מוזיקה מבית מוניושקו. הוא מסתכל לכיוון הבית בערגה. אשתו אומרת לו תכנס ואני אחכה בחוץ, לא אגלה לאבא.

חוץ מאשתו אף אחד לא תומך ברצונו ללמוד מוזיקה. חמיו אפילו קורע לו את התווים, שמצא אצלו בבית, בזעם. אחר זאת, יואל דוד מודיע שהוא הולך לוורשא לשיר. לפיכך מביאים את הרב שישכנע אותו להישאר.

הרב רואה שיואל דוד קיבל את ההחלטה ובדיעבד תומך בו. יואל דוד מצהיר שעל ידי שירתו יהיה קידוש השם עצום והגויים יכבדו את היהודים בזכות כך. יואל דוד הולך באמצע הלילה כגנב, היות שמפחד שהקהילה לא תיתן לא לעזוב. הוא נפרד מחנה אשתו ופרץ ילדו והולך לבית הכנסת שם נפרד מן העמוד (דוכן התפילה של החזן).

בוורשא הגדולה ההצלחה מאירה לו פנים. כולם מתלהבים מהזמר המדהים והאנשים מתמוגגים מנחת. לקח לו אמנם זמן להתרגל לנימוסים הנהוגים. קשה היה לו לנטוש את נימוסי השטעטל. הוא עדיין התנהג בנימוסיו היהודיים, משתחווה בצורה מוזרה, לא מסתכל על נשים בעיניים בצורה מערבית על אף שבולש בקצה עיניו. ברם חיש מהר הוא מסגל לעצמו הופעה אירופאית, הוא קוצץ את זקנו, אולם את הכיפה הוא משאיר בגאון על ראשו. כמו כן, הוא שומר אמונים לאשתו. הוא עושה מאמצים להזמין את חנה אשתו ופרץ ילדו לוורשא, אולם המשפחה מתנגדת וזה לא קורה.

לאחר זמן כשהוא מנותק מן הקהילה היהודית וממשפחתו הוא מבקש מהחייט שיהודי אדוק היה שיארגן לו בית כנסת להתפלל. "אני מתגעגע לתפילה לפני העמוד". תפילה עילאית התפלל שם החזן להשתוממות המתפללים שלא הבינו מדוע זמר אופרה אגדי מגיע להתפלל אצלם. אחרי התפילה הזו הוא חש התרוממות רוחנית והוא מודיע למוניושקו שהוא עוזב את האופרה, אני לא יכול יותר, אני חייב לחזור לווילנא. הם מצליחים לשכנע אותו להישאר.

בהופעה האופראית הבאה באמצע שהוא על הבמה מודיעים לו על ידי שליח מווילנא שבנו היחיד פרץ מת. השליח מוסיף: "שאלוהים העניש אותו כי הוא נהיה זמר אופרה". לאחר הבשורה הרעה, במקום לשיר את האופרה הוא שר שיר ערש ביידיש שנהג לשיר לילדו והתעלף. מיד הזמינו רופא לבדוק אותו והארופא הכריז שהוא לעולם לא יוכל לשיר יותר ואם הוא ישיר הוא ימות.

יואל דוד המסכן והשבור חוזר לביתו בווילנא מוורשא ברגל כמו בעל תשובה סגפן. לאחר חודשים של נדודים הוא מגיע לווילנא בדיוק בשעת אמירת "קול נדרי" (תחילת יום הכיפורים). הוא שומע את החזן מסלסל בקולו, והחזן לא משהו. לאחר עמידה בפתח בית הכנסת שם השתהה לשעה ארוכה אזר אומר והתחיל לסלסל בקולו וניגש לבימת בית הכנסת.

הקהל מתרגש כולו, החזן חזר הם אומרים בלחש מרוגש זה לזה. חיש מתנדבים מיד טלית עליו שמים. קולו הנפלא ממלא את בית הכנסת בעוז, תוך כדי ששם את ידיו על ליבו לאות שסוף כל סוף מצא את מקומו.

כך יואל דוד כשהוא חולה ומותש מן המסע שר את כל נידרי – הקטע המבשר את תחילת היום הקדוש ביותר לעם היהודי, היום של הכפרה. בסוף הקול נדרי הוא מתמוטט ומת. לאחר יום הכיפורים, בהספד הרב אומר: "הוא ייזכר לעולמי עד, לא נשכח אותו. אנחנו לא נשכח את החזן מווילנא!".

סיפור זה מבוסס על סיפור אמיתי על חזן העיר ווילנא בשם יואל דוד שטראשון. הסרט מתאר את היהודים המנותקים מן המודרנה, איך חלקם נסחף אחריו כשמגלה אותו. הנסחפים לא מוצאים שם את מקומם. רק כשחוזרים לשטעטל הם מוצאים את מקומם, עצמם ומרגישים "היימיש" (בבית). אך הם לא מוצאים את מקומם לאורך זמן, אלא הם מתים…

התופעה הזו קיימת גם כיום, אחוזים מסוימים מן החברה הדתית-חרדית עוזבים את החברה שלהם, משפחה, את הדת, ואת סביבת המגורים ומנסים להגר ולהשתלב בעולם הכללי. אולם מכיוון שזהותם היא חייהם הישנים רובם לא מוצאים את מקומם והם לא פה ולא שם, בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין שמיים לארץ (חלק ממש תולה עצמו כך). ועל זה נהוג להגיד: "השם ירחם, אין להם, לא עולם הבא ולא עולם הזה".

זהו תמה פה סקירת הסרט שמספר הסיפור של החזן מווילנא. אך קיימת גרסה דומה שבה יש תרגום לעברית וזו הצגה שנעשתה על ידי תיאטרון היידישפיל. שם הם הסריטו הצגה בצורה מאוד נחמד מזויות שונות ומומלץ לתת צ'אנס למי שרוצה הסיפור בצבעוני ועברית.


"החזן מוילנה" של תיאטרון היידישפיל, בשפת היידיש, מספר את סיפורו של חזן יהודי, יואל דוד סטרשונסקי, שקולו המיוחד מלהיב את דמיונם של מנהלי האופרה בוורשה. הם מציעים לו קריירה אופראית. הוא נענה. נפרד מאשתו ומבנו היחיד. מצליח. הופך ל'כוכב'. משנה את חזותו ה'יהודית'. אבל גם משלם את המחיר. הסיום טרגי. בנו היחיד מת מצער ומגעגועים. הוא משתגע. חוזר לעירו, אל בית הכנסת, ביום הכיפורים. מוכה, מיואש. ללא עתיד וללא תקווה.

פרשת בכרי – אלג'יריה


כיבוש אלג'יריה שנת 1827 פרשת בכרי

בכרי הוא יהודי עשיר שעשה עסקים עם צרפת וצרפת לא שילמה לו חוב זמן רב. הוא מקורב היה ל"דיי" שליט אלג'יריה. הצרפתים לא שילמו בעקבות חילופי השלטון בצרפת, משלטון מהפכני-קיסרי לשלטון מלוכני. סירבו לשלם כי לא הכירו בשלטון המהפכני.

הדיי שאל את שגריר צרפת האם ממשלתו מתכננת לשלם? השגריר ענה שלא. כתוצאה מכך הדיי (תוארו של שליט אלג'יריה) הכה את השגריר בידית של מניפה. ממשלת צרפת טענה שהיא אינה יכולה לשאת את הפגיעה בשגריר והיא דרשה מהדיי להתנצל, הדיי סירב וצרפת פלשה לאלג'יריה.

הפלישה קרתה בשנת 1830, ומאז עד שנות השישים צרפת שלטה באלג'יריה. צרפת סיפחה בשנת 1870 את אלג'יריה לצרפת וראתה בזה מחוז צרפתי לכל דבר.

הרכב האוכלוסייה באלג'יריה
בשנות החמישים של המאה העשרים כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה היו קולוניאליסטים, ביחד עם היהודים שזכו באזרחות בעל כורחם על ידי אדולף כרמיה.

הוא הציע ליהודים לקבל אזרחות אך הם לא רצו בין מסיבות לאומיות ערביות ובין שלא רצו לאבד את האוטונומיה הדתית שהייתה נהוגה לגבי היהודים באלג'יריה. כרמייה פסק שהיהודים יקבלו זאת בעל כרחם, היות שהם נכנעים "לדינא דמלכותא דינא" זה יעבוד והם יוכלו לעזור לצרפתים לנצל את תושבי המדינה. הקולוניאליסטים השפילו וניצלו את האלג'יראים. הם לא רק ניצלו אותם, אלא באו להשתלט על חבל הארץ ובאו לשנות את תרבותם.

הקרב על אלג'יר

  • הסלמת המאבק
    • המחתרת האלג'יראית ה-F.L.N החליטה בשנות החמישים לשים לזה סוף. קודם כל הם טיפלו בזונות, שיכורים ומסוממים, כדי להבריא את העם ולהפסיק את שעבודו לתרבות הצרפתית הקלוקלת. ביחד עם זה הם הטיפו לאיסלמיזציה. המחתרת ידעה לעבוד והמשיכה בצעד של פיגועי טרור מאורגנים, בהפתעה, וביום אחד.
    • הצרפתים הגיבו בכתר על הקסבה, שזה הרובע הערבי של אלג'יר. הם עשו אזורים סטריליים מערבים. ולקחו ערבים לעבודות כפייה כדי לטפל בנזקים.
    • המחתרת הגיבה עוד הפעם בפיגועים מתואמים ביום אחד. כתוצאה מכך המתיישבים הקולוניאליסטים בפרץ שנאה אכזרי, מכים ערבים חפים מפשע וצועקים קריאות שנאה. המחתרת הגיבה בפיגועים כנגד המתיישבים הצרפתים. המתיישבים הקולו' הגיבו בפיגועים כנגד אזרחים אלג'ירים. בעקבות כך ה-F.L.N זוכה באהדת ההמון ובעצם השתלטו על הזעם הציבורי.
    • המאבק הסלים, המחתרת שלחה נשים להניח מטענים באזורים הומי אדם. הם שלחו נשים, היות שהצרפתים היו בודקים כל אחד ונותנים להסתובב באזורים האירופאים רק למי שיש בידו תעודות מיוחדות, על נשים הם פחות הקפידו. הנשים הללו על אף שהיו איסלאמיות דתיות דאגו להתלבש כצרפתיות (לבוש המאפשר לאנשים להתבונן בגופן החשוף…).
  • הצבא הצרפתי מגיע בשנת 1957 לטפל במורדים
    • באותה תקופה המחתרת ארגנה כחמש פיגועים ביום. המחתרת מארגנת שביתה, כדי להוכיח לאו"ם שיש עם אלג'יראי, שהוא לא צרפתי ורוצה עצמאות. הצבא הצרפתי שבר את השביתה בכוח, תוך כדי שהוא מחלק ממתקים לילדים ומצרכי מזון לאלג'ירים. הצבא חקר עשרות אלפי איש עד שפיצח את מבנה המחתרת, תוך כדי עינויים קשים. דעת הקהל בעולם הייתה נגד. המחתרת הגיבה בפיגועים נגד רופאים, היות שהם עזרו בחקירות עם העינויים.
    • לבסוף הצבא הצרפתי חיסל את המרד. אולם דעת הקהל הצרפתי השתנתה ודה-גול החליט להעניק להם עצמאות הוא עשה משאל עם, האלג'יראים החרימו את ההצבעה אך בצרפת הציבור הצביע בעד עצמאות לאלג'יראים. בעוד שהמתיישבים הקולוניאליסטים היו פה אחד, כמעט, נגד.
  • אלג'יריה מקבלת עצמאות בשנת 1962
    • אחרי שמונה שנות מאבק האלג'יראים קיבלו עצמאות. רוב מוחלט של היהודים עזבו לצרפת וחלק היגר לארץ ישראל. היהודים לא עזבו בגלל שהם יהודים אלא בגלל שהם צרפתים. הם עזבו ביחד עם כל המיליון ארבע מאות אלף, אזרחי צרפת הקולוניאליסטים שגרו באלג'יר.
  • זהו סיפור טראגי של כובש ונכבש ואלה שהזדהו עם הכובש כגון, יהודים ועשירים אלג'יראים וסתם אלג'יראים שקיבלו אזרחות צרפתית והזדהו עם צרפת.
    • כל השוואה של הקורא עם הרשות הפלסטינית היא על דעת הקורא בלבד…
    • שכל אחד יבין את מוסר ההשכל שלו…
    • אני הולך למוסר ההשכל הרגיל שלי.

מחיה המתים – סיפור על הרמב"ם שקם לתחייה ובא לביקור


את המעשה הזו קראתי לפני כמה שנים ואהבתי. וכעת נתקלתי שוב במעשיה ואהבתי המסר שלה שוב. לפיכך החלטתי שראוי לשתף ולהפיץ להנאת קהל הקוראים החושבים שלי

https://wp.me/p1GuDn-8x

לכל פרח יש תאריך


לְכָל פֶּרַח יֵשׁ תַּאֲרִיך

לְכָל פֶּרַח זְמַן שֶׁבּוֹ נוֹבֵל
גַּם לְפֶרַח בְּיוֹפִי צוֹהֵל.

אָנוּ קוֹטְפִים עֲדַיִין פְּרָחִים
וְאֵינֶנּוּ מְלֵאֵי שִׁתּוּק כְּשֶׁהֵם קְמֵלִים.

אָנוּ הָלְאָה מַמְשִׁיכִים
מַעֲרִיכִים הַפְּרָחִים שֶׁלָנֶצַח אֵינָם עוֹמְדִים.

מַאֲמִינִים שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ פְּרָחִים חֲדָשִׁים
יָפִים וּמְלֵאֵי חַיִּים

הגיגים לזכרו של איאד אל-חלאק


לא מזמן אירעה פרשיה עצובה. אוטיסט שנחשד כמחבל עם נשק נורה לאחר מרדף על ידי כוחות הביטחון לאחר שקראו לו לעצור והוא ברח. נטען שהוא נהרג אחרי שהוא כבר שהה על הרצפה פצוע ברגלו. נאמר שהייתה אישה לידו שצעקה לכוחות הביטחון שהוא נכה, אולם כשהוא זז הם ירו בו. נראה לי שהם הבינו ממנה שהוא הפך לנכה אחרי שהוא נפגע מרגלו, ברם כשהוא זז, הם חששו שהוא הולך לירות בהם עם הנשק, אז הם ירו בו מספר כדורים.


המקרה המצער מאוד הצית ויכוח בחברה הישראלית ועל כך חשבתי כמה הגיגים כפי שתוכלו לקרוא כדלהלן.

  1. אין לאוטיסט או כל "מיוחד" אחר יותר קדושה מחיים של אדם רגיל.
  2. ואם הוא לא נראה אוטיסט, לא צריך להתייחס אליו כאדם לא רגיל.
  3. ואם הוא נראה כמחבל, יש להתייחס אליו כמחבל, כמו שנוהגים לגבי אנשים רגילים הנראים מחבלים ומסרבים לעצור בהתאם להוראת המשטרה. וזה מה שאני מצפה משיקול דעתם של שוטרים טובים.
  4. ברם כן כדאי וצריך להפגיש שוטרים עם אוטיסטים ועוד חריגים חברתיים, כדי שהם יוכלו לזהות ההבדל בין התנהגות מחשידה לבין בעיה חברתית/גופנית ולנהוג בהתאם. ויפה יהא לו יוקם משהו בנושא לזכרו של איאד אל חלאק המנוח. אולם לא ברור שמקרה שלנו זה היה עוזר. הנפטר נקרא לעמוד והוא ברח, לא ברור שהיה אפשר לשים לב.
  5. בכל מקרה, אני לא בא בטענות לשוטרים שלא הבחינו שהוא אוטיסט חשבו שהוא מחבל ורק לאחר מרדף הם הגיעו קרוב אליו והם לא שמו לב שהוא אוטיסט וכשהוא זז באופן חשוש הוא נורה. זה קשה לצאת ממוד של לוחם שאמור לקבל החלטות בשבריר שניה.
  6. מי שחושב שיש לאוטיסט יותר קדושה ולכן נעשה פה עוול גדול ומנסה להוכיח זאת לוגית לאחר הוא שמאל חלש טיפש.
  7. לכן צריך להשתמש ברעיון הזה כפאתוס ולא כלוגוס.
  8. על אף הנושא הטעון רגשית יש לי עמדה ברורה בנושא, לא אגמגם ולא אתנצל. ואני מצפה שגם אתם תנהגו כך. לי גם יש בן משפחה חריג ואני לא חושב שהוא קדוש-על ולכן בעל עליונות ערכית מעל השאר. לפיכך קל לי כאחד שחי עם זה לפרק ולהפריד את הטיעון הרגשי הכואב מהפרשה העגומה.
  9. יוצא מזאת לעניות דעתי שדמו של איאד אל חלאק על ראש המרצחים והמפגעים.
  10. לסיום, איאד היה אוטיסט שסבל מכך שלא מבינים אותו והיה לו קשה לתקשר בצורה מקובלת. כאדם הוא כנראה שאף לעולם מובן יותר ופשוט. אני חושב שלו הוא היה יכול הוא היה מזדהה עם דברי. זה החיים. עצוב. מעצבן. מוות מיותר. אין מה לעשות. וכואב שאולי הפעם היחידה שהוא חווה חיים נורמלים זה כשהוא נחשד כמחבל נמלט במרדף.
  11. נקווה שנוכל לקדם הפקת לקחים למען עוד חרידים בחברה, בארץ ובעולם.

האם יש לכפות חיסון בחברה?


כל שנה יש מגפת שפעת בארץ. והשנה הציע שר הבריאות לכפות חיסון על הציבור הנצרך לכך. וכך הכריז ליצמן:

"יש קבוצות באוכלוסייה שמסרבות להתחסן. נודע לי בימים האחרונים על רופאים הממליצים לא לחסן. כרגע מוקדם לדבר על זה כי אין כנסת, אבל בהחלט צריך לעשות משהו. נשקול להעביר חוק".

ונשאלת השאלה האם העניין מוצדק\ראוי או לא?


יש האומרים שזו פגיעה בחירות של האדם וכן מעודד המדינה (מפעיליה) לנוהגים של אלימות, שליטה ופגיעה בחירות. היום המדינה פוגעת בחירות בגלל סיבה מוצדקת אולי, ברם בעתיד היא יכולה להפעיל הכפיה על סיבות לא נצרכות כגון בכפיית הצהרות על אמונות מקובלות בתחומים של דת, גזענות והתחממות גלובלית וכדומה. לפיכך יש להמליץ על חיסון אין אין לכפות.

ויש הממליצים על דרך האמצע, הטלת סנקציות כלכליות על הנמנעים מחיסון ולא על ידי כפיית חיסון בכוח. כך המדינה מאפשרת לאדם לסרב, אבל מתמרצת אותו לבחור נכון ולא לסכן את העם.

יש האומרים שלמדינה חובה לשמור עלינו האזרחים הנרדפים על ידי הנגיפים אצל הבלתי מחוסנים ובכך היא צריכה לכפות חיסון או להרחיק מן הספרה הציבורית את אלו המסרבים להתחסן. ובכך למנוע את מגפת השפעת.

כמובן שהדוגמה לא חייבת להיות דווקא שפעת אלא כל מחלה מסוכנת שיש להתחסן מפניה.

ואפשר לשאול: מדוע לכפות חיסון כשאם מישהו יתחסן אז הוא יגן על עצמו לכאורה?! והתשובה היא: שלפעמים אדם מקבל כמה סוגי נגיפים שאליהם הציבור מחוסן ואז כשהם בגופו יחדיו, הוא יוצר מוטציה, שילוב של הנגיפים יחדיו וכך הוא מחמיר המגפה שאליה הציבור כבר לא מחוסן.


דעתי הענייה נכון לעת עתה היא שנכון שעדיף לא לעודד את המדינה (מפעיליה) לנוהגים פסולים של התערבות מסוכנת העלולה להגיע למדרון חלקלק של שתלטנות פרוגרסיבית מסוכנת היכולה להוביל למצב של דיקטטורה דכאנית ורצחנית.

ברם במקרה הזה מסרבי החיסון בעצם מאיימים על שלום הציבור והם כמו מחבלים טרוריסטים המאיימים על שלום בציבור. ולכן דעתי שאפשר להסיר אותם מן המרחב הציבור לגטו מבודד שלא יפיצו מחלות. ומאידך לאפשר להם להתנגד ולא לכפות חדירה לגופם שהיא לא מחוייבת כל עוד הם לא מהווים סכנה קרובה ומידית לשלום הציבור. ובכך אנו לא מתערבים יותר מדי ועדיין מונעים מגפות המאיימות על בריאות אזרחי הארץ הזכאים לביטחון ובריאות.

מדוע נתניהו מקים ממשלה עם גנץ כשבסקרים מצבו טוב? מספר תובנות פשוטות..


כעת אנו מתבשרים שאוטוטו תקום ממשלת אחדות בראשותו של נתניהו וגנץ. רבים בשמאל אומרים שנתניהו לא יכבד את ההסכם ולמעשה יפיל הממשלה עוד שנה וחצי. אני לא חושב כך, כי נתניהו לא יכול לפגוע באמינות שלו בצורה כזו. זה מעשה שלא יעשה. ברם הנושא שעליו אני רוצה לדבר זה על האינטרסים של נתניהו.


כעת נתניהו חזק מאוד בסקרים על אף המשבר הכלכלי של הקורונה, ואם כן נשאלת השאלה מדוע היה דחוף לנתניהו להקים ממשלה עם גנץ ולהציע לו חצי מהממשלה בתיקים ורוטציה? הוא יכול ללכת שוב ושוב לבחירות ולהישאר כראש ממשלה כי לגוש השמאל אין מספיק מנדטים כדי להקים קואליציה.

וכן הוא הוא היה יכול להציג לגנץ כמות תיקי ממשלה סבירה ורוטציה של שנה, מדוע הוא לא התעקש על כך?

ניתן להגיד שנתניהו ניסה להתעקש, אולם גנץ התעקש יותר על התוצאה הזו פחות או יותר ולא הסכים להתקפל. הרעיון של גנץ מעבר לכיבודים לחבר מרעיו, זה שיהיה לו חצי מהקולות של השרים בממשלה, וכך הוא פחות משועבד לאג'נדה ימנית של רוב חברי הקואליציה. ברם מדוע נתניהו לא הלך לבחירות שוב?


אופציה אחת שנתניהו לא סגור על זה שהגוש שלו יוכל להקים ממשלה בסופו של דבר, נכון שהוא מתחזק בסקרים אולם אולי הוא עדיין לא יגיע ל-61. סקרים לא תמיד תואמים לבחירות.

אופציה אחרת זה שהוא חשש ממרד בליכוד על ידי מישהו שיגיד שאסור להפקיר את המדינה ולכן עליו להקים הממשלה. ואז אותו אחד יפגע בשם של הליכוד בסיכויים המפלגה לזכות בבחירות.

אפשרות נוספת, היא שנתניהו מבין שבשביל הקורונה והמשבר הכלכלי בזמן הקורונה ולמען המדינה, יש להעביר תקציב ולקדם משילות, היות שמערכת המשפט בארץ טוענת שלממשלת מעבר שלא מצליחה להקים ממשלה יש פחות סמכויות מממשלה נבחרת ופחות מממשלת מעבר. לפיכך ייתכן שנתניהו מבין שהוא בבעיה גדולה ולמען עם ישראל יש להתקפל לשנתיים ולסכן את העתיד. [לא ברור האם יש עתיד ישימו וטו על גנץ בעתיד כנקמה או ככעס על כך שנטש אותם. אם הם ישימו וטו עליו לנצח כמו הוטו החרדי על לפיד, אז נתניהו מפסיד שנה וחצי, אולם מסיר האיום הגנצאי נגדו].

כך או כך נתניהו מרוויח שלא קם לו מתחרה מימין. וכן שהוא מרוויח לגיטימציה מכך שגנץ איתו למרות שהוא מואשם בפלילים. העניין הזה יכול לתרום לטיהור שמו הציבורי בקרב מצביעי מרכז וימין מתון שנטשוהו למפלגות אחרות ומעניק יותר לגיטמציה להמשך שלטונות למרות הכתם המשפטי. וכן הוא מרוויח שכמות השרים ההזויה של האגף השמאלי בממשלה מגעילה את הציבור.

בנוסף ייתכן שלאחר שלוש שנים באופוזיציה ליברמן יהפוך ללא רלוונטי, ואם ליברמן לא עובר, אז לימין יש מעל שישים להקים ממשלה מבלי שותפים בבלוק של לפיד מרץ.

אשמח לשמוע ההסברים שלכם.

ציטוט – נאום 'פלשתינא הקדושה' מאת ראובן גרשובסקי חבר הבונד


המציאו לעצמם היהודים מקום מקלט ב'פלשתינא הקדושה' ורק בה, כך סבורים הם, הזכות להם לחיות, הואיל ושם קבורים אבותיהם ובה הם חיו שנים מועטות חיי-אושר… העם מאמין שאי-פעם יבוא ה'משיח' ויוליך את כל היהודים לפלשתינא ורק אז יתחיל לחיות חיים מהוגנים אנושיים. והנה נמצאו מנהיגים מוכנים בשבילו, היינו ה'פלשתינאים'. אילו היה בידי העם לראות מקרוב את החיים הנוראים הצפויים לו שם, או אז היה נוטש חלומו זה… כן חברים, אם ה'פלשתינאים' מודים בכך, שגם שם ישרור אותו המשטר הקאפיטליסטי עצמו, נשאלת, איפוא, השאלה: מה הצלה וישע כאן ליהודי המסכן? אם בפלשתינא ישקע היהודי באפילה מה כאן – הרי שוב נשאלת השאלה – מה ההבדל בין מצב היהודים כאן ושם? מובן, שאין שום הבדל, אלא אולי רק בכך, ששם ירכבו על הפועל היהודי אחיו בני דתו, שעה שבכל העולם מנצל את היהודי כל הרוצה בכך. אבל האם היהודי הרכוב על גבו של יהודי אחר הוא מעמסה פחותה?… אם כך הדבר, במה עדיפה פלשתינא על ארצות אחרות? היכן הוא העתיד המאושר המובטח ליהודים בפלשתינא? –הוא איננו ולא יהיה".

תנועת הבונד הייתה תנועה בעלת תמיכה חזקה ביהודי מזרח אירופה. הטקסט הוא מתוך נאום שנישא באחד הכינוסים שלהם. חשבתי שראוי לחשוב על העניין ביום העצמאות גם אם אני לא באותו ראש של הנואם ואיני רואה את עצמי כסוציאליסט.

אין לי דגל


אֵין לִי דֶּגֶל
לֹא לָבָן
וְלֹא יִשְׂרָאֵל

אֵין לִי מָגֵן דָּוִד
לֹא כָּחֹל
וְלֹא אָדֹם

אֲנִי לֹא יָמִין
וְלֹא שְׂמֹאל
הָרוֹאִים בִּי אֶתְמוֹל

אֵין לִי בְּגָדִים יְרֻקִּים
וְלֹא מְפַקְּדִים מַפְחִידִים
לִי יֵשׁ רַבָּנִים שַׁלִּיטִים

דבי החרדקית – המלצת קריאה


יש כינוי גנאי ידוע בחברה החרדית בשם חרדק. חרד"ק זה ראשי תיבות של חרדיי קל דעת. הכינוי במקורו היה נגד צעירים המתגייסים לצבא. אולם הוא בורח למי שיש לו דעות התומכות בגיוס. וכן הורחב גם למי שהוא חרדי נורא מודרני. בקישור המצורף פה יש סיפור על אם חד הורית חרדקית. סיפור מעניין ויפה המתרחש בעידן הקורונה. אני ממליץ לקרוא.

https://wp.me/p6PCPs-wc

קולטורה – דֶר מוסוליני של DAF בתרגומי


כופף הברכיים
ומחא כפיים
נענע המותניים
ורקוד את המוסוליני
רקוד את המוסוליני
רקוד את המוסוליני.

פנה ימינה
ומחא כפיים
ועשה את אדולף היטלר
רקוד את אדולף היטלר
רקוד את אדולף היטלר
רקוד את אדולף היטלר
ועכשיו את מוסוליני.

נענע הישבן
נענע הישבן
מחא כפיים
רקוד את ישו המושיע
רקוד את ישו המושיע
רקוד את ישו המושיע.

כופף הברכיים
ופנה לצד ימין
ופנה לצד שמאל
ומחא כפיים.

ורקוד את אדולף היטלר
ורקוד את מוסוליני
ועכשיו את ישו המושיע
ועכשיו את ישו המושיע.

ומחא כפיים
ורקוד את הקומוניזם
ועכשיו את מוסוליני
ועכשיו לימין
ועכשיו לשמאל.

ורקוד את אדולף היטלר
רקוד את אדולף היטלר
ועכשיו את מוסוליני
ועכשיו את מוסוליני
רקוד את ישוע המושיע.

הזז את הישבן
ונענע המותניים
מחא כפיים
ורקוד את ישו המושיע
ורקוד את ישו המושיע
ועכשיו את מוסוליני
ורקוד את אדולף היטלר.

תן לי את ידך
תן לי את ידך
ורקוד את מוסוליני
רקוד את הקומוניזם
רקוד את הקומוניזם.

ועכשיו את מוסוליני
ועכשיו את אדולף היטלר
ועכשיו את אדולף היטלר
ועכשיו את ישו המושיע.

ועכשיו את מוסוליני
ועכשיו את הקומוניזם
ועכשיו את אדולף היטלר
ועכשיו את מוסוליני.

ועכשיו את מוסוליני
עשה את מוסוליני
רקוד עימי את היטלר
רקוד עימי את היטלר.

וכופף הברכיים
נענע המתניים
מחא כפיים
ורקוד את ישו המושיע
ורקוד את ישו המושיע
וכעת את מוסוליני.

 

דת האי טאנה – דת מטען וג'ון פרום


לאחרונה אני קורא שוב על הילידים הפולינזים והמלנזים ופרסמתי רשומה בנושא.

וגיליתי שיש באי טאנא דת מטען המאמינה שאם הם יחקו פרקטיקות מודרניות של המערב הם יקבלו מתנות של אספקה ומטען מהשמים, כמו קבלת רגל מזהב מהשמים ביהדות. לפיכך הם לובשים חיקוי של אוזניות של פקח תעופה, בונים מגדל פיקוח מבמבוק, ושדה תעופה פיקטיבי יחד עם מטוסים מעץ וכד'.

הם מאמינים שאם הם ינהגו כך אז ישויות נעלות יעניקו להם מתנות של אספקה או מטען. ועל כן התופעה קרויה דת מטען.

בעצם הם מבינים שכל הטכנולוגיה שהם רואים בעולם זה מגיע מהאלים וזה נמצא אצל הזרים או כי הם גנבו זאת או מצאו זאת כשלמעשה זה מיועד להם הילידים. ולכן הם יוצרים חיקוי של דרכים בהם המטען יכול להגיע להם מהשמים כגון בניית שדה תעופה פיקטיבי ומתפללים לאלים שיפנקו אותם בטכנולוגיה.

הם גם מתחפשים לחיילים עם רובי צעצוע ועושים מצעדים. הם רואים במצעד הצבאי טקס פולחני הגורם לאלים לפרגן מטען מהשמים. תחשבו מה הם ראו במלחמת העולם השניה שכוחות מפותחים טכנולוגית נלחמו אחד בשני באזור שלהם והצניחו מטען מהשמים או העבירו אספקה ממטוסים. נניח חייל אמריקאי חילק להם אספקה צבאית בזמן המלחמה ולאחר המלחמה נעלם אז הם ראו בו שליח האל. ולכן הם מחקים התנהגות צבאית כמו שהם ראו בעבר בזמן המלחמה.

הם גם מאמינים בדמות קדושה אלוהית משיחית בשם ג'ון פרום. דמות שמקור שמה לא ברור. הם מאמינים שהוא ישוב ב-15 לפברואר, אבל לא ידוע באיזו שנה. אחד ממנהיגיהם אמר: "ג'ון פרום היה אלוהינו, ישו שלנו, והוא עתיד לשוב אלינו".

יש להם אפילו מפלגה פוליטית משלהם המייצגת את המאמינים.

יש האומרים שג'ון פרום זה שיבוש של Jhon From America.

בכל מקרה זה משל נחמד לאיך החיים אצלנו במערב. ולא ברור האם המנהיגים הדתיים שלהם מבצעים מניפולציה על המאמינים או הם באמת מאמינים בכך.

התופעה יכולה להסביר שיש לאדם תאוה אנושית להאמין בדברים נשגבים ממנו כדרך להסביר את העולם. ולפעמים זה מגוחך.

הוואי 1966 – הצרה הגדולה ביותר שאפשר להפיל על רוח האדם – זמנים כשהאלים משתנים


זהירות קלקלנים!

יצא לי לאחרונה לצפות בעוד גרסה של המרד על הבאונטי. יצא לי לראות לפני כמה שנים גרסה משנת 1984. ולא זכרתי יותר מידי, כלומר, אני זוכר הסיפור אבל לא מספיק זוכר בשביל לא לראות מהדורה אחרת. ולא מזמן יצא לי להתקל בגרסה מ-1962 והחלטתי לצפות. הגרסה פחות נאמנת למציאות ההיסטורית מהגרסה הקודמת שראיתי, אבל המשחק היה טוב וכן הקונפליקטים והעלילה.

כמו בעוד סרטים על התקופה ניתן לראות שהקברניט הוא דיקטטור קטן המונע מרצון להרשים ואולי כך להרוויח כסף. ובמקרה שלנו יש לו גם תפיסה של נאורות על בסיס יעילות. להלקות סתם זו אכזריות להלקות עם סיבה מוצדקת זו יעילות. רב החובל מעביד את המלחים קשה ומעליב אותם. הוא מלקה מלח על תחילת הסרט רק כי שמע אותו אומר שהוא סתם נאשם בגניבת גבינה, הקברניט בעצמו ביקש ממנו להכניס זאת לקבינה שלו – הוא האשים את המלח בהעלבת הממונה שלו. אותו מלח הואשם בגניבה על ידי אחד מאנשי הספינה וכתוצאה מכך הקברניט פסק למנוע את הקצבת הגבינה עד מתי שהגנב ישיב הגניבה – ענישה קולקטיבית. הקברניט מלקה על עניין פעוט על אף מחאות הסגן שלו פלטשר שהוא אציל וג'נטלמן. ולמעשה יש כאן קונפליקט נוסף בין עדינות ג'נטלמנית של החברה הגבוהה לבין נובו ריש קפדן – עניין הבולט לכל אורך הסרט. ויש גם עוד קונפליקט בין אהבת אשה לבין אהבה למולדת שרואים בהמשך. הספינה נשלחת לצורך איסוף שתילים של עץ הלחם כדי להשיג מזון זול ובעל התאמה טרופית – עניין שיוזיל עלויות של אספקת מזון לעבדים, עניין המעיד על התקופה. הקברניט מנסה לחסוך זמן ולעבור את כיף הורן בדרום אמריקה, מקום הידוע כמקום מסוכן בתקופה ההיא. הוא נכשל ושורף זמן ומאמץ ולבסוף הולך בדרך הארוכה דרך כיף התקווה הטובה לאוקיינוס ההודי ומשם לים השקט לטהיטי, להשיג את עץ הלחם. מעניין מדוע לא אוכלים מהקמח של עץ הלחם בפסח אגב וכן גם לגבי קמח בננות. האוניה ממתינה כמה חודשים בטהיטי כדי להשיג השתילים ילדים אותם בספינה. בסופו של דבר המרד פורץ כדי להציל את הספינה מגחמותיו של הקברניט המסכנות את אנשי הספינה. הוא מקציב מים ומונע שתיית מים כדי שהוא יוכל להגיע מהר יותר לאיי הודו המערבית ולהביא לשם את השתילים. לאחר שמלחים מתחילים למות כתוצאה מהקצבת המים של הקברניט פורץ מרד. ולשאר הסיפור אתם מוזמנים לצפות בסרט. אגיד שבגרסה הזו מראים את פלטשר כבעל חזון, המת למען הרצון לנווט בעתיד ולכן נכנס לאוניה בוערת באש להציל את הסקסטנט. חשוב להגיד שהאי פיטקרן עלה לכותרות לא מזמן. מתברר שתושבי האי, צאצאי המורדים, עדיין מספקים כותרות.

הסרט מראה את התרבות החופשית של הפולינזים בטהיטי ואמרתי לעצמי אני רוצה ללמוד עוד על הנושא. קראתי קצת ברשת והחלטתי להוריד עוד סרט על הפולינזים בשם הוואי 1966. סרט עם שני שחקנים שאני אוהב, ריצ'ארד האריס ומקס פון סידוב ובעצם הכל עד לפה הוא הקדמה לסרט הזה.

הסרט הזה מדבר על התנגשות תרבותית בין הנצרות לעובדי האלילים הפולינזים בהוואי. מבחינת הנוצרים הם נואפים, עובדי אלילים, מגלי עריות ורוצחים. ולכן יש לתרבת אותם. כמובן שבפועל הנוצרים על ידי מיסיונרים ומלחים מביאים מחלות מערביות, משפילים ומנצלים אותם.

זה נחמד לראות את הצביעות המסיונרית, מצד אחד הם מצהירים שהם באים לשם שמים ולא להרוויח כלום ואז הם דואגים לעצמם בכל מיני דרכים. וכן אם מסיונר מתחתן עם מקומית הגזענים מדיחים אותו בהצבעה משורות הכנסיה. ועוד. בקיצור, הם לא מיישמים את מה שהם מטיפים לו – The don't practice what they preach.

הסיפור מדבר על מסיונר קלווניסטי שרוצה להביא את דבר האל, אבל הוא מלא גאווה בתפיסה ובאמת שלו לגבי החיים. ולכן הוא קשוח. אולם לאט לאט הוא מצליח להשפיע על המקומיים. לצורך שליחותו כמסיונר הוא מתבקש להתחתן והוא מוצא אשה ברגע האחרון שהיא פחות פנאטית ממנו בנוגע לדת אולם היא מוכנה להתחתן איתו בגלל שהיא רוצה הרפתקאות בהוואי, לקרב את עובדי האלילים לאל וכן מתרגשת מחיזורו השלימזלי. היא גם אוהבת לראות את הקופליקט שלו כשהוא מתאר שהיא מסיחה את דעתו מן האל כי היא יפה או כי הוא עלול לאהוב אותה יותר מאשר את האל. הוא מאמין באל קנא ונכון והיא מאמינה באל של אהבה.

בסופו של דבר פורצת מגפת חצבת באי ורואים כיצד הנאורים הנוצרים מפיצים מוות בקרב הילידים התמימים. כעת רואים בקרב המסיונירים התפקחות וחלקם מחליטים לדאוג לעצמם כלכלית במקום לקיים את שליחותם המקורית שהייתה רק לדאוג לדת ולא להתעשר על חשבון המקומיים.

השליטה המקומית, מאלמה קאנקוואה, באזור של הגיבור הראשי, מתה ועל ערש דויי מתנצרת ונפרדת מאחיה בן זוגה. וכתוצאה מכך מתחלף השלטון. השלטון המקומי החדש חוזר לתרבות האלילית ולגילוי העריות ועם זה שנים רבות של מיסיון ירדו, כביכול, לטמיון. השליט נושא את אחותו וביחד הם שולטים. אותו שליט היה בעצמו מסיונר וניסה לקבל תפקיד בכנסיה אבל מחמת גזענות הם סירבו, אז הוא התפקח ונטש הכנסיה. ואולי הוא החליט להתחתן עם אחותו כדי להיות חלק מן השלטון וכך לעזור לבני עמו יותר כי הוא מבין את המערב הצבוע טוב יותר, אבל הוא מת במגיפת החצבת.

לאחר התמוטטות האווירה הנוצרית במקום בגלל התחלפות השלטון ובגלל שרבים מהקהילה הנוצרית מתו במגפה, המסיונר רב עם אשתו על מה צריך לעשות, הוא חושב שאלוהים שונא את הילידים בגלל שהם חוטאים. בעוד אשתו חושבת שהם נדיבים ונחמדים ולכאורה בעלי רוח נוצרית יותר מכל המערב. ובאמת לאורך הסרט רואים את לבביות ונדיבות הילידים. ומאידך הם מתירניים מינית, מגלי עריות ורוצחים ילדים פגומים שהם חושבים שלא ישרדו או הורגים בסכסוכים מסוימים, אבל למעשה ביום יום תרבות די שלווה ונחמדה, הרבה יותר נוחה מן המערב הנוצרי בשעתו. היא אומרת לבעלה שיצא מהקנאות, אלוהים לא שונא אותם, הם אנשים טובים. הגיע הזמן להשפיע עליהם בצורה אחרת על ידי אלוהים של אהבה. וכך לעזור להם ולהשפיע בצורה שזה יחזיק מעמד כשהשלטון מתחלף.

אחד הגיבורים בסרט הוא נסיך ילידי שבתחילה היה מסיונר ובהמשך נהיה שליט מקומי והוא מספר את הזוית של הילידים על העולם שלהם שמשתבש כשהוא בעצמו כבר נוצרי.

הוא מספר שבמקור הם מגיעים מבורה בורה. מקום שהיה בית האלים. ביתו של קנלואה מלך השאול, של פלא, האלה של הרי הגעש, ושל טאורה האל של מי האוקיאנוס הרוח והסערות. של מאנו הכריש שהדריך את ילדיו (הפולינזים שהיגרו מבורה בורה) במעברים סודיים בים כשהם היו אבודים. ושל קאנע הגדול אב היקום. ויום אחד הגיעה הצרה הגדולה ביותר שאפשר להפיל על רוח האדם – זמנים כשהאלים משתנים. הגיע אל חדש שתבע קורבנות אדם. האל אורו שעיניו היו עיניים של מוות. אז המלך קנקואה לקח את אנשיו ואמר להם שהאל אורו הוא אל של נקמה וזעם, בואו נברח ממנו.

הקנו של בורה בורה היה הכלי המהיר ביותר והם מילאוהו ושורשים וזרעים לשתול באדמה חדשה שהאגדה אמרה שנמצאת הרחק בצפון. והם לקחו עמם את האבן הקדושה את דמותו של האל קאן העדין. והם עלו בספינה מודרכים על ידי הכריש מאנו אל עבר הוואי.

וכך למשך שלושים דורות המקומיים חיו שם עד להופעת הנוצרים. וכעת שוב ההוואיים הגיעו לזמנים שהאלים משתנים. תוך דור החרבנו את המקדשים, שרפנו את האלילים וחיכינו להתגלות שהנוצרים הבטיחו שתגיע.

ובמקום להביא את דבר האל, הבאתם הרפתקנים לשדוד את אדמותינו, פורעי חוק להחריב את כפרנו, שתיה חריפה כדי לחלל את הגבריות של בנינו ושטנים בצורת ציידי כרישים לנצל את בנותינו אשר משליכים את בנותינו הצידה כמו חיות פצועות למות בסבל מהמחלה שאין לנו שם אליה עד שאתם באתם. אנו רעבים לדבר האל אולם אף אחד מכם בארבע השנים שאני פה לא פנה אלי ואמר לי קאוקי קנאקוא, אני אלך איתך להוואי להציל את נשמתם של בני עמך.

הנסיך קאוקי קאנקוא מביא את הזווית ההיסטורית של בני עמו. והוא חוזר שוב על חלק מהסיפור בבית הספר הנוצרי מול הילדים. הוא רואה בסיפור ההגירה שלהם סיפור דומה למסע אברהם אבינו. והוא רואה בעניין תרבות הוואיית. אולם לאחר שהוא נחשף לצביעות של המסיון הנוצרי הוא מבין שהדרך לשפר את מצב בני עמו לא מגיעה מהדת הנוצרית אלא מהשלטון, ולכן אולי הוא נוטש את הנצרות הופך לשליט, ובהתאם למנהיג המקובל ונושא את אחותו

הסרט נחמד מאוד ומתאר אנשים החיים בתרבות אחרת עם משחק טוב של גדולי השחקנים, ריצ'ארד האריס, ג'וליה אנדרוס ומקס פון סידוב. הוא גם מתאר את ההתנגשות התרבותית בין נצרות לפאגניות, ואת שיתוף הפעולה בין המסיונירים לבעלי ההון בניצול הילידים בהוואי. את הרס התרבות המקומית על ידי הציביליזציה המערבית, את המגפות והניצול. וכמובן את ההשפלה שהמקומיים חוו מהמערב גם לאחר שהם השתלבו הדת הנוצרית.

הסרט יכול להוות משל שגם מסיונר נוצרי עלול להיות יליד בתרבות ודתו, הוא יכול להיות מנצל כמו חלק מהמסיונרים שהפכו לאנשי עסקים והוא יכול להיות נושא צלב פנאט כמו הגיבור הראשי, אבנר הייל, השקוע בגאווה שלו ולכן לא מבין את המהות של הדת הנוצרית ולכן גם לא רואה את החורבן שהוא ממיטב סביבו וגם את חורבן משפחתו. הוא חי באורות של האל אולם למעשה הוא נכשל במשימה בגלל הגאווה והדורסנות שלו בשם הדת. ולבסוף הוא מנסה להתחיל מחדש לפי הדרך של אשתו אבל אז הוא כבר מאבד את משפחתו, מודח מקהילת המסיון וכן מאבד את צלילות דעתו. הסרט גם מתאר שקיעה של תרבות שלא מתאימה לזמנים המשתנים ולכן סובלת מהרס ואובדן – "הצרה הגדולה ביותר שאפשר להפיל על רוח האדם, זמנים כשהאלים משתנים".

קולטורה – אני מאמין בדם של נאכטמר בתרגומי


האם אתה מאמין?
האם אתה מאמין?
האם אתה מאמין?
האם אתה מאמין?
האם אתה מאמין?
האם אתה מאמין?

האם אתה מאמין במלאכים?
האם אתה מאמין באלוהים?
האם אתה מאמין בישוע המושיע
ובכאב שהוא הביא?

האם אתה מאמין בשטן?
האם אתה מאמין בגיהנום?
האם אתה מאמין בכל?
בכל שאתה מוכר?

אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם

האם אתה מאמין בכסף?
האם אתה מאמין בסקס?
האם אתה מאמין ברוק אנד רול?
ובתופעות לוואי שלהם?

האם אתה מאמין בחירות?
האם אתה מאמין במלחמה?
האם אתה מאמין בעתיד?
בגלל שאני כבר לא

אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם

אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם
אני מאמין בדם

כתבתי בעבר שאני מחבב שירה ברוטאלית, שירה הנתפסת בעיני כאותנטית. שירה אמינה המייצגת משהו אמיתי לעומת שירה קלישאתית. אני מאמין בדם יכול להיתפס כאמונה באלימות או כאמונה בחיים, בחיים הפשוטים ותו לא. השיר גם ברוטאלי בסגנון המוסיקה הידוע כאינדאסטריאל או E.B.M. אני לא מומחה גדול לסיווג המוסיקה הזו וייתכן שיהיו כאלו שיחלקו עלי. ואני פתוח להערות.

קולטורה – מורגנשטרן של רמשטיין בתרגומי מגרסה באנגלית


כאשר מביטה היא אל השמים,
האור מפוחד,
זורח על פניה מלמטה,
וחייבת היא להסתיר פניה ביום.
היא פשוט לא רוצה להפחיד את האור,
חיה בצל עד נמוג זוהר,
רואה הכוכב זוהר באור דמדומים,
מתחננת: אנא צבע יופי על לחיי.

מורגנשטרן (כוכב השחר),
הו, זרח על דמותי,
שלח אור חמים על פני המפחידות,
תגיד לי שאיני לבד.

מכוערת!
את מכוערת!

הלכתי לבד בלילה,
הציפורים המאוחרות שרו.
כבר לא ראיתי את המון ילדי השמש,
ובכיתי אל השמים זרועי הכוכבים.

מורגנשטרן,
הו, זרח על אהובתי,
שלח אור חמים,
על הפנים המפחידות שלה,
תגיד לה שהיא לא לבד.

מורגנשטרן,
הו, זרח על נשמתי,
שלח אור חמים על לב שבור,
תגיד לה שאני בוכה.

כי את, את מכוערת!
את פשוט מכוערת!

בני אדם הם רק יצורים של העין.
דברים יפים הם מה שאני רוצה,
אבל את, את לא יפה,
לא!

מורגנשטרן,
הו, זרח על אהובתי,
שלח אור חמים על הפנים המפחידות שלה,
תגיד לה שהיא לא לבד.

והכוכב רוצה לזרוח,
על אהובתי,
זה מחמם את חזי,
מנענע,
איפה שהחיים פועמים,
כדי לראות עם הלב,
היא פשוט יפה!

תרגום באנגלית

לי יש חיבה לשירה ברוטאלית הנתפסת לי כשירה אותנטית ולא סתם ובפרט בתחום הרומנטי.

הַדְבִּיקִי אוֹתִי


הַדְבִּיקִינִי
הִכָּנְסִי בִּי חָזָק

חוֹלֶה אָנוּשׁ עֲשִׂינִי
נִהְיֶה מְבוֹדְדִים לָנוּ

וְנַבְרִיא בִּנְשִׁיקוֹת וּבְחִבּוּקִים
וּבַלְּטִיפוֹת וּבְמַגָּע נָעִים.

הרב חיים קינבסקי טועה – וא-סימטריה בין חילונים לחרדים


מיליוני יהודים מעריצים את הרב קינבסקי. כשהוא מנחש נכון נותנים לו קרדיט. כשהוא טועה ומטעה מאשימים את העסקנים שלו – כדאי לקרוא את נדב שנרב בנושא. ואומרים שהוא לא טעה כלל. יש לו כוח התורה ולכן זה חילול הקודש להגיד שהוא טעה או טועה. והוא לא יכול לטעות בכלל כי יש לו רוח הקודש והוא גדול הדור או כי אנחנו לא יכולים לדעת אם הוא טעה כי אנו לא בדרגתו הרוחנית הגבוהה.

הרינו מורים ומגדירים כדוגמה-שבהתגלות [את העיקרון] כי הכהן הגדול של רומא [האפיפיור], כאשר הוא מדבר בשבתו על כסאו (ex cathedra), היינו בהיותו במילוי תפקידו כרועה וכמורה-דת של כל קהל הנוצרים מכח סמכותו האפוסטולית [השליחותית], ומגדיר דוקטרינה הנוגעת לענייני אמונה ומוסר כראויה להתקבל על הכנסייה האוניברסלית [הקתולית] – הרי שבעזרה האלוהית המובטחת לו על ידי פטרוס המבורך, הריהו מחזיק באותה אַלְטָעוּת שחפץ הגואל להעניק לכנסייתו בענייני אמונה ומוסר, ולפיכך קביעות אלה של הכהן הגדול מרומא הן בלתי ניתנות לשינוי, וזאת מכוחן-שלהן ולא מכח הסכמת הכנסייה. אשר על כן, מי אשר יעז פניו, חס וחלילה, להמרות את פי קביעתנו זו – יהיה באנתמה [חרם]. – אני מצטט את עיקרון האל טעות הקתולי כדי שנוכל להשוות ולהבין התהליך ממבט כללי יותר.

אולם הוא עדיין טועה כשהוא בחר בעסקנים המסוגלים להטעות אותו. אזי בטוח שהוא לא אל כשל. וכאן רואים בעיה לוגית חרדית. מאמיני הרב קינבסקי, תחשבו מסודר קצת.

בכל מקרה הייתי מצפה לשמוע יותר ביקורת בחברה החילונית והדתית וגם החרדית נגדו. מותר לחלוק ומותר להתווכח ומותר להגיד שהוא טועה.

יש כאן מנהיג שלא עומד כל כך לביקורת הציבור ולכן קשה לתקן אותו. וכעת הוא ממלא משבצת חברתית חשובה וכן הוא מהווה מנהיג דעה חשוב במגזר שלו. חייבים לבקר אותו גם כשהוא טועה בקטנה כרגע כשהוא נוכח במשבצת לו הוא מונע ממישהו אחר מוצלח יותר למלא המשבצת.

חשוב לבקר. ביקורת עניינית בסגנון מכבד תגרום לציבור החרדי להבין שיש כאן בעיית פיקוח ואיזון דבר היכול להוביל לרשומות אצלם.

וחשוב לאלו שלא מאמיניו שלא יקבלו את הבכירות שלו. אתם לא משועבדים. אתם לא חייבים להתייחס אליו כרב דתי חשוב. תתייחסו אליו כפוליטיקאי חשוב או דוגמן מצוות חשוב. אתם לא חייבים לקבל גישה של קבוצה דתית מסוימת.

אולם יש בעיה, בעיה של א-סימטריה ביחסי המאמין מול הלא מאמין. המאמין אומר הרב הנעלה והחזק קובע כך והלא מאמין שותק. וכך נוצר מצב שכביכול המשועבדים לרב קינבסקי מפסידים במאבק. כלומר, הם אומרים הרב אמר מה אני יכול לעשות. והאחרים שותקים ולא נותנים קונטרה ובדרך כלל מוותרים.

צריך לתת קונטרה, צריך איזון. אני אומר להם: אני מאמין באל בעל מודל אחר משלך, אני מאמין ברב שטירנר זי"ע או אני מאמין ברב הגאון שר התורה מקיאוולי זצ"ל. אתם יכולים להגיד גם אני מאמין בגדול הדור נתניהו שליט"א או ברב הרצל ז"ל או מרקס זצוק"ל. האיזון הזה עוזר לתקשר עם החרדים בשפה שלהם שהם מבינים יותר. ןכך לא צריך תמיד לכבד את הצד שלהם יותר מהצדדים האחרים.

להלן מספר סרטונים של צאר התורה בנוגע לקורונה. הצפייה מומלצת ומביאה להתעוררות.

קולטורה – במשטר הציוני אין אנו מאמינים


השם הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים
התורה היא חיינו ולה אנו משועבדים.

במשטר הציוני אין אנו מאמינים
ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים.

בדרך התורה נלך לקדש שם שמים.

יש לשיר גרסאות רבות ואחרות.

הם לא רק שכחו להיות יהודים, אלא הם גם שכחו להיות ישראלים


יש חילוקי דעות בגוש השמאל. והכהן הגדול של השמאל 'האלטרנטיבה הגדולה' ובעל הכי הרבה המלצות ומקבל המנדט הגדול החליט לנטוש את השמאל בזמן משבר חירום חמור עקב מחלת הקורונה ולחבור לנתניהו.

והאמת אני לא מאשים אותו, אני מבין שהוא קלט שנתניהו הרבה יותר אמין מאשר חבריו 'לדרך'.

אפשר לא להסכים ואפשר לגנות, אבל לכתוב את כל דברי הבלע בבת אחת בשצף קצף ובלי עיקרון החסד כמעט, זה מעיד על ניוון ובהמיות. לשמוע השמצות חריפות וכינויי גנאי בריש גלי בכל אתר, זה לא אמין ומראה על הפרעה נפשית הקשורה בתפיסה עצמית נעלה ונאורה על חשבון הצד השני שהוא כביכול נחות וחשוך כמובן. וכמובן שאז הם אומרים שהימין מפלג…

הגיע אצלם הזמן להתבגר. ואולי אם השמאל סובל 'ממגפה פסי-כו-לו-גית' בנושא ולא מצליח להתבגר לבד, אז אולי שהממשלה תשקיע במימון טיפול פסי-כו-לו-גי לשמאלנים. וזאת ללא כפיה כמובן וכך ליצור אווירה רגועה, אחדות שלום ושלווה. וזה יכול להיות סטארט-אפ כחולבן.

נ.ב. ראו ההבדל בין החמוצים למתוקים. החמוצים קיבלו שנתיים והם בוכים, מתלוננים בנרגנות ועוד, על אף שאף אחד מהם לא הגיע להישג הזה מעל עשור. לעומת זאת הם המתוקים הפסידו שנתיים ושמחים ועושים קידוש ממלכתי על חצי הכוס המלאה של נתניהו. והם אפילו מתעלמים מכך שגנץ העלוב פוליטית יהיה ראש ממשלה שלהם לשנתיים – הם פשוט מוצאים סיבה לשמוח על האחדות וטובת העם.

הימין שמח באחדות הטובה למען יושבי הארץ לכל הפחות. והשמאל החמוץ שכח, לא רק שכח להיות יהודי, אלא שכח להיות ישראלי.

תהי בריאים ושבת שלום.ש

ראש הממשלה היחיד שנרצח בישראל – נרצח תחת שלטון השמאל


ראיתי שטוענים שוב ושוב שהימין מבצע הפיכה. וכן הרבה מגוש השמאל ועוזריהם תוקפים את השלטון הנבחר בישראל שהוא פוגע בדמוקרטיה. וכן שהוא סתם סוגר המדינה כדי לפגוע בזכויות של המתנגדים לו וכדי למנוע המשפט. וחשבתי לעצמי שאפשר ללכת לשמאל ולבדוק מה היה כשהם היו בשלטון. והנה מספר כותרות המראות את טיעוני גוש השמאל לגבי הפיכה.

ברק: "נתניהו לא רוצה אחדות – מתבצעת הפיכה שלטונית"

ראש הממשלה לשעבר תקף את ראש הממשלה נתניהו ואמר כי "צריך להיות תמים ברמות עליונות כדי להאמין למילה אחת שלו". ברק הזהיר: "אלו הימים שילמדו בדפי ההיסטוריה כחניקתה של הדמוקרטיה"

לפיד: "נתניהו סגר את הדמוקרטיה", הליכוד: "גנץ וליברמן עוסקים בעסקנות"

בכירי כחול לבן פרסמו פוסטים תוקפניים כלפי התנהלות הממשלה. דיווח: גורמים בסביבת נתניהו מספרים כי הוא חושש לכסאו כתוצאה ממשבר כלכלי, ולכן דוחה הטלת סגר

והנה שמתי לב שראש הממשלה היחיד שנרצח בישראל נרצח בזמן ממשלת שמאל ומי שהחליף אותו והרוויח ממותו היה בעצמו גם פוליטיקאי מן השמאל.

העניין מעלה השערה שהשמאלנים הם אלו שאולי התרשלו בזאת. וכן ייתכן שהעניין יכול ללמד אותנו על מצב הדמוקרטיה תחת שלטון השמאל.

והנה מספר ציטוטים בנושא:

  • "עד היום אין הסבר למי עמד מאחורי הרצח של אבא שלי", אמרה דליה רבין בראיון נועז ל"עולם האשה" בדיוק לפני 20 שנה, "אז האשימו את לי אוסוולד, שמייד נרצח. אצלנו מאשימים את יגאל עמיר… זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר מורכב… במי אני חושדת, אני לא אגיד… לפעמים אני מפליגה למחשבות קשות ביותר. אני יודעת שלא תהיה לנו במשפחה מנוחה עד שלא נדע את האמת" – אמנון לורד "24 שנה אחרי: המחדל ועץ הרעל"
  • ועדת החקירה לעניין רצח יצחק רבין פרסמה את ממצאיה, ובהם כתבה על גילון: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". – ויקיפדיה בערך כרמי גילון

ואני תוהה לעצמי האם כל השיגעון הזה של הפיכה כשהם יכולים בקלות טכנית לפי מספרי הממליצים שהיה לגנץ אצל הנשיא להיכנס לאחדות או להקים ממשלה, זה נועד להכשיר את הקהל לשת"פ עם גורמים שרוצים לבטל את המדינה היהודית. ואולי כך הם יוכלו לא להיפגע בסקרים אם יהיו בחירות רביעיות או בכך להפעיל לחץ על גורמים במפלגה לתמוך בקואליציה הנשענת על גורמים הרוצים לבטל המדינה היהודית או לגרום להתפטרותם של הח"כים הסרבנים בנושא ובכך להשיג רוב קואליציוני. וכל זה במצב של מגפת קורונה חמורה ומשבר כלכלי.

השמאל לדעתי מנותק.

מוגן: המהלכת


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

ברקסיט Brexit the uncivil war 2019


צפיתי לאחרונה בסרט חדש בריטי של ערוץ 4 הבריטי על משאל העם בנוגע לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופאי, העניין ידוע גם כברקסיט. כזכור היה מאבק פוליטי של שנים רבות לגבי יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי. ולבסוף ראש הממשלה הבריטי התחייב לארגן משאל עם בנושא. ומעניין מה גרם לו לעשות המשאל, האם הוא חש שאם הוא לא יעשה זאת הוא יאבד קולות של בוחרים?

וכן אני לא אכחיש שתמכתי בברקסיט על אף שהבנתי שזה פוגע בי במובנים מסוימים. כאזרח מדינה באיחוד האירופאי.

בכל מקרה, נתקלתי בסרט הזה והחלטתי לצפות בו. שיערתי שמדובר בסרט מנקודת מבט שמאלנית או מנקודת מבט של זלזול באלו שרצו לעזוב. כלומר, זלזול בנשארים, מכיוון אלו שרצו לשמר את הסטטוס קוו. וזאת כי רוב האליטה המערבית נגד תוצאות משאל העם. וחלק רואים בזאת אפילו תוצאה גזענית קסנופובית המתנגדת לאינטגרציה בין עמים באירופה.

ולמרות שכך מבחינת "דע את האויב", חשקה נפשי לצפות ולראות הכיצד הדומה לי נראה מבעד למשקפי הצד השני "האויב". הסתקרנתי ואמרתי לעצמי: דע כיצד האויב רואה אותך כאויב שלו…

המשך תיאור הסרט עם מעט ספויילרים

נשוב אל הסרט, הסרט מתאר דמות מוזרה ואקצנטרית שמבינה, כביכול, מה המון העם רוצה בעוד הפוליטיקאים המקצועיים מנותקים מן העם ועובדים עם נוסחאות שחוקות. הם גם לא מדברים עם העם שנים כך שהם איבדו את התחושה של מה העם רוצה ואיך לדבר עימו.

הסרט מתאר שהמנגנונים המפלגתיים של מפלגות הממסד מתנגדות בעוז לברקסיט. ברם כל מיני עשירים, מוזרים ולאומיים מתנגדים כשיש גם אופרטיוניסטים שרוצים למוטט את הקיים כדי לקדם עצמם כשהלוזרים יאלצו ללכת.

  • הסרט מתאר חזון של אסטרטג פוליטי לפנות לקהל שנמצא מתחת לראדאר וכך לנצח.
  • וכן לעבוד בצורה לא קונבנציונלית מודרנית עם פרסומות ומסרים שונים שונים אל האדם באינטרנט ומותאמים לו אישי.
  • יחד עם כביכול שקרים לגבי עלות השהות באיחוד האירופי ותרומות לא חוקיות.

המסר של הסרט הוא כפול:

  1. הימין הלאומי שרוצה הגדרה עצמית הוא לא רציונל אלא דמון. ומצביעיו לא היו מצביעים לו לו הם לא היו רעים או טיפשים או שהצביעו נגד הישארות באיחוד האירופאי לאחר שעברו מניפולציות. כלומר, הקהל חסר לגיטימציה ברצונו מול אנשי הנאורות…
  2. בוצעו מניפולציות על אנשים הגונים וטובים.
  3. השלטון הקפיטליסטי הקיים מנותק מהעם ודואג לעצמו ולכן הפסידו, כי הרבה לא בחרו או בחרו במחאה. לו נעשה כלכלה שוויונית יותר אז זה לא יקרה. בקיצור מסר שמאלני קלאסי.

ועדיין נחמד לראות הסרט, כיף לראות לפעמים כיצד המפסידים מתארים את הצד המנצח. וכן מרתק לראות כיצד קמפיינים של בחירות עובדים, היות שרואים היבטים רבים של העבודה על המקפיין בנוגע למשאל העם.

אני עוקב שנים רבות לאחר נייג'ל פאראג'. ואני רואה בו את אבי הברקסיט, אחרי זה ניסו למכור לי שבוריס ג'ונסון הוא מיסטר ברקסיט וכעת אני רואה דמות חדשה: דומיניק קאמינגס. יש המנהלים ויכוח מי הוא מיסטר ברקסיט האמיתי? הסרט נוקט בעמדה פחות מוכרת ולא ארחיב על כך. הצד השווה הוא שאנשי השמאל, הגלובליסטים ואליטת העוצמה וכדומה לא מוכנים לקבל שהעם הצביע לטובת משהו שהוא רוצה, אלא כאן יש כאן בחירה לא נכונה ותמרונים. וראינו את זה גם לאחר טראמפ.

בעיניי הסרט חשוב כי הוא עוזר להבין את אובדן הכבוד הדדי בין פלגים בעם. אנו חיים בעולם שך מלחמות בני האור ובני החושך. ולא סתם אנו נתקלים פעמים רבות בזלזול במקום הידברות. וכן כשצד מפסיד, הוא מסרר לקבל את ההפסד בכבוד, אלא משהה את הודעת התבוסה שלו ולפעמים מפגין ובוכה ברחוב כשמכריז שחטפו לו את מדינה או העיר וצריך להדיח את הנבחר או להחליף את העם.

הדברים פורסמו פה.

קולטורה – "הי יחד" השיר של ימאי הוולגה


הֵי יַחַד, הֵי יַחַד
עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד פַּעַם
הֵי יַחַד, הֵי יַחַד
עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד פַּעַם

עֵץ לִבְנֶה גָדוֹל נַצְמִיחַ
מְתֻלְתָּל – יָפֶה נַצְמִיחַ
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
מְתֻלְתָּל – יָפֶה נַצְמִיחַ
הֵי יַחַד…

בַּגָּדָה גָדָה נֵלֵכָה
שֶׁמֶשׁ חֶמֶד נְבָרֵכָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
שֶׁמֶשׁ חֶמֶד נְבָרֵכָה
הֵי יַחַד…

הוֹי אַתְּ ווֹלְגָה עֲנָקָה
אִמָּא ווֹלְגָה עֲמוּקָה
אַידְָה דָה אַיְדָה
אַיְדָה דָה אַיְדָה
אִמָּא ווֹלְגָה עֲמוּקָה
הֵי יַחַד…

תרגום ילן-שטקליס מרים

השיר בביצוע על ידי הזמר האהוב עלי איוואן רברוף:

קולטורה – "שיר הנחש" של אל ווילסון בתרגומי


בדרכה לעבודה בוקר אחד
בעוברה ליד האגם
אשה עם לב רחום ראתה נחש חצי קפוא-מת
עורו הצבוע יפה היה, כולו מזוגג בטל
"ייצור מסכן", קראה, "אקח אותך ואני אדאג לך"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

עטפתו כולו בחום במצע משי רך ונעים
והשכיבתו ליד האש שלה עם דבש וחלב
בחיפזון שבה הביתה מהעבודה בלילה ומייד כשהגיעה
גילתה שהנחש היפה שהכניסה אליה קם לתחיה
"הכניסיני פנימה, אשה עדינה
הכניסיני פנימה למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

חיבקתו לחיקה, "אתה כל כך יפה", היא נאנקה
"אם לא הכנסתיך אלי פנימה אולי כעת היית מת"
ליטפה עורו היפה והנעים שוב ונשקה והחזיקה בו חזק
ובמקום אמירת תודה, הנחש העניק לה נשיכה מרושעת
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

"הצלתיך", בכתה האשה
"ואתה נשכתני, מדוע?"
"אתה הרי יודע שהכשתך היא ארסית ועתה אני גוססת ומתה"
"הו, שתקי, אשה טיפשה", אמר הנחש בחיוך מרושע
"ידעת מצוין, לכל הרוחות, שאני נחש לפני שהכנסתני אלייך פנימה"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.

תרגמתי הגרסה הזו.

מוגן: שומר הנגיעה


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

קולטורה – לא השמעתי את קולי | מרטין נימלר


בְּגֶרְמַנְיָה לָקְחוּ הַנָּאצִים תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹמוּנִיסְטִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי קוֹמוּנִיסְט;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַיְּהוּדִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת חַבְרֵי הָאִגּוּדִים הַמִּקְצוֹעִיִּים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי לֹא הָיִיתִי חָבֵר אִגוּד מִקְצוֹעִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אֶת הַקָּתוֹלִים,
וַאֲנִי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי, כִּי הָיִיתִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי;
וְאָז הֵם לָקְחוּ אוֹתִי,
אַךְ בְּאוֹתָהּ עֵת כְּבָר לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד שֶׁיָרִים אֶת קוֹלוֹ לְמַעַנִי.

מקור

השיר יפה מאוד ומבטא את הצורך של החלשים בחברה לעבוד בשת"פ מול האויב כי אחרת הוא עלול גם לתקוף את מי שעד אז משקיף מנגד. בעיני השיר ריאליסטי מבחינת גישתו החברתית כי השיר פונה לאינטרסים של האדם ולא בשם איזה ערך שאי אפשר לחוש בחמשת החושים וזה משהו לא ברור.

מוגן: האהבה משחררת


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

קולטורה – שיר השירים של יאקובוס קמבנליס


מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא
בשמלת החול הפשוטה שלה
עם מסרקות בשערה,
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד מה יפה היתה.

הגדנה בנות אושויץ
בנות דכאו אמרנה:
ראיתן את אהבתי שלי?

ראינו אותה במסע ארוך,
שוב לא לבשה את שמלתה
ואין מסרקות בשערה.

מה יפה אהבתי…
כה יקרה היא לאמה שלה
ולנשיקות שפתי אחיה.
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד כמה יפה היתה.

אמרו בנות מטהאוזן,
הגדנה בנות בלזן:
ראיתן את אהבתי שלי?

ראינו אותה קפואה –
בכיכר גדולה,
מספר לה על זרועה הלבנה,
כוכב צהוב רוטט לה על לבה.

מתוך הבלדה על מטהאוזן.
מילים: יאקובוס קמבנליס.
נוסח עברי: אביבה אור שלום.

לחן: מיקיס תיאודורקיס.

מוגן: סיר הסירים


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: פרח יפה אדום


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

ימי בנימין – חלק ג וחלק ד- עמית סגל – הגיגים אחרונים


כזכור למי שכבר קרא את שני הפוסטים הקודמים שלי בנוגע לסדרה ימי בנימין ימי בנימין – עמית סגל – הגיגים וימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים. אהבתי הסדרה והחלטתי לכתוב הגיגים בנושא שאולי גם יעניינו ציבור הקוראים הנאמן.


החלטתי לאחד ברשומה זו את החלקים הבאים בסדרה לפוסט אחד כי הם קצרים יותר ופחות בעלי סוגיות. חלק ג עוסק בהאם נתניהו רודף התקשורת או נרדף התקשורת. וחלק ד האם הוא פושע עבריין או נרדף על ידי המערכת.

תקשורת – נתניהו הצליח לקבל הרבה עיסוק מטעם התקשורת, ברם התקשורת ברובה גם התנהגה אליו בזלזול. וכאן יש שתי דעות, דעה אחת שהוא המכשף עשה זאת בכוונה כדי להיתפס כנרדף וכך לגייס קהל. ודנה שניה אומרת שצריך להכיר בכך שהיהודים במדינה מרכז ימין והתקשורת אז הייתה ברובה המוחלט והיום ברובה מרכז שמאל. כתוצאה מכך אין פלא שלא כיבדו אותו. דעתי היא שאני באמת מאמין שאנשים התקשורת ברובם שואפים להיות הגונים ולכן הם לא רודפים אנשי ימין כי הם ימנים באופן מודע. הם פשוט מחלקים את העולם לגבי האור ולבני החושך, הימני הוא חשוך וממילא עושים לו דמוניזציה. ולכן ברור שצריך להתייחס עליו כך וברור שהוא עושה זאת לעצמו וכדומה. ואכן לא התייחסו בהגינות לשרון אז שרון נטש אותם (לעומת נתניהו הראשון שלא נטש אותם וחשב שאפשר לדבר עמם) וכששרון החליט להתנתק אז הוא אותרג על ידי התקשורת שרצתה לקדם אג'נדה יונית-שמאלית כפי הביטוי: כעומק החקירה כך עומק הנסיגה.

ועדיין נשאלת השאלה מדוע נתניהו בהסכם וואי לא זכה לאיתרוג על ידי התקשורת והרי הוא קידם נסיגה?

  1. אולי אפשר לומר שנתניהו לא אמר שהוא שינה השקפת עולם, אלא מכבד הסכמים קודמים, כלומר הוא עדיין ימני. ושאון שינה את דעתו.
  2. נתניהו ימני ותיק גם שבטית בעוד ששרון שמאלני שבטי שהפך ביטחוניסט ולכן עבר לליכוד, כלומר לא ימני אלא משתלב עם הימין.
  3. שרון בא אחרי אהוד ברק שהיה אדם בעל יחסי אנוש גרועים ביותר ולכן הפך לגיטימי לשמאל.
  4. שרון בעל חוש הומור מיוחד ששבר המחיצות.

כך או כך התקשורת צריכה להבין שהוא נבחר ציבור ופגיעה בו היא פגיעה גם בציבור הבוחרים שלו וזה לא רק חוסר כבוד כלפיו. וכן שאולי הוא מעצבן אותם כי הם לא אוהבים את המצביעים שלו כי הם שייכים לחושך ולא רואים את האור של הצד של רוב אנשי התקשורת.

חוק – יש האומרים שנתניהו עבריין שהרי מצופה ממנו להיות כזה 'הרי הוא חשוך חסר אידיאולוגיה. לכן זה ברור שהוא מנסה לנצל ולהרוויח בניגוד לחוק ולכן מקומו בכלא או מחוץ לממשל. ויש שיגידו שמתחילת כהונתו הוא בחקירות כל הזמן ולבסוף לא קרה כלום חוץ מהפרשות האחרונות שבהם בית משפט יחליט וגם פה לא בטוח שיהיה משהו שיפסול אותו מייצג את הציבור שלו. ויש המרחיבים גם שתראו מי מפגין נגדו, שזה אנשי שמאל, ולכן בהכרח שזה עניין של הדרך של השמאל להיפטר ממנו במקום על ידי בחירות. ולדעתי הטיעון האחרון לא טוב שהרי הפוליטיקה כיום נחלקת לשבטים ופחות לטיעונים ולכן איש ימין יכול לאהוב את המושחת שלו וכן לגבי השמאל שאוהב את המושחתים שלו ושונא את מושחתי האחר.

זיכרון נתניהו – הסדרה שואלת כיצד הוא יזכר ושני הדוברים, עמית סגל ואמנון אברמוביץ' טוענים שהוא לא יזכר מהפרשיות המשפטיות.

  • לפי אמנון, כאיש שמנע שלום וקידם מדינה דו לאומית וחשב על עצמו ולא על המדינה.
  • ולפי עמית, כאיש שהגן על ישראל והביאם להישגים גדולים.

כעת נותר לנו העם לנהל דיון מתורבת בנושא. וכן חסר סדרה על נתניהו שלפני הפוליטיקה וכך אולי נבין אותו יותר טוב. כך או כך, נתניהו הוא אחד מאבות המדינה וראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן מקום המדינה.

 

ימי בנימין חלק ב – עמית סגל – הגיגים


צפיתי בחלק הראשון של ימי בנימין ואהבתי. כתבתי על הסדרה והחלטתי להמשיך לכתוב בעניין לטובת הקוראים הנאמנים. אהבתי את זה שיש כאן סקירה ממצה של ראש הממשלה נתניהו על ידי עשיית פרק בנושא על ואז ירידה לנושאים קטנים יותר. ואז ניתן להתווכח לגבי כל נושא קטן בנפרד ולנהל דיון מסודר ובוגר.

חסר לי, כך על פי תחושתי לראות את נתניהו האדם. הייתי רוצה לשמוע נאום שלו בכיכר רחוב, נאום שלו בכנסת וכן קטע שלו מדבר עם משפחות שכולות. חסר לי לראות את נתניהו האיש באופן בלתי אמצעי שיעזור לי הצופה להתרשם מהאיש בצורה עצמאית ולא כתלוי במידע שנותן לי הכתב או הבמאי. וחבל, הם יכלו לעשות זאת כנספח בסוף כל פרק.

לענייננו, הפרק השני עוסק בסוגיה: האם נתניהו אידיאולוג או אופורטוניסט?

  • שלום – רואים את נתניהו מתנגד לשלום לפני שרבין נרצח. ולאחר הרצח מקדם שלום בטוח. ניתן לראות בזאת התקפלות אידאולוגית כי הוא רוצה לשרוד ולחילופין ניתן לראות פה התקפלות בתחום אחד בשביל למשך תחומים חשובים יותר וכן אפשר לראות כאן התחכמות. מה זה לעזאזל שלום בטוח? הוא תמיד הרי יכול להגיד אני בעד שלום, אבל רק עם זה בטוח והשלום של השמאל לא בטוח.
  • וכן לגבי היחס לעראפאת – בתחילה הוא לא רצה להושיט לו יד שהרי מדובר במרצח פלסטיני וכן גם אחיו, יוני נתניהו, נהרג בפעילות לשחרור החטופים באנטבה שנחטפו על ידי טרוריסטים פלסטינים. אולם נתניהו הבין שבהתנהלות בין לאומית אין ברירה ולכן הוא כן צריך ובפרט שאולי זה ישמר השלום. ניתן לחשוב שנתניהו טעה בכלל שהוא התנגד בפומבי ללחיצת היד עם ערפאת. אולם בשעתו הליכוד נאבק בשמאל שקידם את תהליך השלום עם הפלסטינים וגינה את לחיצת היד עם עראפאת כדי לגרום לציבור להזדעזע. ברם זה היה לפני חתימת ההסכמים, לאחר החתימה מה כבר הוא יכל לעשות בצורה שתועיל לישראל.
  • הסכם וואי – נתניהו התנגד לאוסלו אבל אמר שיכבד הסכמים מדיניים שישראל כבר חתמה עליהם. נתניהו אמר שהוא יפעל בהתאם לביטוי "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו". כלומר שכשיש פיגועים הסכם אוסלו מושהה. בהסכם וואי נתניהו נסוג מחברון והיה אמור להמשיך לסגת. אולם נתניהו לא המשיך, הוא טען שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבותם ולכן הוא לא חייב להמשיך בנסיגות. ניתן לראות כאן התקפלות, אך קל לראות כאן פעולה בוגרת של עצירת המשך הנסיגות לריק.
  • שחרור מחבלים משעל- נתניהו פעם התנגד ובפועל שחרר הרבה שבויים תמורת מספר מועט ישראלי. לגבי שחרור מהחמאס כולל אחמד יאסין, מדובר היה בהתנקשות כושלת בירדן בחאלד משעל. וניתן להבין מדוע נתניהו יתמוך במחיר כבד בשביל לשמר את הקשר עם ירדן. לגבי גלעד שליט זו בעיה קשה. מצד אחד הוא שיחרר הרבה מחבלים. מאידך ייתכן שהצבא זיהה צורך מורלי להרים את רוח החיילים להראות שהמדינה דואגת להם. וזה מובן לאחר שהקמפיין להשבת גלעד שליט הך אותו לסמל חשוב ולמרטיר מסכן השבוי אצל האויב. וזאת למרות שהוא פעל כנגד הנהלים, דבר שסייע לחטיפתו. (העיתונאי בן כספית אמר שגיבור הוא לא, "גלעד שליט הוא הרבה דברים, חוץ מגיבור. הוא חייל צעיר שנחל כישלון מבצעי-קרבי, נחטף בעודו לבוש סרבל טנקיסטים וחמוש מתוך הטנק שלו על ידי מחבלים. מאותו רגע, לא עשה דבר.")
  • התמודדות עם אובמה – אובמה החליט לגלות מעורבות אקטיבית בנושא השלום והפעיל לחצים. נתניהו החליט לבצע את נאום בר אילן ששם הוא מסכים להתקדם אבל דורש דרישות שהפלסטינים לא מסכימים להם כגון יישוב הפליטים, פירוז והכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בעצם נתניהו מסכים, כביכול, עם אובמה ואומר אבל.. יש שיגידו שהוא נגד מדינה פלסטינית וזה טריק כי הוא ידע שהם לא יסכימו ויש שיגידו שהוא תומך אבל הם לא הסכימו להתפשר.
  • ההתנתקות – בממשלת שרון נתניהו שימש כשר אוצר. ושר אוצר לא אהוב שידע שהוא פועל על ידי צעדים קשים שלא אהובים על ידי העם, אבל הוא חש שאין ברירה והוא חייב לעשות זאת. נתניהו התנגד להתנתקות אבל הוא ידע שהוא יפוטר אם לא יצביע בעד ברמה מסוימת. היה כמה הצבעות בנוגע להתנתקות ונתיהו הצביע פעמיים בעד עם הסתייגוית וארבע פעמים נגד. בהצבעה האחרונה הקובעת הוא הצביע נגד והתפטר לפני ששרון יפטרו. בההצבעות שהוא הצביע בעד, הוא ידע שאם הוא יצביע הוא יפוטר כמו שרים אחרים שפוטרו, ובכל מקרה יש רוב בכנסת. יש שיגידו שהוא אופרטיוניסט או שגה. אני חושב שכאן הוא הקריב את עצמו ופגע בתדמיתו כדי לקדם אינטרסים חיוניים למדינה במשרד האוצר. הרי ברור שהיה לו יותר קל להיאבק נגד שרון כשהוא מחוץ לממשלה ומתנגד באופן חריף וקולני.
  • אירן – יש שיגידו שהוא מכריז הכרזות נגד אירן כדי לאחד את העם וכדי לשמר את העם בנושאים של ביטחון כדי שיתמכו בימין והוא לא באמת מפחד מאירן כך שהוא אופרטיוניסט. ויש שיגידו שאירן היא חזקה פי כמה מהפלסטינים ובפרט שהם שם בשלטון קנאים דתיים השונאים את ישראל פועלים נגדה ולכן אירן היא מפחידה מאוד ויש למנוע ממנה גרעין. למעשה איראן גורמת לחלקים גדולים מהעולם הערבי לעבוד בשת"פ עם ישראל. אפילו הם נורא מפחדים מהאיראנים.

כמו שאתם רואים, כל אחד יכול כעת להתווכח לגבי נתניהו לפי סוגיה בתוך הנושא, עניין שמקל ללמוד ולהבין וכן מבגר את השיחה בנושא.

יש דיון האם הסדרה היא תעמולה למען נתניהו שהרי עמית סגל ימני. איני חש כך. למעשה תמיד מובאים כמה דעות שונות. מול דעת עמית סגל יש דעה שמאלנית של איש המתנגד לנתניהו וכן יש מרואיינים שהם נגד נתניהו כמו אחמד טיבי ויאיר לפיד.

ועם כל זאת לדעתי הסדרה עושה טוב לנתניהו, היא מראה את נתניהו עם אופי ולא רק כאוסף הנחתות של רצונות. בנוסף, יש אווירה דמונית נגד נתניהו, כעת ניתן לראות שזה מורכב. נתניהו איש שפועל בדרכים מורכבות ועומד על שלו בצורות שונות וגמיש כשצריך.

לחלק הראשון של ימי בנימין

הבושם – פטריק זיסקינד


לפני מספר שנים קראתי ספר מרתק בשם הבושם, ספר מאת פטריק זיסקינד, סופר גרמני ידוע מאוד כיום. הספר גם תורגם לכ-50 שפות ומאוד הצליח.

הסיפור נפתח בסגנון סיפורי עתיק של שבחי הקדושים. האדם הנולד במקום מיוחד עם תנאים מיוחדים, מה שבא לרמז על חיים מיוחדים ועל המשך הסיפור. הפתיחה של הספר בעיני היא אחת הפתיחות הטובות ביותר שאי פעם קראתי. ולמי שאין ראש או זמן לקריאה שיקרא לכל הפחות את הפתיחה.

גיבור הספר הוא ז'אן גרנווי (גרנווי זה צפרדע בצרפתית..), דמות מיוחדת עם כישרון מיוחד הקשור לריח, אולם אני לא חושב שהוא כזה גאון הראוי להערצה. הוא פשוט שם לב לפרט מסוים שחשוב בחיים ויש לו יכולת מופלאה בתחום.

אולם בעצם לא אתפלא אם יש כאלו שיגידו שכל חכם הוא כזה… כמו כן, עניין סמלי מובחן שהוא עצמו חסר ריח גוף, עניין שבעיני מסמל שחכמים רבים סובלים מניתוק מסוים מהחברה ומתוייגים כחנונים. חסר להם משהו חברתי מסוים, משהו עדין שקשה לקהל להגדיר.

בנוסף אני לא מתחבר לפנטזיות ואיני רואה פה סתם סיפור קסום שעוזר לצאת למסע מתוך הכורסה לעולמות מרתקים ואולי לברוח מהחיים. אני קראתי את הסיפור כמשל.

המשל בעיני הוא שהמחבר פטריק זיסקינד, מציג סיפור עם מסר אנטי פילוסופי. זה רעיון שאליו אני מתחבר. והוא מציג זאת טוב. הוא יורד לפרטים ויוצר עולם ומלואו. כלומר, החיים החברתיים הם לא עניין של היגיון, אלא עניין של שילובי ריח. ובעצם כל שאר הטיעונים מיותרים ולא רלוונטיים והם מכסים על האמת.

יתר על כן, הוא בעיני מסביר את ההתמודדות של הסופר עם המתרחש בעולם. וגם נותן בעיני הגנה לגרמניה. העולם הרי זוכר לגרמניה את הזוועות שלה שהיא ביצעה במאה העשרים, אולם אם אומרים שהכל תלוי בריח, כלומר, בתנאים חיצוניים למחשבתו של האדם או משהו שלא ניתן לשינוי או שליטה מבחינת האדם, אז יש כאן הענקת פטור אולי לגרמניה מפני מעשיה הנוראיים, כי כשאין היגיון או החלטה ושליטה על מעשי האדם אין אשמה. ולכאורה הוא בעצם אומר שהדברים קורים כי הם קורים, למה?! ככה.

הספר גם יצא בתור סרט נחמד שהרבה פחות מוצלח מן הספר שהוא בעל ניסוח יוצא מן הכלל.

שיר שגם יצא בהשראת הספר על ידי להקת נירוונה.

סקירה קצרה עם ספויילרים

כעת אסקור הסיפור בקצרה למי שמעוניין. הגיבור שלנו, ז'אן גרנווי, נולד עם כישרון מיוחד ובאורח קסום כמו קדוש מרחם הוא מביא לעולם את כישרונו בתחום הריח. הוא נולד במקום מסריח במיוחד, בעידן מסריח מאוד לעומת העולם שלנו כיום. הוא שרד את לידתו על אף שלא דאגו לו ונאלץ לחיות בניגוד לסיכויים. הוא נולד גם חסר ריח דבר שגרם למניקות להירתע ממנו. ברם הוא הצליח להתגבר על הבעיות הללו ולהפוך לנער שוליה של בשם, שם הוא משכלל את כישרונו בתחום הריח ונהפך לממציא בשמים. חוסר יכולתו ליצור ריח גוף מסביר שהוא לא סבל מריח עצמי שהפריע לו לקלוט ריח של אחר וכן שהוא כביכול אדם ניטרלי בחוש שהריח שלא מאוהב בריח של עצמו שאליו הוא התרגל וכדומה. באיזשהו שלב הוא מגלה שאם הוא מכין בושם מנשים זה בושם משובח, ולכן הוא צריך לרצוח אותן ולהכין מהן בושם. נראה לי שזה דרך להמשיג לחלק מהקוראים את משמעות הריח, שהרי הרבה גברים אוהבים נשים מסוימות ולא יודעים מדוע, אם זה בגלל ריח מיוחד שמתחבר לאדם אז זה יכול להקל על האדם לדמיין העניין (ברור שהעניין תקף גם לגבי נשים האוהבות גברים, פשוט נקטתי בדוגמה של הספר שעוסק ברצח נשים). הוא נתפס ועומד למשפט אבל לאחר שהוא משחרר בושם מיוחד רואים בו קדוש והוא משוחרר. ברם להיבריס פה בסיפור יש נמסיס, והוא שם פעם אחת יותר מידי בושם של קדושה והקהל שהעריץ אותו כקדוש-על, החליט לקחת ממנו בגדים למזכרת ואז הקהל המשיך וקטף ממנו איברים ועשה בו לינץ'. וכך הוא מת.

לסיכום הספר נחמד מאוד, שפה יפה, סיפור מעניין ומוסר השכל מעורר מחשבה. מומלץ מאוד לקרוא.

הגיגים חברתיים על מלך האריות 2019


לא יצא לי לראות את מלך האריות של שנות התשעים ואני רק ראיתי החדש של 2019. וחשבתי על המסרים של המחזה הזה. לא אדבר על בימאות, כי לא שמתי לב לבימוי מיוחד. אגיד רק בקצרה שמדובר בעבודה מושקעת וזה נראה קרוב לסרט דוקומנטרי איכותי של נשיונל ג'אוגרפיק.

אדבר על תכניו החינוכיים של הסרט, בסרט מוכרים לנו שצריך לעשות הפיכה, להעיף הרעים ולעשות טוב. הדוד הרשע השתלט על הממלכה וצריך למרוד בו ולהדיחו.

אם אתה מרגיש רע-עצוב על מעשה רע שעשית, אתה יכול להמשיך בחיים, בתחילה בחוסר אחריות ואחרי זה אתה חוזר ומקבל עליך עול חברה. סימבה, גיבור הסרט, אכול חרטה ונקיפות מצפון על כך שגרם למות אביו ובורח מהחברה שלו ויוצא לשדות בשדות זרים. הוא בורח מהאחריות האישית והמשפחתית שלו. הוא פעל נכון משיקולים לא נכונים שהרי אם היה נשאר בחברת האריות הוא היה יכול להיהרג.

ברם לבסוף התפקיד של העפת הרעים, נופל על האליטה המיוחסת, קרי האריות, ולא על כולם. התפקיד נמצא על האריות, ובעיקר על היורש סימבה. ברם יש כאן גם מסר פמיניסטי לבן פריבילגי, שנלה, הלביאה הצעירה וידידתו של סימבה, מאיימת שהיא תבצע ההפיכה אם סימבה יסרב להכיר בתפקידו.

מה שגורם לחשוב שהסרט מדכא במסריו המאוד היררכיים. הם מתעסקים בעיקר במעמד האריות וזונחים את שאר החיות. יש כמה חריגים, כמו הצמד-חמד החזיר-בר והסוריקטה, הקוף והציפור וכמובן הצבועים שהם הרוע האולטימטיבי, הם האויב הנצחי, האיראנים הכופרים הגזענים השוביניסטים.

הצמד חמד, טימון ופומבה, הם לא לוחמים, הם סייענים טובי לב, הם בעלי תפקיד הליצנים, כמובן בסוף הסרט הם מתבגרים ומקבלים על עצמם מעט עול מסירות, אבל הם חיים לא במשפחה, הם טרנס חיות המפקירים עצמם למקרה הטבע, אבל לבסוף הם אמנם כן נהיים בחברת מלכות החיות של סימבה אבל כבודדים.

האריה המהפכן פה, הוא לא מנהיג קלאסי, אלא אריה שאוכל תולעים וצמחים. לא ברור אם הוא אריה שיודע עדיין לטרוף. וזה פשוט הטעיה שדרך חולשה אפשר להתקדם בחיים.

דרך אגב, עוד תמה פה זה לגבי רומנטיקה, התזה פה היא שחברים לא יכולים להתאהב ללא ניתוק. סימבה הצעיר חייב להפרד מנלה בשביל שתהיה ביניהם אהבה בגיל מבוגר.

הסרט הזה, לכאורה, מייאש את רוב האנשים ומחנך אותם לשוליות, שהרי רוב האנשים לא מלכים ולא קרובים למעמד השליט. ואם כן, התפקיד לא עליהם, אלא על המיוחסים. כתוצאה מכך הילד הממוצע הצופה בסרט, בהסכמת הוריו, לא הופך לאדם הנלחם על שלו, אלא לאדם כנוע המכיר בכך שהאריות והצבועים בחברה שלו, הם אלו שאמורים להגיד לו מה לעשות והוא זה שאמור לציית כי זה חוק הטבע.

ואם הוא במקרה אדם בעל אופי מרדני אומרים לו שדרך חולשה הוא יכול להתקדם, וזו הולכת שולל – להיות אריה שאוכל תולעים…

ואם יש לו נקיפות מצפון, אומרים לו להתנער מאחריות חברתית ותפיסת החברה כאחריות קולקטיבית הדדית ששרדה את הדורות, אלא הוא יכול ללכת כי הוא אינדיבידואליסט שלא חייב לחברה כלום למרות כל ההשקעה בו עד שהוא ברח. וכך למעשה על ידי צריכת תכני הסרט מחלישים את החברה האזרחית כנגד משפחות בעלי הכוח, שהם לא מנסים להיות אינדיבידואלים בכלל ועובדים כקבוצת אינטרס מלוכדת.

למעשה קשה שלא לראות בסרט חומר תעמולה למען הנצחת השליטים, האצולה הלבנה של בעלי ההון והשלטון הגלובליסטים.

מוגן: חינוך חרדי ככשל שוק


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

שירו לה שיר חדש


משום מקום ידוע נזכרתי במזמור צ"ו מתהילים – מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ.

וחשבתי לעצמי למה הוא חדש, וכי יש שיר שהוא אינו חדש?! למה צריך לשיר שיר חדש? זה אומר שיש שירים עתיקים ויש שירים חדשים וכעת צריך לשיר שיר חדש? האם היו כמה סוגי שירים, שירים עתיקים שנהגו לזמר דווקא אותם וכעת תהילים החליט להגיד שצריך שיר חדש? האם צריך לשיר שיר ישן כאילו הוא חדש? שלחתי הלבטים הללו לחבר חכם. וצירפתי לו עיבוד מחודש שלי למזמור צ"ו.

מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂתה הוֹשִׁיעָה לּה יְמִינה וּזְרוֹעַ קָדְשׁה:
הוֹדִיעַה יְשׁוּעָתה לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּתה צִדְקָתה:
זָכַרה חַסְדּה וֶאֱמוּנָתה לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:
הָרִיעוּ לַה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:
זַמְּרוּ לַה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמּלכה:
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:
לִפְנֵיה כִּי בָאה לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ תשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:

המשוב שקיבלתי

  • אכן תהלים כולל גם שירים ישנים, או קדומים במידת מה לזמן ליקוט המזמורים. הרי יש שם מזמור לאסף; למנצח לבני קורח; לבני ידותון; ועוד. אז כנראה השיר החדש הוא שיר שנכתב בזמן הליקוט ועריכת הספר
  • החידוש שלך ללשון נקבה הוא מצוין וניתן ואף כדאי לעשותו לעוד כמה קטעים קדומים.

קולטורה – לילי מרלן


מוּל פְּנֵי הַשַּׁעַר
מוּל צְרִיפֵי הַגְּדוּד
שָׁם נִצַּב אֵי פַּעַם
פַּנָּס בְּרֹאשׁ עַמּוּד.
אִם שָׁם בַּחוּץ פַּנָּס עוֹד יֵשׁ,
שׁוּב לְיָדוֹ עוֹד נִפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

שְׁנֵי צִלֵּי גּוּפֵנוּ
יֵרָאוּ אֶחָד,
עָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ
גְּלוּיָה לַכֹּל מִיָּד.
אֵיךְ עוֹד נֹאהַב וְנִתְרַגֵּשׁ
יִרְאוּ כֻּלָּם כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

שׁוּב קוֹרְאִים לַדֶּגֶל:
יוֹצְאִים לִפְעֻלָּה!
אִי אֶפְשָׁר לָסֶגֶת,
פְּרִידָה כֹּה אֻמְלָלָה!
שָׁמָּה מַמְתִּין לִי הַתּוֹתָח,
אֲבָל עָדִיף לִהְיוֹת אִתָּךְ
אִתָּךְ, לִילִי מַרְלֶן.

הַפַּנָּס יוֹדֵעַ
אֶת שֵׁמַע כַּף רַגְלֵךְ,
וַאֲנִי גּוֵֹעַ
כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ.
אִם לֹא אָשׁוּב, אִמְרִי: מִי אָז
יִפְגּשׁ אוֹתָךְ מוּל הַפַּנָּס?
כֵּן, מִי, לִילִי מַרְלֶן?

גַּם מִן הַשֶּׁקֶט
בֵּין שׁוֹכְנֵי עָפָר
עוֹד נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת
בְּפִיךְ הַנֶּהְדָּר.
וּכְשֶׁהָאֹפֶל יִתְפַּזֵּר
אֲנִי אֶל הַפַּנָּס חוֹזֵר
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

הנס לייפ – תרגם אברהם עוז

הנסיגה האמריקאית, טראמפ והכורדים


טראמפ הודיע שהוא יפנה את כוחות הצבא האמריקאי והוא כבר פינה מעט.

ובמקביל הטורקים פלשו לאזורים כורדים והחלו לכבוש האזור ויש כבר כמה הרוגים.

הכורדים וטראמפ שיתפו פעולה נגד דאעש ונגד אסד. ובעולם ובישראל רבים מגנים את הצעד של טראמפ באומרם שהוא נותן פרס לארדואן, נוטש בני ברית ומזיק לישראל שמפחדת מארדואן ומהכוחות הקשורים לאירן ולכן זקוקה לארה"ב פה באזור.


וצריך להבין מה הרציונל של טראמפ ומה יחסו לבעלת בריתו טורקיה.

הכורדים בסוריה הם אנרכיסטים השונאים את המערב הקפיטליסטיסטי. הכורדים כעם לא רציניים ומלאי פילוגים ולא מצליחים להרים מדינה. וכן לא נלחמים טוב באויביהם כמו שהם ברחו מפני הצבא העירקי בצפון עיראק.

הם רוצים שהאמריקאים ישלמו בהרוגים במקומם. לשם הדגמה, הכורדים מונים מיליונים והם לא מצליחים להתקדם למדינה כבר מאה שנה, חסרי רצינות. אני מאמין שהם יכלו להילחם יותר חזק ולסבול הרבה יותר הרוגים. העם הכורדי ככלל יכול היה לקדם תיעוש ופיתוח ואז במצב משבר כמו מלחמת האזרחים בעירק, להכריז עצמאות ולחתום עם טורקיה ואירן על ויתור על תביעות טריטוריאליות בטורקי ובאירן. נשמע לי מוזר שעם של ארבעים מיליון לא מצליח להשיג מדינה גם בשטח קטן לפחות. זה כמו שפלסטין לא מסכימה לדרישות של ישראל ובכך מורחת את רעיון המדינה אצלה ולבינתיים מגדלים שם דור של בורים ויש שם ברשות שחיתות רבה. בנוסף, בעולם של תיעוש לא אנושי הפקטור האנושי חשוב פחות ובעולם של ציוולזציות גדולות שמתאחדות לגושים קדושת המדינה פחותה מעבר. וכך זה נראה שהם הולכים לפספס את ההזדמנות שהם למדינה.

הם בסוריה גם לא רוצים מדינה, אלא אוטונומיה תחת אסד. וזה לכאורה יש להם כבר כעת, אז מדוע אמריקה צריכה להילחם כעת למען שטח גדול יותר. כרגע יש לטראמפ דריסת רגל ועוד שטח שנמצא אצל גורמים שלא משתפים פעולה עם אירן.

היגיוני שטראמפ רוצה שהעולם יתחנן למעורבות שלו, במקביל שיגלה בעצמו מעורבות וישלח חיילים ונשק. וכן שאולי הוא מכשיר הקהל נגד טורקיה. למעשה ארה"ב בבעיה עם טורקיה היא בעלת ברית שלה כשהשלטון שם הופך להיות אנטי מערבי ואיסלמיסטי. כנראה שמחכים בנאט"ו לכך שהשלטון יתחלף. ברם אולי צריך יהיה להפעיל לחץ כדי שזה יקרה או כדי שטורקיה לא תמשיך להיות מדינה סוררת או למנוע מעשה סורר שלה.

בנוסף השיטה האמריקנית במלחמות העולם זה לתת לצדדים השונים במלחמה להתיש עצמם ואז ארה"ב מתערבת וקובעת. כעת טראמפ יטיל סנקציות של מכסים על טורקיה ובכך יקדם הכלכלה האמריקאית ובמקביל יחלק נשק לכורדים כמו שחילק עד עכשיו, ואם צריך הוא יחזור.

אין שום סיבה שהוא יחטוף הרוגים בשנת בחירות ויזיק לעצמו בבחירות. שהכורדים ילחמו על הבית שלהם.

בנוסף זה לא יזיק לו מבחינת ברית: א. הטורקים גם בני ברית. ב. הכורדים לא באמת בני ברית אלא בעלי אויב משותף הם הרי שמאלנים רדיקלים, אנטי ישראל, ארה"ב והקפיטליזם, הם נלחמים על החיים שלהם, על הבית שלהם, אמריקה למעשה עשתה להם טובה ולא שהם עזרו לאמריקה.

לינק לתוכנית שעסקה לאחרונה בכורדים.


אני במסע ולכן מעלה זאת ממכשיר הסלולרי, בהמשך אערוך הטקסט שוב. תודה

מוגן: כולכן חכמות, נבונות ונאות


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: יִהְיֶה בְּסֵדֶר


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

הקול הרם 2019 The Loudest Voice


סיימתי לאחרונה לצפות במיני סדרה בשם The Loudest Voice המבוססת על ספר של גבריאל שרמן בשם הקול הרם ביותר בחדר – ביטוי אמריקאי על אדם טיפש הצועק, אולם יכול גם להתפרש כתיאור של אדם שצועק יותר חזק מכולם. הסדרה עוסקת בחדשות פוקס ורוג'ר איילס. כאדם ימני הזלזול בימין שהסדרה מביעה קצת הפריעה לי. אולם אני משתדל ללמוד מכל דבר ואני חושב שמדובר בסדרה חשובה וטובה. הסדרה מלמדת מה השמאל חושב על הימין ומאידך על איך תקשורת עובדת ואיך אנשים מושחתים מתנהלים. מחשש לספויילרים אנסה לכתוב ללא קלקולים, ברם מי שירצה יותר תיאור, יוכל לבקש זאת בתגובות לרשומה פה ואענה לו פה בתגובות.

הסדרה מראה איך הוקמה חדשות פוקס וכאן בעצם הסדרה מראה שיש גורמים חכמים בימין וגורמת לחשוב האם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? הסדרה מראה איך מקימי פוקס ניוז, ערוץ החדשות שמרני בארה"ב, הבינו שעדיף להקים טלוויזיה למגזר מסוים, המגזר השמרני, החש שאין לו קול, ולא לכלל החברה ואכן החברה הגיעה חיש למקום הראשון בטלוויזיה בארה"ב.

איני יודע עד כמה הסדרה אמינה (לינק לביקורת על כל פרק לגבי אמינות העלילה) ולא ברור מניין המידע אולם הסיפור הוא יפה כשלעצמו וכמו שנכתב למעלה יש מה ללמוד ממנו על התפיסה של אנשי התקשורת לגבי קהל הצופים וכן לחוש את השפעת התקשורת על החברה.

בנוסף יש להבין מדוע חדשות פוקס הצליחה, אפשר לחשוב שזה אינטרס קפיטליסטי של רופרט מורדוק וטיפשות של הימנים האמריקאים, אולם אם נחשוב טיפה יותר נבין שהקמת רשת חדשות חדשה שהופכת למספר אחת בכבלים היא לא קורית סתם. פתאום נגלה שציבור שלם הוזנח או אפילו חש שהתקשורת נגדו או בזה לו וכדומה ולכן רצה תקשורת אחרת. וכך בשלו התנאים להקמת חדשות ניוז על ידי רוג'ר איילס. ולאחר הקמתה עם ניהול מוצלח מבחינה מקצועית והבנה של איך האדם המצוי חש.

הסדרה גם מקשרת בין הסיפור לטראמפ מה שמצד אחד הופך העניין למעניין ומאידך למגמתי שהרי הצופה יכול לחוות שיש כאן אנשים שטניים הבאים להשתלט עליו ולכן יש נגדו איום דימוני וחובה עליו להציל עצמו על ידי התנגדות.

הסדרה העלתה אצלי את השאלה האם יש קשר בין תאבי הנאות לאנשים מוצלחים? (מי מאיתנו לא נתקל בחדשות באדם בכיר בארגון שניצל את מעמדו לרעה מרבנים ועד קצינים?) אדם אחד בסדרה מוצג כתאב אוכל ונשים ומאידך אותו אדם הגיע רחוק. האם אנו כחברה מעודדים אנשים רעים להגיע רחוק יותר משאר האנשים אולי כי אנו פוחדים מהם או כי אנו נמשכים לפעלתנות שלהם וכדומה? או זה פשוט עניין של אנשים מוכשרים הפעילים יותר האדם הממוצע.

הסדרה גם עוסקת בהטרדה מינית יותר מההיבט של ההשפלה ופחות מבחינת ההיבט המיני, הטאבו-גיבושי והרתעתי. בסדרה עוסקים בהטרדה מינית לפי נקודת המבט המצויה משום מה שזה עניין של כוח ולא מיניות. וכאן אני חולק. יש במיניות כפויה על ידי צד אחד גם עונג מיני ולא בהכרח עניין של סתם הפעלת כוח והתעללות מרושעת. יש בעניין גם אינטרסים שניתן להגיד שהם אינטרסים כלכליים. נניח אם אדם מעליב מישהו מינית וכעת הוא מתבייש לדבר על כך בגלל הטאבו החברתי וממילא הוא שותק ואז מפחד או מאפשר לעניין להמשך ואז מפחד יותר או נהיה כלוא ומשועבד לפוגע. הבנת העניין חשובה לדעתי כדי למנוע העניין. נניח אם אני הופך לבת ואני מפחדת מאונס אדע לשתף פעולה אם אנשים חזקים מראש ולהיראות מפוחדת וכך למנוע הצקות מיניות שהרי הם יחשבו שאני איתם, אדע להימנע מאנשים תאוותניים ולנקוט באמצעי הגנה למניעת תאווה כלפי גם אם הם לא נראים חפצי כוח, היות שהם עלולים להימשך אלי. זו דעתי הפשוטה ואשמח לביקורת. בכל מקרה הבאת הנושא של ההטרדה המינית, בדרגותיה השונות, למרכז הסדרה היא חשובה בקידום מניעת האלימות המינית בחברה שלנו.

חשוב להגיד שהבימוי טוב וסביר והמשחק גם משכנע ולכן מי שלא חייב לראות רק סרטי אקשן ויכול להתחבר לסדרות פוליטיות-תקשורתיות, מומלץ לו לראות. ברם שיראה בראש פתוח.

מוגן: רוצה להיות איתי קואליציה?


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

נשיא המדינה ליברמן – השערה שהקיסר (הקוסם) נתניהו ימשיך להיות ראש ממשלה


עד כאן דובר עליו כעל קיסר; מכאן ואילך יש לספר עליו כעל מפלצת". – סווטוניוס

1. יצור דמיוני מכוער ומפחיד
2. אדם רשע ונתעב. "אחרי שהתגרשתי הבנתי שבעלי היה מפלצת."
3. מצטיין או מצליח באופן יוצא דופן. "מסי הוא לא סתם שחקן גדול, הוא פשוט מפלצת."

מעיון בכותרות לאחר הבחירות שהיו בשבוע שעבר (ה-17.9.19) בחירות 2019 מועד ב, ניתן לחשוב שגנץ ניצח. אולם בעיון מעמיק יותר רואים שאין לו קואליציה, הוא צריך תמיכה של הערבים הנתפסים כטאבו במגזר אצל רוב העם בישראל ושל ליברמן שהוא ימני קיצוני שלא אמור לתמוך בממשלה יחד עם הערבים. בנוסף הערבים לא אמורים לתמוך בממשלה שליברמן שם וכן לגבי המחנק הדמוקרטי. רשמית יש בלוק של חרדים, ימינה והליכוד בעד נתניהו נגד גנץ. כך שכעת יש בישראל משבר משילות ואולי המדינה תשבור שיא נוסף ותלך שוב לבחירות לאחר שלא הצליחו לראשונה מקום המדינה להקים קואליציה בבחירות 2019 מועד א.

אולם אפשר לשער השערה אחרת, אולי ליברמן יחבור לנתניהו. ליברמן היה צריך להראות שהוא חשוב ולעלות במנדטים לאחר שהוא החל להישכח והפך לפוליטיקאי קטן שבקושי מגרד את אחוז החסימה. הוא דרש ממשלת אחדות וחוק גיוס שהחרדים לא יכלו להיענות לו. הוא החל לעלות בסקרים, הממשלה נפלה ובבחירות השניות הוא גדל בשלושה מנדטים וחזר להפוך לפוליטיקאי שהמדינה תלויה בו.

ברם לשבת עם ערבים ומרץ, נראה שלא ילך לו, אז נשאר לו לחבור לליכוד או לרדת במנדטים בבחירות הבאות.

כעת נתניהו לפי דעתי יכול להיות רגוע וכעת שינסה לפצל את כחול לבן, אין לו מה להפסיד.

עוד אופציה זה שהוא מציע ממשלת אחדות עם כחול לבן חרדים וימינה כשגנץ יהיה שר הביטחון.

כחול לבן צריכים לנסות לפצל את הליכוד ואת ליברמן ולשחד את החרדים כמו שרק חילונים שמאלנים יודעים לעשות. רק כך אולי תהיה להם ממשלה. אך זו תהיה טעות לליכוד להיכנס, היה לנו רמטכלים כראשי ממשלה והם לא היו משהו (נקודה מעניינת שנתניהו מפסיד לגנרלים בלבד חוץ מאולמרט, אבל אפשר להגיד שהוא חגג על שרון שהיה גנרל. שרון לפני הבחירות הפך לצמח ואולמרט החליף אותו…).

לכן נתניהו צריך להציע לליברמן את משרדי האוצר והביטחון וממלא מקום ראש הממשלה (או משהו דומה) והבטחה להיות נשיא המדינה במקום ריבלין ואז אחד מן השרים ישוב לליכוד. כך תהיה לו קואליציה ללא בעיה. ואם ליברמן חולם להיות ראש ממשלה זו ההזדמנות שלו להיות ממלכתי כמה שנים ולהיות דמות ייצוגית לחברה הישראלית ואז אולי הוא יוכל להיות ראש ממשלה.

את זה כחול לבן לא תוכל להציע.

לאחר שנתניהו ימשיך להיות ראש ממשלה יגידו שהוא באמת קוסם…

שתהיו לראש ולא לזנב… שנה טובה לכם קוראים יקרים, שתהיה לכם שנה של אושר ועושר ומלא שמחה והצלחה.

וכמובן אם יש עוד פעם בחירות, אז לבינתיים הוא ממשיך בממשלה, אולי יהיה מריבות בגוש השמאל ואולי הוא ינצח בבחירות בגדול ואולי ליברמן לבסוף יתקפל – מה שנקרא משחק חדש.

נ.ב. תוספת לדברי, ראיתי בבלוג של דרור פייטלסון הוא העלה פרסום בשם מי בעצם הצביע ליברמן? הוא מראה שליברמן לא מצליח להפוך ישראלי פשוט כי רוב מצביעיו רוסים – היכן שיש רוסים שם הוא מקבל תמיכה בהתאמה יחסית. לפיכך מובן מדוע הוא חייב להיות נשיא להיתפס ישראלי יותר ואז לחזור לפוליטיקה אם הוא רוצה כשהוא ישראלי יותר ואז הוא יוכל להשפיע יותר.

עוצמה יהודית 2019


ישנה מפלגה בישראל בשם עוצמה יהודית. להפתעתי אני רואה כל מיני חילונים שמצהירים בגלוי שהם מתכננים להצביע למפלגה. אולם לא אתפלא שהם יצביעו לבסוף מחל לאחר קמפיין הצילו של נתניהו.

במקביל יש ימנים רבים ברשתות החברתיות הקוראים לעוצמה לפרוש, וכן ראש ממשלת ישראל קרא למפלגה לפרוש והודיע שאין לה סיכוי להיכנס לכנסת בהתאם לאחוז החסימה.

נתניהו קורא: "לא להצביע עוצמה יהודית"; בן גביר: "אין רוב לימין"

איני מסתיר זאת. אני ימני מתון מאוד, הנני רואה בעצמי ימין תרבותי שלא מפריעה לו היררכיה, אדם שאינו מחפש שוויון, אינו מאמין בזכויות אדם או אזרח ועוד. אולם עם כל זאת, אם הייתי איש של עוצמה יהודית הייתי אומר להם רוצו בכל הכוח. וזאת ממספר סיבות:

  1. ליצור איזון רעיוני, בשוק הדעות חשוב שלהם ולכאורה גם לי שהם יהיו קיימים, הם מייצגים אנטי תיזה מסוימת מול השמאל ובכך מעניקים לדעתי הלגיטימית לעומתם יותר לגיטימציה וכן מניעת סחף תמידי לצד השמאלי.
  2. ליצור איזון מול השמאל, אם הם יעברו הם יצרו איזון מול השמאל הקיצוני ואם הימין יקים קואליציה בלעדיהם, אזי הימין ייתפס כיותר הגון.
  3. להכריח את הפוליטיקאים להתחשב בהם, חשוב לאנשי עוצמה יהודית לגרום לפוליטיקאים להתחשב במצביעיהם בהתנהגותם כפוליטיקאים וכן שבפעם הבאה יבטיחו להם דיל משתלם, אפילו כיסוי חובות כמו עם זהות.
  4. ואם הימין יפסיד בבחירות ותקום לנו ממשלת שמאל. אז הם יגידו שאם הם היו נכנסים הם היו מונעים זאת ולכן צריך להצביע להם או שהשמאל יפנה ישובים ואז הציבור יפנה אליהם אוטומטית או שיהיו פיגועים והציבור יפנה אליהם אוטומטית.

אני משוכנע שיש עוד סיבות אולם כרגע אני לא רואה אותן.

לאחר כל זאת לבוחר הימני הקיצוני יש דילמה האם לבחור למישהו שיעבור את אחוז החסימה בוודאות ולמישהו שבוודאי יחליש את הצד השני או לסייע למטרות המפלגה לטווח ארוך.

השיקולים שלי בהצבעה הם שונים, אני מצביע לפי הסיפור שאני מעוניין לספר, ולכן אתחשב ברצון משפחתי הקרובה וכדומה. ועל אף שאני ממש נגד עוצמה יהודית, הייתי מצביע אם זה מה שישמח את אשתי. וזה פשוט מאוד בהצבעה אולי אני מרוויח משהו, ולאחר עיקרון הטרמפיסט שאומר שאנשים טרמפיסטים ומצפים שמישהו יצביע והם ינוחו… הסיכוי שמנדט יעבור על הקול שלי הוא קלוש. לכן עדיף לי לשמח את בת זוגי.

חג בחירות שמח

Why I Love Feminists – The Problem Of Slogan Usage


I love Feminists

I met once a good spirited feminist. She had a shirt with a slogan that said: My body My choice. And she had also a sticker on her laptop that said: No Human Being Is Illegal.


I asked her why are you pro abortions and against life of a fetus-future baby?

She answered me very politely: 'my body my choice!'.

So I asked her why do you support illegal immigration?

She answered me with a smile like I'm a dumb person, 'they have a right to live'.

So she asked me in reply, 'why are you against abortions and why are you against illegal immigration?!'.

I waited for that question… I became happy and I told her coldly like a German Prussian officer: 'our country our choice, and who said that a baby does not have a right to live, especially when he is here in our country and the illegal immigrant isn't'.

And she became TRIGGERED… 🤣


Thanks to her I had a good mood for the rest of the day

This is an hyperbole story

פרק 44 – מדינת המשטרה של שינג׳יאנג


שיתוף של רשומה מרתקת מבלוג מומלץ למעקב. הבלוג עוסק ביחב"ל על דגש גאו-פוליטי.

אני אוהב בלוגרים כמוהו שמשקיעים זמן ומטריחים את הנפש בקריאה מסודרת ובוגרת. כל הכבוד לו.

https://greatgame.blog/2019/08/24/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-44-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%B3%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%92/

מוגן: המרירות


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

נתניהו, סיגריות, הפלות וכריתת עצים במדינה היהודית


הייתה לנו שיחה במקום העבודה בוקר אחד, היינו כמה חבר'ה מהמינים\המגדרים השונים. חבר אחד שם גינה את נתניהו תוך כדי שפיו מלא בעשן על כך שהוא העלה את מחירי הטבק, ולכן הוא רכש כעת כמה סטוקים בחו"ל במחיר של ארבע חפיסות בארץ.

חבר שני הגיב לו שזה כחלון בכלל ולא ביבי.

הגיב לו הראשון שזה ביחד בשת"פ. חבר שלישי אמר שנמאס לו שבהצלחות של עידן נתניהו, כגון רפורמת הסלולר, הקרדיט הולך לכחלון, אולם כשכחלון מעלה את מחירי הטבק אז אנשים אומרים שזה ביבי. צריך לא להיות מגמתיים.

אני הגבתי שזה מערכתי. יש כאן מזימה של גורמים במדינה לדחוף את המעשנים לפינה החברתית ולהפוך אותם למצורעים בעיני החברה. לאט לאט הציבור מסתכל על המעשנים כאילו הם מדביקי איידס מסוכנים. כאילו הם חרדים\יהודים טפילים החיים על חשבון תושבי המדינה. ועוד יש כאן נציגי ציבור ושלטון האומרים שזה בשביל לעזור למעשנים ולהציל את החיים שלהם. ואז אמרתי שמממנים ומעודדים הפלות, אבל את המעשנים מבזים.

חברה אחת התחילה להגיד שזה לא ככה יש הבדל בין אדם שמזיק לעצמו לבין אדם שמזיק לאחר – האשה ההרה שמשמידה את עוברה, זה הגוף שלה והיא לא מזיקה לאחר.

אמרתי לה שגם המעשן – זה הגוף שלו הבחירה שלו והוא מזיק כשהוא מעשן במרחב שלו רק לעצמו ולכאורה כשהוא חולה ומת בגיל צעיר יותר מן הממוצע אז הוא חוסך למדינה כסף כי היא לא צריכה לטפל בו ולהעביר לו כסף בגיל הזקנה שהרי הוא מת.

היא טענה שזה לא נכון שהמדינה מעודדת הפלות.

הוספתי ואמרתי שמי שמקצר את החיים שלו, המעשן, זה לא לגיטימי והמדינה פועלת במזימות שונות להפחית העישון ולנצל את כספו של המעשן – ובשם הטיעון שהוא לא יודע להחליט וצריכים לעזור לו להציל את החיים של עצמו. אולם כשאשה רוצה לקצר חיים זה בסדר ובעידוד המדינה.

אז החברה וחברה אחרת אמרו שעובר זה לא חיים. וכעת חבר זכר אחר אמר, מה זה אם לא סוג של חיים ולמה המדינה לא מתערבת פה נגד העניין כמו שהיא פועלת נגד המעשנים?

אני סיימתי ואמרתי שפה בארץ הציונית יותר קשה לכרות עץ מאשר להפיל. ונתניהו נכנע לשמאל ורודף מעשנים למען הצלת חיים ובמקביל מאפשר השמדת עוברים.


להלן כמה ציטוטים למי שרוצה להעשיר את עולמו:

"כל אישה המעוניינת להפסיק את ההריון, רשאית לפנות לוועדה להפסקת הריון."
מאתר כל זכות
15. (א) לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר ולא יעתיקו וכן לא יוביל אדם אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם, שלגביהם קבע השר כי הובלתם טעונה רישיון, והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות.
מפקודת היערות

בגלל האצת הבנייה: משרד החקלאות מקצר את הדרך לכריתת עצים

אחד מצווארי הבקבוק המכבידים ביותר בהליכי היתר בנייה הוא קבלת אישור מפקיד היערות לכרות עצים. על פי הרפורמה של משרד החקלאות להגדלת הוודאות התכנונית וקיצור ההמתנה להיתר, רישיון כריתה מושהה יינתן כבר בתב"ע

כלכליסט

מחוללת – מוכתאר מאי


אני מודה לאל שלא ברא אותי כאשה בפקיסטן – רשמים לאחר סיום הספר מחוללת של מוכתאר מאי.


הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה במצבה בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי אל ששם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. והרשויות משתפות פעולה עם המצב.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא בהמה, היא לא יודעת להאבק על זכויות שלה גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד.

וגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וגם בחברה החרדית לא אומרים או לא אומרים מספיק לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה או מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ואז אין פלא שנפגעי מין רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם זכות להתנגד. זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות, צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח הרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה. אין אידאלים מעבר לכוח תרבותי, יש רק אינטרסים.

מחוללת – מוכתאר מאי
כנרת זמורה ביתן 2006

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש לה בספר, דפים חוזרים לעצמם וקטע נשאר קטוע, בשביל זה ניצחנו ב-48?!

מוגן: שיר – לִהְיוֹת הָרַבִּי שֶׁלָּך


התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

שיר | לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב


לְעוֹלָם לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב, אֵינִי יָכוֹל לְהוֹכִיחַ,
אֲבָל אֲנִי חָשׁ שֶׁאָנוּ לֹא נִפָּגֵשׁ כְּבָר וַאֲפִלּוּ לֹא נִפָּרֵד כָּרָאוּי.

לְעוֹלָם לֹא נִפָּגֵשׁ יַחְדָּיו בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ,
אַך חִיּוּכֵךְ יַמְשִׁיך כְּמוֹ תָּמִיד לִחְיוֹת עִם עֵינַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת כַּשָּׁמַיִם הַנִּצְחִיּוֹת.

לְעוֹלָם לֹא נַגִּיד יוֹתֵר שָׁלוֹם וְלֹא מַה חָדָשׁ,
אֲבָל אִם אַתְּ יְכוֹלָה אִמְרִי שָׁלוֹם לְמַכָּרִים.

אִמְרִי לָהֶם שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ לָנוּ זְמָן, אוּלַי הֵם שָׁם יִשְׂמְחוּ לִשְׁמוֹעַ שֶׁנִּפָּגֵשׁ מָתַישֶׁהוּ.
אוּלַי מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּחִיּוּך: "הִגִּיעַ הַזְּמָן".

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁאַל מָתַי, לֹא הֵיכָן, לֹא מַה חָסֵר, לֹא מַה צָרִיךְ, לֹא מַה חָדָשׁ וְלֹא אֵיך 'חַיִּים', פָּשׁוּט לֹא נִפָּגֵשׁ עוֹד לְעוֹלָם.
לֹא בְּיוֹם חוֹל וְלֹא בְּשַׁבָּת אוֹ חַג, לֹא סְתָם בְּיוֹם מְעֻנָּן וְלֹא בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ.

אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי וְהֵיכָן, אֲבָל אָנוּ נַגִּיעַ בֶּעָתִיד לְאוֹתוֹ הַשָּׁלָב יוֹם אֶחָד
וְאוּלַי נִתְרָאֶה בְּיוֹם קַר אָפוֹר וְגָשׁוּם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

אֲבָל לָךְ זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, אַתְּ כְּבָר לֹא אוֹהֶבֶת וַאֲנִי מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.

תודה לנקדן הנפלא: : עברי בן־קהלת.

טיפולי המרה, דת וסובלנות


השבוע רעמה וגעשה הארץ בנוגע לסוגיה של מיניות בעקבות אמירות של שר בממשלה. אפילו ראש הממשלה התנער מדברי השר. עניין זה גרם לי לנהל דיון ולחשוב בנושא. ובעקבות כך הצלחתי לרשום מחשבות על הסוגיה המעניינית ואקווה שדברי ימצאו חן בעיני הקורא הנבון.


שר החינוך הרב רפי פרץ על טיפולי המרה: "זה אפשרי, וגם עשיתי זאת"

הרב רפי פרץ אמר כי "אפשר לבצע טיפולי המרה" בהומואים ולסביות. הוא הוסיף כי הוא אף "עשה זאת בעבר". נתניהו: "דבריו אינם מקובלים עליי ולא משקפים את עמדת הממשלה". מנכ"ל האגודה למען הלהט"ב תקף בתגובה: "טיפולי ההמרה שפרץ מטיף להם מסוכנים על פי משרד הבריאות הישראלי וגופי מקצוע בינלאומיים". – כך התפרסם.

כך התפרסם השבוע ודעת הקהל געשה ורבים מהפוליטיקאים גינוהו בחריפות, והנה מספר ציטוטים:

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ, אמר: "ישראל שנת 2019. רפי פרץ, שר החינוך, תומך בטיפולי המרה ללהט"בים. לא רק שהוא תומך, הוא גם מצהיר בגאון שעשה את זה. רפי פרץ, במה אתה מתגאה? בכך שמחקת זהות של נערות ונערים? בכך שגרמת להם להרגיש שהנטייה המינית שלהם היא מחלה? שאין להם מקום להיות מי שהם ולאהוב את מי שהם רוצים?". הורוביץ הוסיף: "טיפולי 'המרה' זה דבר מסוכן שגורם למצבים קשים אצל צעירים, עד כדי אובדנות. זה לא רק חוסר אחריות, זה דיני נפשות ממש. אתה לא שר חינוך, אתה שר החושך. אתה לא ראוי להיות מופקד על עתיד הילדים שלנו. אותך צריך להמיר משר חינוך לעמדה שבה תעשה פחות נזק. אני קורא לנתניהו לפטר את השר רפי פרץ לאלתר".

ח"כ איציק שמולי (העבודה) הגיב גם הוא: "מאחל ל'רברפי' רפואה שלמה, אין טיפול המרה חזק דיו שיוכל להבריא מדעות חשוכות, מסוכנות וגזעניות כל כך. כל דקה שאדם כזה אחראי על החינוך הממלכתי זו סכנה לילדי ישראל. מציע להורים לפקוח שבע עיניים על הנעשה בגן או בבית הספר". ח"כ עידן רול (כחול לבן) אמר: "הייתי שמח לשלוח את הרב פרץ לטיפולי המרה מאיש חשוך ומסוכן לאדם טוב שמכבד בני אדם. אחרי שננצח בבחירות אגיש שוב את הצעת החוק שלי לאיסור טיפולי המרה ואדאג שאף ילד בישראל לא יאולץ לעבור את הסיוט הזה. מזל שפרץ הולך להיות שר החינוך לתקפה מאוד קצרה". ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) הוסיפה: "טיפולי המרה הם סאדיסטיים, אכזריים ופרימיטיביים. דמיין אדוני שר החינוך רפי פרץ שישלחו אותך לטיפולי המרה כדי לאלץ אותך להימשך לגברים. חושבת על להטב״ק בבתי הספר ששומעים את הזוועה הזאת מפי שר החינוך שלהם ויש לי דמעות בעיניים".

יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, הגיב לדבריו של פרץ בחשבון הטוויטר שלו: "‏הטירלול ממשיך. והפעם זה שר החינוך בישראל. הממשלה הזו מזמן ירדה מהפסים. חייבים להחזיר את ישראל להיות נורמלית". מקור.

שר החינוך *של נתניהו*, מקדם טיפולי המרה ללהט״ב?! ממשלת ימי הביניים?? תוהו ובהו וסמוטריץ׳ על פני תהום? הלו, כאן ישראל 2019!! ביבי, פרץ, אתם לא תמירו אף אחד. אנחנו נמיר את ממשלת החושך שלכם בממשלה נאורה, של שוויון, ערכים ודמוקרטיה. מטוויטר.


דעת הקהל הייתה אלימה מאוד נגדו. ולא אכפת לי שהעליבו אותו ולמעשה אני לא כל כך אוהב את הפרצוף שלו, זו בעיה שלו שהוא בחר להיות נבחר ציבור, כאישיות פוליטית הוא מונע קידום אגנ'דה כזו או אחרת. ולכן צריך שיהיה אפשרי לתקוף בצורה חוקית בכל צורה שהיא נבחרי ציבור כדי שיקדמו את רצון האזרח הקטן – העם. אולם הייתה כאן רדיפת דעה שונה שצרמה לי. וגרמה לי לחוש נרדף בפוטנציאל במקרה שאביע דעה חריגה בטעות. ובהקשר לנושא החלטתי לצרף לפה בהמשך מספר מחשבות.


קשה להיות חילוני

  • חשבתי לעצמי שקשה להיות חילוני כיום, שהרי במקרה שהאדם רוצה לעשות טיפול המרת מין – אומרים בנושא: זה כבוד וגבורה – האדם יכול לבחור מה לעשות עם עצמו. הידד!! יש לנו טרנס חדש!
    • ואם אדם מכריז שהוא סטרייט ולאחר זמן מכריז שהוא הומו ולבסוף הוא מכריז שהוא גם וגם, זה בסדר שהרי מיניות זה ספקטרום וכל אחד נמשך להכל בדרגות שונות ואולי הוא יכול לבחור ולהעצים נטיות שונות. כלומר, זו לא המרה אלא מימוש רצונו המיני המקודש.
    • לעומת זאת – להציע לעשות טיפול המרה לנטייה מינית, עוכר ישראל! חשוך!
    • פתאום אנו כבר לא מאמינים שלאדם יש זכות לגיטימית לממש את רצונו המיני ולנסות טיפול המרה.
  • עוד דוגמה, יש האומרים שהמדע הוא כלי הגמוני פריווילגי פשיסטי לבן זכר שקרני המדכא אחרים – מדוע זה חשוב בנוגע לטיפולי המרה כשזכותו של האדם להזיק לגופו ולהזמין טיפול המרה?
  • דוגמה נוספת, יש היגד רווח: טיפולי המרה זה מסוכן בגלל מוות של בעל נטיה מינית להט"בית מסכנים שמתאבדים. לעומת זאת, גם יציאה בשאלה היא מסוכנת וגם ניתוחים לשינוי מין. אולם התרבות החילונית מעודדת את נטישת הדת ושינוי מין.
  • קשה להיות חילוני.

טולרנטיות

טולרנטיות: "היכולת של האדם לקבל את דעותיו של האחר והשונה, גם אם הן סותרות את שלו" – מויקי מילון.

איני מאמין, כספקן הנוטה לשטירנריזם, שהאדם חייב להיות טולרנט, איני רואה בעיה באי-שוויון ועוד כל מיני מחשבות הנחשבות "חשוכות". לעומת זאת אנשים מסוימים המאמינים שצריכים להיות טולרנטים אינם טולרנטים כלפי ודומי.

ומי מקוראי לא מצנזר עצמו באופן קבוע כדי לא לסבול מאי טולרנטיות של סביבתו?

העניין הזה מוכיח את הצביעות של האנשים הללו ואת המשמעות של השפה והקונסטרוקציה בחברה. אנשים מצהירים X, עושם Y ולא רואים סתירה.

תפנימו עניין פשוט, אמונות, ערכים וכדומה זה עניין של אופנה, והאופנה היא להצהיר סובלנות ולנהוג אחרת. כך הם, המאמינים בטולרנטיות שאינם נוהגים לפי הקונספט כלל, תופסים את הערך של טולרנטיות ודעה אחרת משלהם.


טיפולי המרה

לעניין דעתי האזרחית על טיפולי המרה – אני חושב שנטיה מינית היא עניין חמקמק ולא מוכח. מה שמוכח זו פרקטיקה מינית. עניין שניתן לראות בחמשת החושים – עובדה. מה מתרחש בתוך ראשו של הבן אדם, עדיין לא הצליחו לגלות

לפיכך איני רואה פסול, בעולם של ספק תמידי, שאדם יצליח לחיות עם כל בן זוג – מבחינה מינית. שהרי בכלא ובמקומות חד-מגדריים הפרקטיקה המינית משתנה. החברה בתרבות הקיימת או תנאי קיום אנושיים אחרים חינכן שהאדם יחוש לא בנוח להיות הומו או לסבית וכדומה. ברם אני חושב שאם נוריד את מחיצת חוסר הנוחות יהיה בסדר. כלומר, אם נשים אדם באי בודד הוא יימשך למי שלידו. וזה בעיני כהמרה.

מעבר לכך, חשבתי שנהוג להגיד שמיניות היא מנעד רחב ובעצם כולם דו-מיניים בדרגות שונות, אז בעצם כל אחד הוא דו-מיני ולכאורה יכול להתחבר לנטיה הזו – לכל הפחות במקרי האמצע ולא במקרי קיצון – כי אולי נגיד אמפירית שמקרי קיצון מתאבדים.

כמו כן אני רווק שחי לבד ולא ממש טורח לממש את נטייתי המינית ואם כן מדוע אני לא חש צורך להתאבד עדיין?! תעלומה!

על כן מה ההבדל בין מי שלא מצא בן זוג מעניין לבין מי שמתפשר להיות עם בן זוג הטרוסקסואלי?

נראה לי שפשוט שהנאורות היא דת חסרת תחושת היגיון כמו הרבה ממצות הדת היהודית או האיסלאם. אני מאמין שאם חילוני נאור היה מנסח בצורה נאורה של דיס-אופריה פסיכולוגית בנוגע לנטיה המינית, וכן שיש לאדם זכות לבחור ולממש את הרצון האנושי המושפע מן התרבות להיות הטרוסקסואל – והכל בהסכמה, זה היה עובר מסך שמותר לבצע טיפולי המרה.


לסיכום:

  • קשה להיות חילוני, החילוניות הנאורה, כביכול, הפכה לדת.
  • טיפולי המרה בהסכמה לא שונים מהרצון להיות חופשי או לצרוך סמים
  • וגם הדגמה שאנשים הטוענים שהם סובלניים, הם לא בהכרח כאלו.

למי שמתעניין בנושא הלהט"בי, הנה רשומות אחרות בנושא:

  1. התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)
  2. סרטים על מיניות
  3. המפגע באורלנדו הומופוב או מוסלמי קיצוני  ומדוע הדתיים נגד מצעד הגאווה ומעלימים עין מהטרדות מיניות וזנות

סלומון טקה – מחשבות לאחר מותו


מבדיקת הכדור שהרג את סלמון טקה, האתיופי שמותו הצית מהומות והפרות סדר בימים האחרונים, נמצא שהקליע היה מעוך, עניין המעיד שהוא לא כיוון לעברו, אלא על הרצפה. לא שיטור יתר, לא גזענות, אלא הגנה עצמית ותאונה.

ביום ראשון, ה-30 ביוני 2019, בשעה 20:08 ובסמוך למועדון "נירים" בקריית חיים, בו מועסקים צעירים מהעדה האתיופית, נורה סלומון טקה על ידי שוטר שהיה בלבוש אזרחי. בתחילת האירוע, התפרסמו גרסאות שונות. חלק מעדי הראייה לאירוע סיפרו כי השוטר שאל את סלומון וצעיר נוסף אם הם מעורבים בשוד, וכשאלו נמלטו, הוא רדף אחריהם וירה בסלומון. לעומת זאת, גרסת השוטר הייתה שהוא נכח בסביבה עם אשתו וילדיו כשהבחין בקטטה בין צעירים. לדבריו, כשניסה להפריד ביניהם, הם החלו ליידות לעברו אבנים, והוא, שחש סכנה מיידית לחייו, ירה באקדחו. בחקירתו במח"ש בחשד להריגה, מסר השוטר כי הכדור ניתז מהקרקע ופגע בסלומון בחזהו. השוטר שוחרר למעצר בית. – מויקי

הסיפור לפי הגרסה באתר וואלה הוא שקצין המשטרה יצא עם משפחתו לגינה ראה כמה נערים מכים נער אחר והוא פנה אליהם שיפסיקו. השוטר היה לבוש אזרחית והם לא ידעו שהוא שוטר. הם החלו לריב עימו והוא עזב אותם. לאחר שהוא חזר למשפחתו הם החלו לזרוק אבנים לעברם. השוטר התקשר למשטרה וחיכה לעזרה. השוטר נפגע מהאבנים בגופו ואפילו קיבל פגיעה קשה בפלג גופו העליון. השוטר חש סכנה לחיים וירה לעבר הקרקע ולא באוויר מכיוון שהוא היה בגינה בשטח מאוכלס. הקליע מהקרקע פגע בסלמון טקה והוא נהרג.

לעדה האתיופית האמת לא משנה בשעת כאבם או משיקולי אינטרס, והם החליטו לא להמתין לאימות גירסתו של השוטר ואצו להפגין ולעורר מהומות. אני מבין אותם הם חשים שהמדינה ובפרט המשטרה עושה להם עוול. ברם הם בחרו להפגין על מקרה לא נכון, מקרה שלא נותן להם כבוד. עצוב מאוד. חבל, הם יכלו לחכות לשעת כושר אחרת וכך לקדם את הדמוקרטיה וזכויות הפרט בישראל.

למעשה השוטר גילה, לכאורה, אם גרסתו נכונה, אחריות אזרחית ולא חלם שכך הם יתנהגו כלפיו. השוטר טען שהוא חשב ששני צעירים מבצעים פשע בצעיר שלישי ואם כן מה היינו אומרים אם שוטר היה ליד אירוע פשע ולא מנע אותו?


חבריו של סלמון טקה מספרים על ירי השוטר בחיפה

בקטע מגוחך המשפחה והעדה מקשיבה לנערים שמספרים סיפור מעניין, הקשבתי לילדים המתארים באופן לא ברור (יש שם מחלוקת לגבי האבן, הנער הגדול מכחיש והקטן מודה) מה היה לפני ההרג של סלמון טקה. הם אומרים שבסופו של דבר הוא ניסה לירות בילד לבן ובטעות ירה בשחור. אם כן, אם אתם מאמינים לנערים, היכן הגזענות?! יש שטענו שהמחאה היא על אכיפת יתר? ברם במקרה הזה הוא חיפש נער לבן וסלמון טקה התערב, לא חיפשו אותו. היכן הגזענות של המשטרה או של השוטר פה? איפה ההיגיון של המפגינים?!

בנוסף, עדיין לא ברור לי מאיזה מוצא השוטר. מזאת שראיתי שהוא הוגדר בדרגת איום גבוהה, זה גרם לי לחשוב שאולי הוא אתיופי בעצמו וגר בסביבת ההרוג.


שיטור יתר האמנם?

יש האומרים שהיה שם שיטור יתר ולא רצח בדם קר וזה מה שהוביל להרג המצער של סלמון טקה. ואם כך נשאלת השאלה:

למה -נערים-אזרחים מתנפלים על שוטר עם אקדח? כנראה כי הם ידעו שהוא לא יירה בהם. אבל אם הם אתיופים, הם אמורים לחשוב כמו שכתוב בחלק מהעיתונים שיש סיכוי גבוה שהוא יירה בהם?! לפיכך נראה לי שהם חשבו שהוא לא יירה בהם על אף שהם אתיופים. כנראה, הם יודעים שיש הוראה של המשטרה להתייחס בעדינות יותר לפושעים אתיופים כמו שנהוג בארה"ב לגבי שחורים. ואולי גם הקלות בשיטור מעודדים שם פשע. וכך בשם הנחמדות אנו הורסים להם את הנוער. אני לא השתכנעתי על שיטור יתר ואתם מוזמנים לתקן אותי. בכל מקרה כשמרן, אני חש שהאחריות היא לא על המשטרה-המדינה, אלא גם על המשפחה ועל התרבות המקומית ועל הפושעים עצמם מחנכים או מקבלים החלטות בניגוד למוסר המקובל ואז הולכים לכלא.


הגיגים על הפגנות האתיופים והחרדים

היו אמש שתי הפגנות: של אתיופים | וחרדים – השחורים של החברה הישראלית. להפגנה אחת קראו הפגנת האתיופים ולאחרת, הפגנת החרדים. חרדי אחד אמר לי שחשוב להגיד שהעדה האתיופית מאוחדת בתמיכתה בהפרת הסדר שהייתה אמש. לעומת זאת רוב החרדים התנגדו אמש להפרת הסדר של ה'פלג הירושלמי'. לכן יש הבדל בין משמעות המונח הפגנת האתיופים לעומת הפגנת החרדים. ההפגנות האתיופים הכוונה הכוונה של רוב העדה. לעומת זאת הפגנת החרדים, זה אומר שחרדים מסוימים הפגינו – לא רוב.

ולכן הוא הציע בהומור שבהתאם לכך במקום להגיד מצעד הגאווה של ההומואים, נגיד מצעד החילונים ונגמור עניין או במקום הפגנה של מצביעי מרץ, נגיד הפגנת החילונים. אמר טוב.

אוסיף, ששתי ההפגנות נכשלו. הרעיון הוא שההפגנה של האתיופים תהיה הפגנת זכויות האזרח ותחבר את כל העם בישראל יחדיו אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, והפגנת החרדים תהיה הפגנה בעד זכויות האזרח או האדם או חופש הדת של כל האזרחים במדינה וכך נקדם עולם טוב יותר. בפועל נוצר מצב שהעם פשוט שונא את המגזרים האלה ולא מזדהה.


מי מרוויח מן ההפגנות הללו?

הפגנת האתיופים מזיקה לקידום העדה האתיופית בעוד שהפגנת החרדים מקדמת את הפלג הירושלמי שבכך הם גורמים לחילונים לשנוא את החרדים ולהתנהל בהתאם. ואז יש פחות השתלבות וחילון של החרדים הלא מפגינים. חרדי שיקבל נאצות עלול להתחזק בדתו, חרדי שיראה חרדי אחר מקבל מכות ובפרט אם זה בלא עוול בכפו, אלא עובר אורח תמים עלול אפילו לערוק צד לפלג הירושלמי. ואם המשטר הישראלי יתקפל מחמת ההפגנות אז מנהיגי הפלג הירושלמי צדקו\ וניצחו את האויב החילוני והפלג הבני-ברקי טעה ויאבד מיוקרתו. וכך בעצם התנהלות לא נכונה של המשטרה מקדמת את הצד הקיצוני בחברה החרדית הלא חסידית ובעצם משרתת את מטרותיהם.

לפיכך נכון לעת עתה, עמדתי בנושא שחבל שהאתיופים לא חיכו לשעת כושר מתאימה יותר לקדם את עדתם. אני לא בצד שלהם בסיפור הזה ונוטה לכיוון צד השוטר וחבל, רציתי דווקא להיות בצד שלהם ולחוש נאור. אני כמובן פתוח לשנות את דעתי.

 

התורה לא נחמדה (גם לא נחמדה להומוסקסואלים)


הרבה אנשים ממגזרים שונים, דתיים וחילונים, מוסלמים ויהודים אומרים שהאל נחמד ותורתו נחמדה. אני לא בקיא באסלאם עדיין, אז אדבר לפחות על הדת שלי. הדת היהודית המשפחתית שלי. בהמשך אדבר על ההקשר ההומוסקסואלי, אני מחבב את אמיר אוחנה וברכות על התרוממותו למעלת שר בממשלה הישראלית, אבל ישנם הומואים מ'הומואים דתיים' (?!) להומואים "נחמדים" שבדרך כלל שמאלנים שמפריעים לי מבחינה אסתטית מבחינת טיעוניהם. וחלקם אפילו טרחו לתקוף את השר הטרי על סיבות שלא הבנתי מה רוצים ממנו.

הרשומה פה מבטאת קונפליקט שיש לי עם אנשים שחלקם גם במעגל החברים הקרוב שלי שבאמת מאמינים בזאת שביהדות יש עקרון של נחמדות והתאמה לחיים טובים לדעתם, ואם לא, אזי זו לא יהדות מבחינתם – אלא תורת מוות או יהדות מיושנת.

דתי אחד, מודרני בעיני עצמו, בוגר תואר בפילוסופיה טען לי שלדעתו התורה צריכה להיות מחוברת לחיים של העולם הזה, העולם הארצי שלנו. ולכן אם היא מנותקת מהחיים, אזי היא לא תורה אלא סם המוות. ונשמע אצלו שחיבור לחיים זו נחמדות מסוימת כלפי האדם. לא ברור מה הוא רוצה הרי כל מה שיש לנו בעולם קשור לבני אדם, אז מדוע זה לא מתאים לחיים וגם עניין נורא כמו מוות מתאים לתנאי החיים שלנו עלי האדמות. אדם מת לא יכול למות שוב.

השבתי לאיש המלומד כך: התורה מונעת מממזר להתחתן עם אשה רגילה. הוא חייב להתחתן רק עם נשים במעמד נחות וטמא שאינן ראויות לשאר העם וכן למעמד הכהני. לעומת זאת יהודי יכול להתחתן עם גויה שהרי היא יכולה להתגייר בעתיד – כלומר הוא יכול להתחתן עם אשה גויה כעת שיכולה להתייהד. מה נחמד כשאדם אוהב מישהי בכל ישותו, אולם התורה לא מרשה לו?!

ועוד דוגמה, זוג נשוי שרב ויחסיו עלו על שרטון, הזוג התגרש והאשה נישאה לאחר. כעת האשה מבינה שהיה עדיף להיות עם הבעל הקודם וגם הילדים המשותפים, אם יש, חושבים כך. ברם, התורה "הנחמדה" אוסרת עליהם להתחתן שוב.

בגלל הדוגמאות הללו ועוד דוגמאות אחרות שלא הזכרתי ובגלל תפיסת עולם אחרת שלי לגבי האלוהים, איני מקבל זאת שהתורה נחמדה וחייבת להיות מחוברת לחיים ואחרת היא סם המוות. התורה היא כוח בעולם שלנו שמשפיע. היא לא נחמדה, היא פשוט קיימת. בדיוק כמו האל שהוא פשוט קיים מעבר לטוב ולרע. טוב ורע זה המשגה למתאים לי או לא – שלילי או חיובי. אני ממליץ להכיר את מקס האיום בנושא.

עניין זה חשוב גם בנוגע ללהט"בים המצדיקים את מעשיהם בשם אהבה ונחמדות ושאלוהים והתורה שלהם אומרים "ואהבת לרעך כמוך". הם אידיוטים או שקרנים. א. התורה היהודית מתירה להרוג באופן עקרוני, ומצווה לרדוף שוכבי זכר. ב. אפשר להגיב להם שזה נחמד לא להכיר בהומואים, מה הם יגבי בעניין?! זכותו של הדתי להיות נחמד קווירי (בדרכו המוזרה שלו) ולהיות עוין כלפי הפרקטיקה המינית הלהט"בית. הם, הלהט"בים פשוט צריכים להגיד בכנות שיש כאן מאבקי רצונות ושכך בא להם. הם לא צריכים לזהם את העם בישראל בשקרים.

העקרבה יפה


פעם אחת עקרבה יפה רצתה לעבור את הכביש. אופס סליחה, אבקש לנסח מחדש, עקרבה בשם יפה רצתה לעבור את הנער. תיקון טעות, לעבור את הנהר.

למה יפה?! ובכן יפה זה מה שאנשים אומרים שיפה. נא לא להטריד את המין. בולבלתי, קבלו את הנוסח האחר, נא להטריד אותי. רגע, מה אתם מתלהבים… שכחתי 'לא', כלומר, נא לא להטריד אותי. במאמר המוסגר, אנשים מוטרדים מינית זה מי שאומרים עליהם שהם מוטרדים מינית.

העקרבה י. רצתה לעבור את הנהר. לא ידעה כיצד לעבור. למה היא רצתה לעבור בטח תשאלו? אם היא, היא, לא ידעה למה, הכיצד אדע?! דעו, מה שאתם צריכים לדעת, זאת שהיא חשבה שהיא צריכה לעבור… למה?! היא לא חשבה למה. אם יש לכם הוכחה שהיא חשבה למה, אז תשאלו למה, למה?! ככה!

העקרבה היפה רצתה לעבור מבלי קשר לשאלות שהסיחו את דעתנו. היא לא למדה או הלכה ללמוד איך לעבור את הנהר בשחייה, הרי בשביל מה להתאמץ?! היא פגשה צפרדע מכוער, מכוער בדיוק כמו שהעקרבה יפה, סוף כל סוף הכל עניין של הגדרה.

עיקצצה בקולה הצרוד, המרושע והחרישי, "צפרדי! רוצה להעביר אותי את הנהר?" צפרדי ענה: "אוקיי". הוסיף והודיע שיש דבר אחד המפריע, "מפחד אני שמא תעקצי אותי ואמות".

העקרבה צחקה בקול וחשפה שינים חדות ואמרה: "ממה אתה חושש, אם אותך אעקוץ ואטביע לעולם אל עבר הנהר לא אגיע שהרי כך אטבע ונשמתי תעלה אל עלה הרקיע השמימה".

אל הנהר הם לא הגיעו כך אמרו. השמועה אמרה שצפרדי חש בגבו עקיצה. הוא הבין את סופו. שאל את העקרבה: "יפה, הרי גם את תמותי?". ענתה יפה: "העקרבה תמיד נשארת עקרבה.". שמועה אחרת אמרה שהצפרדע לשחות לא ידע ומרוב אהבה לעקרבה, טרגדיה.

אך היה זקן ציניקן אופטימי שאמר: "שטויות! מסתבר שהם לא טבעו בנהר, ושאר הגרסאות לא אמינות כלל, היות שמניין הסיפור אם הם מתו? לא הוכח שהעקרבה חייבת לעקוץ ולא מסתבר שהצפרדע חולה האהבה לשחות לא ידע. תמיד יש סיפורים משביתי שמחה".

שמעו השומעים והשתכנעו ואת הציניקן בלב דקרו. שמו את מוחו במוזאון כדי לספר לעולם כולו על הגאון. עכשיו אתם בדיכאון זה כל הרעיון ברם הכתוב בפסקה האחרונה לא הוכח כנכון.

הבוטים נוהרים לקלפיות – מדוע הימין פגיע יותר להתנשאות השמאל ולא הפוך?


לפני הבחירות התפרסם בידיעות אחרונות שגורמים מסוימים אולי אוהדי ליכוד הם בעצם בוטים שהליכוד מפעיל,

"כך פועל מערך עצום של חשבונות מזויפים למען קמפיין הליכוד

הרשת הזו הפיצה יותר מ-130 אלף מסרים, לחומרים שפרסמה נחשפו הישראלים 2.5 מיליון פעמים ומטרתה אחת – להלל את נתניהו ולהפיץ מידע כוזב על יריביו, ובראשם גנץ. חשיפת "ידיעות אחרונות" ו"ניו יורק טיימס", המתבססת על דו"ח "פרויקט הבוטים הגדול", מגלה את השיטה. הליכוד: "המפלגה לא קשורה לרשת"

העניין מגוחך משום שיש מסורת ארוכה של משתמשי רשת חברתית בעלי חזות מומצאת וזה לא הופך אותם לבוטים ואם יש להם דעה פוליטית מדוע שלא יפיצו זאת.

חלק ממשתמשי הרשתות החברתיות שהוזכרו הגיבו לתקשורת כך:

"הבוטים מגיבים לטענות: "תביעת דיבה בדרך"

לאחר שתחקיר "ידיעות אחרונות" חשף כי הליכוד מפעיל רשת של "בוטים" שמפיצים מסרים התומכים ברה"מ, משתמשי הטוויטר שנטענו כחשודים הכחישו את הטענות נגדם: "אני לא בוט, אני אמיתי, חי ונושם". אחרים זעמו: "התביעה בדרך"."

הליכוד הוציא סרטון נחמד בתגובה לדיווח הלא מוכח הזה שמשפיל אוהדי ליכוד ברשתות החברתיות:

הנה תמלול:

"הם קוראים לכם, למצביעי הליכוד, 'בוטים'" נאמר בסרטון. "הם לא יאמינו כמה 'בוטים' פעילים בליכוד: 985,408 מצביעי ליכוד בבחירות 2015. ב-9 באפריל ה'בוטים' נוהרים לקלפיות. לא ניתן להם להפיל את הימין".

יאמר לשבחו של הליכוד שהוא שם בפרסום חרדי שמצביע מחל וזה יפה ונחמד.


משום מה, אולי בגלל אווירת המאבק בבחירות – של אנחנו מול הם, צד מסוים נופל לזלזול בצד השני. וזה סביר ונהוג.

נשאלת השאלה, הרי גם הימין מזלזל בשמאל, ואם כן מדוע אין חלק בשמאל שעושה דווקא לימין כמו שניתן לראות בסרטון של הליכוד או כמו שהיה אם "אני אספסוף גאה או פרשיית הצ'חצ'חים?

האם ניתן להגיד שהזלזול מן הצד הימני הוא שונה מהזלזול מן הצד השמאלי?

אני לא בטוח בכך. אני חושב שהשמאלני יודע שהוא בשקיעה, כלומר היה לו את החלק שלו בשלטון ויש לו עדיין שליטה הגמונית מסוימת לפי רבים, ואז הוא מרגיש חזק, ובפרט שהשמאלני הממוצע מבוסס יותר מן הימני הממוצע. וכשהימין מזלזל בו הוא רואה בזאת זלזול של חלשים ולא דבר שמפריע לו. הוא לא מרגיש שהימני איני מקבלו כשווה בין שווים, אלא הפוך, הימני רוצה להורידו מעליונותו. בעצם הוא מוחמא מהתנגדות הימני כלפיו במובן מסוים.

לעומת זאת הימני בארץ היה צריך להיאבק נגד השמאל, למשל במקום העבודה בלי פנקס אדום ועוד. ואם הוא ימני מזרחי, אז גם נגד הקיפוח והבוז הממוסד.

ולכן הוא, הימני הממוצע, עדיין לא מרגיש שהוא הגיע לשובע. הוא חושב שהצבא עדיין שמאלני, בג"צ ועוד מוסדות של המדינה. ממילא כשמזלזלים בו, הוא לא חש שמתייחסים אליו כשווה בין שווים. לא מכבדים את דעתו וחולקים עליו, אלא הופכים אותו לאנטי נאור, לאדם רע ולא מתורבת וכדומה. זה גורם לאנטי חזק לצד שמזלזלים בו.

עד כאן הכל נשמע טוב ויפה, אולם אם כך, מדוע הערבים בארץ שחיים בתחושת קיפוח ובמאבק לא עושים דווקא לממשלות הימין ומצביעים למה שנחשב גוש השמאל?

אין לי תשובה ברורה עדיין. אני עדיין חושב ופתוח לקבל רעיונות, אולם אולי הערבי יודע שכל עוד יש בעיות ביטחון במדינה שהוא מהווה בעיית ביטחון ולכן אינו יכול לצפות ליחס הוגן שיקבל בעקבות הצבעה של דווקא נגד הימין, ובפרט שהשמאל לא מתייחס אליו הכי טוב במיוחד. וביחוד שדווקא נתניהו הימני הקיצוני בעיני השמאל הוא זה שהשקיע במגזר הערבי יותר מאי פעם. כך שאין פלא אם אחוז המצביעים הערבי ימשיך לרדת תחת שלטון נתניהו, שהרי אולי נתניהו דואג לו יותר מנציגי המגזר שלו.

 

אפקט אלאור עזריה


היום, ה-17.3.19 קרה במדינה ברוכת הפיגועים שלנו פיגוע טרור וכך נכתב על המקרה המצער:

"המחבל, שהגיח מאחת החנויות באזור צומת אריאל, הגיע לטרמפיאדה בצומת ודקר את קיידאן – שעמד במקום יחד עם לוחם נוסף כחלק ממשימת אבטחה של הטרמפיאדה. המחבל חטף את רובה ה-M-16 של קיידאן – ואז ירה בו למוות מטווח קצר. לאחר מכן פתח במסע ירי, שבמהלכו נפצע אנושות הרב אחיעד אטינגר, אב ל-12 מעלי, ונפצע קשה חייל נוסף בצומת גיתי אבישר. השניים הובהלו לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, שם ממשיכים הרופאים להילחם על חייהם. שני חיילי אבטחה נוספים עמדו בקרבת מקום, בצדו השני של הכביש. בצה"ל מתחקרים כיצד הצליח המחבל להימלט עם רובה ה-M-16 מבלי שהחיילים הסתערו לעברו וסיימו את האירוע".


ראיתי מישהו עצבני פייסבוק שאמר שהסיבה שהמחבל היום לא נורה זה בגלל "אפקט אלאור עזריה". כלומר, בגלל שאלאור עזריה נענש כשניסה למנוע פיגוע, אז חיילים חוששים לפגוע המחבלים. ומי שאשם פה וגם יש כאן הרוג אחד לפחות על ידיו בדרגה מסוימת, זה בוגי יעלון שתקף את מעשה עזריה. ויש גם בתגובות לכתב גל"צ צחי דבוש בטוויטר דברים דומים.

בכל מקרה, אמירה זו לא מוצאת חן בעיני, אני לא חושב שבוגי הוא אדם כזה טיפש שסתם מעניש חיילים. אני לא חושב שהוא כה אוהב אדם שאכפת לו מהרג או רצח מחבל פלסטיני. הוא פשוט יודע שבמפירי נהלים צבאיים תריך לטפל מחמת זאת כי זה מפריע להתנהלות הצבא וכך מזמין עוינות נגד הצבא בגלל הריגה לא חוקית של מחבל לעיני מצלמות. אז חשוב להגיד, אלאור עזריה הפר נהלים של הצבא ואפילו הטיעון המשפטי של עקרון הצורך לא עמד לו. ונדמה לי שכל מיני גורמים אינטרסנטיים טענו שנעשה לו עוול ובעצם הוא, כביכול, חף מפשע שבסך הכל ניסה למנוע פיגוע. (ניתן להגיד כמה דברים לטובתו ואולי אכתוב על כך פעם בהמשך, אולם הוא עדיין פעל בניגוד לנהלי הצבא)

אני חושב שייתכן שאולי ניתן להגיד, הפוך, אם כבר עוסקים באפקט עזריה, אז אפשר להגיד שכתוצאה מכך חיילים חושבים 'שכל אחד שפוגע במחבל כשהוא מנסה להציל חיים יעמוד למשפט ואז יחליטו אם הוא פעל נכון כשיש סיכוי רב שהוא יופלל, אז עדיף להימנע מלחצים מיותרים'. ברם חשוב להגיד שאלאור עזריה הלך וביצע וידוא הריגה במחבל שהיה הולך למות בין כך וזאת דקות רבות לאחר הפיגוע.

אז בקצרה – אפשר אולי להגיד בקצרה שעזריה במעשיו גרם לעוד הרג יהודים בגלל הפחדה מיותרת של חיילים מתוך מטרה להצדיק את מעשהו הנפשע.

נ.ב. שמעתי שיש כאלו שקוראים לענישה קולקטיבית ולפעולות תגמול, אני מתנגד לכך בתוקף, זה נגד דיני הלחימה במשפט הבינ"ל. אפשר לפעול על פי חוק בטרור ועדיין להרתיע. היום אנו חזקים ולכן יש החושבים שזה משתלם לנו, אולי יום אחד בעתיד נהיה חלשים ואז אנו לא נרצה שינהגו כך כלפינו.

בני בני ילד רע? – הגיגים בעקבות התלונה נגד בני גנץ על הטרדה מינית


לאחרונה התפרסם שראש מפלגת כחול לבן, האדם הנכבד והרמטכ"ל לשעבר הטריד מינית. וכך נכתב בנושא:

"החיים אכזבו אותי בגיל 14 כשבני גנץ הוריד את מכנסיו. לילדה בת 14 זה כמו שמישהו יצמיד לה אקדח לראש ויהרוג אותה. זו הטראומה שנכנסתי אליה. אני לא לבד סיפור הזה. זה קרה גם ליד ילדה בת 7. כל האמת עוד תצא לאור. העדות פורסמה ב'ישראל היום'".

חשוב להגיד שלא ברור שבני גנץ הטריד מינית, אלא העניין רק לכאורה, היות שהעניין לא הוכח ומה שיש לנו זה עדות לא ברורה בנושא.


העניין מזכיר לי את הסיפור של שופט בית משפט העליון הפדרלי בארה"ב ברט קוואנו. האיש הואשם בהטרדה מינית על ידי ד"ר פורד לאחר שכבר עבר את כל ההליכים כמעט לכל המינוי, כולל הזמן שיש לאנשים להתלונן נגדו. ד"ר פורד, המתלוננת שסירבה להתלונן במשטרה והחליטה ללכת לתקשורת לאחר שהתייעצה עם אנשים בחוף הים… אמרה שהיא לא זוכרת בוודאות, היא לא יכולה להגיד מתי בדיוק ואיפה, רק בני אדם ספציפיים בקיץ מסוים. וכל מי ששמו ששורבב לסיפור מכחיש. ד"ר פורד האשימה את ברט קוונאו. הוא הציע לעבור חקירה בסנאט כבר לפני עשרה ימים, ברם השמאל טען שהאשה המסכנה לא יכולה לבוא, כתוצאה מכך נוצר לו בית משפט שדה ציבורי במדיה ההמונית. ושמו של הנשיא טראמפ הוכפש כאדם שתומך בטורפים סקסואליים. למעשה זה נראה היה כטריק למנוע את הבחירה שלו.


בהקשר שלנו, בין אם בני גנץ עשה זאת או דברים גרועים יותר או לא, אני חושב שעבריין כלשהו גם אם הוא עבר את העבירה בגיל 17 יכול להשתלב בחברה וזכאי להמשיך בחייו ולכן זכאי להתיישנות, אחרת לא משתלם לאנשים לחזור למוטב וכך החברה תהיה אלימה יותר ואנו האזרחים החלשים והפשוטים נפסיד מכך.

ברם עדיין זכותה של הנפגעת לתקוף אותו על התנהגותו. אני גם בעד חסינות זמנית למתמודדים בבחירות מפני חקירות משטרתיות או כליאה בנושא, אלא אם כן הם מהווים סכנה לציבור. לדעתי זה לא הוגן לציבור עד שהוא מוצא מישהו שייצג אותו, שיבוא נפגע עבירה שהמתין עשרות שנים ובעצם גרם לצד הפוליטי לבחור באדם בעל השם הרע ויחסל אותו על ידי המערכת המשפטית. ברם אני כן בעד לאפשר לנפגע להתלונן על אותו נציג ציבור, הנפגע זכאי לחופש הביטוי ולהתנקם באותו מתמודד וכך ליצור הרתעה חברתית שתמנה עבריינים וכן הציבור נהנה ממידע שיכול להעזור לו להחליט. ואת כל זה אני אומר על אף שאיני חסיד של המפלגה של האדונים הצבאיים והביטחוניים של גנץ. אז אני בעד לאפשר לנאווה ג'ייקובס להתלונן כאוות נפשה בכל כלי תקשורת, אבל איני בעד שהמשטרה תאשים את בני גנץ בנושא. כעת הוא נבחר ציבור והציבור לא אשם שלא היה לו המידע הזה, בעוד שאם היה לו הוא היה יכול למצוא קצין צבאי בכיר אחד שייצג את נטיותיו המיליטריסטיות.

ולסיום שיר מוזר המקדם אלימות על ידי תיאור זוגיות אלימה בשיר עליז ורומנטי.

השדכן נתניהו – כתב הגנה על הבלוק הטכני | בחירות 2019


איני חסיד של נתניהו או של סמוטריץ. ומצידי ששניהם יעזבו את הפוליטיקה ויעשו לביתם. אני הכותב לא מושקע בהם ולא חייב להם. הנחת היסוד שלי היא שקול אחד לא משפיע ולפיכך גם אם אני מעוניין בתוצאה ספציפית אין לי תמריץ להצביע. פשוט עלי להיות טרמפיסט (Free Rider). ואם אלו שמסביבי דורשים שאצביע, אפשר להגיד להם שאני חולה או שכבר הצבעתי. כמובן שאם אשתי תרצה שאצביע למפלגה מסוימת אשתדל להצביע למפלגה שלה כדי לגרום לה לחוש טוב, כך לפחות אדם אחד יוצא מורווח. בקצרה, שכל אחד יעשה מה שבא לו בנושא. ולפיכך די ברור שאיני בא להכעיס אנשים בכתיבה ברשומה הזו ואם מישהו חש מורת רוח, הנני מצטער בצערו.

בכל מקרה, כעת יש תקופת בחירות במדינה שלנו שפרופסור הר סגור המנוח והאהוב היה קורא לה המדינה מדרום לסוריה. ובערב סגירת הגשת הרשימות נתניהו פעל לאיחוד קולות בימין גם עם מפלגה שנתפסת כלא לגיטימית עקב זאת שהיא קשורה למפלגת הימין הקיצוני 'כך' שהוצאה מחוץ לחוק מבחינת היכולת להתמודד. וזאת בגלל מצע השולל את הדמוקרטיה, גזענות והרס סוג המשטר במדינה הקיימת כעת במדינת דרום לסוריה.

גרפיטי כהנא מת

העניין לא מצא חן בעיני רבים על אף שברור שנתניהו שידך איחוד מפלגות כבלוק טכני ועל פניו לאחר הבחירות 'עוצמה יהודית' הנחשבת הממשיכה של 'כך' תהיה סיעה נפרדת מהאיחוד הלאומי-תקומה הבית היהודי. ברם הכועסים בנושא טוענים שנתניהו מכשיר השרץ וכדומה.

וכאן לא ברור על מה הם כועסים, הרי ברור שמגני נתניהו בהקשר ל'עוצמה יהודית' נגדו כי היא 'כך' ו'כך' היא לא דמוקרטית או לא משתלבת עם הדמוקרטיה הליברלית שהיא חלק מדת המערב. ואם כן, הרי הדמוקרטיה הליברלית תומכת ברעיון הדמוקרטיה הייצוגית. שזה אומר שהאזרחים יכולים להשפיע על גורלם ולא מנוהלים על ידי טיראן וזאת באמצעות בחירת נציג שייצג אותם. אולם בדרום לסוריה החליטו שיהיה רק 120 ח"כים בגלל תקציב או סימליות יהודית היסטורית. ואחר כך החליטו שאחוז החסימה יהיה גבוה יותר וכיום הוא עומד על על 3.25. אחוז החסימה הגבוה מקשה על מפלגות להיבחר לפרלמנט ובעצם זורק קולות מצביעים רבים לפח. ומונע ייצוג של חלקים גדולים מהעם. העניין מונע כניסת מתחרים חדשים המשיגים תמיכה באיטיות, הוא נחשב כמונע סחטנות של מפלגות קטנות ומקדם מפלגות גדולות וממילא הוא מקדם יציבות ממשלתית ופרלמנטרית.

כתוצאה מכך גם מפלגות ותיקות כמרצ, הבית היהודי ועוד מפלגות חוששות שלא יעברו את אחוז החסימה. אז האיחוד הלאומי-תקומה והבית היהודי החליטו לרוץ ביחד עם עוצמה יהודית בשביל לגרום לכך שהם עברו את אחוז החסימה. ודרך אגב, בהסכם לכאורה יש ניצול מסוים שהרי נותנים לנבחרי עוצמה יהודית רק את המקומות 5 ו-8. כשברור שיש להם מעל שני מנדטים של תמיכה בעם – כך על פי סקרים רבים, נכון לזמן כתיבת שורות אלו.

אז כעת נתניהו החליט לקדם את הייצוג הדמוקרטי במדינה ואיפשר שנציגי ציבור מצביעים רב של מס' מפלגות יעברו את אחוז החסימה. ולא ברור על מה הכעס הגדול הוא בעצם פועל ברוח הדמוקרטיה?

ואם נגיד שנציגי עוצמה יהודית הם תועבה, אז שהחוק ימנע מהם להתמודד. הבעיה היא שהחוק מאפשר להם להתמודד ואז יש להם תומכים שבלי זה היו מצביעים למפלגה ימנית אחרת שהייתה עוברת אבל כעת יש מצב שהם לא יעברו. אז נתניהו מאחד שורות בימין ומקדם שקול ציבור מקופח ישמע בכנסת, מה הביג דיל? לא טוב לכם המתלוננים הנכבדים, שנו את החוק, הוריד את מס' אחוז החסימה או חוקקו חוק האוסר על עוצמה יהודית להתמודד.

עד אז אני מבין את נתניהו והאיחוד-הלאומי הבית היהודי. זו לא חוכמה גדולה לאפשר למתחרים של נתניהו בימין לשרוף לו מנדטים כל בחירות ואז למנוע ממנו להציל מנדטים על ידי איחוד. אתם הכועסים רוצים לנצח לכו לשטחים ושכנעו אנשים שמתוקף לידתם-מגוריהם במרחב מאויים פינוי על ידי השמאל הם בימין ונגד השמאל, אנשי בית יהודי שנגעלים ממנו, תשיגו אנשים שידאגו שהבית היהודי יעבור לבד ללא עזרת בריוני עוצמה יהודית. אין עניין סתם לבכות.

כרגע זה נראה שנתניהו בהצלת קולות הימין שלו מירידה לטמיון השיג לעצמו את הקואליציה וכעת הרצון להצביע בשמאל ירד כי כבר אין סיכוי, כביכול. אז יש גל קטן של השמצות מהשמאל, מרכז ואפילו ימין מתון, ברם זה יעבור. זה הרציונל של נתניהו, כנראה.

Are Israelis bad people? A simple answer


Many people around the globe look at Israelis as bad people. They claim that the Israelis occupy the Palestinians illegally. They support the violent acts of insurgents and condemn the Israelis for defending themselves.

Since that some of the world opinion identifies with the Palestinian right to the land and those men always attack the state of Israel because of the acts of defense. There is a need to find a way to help those people affiliate with Israel and to repel the attacks on Israel in the public media around the world.

Some Israelis, including officials, use the Bible and the promise of the land of Canaan to the Israelite's by God. Some use History and the Holocaust. Those claims by my humble opinion do not help and make us sound Messianic.

The "liberals" claim that God does not exist and God's promise together with evidence that Jews used to live in the land of Israel do not give the Jews the right to destroy Palestine. The same thing with the claim that the Jews suffered in the holocaust and have no other state as a nation. They claim with all the respect that this does not give us, the Israelis, the right to cause wrong to the Palestinians.

We need to find a solution.

In my humble opinion I propose to abandon these claims that don’t assist us. I think it is better to adopt different approaches – more universal that will help people to identify with us. We need to claim in simple words: It is our land by international law. As any other state we have an ancient right to defend ourselves. Further more we were born here and have the same rights as the Palestinians to the land.

In my eyes those claims cannot be denied and will gather more support and legitimacy to our beloved homeland.

התפתחות השלטון בעם ישראל – פרשת יתרו


יצא לי לדבר עם חבר על יתרו והתפתחות השלטון בעם ישראל לפי המקרא. לאחר השיחה פתחתי תנ"ך ועיינתי בטקסט וחשבתי לחלוק עם קהל הקוראים היקר את תובנותי.

אני מצטט הפסוקים שמות יח יג-כז הקשורים לדברי ומעיר בין קטע לקטע וכן הנני מדגיש כדי להקל על הקריאה ולהאיר קטעים חשובים בטקסט. מה שעניין אותי זה הסיפור של ביקור יתרו שמביא את ביתו ונכדיו ובהמשך מבקר את התנהלותו של משה.

ואם כך נשאלת השאלה: האם משה לא היה מודע לבעיית המשילות שלו? ועל כך בהמשך הדברים.

יג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב. טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. טז כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

בקטע הזה רואים שיתרו נוזף במשה על התנהלותו הבעייתית שבו העם ניצב עליו כשהוא מטפל בהם לבד. והבעיה היא, לכאורה:

  1. שזה מעייף את העם ומשה.
  2. לא יעיל מבחינת הטיפול בצורכי העם והשלטון.
  3. הופך את משה אחראי לבעיות של העם כשהוא טועה או מכריע באופן שלא מוצא חן בעיני מישהו וכן משה ונתפס אחראי לעם בבעיותיו היומיומיות ויכול להיות שלא ניתן לשפר העניין בכלל ובכך מעמדו נפגע.
  4. ויש בעניין חוסר בידול מהעם ובכך משה נתפס כאדם עממי פשוט פחות נשגב שלא ראוי למשול ואז פחות יצייתו לסמכותו.

יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. יח נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָיט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִיםכ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹתכב וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְכג אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשרוד לבד, שהרי מה זה הוא לא יכול "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ", הוא הרי עושה כעת מה שהוא יכול. בהכרח שהעניין יוביל באיזשהו שלב למרד ולכן הוא לא יכול. אז יתרו מציע לפתח מנגנון של תומכי שלטון שיתעסקו בדברים הקטנים ובכך ישאו עם משה את השלטון. ברם הם גם האנשים שאחראים בפני העם על הדברים הקטנים והתדירים ונתפסים כקטנים. בעוד שמי שעוסק בדברים הנדירים החשובים הגדולים, נתפס כגדול ומורם מעם.

מעבר לכך יתרו גם מדגיש שצריך להשיג לעניין לגיטימציה מהאל, כנראה, כדי שהעם יקבל את הסתלקותו של משה מחייהם ביום יום ואת זה שהוא משית עליהם מנגנון שליטה מפותח משרי עשרות לשרי אלפים. ובעוד כששלט לבד, כביכול, הוא לא היה יכול לפקח באלפי עיניים, אבל כעת יש לו אלפי עיני-שופט-דיקטטור הבאים במגע עם העם ויכולים לעדכן אותו על העם כשצריך. והעניין משתלב שאיש חיל הוא חומר גלם צבאי, חזק אמיץ המקבל תפקיד הדומה למסגרת ארגונית צבאית.

כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. כו וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

משה לא היה טיפש והיה בעל חינוך אצולתי ואולי נסיכי שהרי גדל אצל בתיה בת פרעה. אולם הוא לא היה יכול להציע העניין שהרי אז:

  • הוא יתפס כאחד שבורח מעבודה קשה, מנסה להשתלט על העם וכדומה.
  • הוא גם לא יכול לשנות לפני שהוא "מנסה" לעבוד לבד ובכך העם שם לב שהוא מותש ואין לו חיים ויש תור ובאלגן וכך יש לגיטמציה לבצע שינוי וזה לא שהוא בורח מאחריות או סולד מהעם ולא ניסה, הוא ניסה אבל זה לא עבד…
  • בנוסף הוא לא היה יכול לאפשר לעם להציע זאת כי אז הוא נכנע לעם ואז העם לא יפסיק אולי לנסות להביע את דעתו ואז העניין יכול לפגוע במשילות.
  • וכן אולי שהעם לא היה יכול להציע זאת כי הוא עדיין היה ב'אורות' וחסר ביקורת נגד משה כי זיכרונם מיציאת מצרים שהושיעה אותם היה עדיין טרי.
  • וכמו כן אפשר להגיד שהם פשוט פחדו ממשה ולכן לא העזו להגיד לו ביקורת.

אולם יתרו הוא משפחה עם משה שהרי משה אבי נכדיו, הוא לא היה ביציאת מצרים, הוא אציל ולא חלק מהעם ובעל מעמד דיפלומטי מדייני המקנה לו הגנה שהרי היה הכהן של מדיין וזה שאירח את משה כשברח על נפשו מפני פרעה.

כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

ניתן להגיד שמשה חיכה שזר מתאים יציע הפיתרון ואז הוא גירש אותו כדי שהעם יפחד מלהעביר ביקורת וכעת מובן מדוע הוא שלח אותו.

Moses takes his leave of Jethro by Jan Victors

לסיכום, כעת מובן מדוע משה השתהה ופעל באופן אישי עם העם וחיכה ליתרו שיבוא, אולי הוא אפילו קרא לו שיביא את ציפורה והילדים. ולאחר שיתרו העביר ביקורת בונה, משה "מקבל" את עצתו אבל משלחו ממחנה עם ישראל בצורה עדינה כדי למנוע בעיות וכעת הוא יכול להתנתק לו מהעם ולזכות במעמד של מנהיג עליון. התורה מבינה שזה חשוב ולא מנסה להצניע זאת. אין ברירה העם צריך מישהו מנותק ממנו כדי שהוא יוכל לציית לו. התורה בעצם מלמדת אותנו כיצד להעביר תהליך פוליטי לטובת העם ויתקבל בצורה מוחצת בעם.

אני יודע שניתן להגיד שמשה לא חשב על הצעת יתרו ושניהול ארגוני לא היה חזק אצלו. אולם העניין נשמע לי מופרך, הוא לא אדם פשוט הוא היה חלק מהמעמד השליט במצרים עד שערק. לכן אני משער שהוא חיכה לשעת הכושר המתאימה.

בונוס – השוואה עם גרסת ספר דברים פרק א

חבר דתי הלומד תלמוד ביקש ממני להתייחס ברשומה לגרסת ספר דברים שיש השואלים מדוע היא שונה מהגרסה שלנו. לפיכך החלטתי להוסיף הטקסט מדברים ועל כך להלן:

יב אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. יג הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. יד וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת. טו וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם. טז וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. יז לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

  • רואים שכאן לכאורה העם רואה את משה כורע תחת העומס. משה לא מזכיר את יתרו בכלל. האם זה שקר?! ניתן להגיד שזה רעיון של משה והוא פשוט חיכה שמישהו מתאים יכין את העם לשינוי הזה כמו שנכתב למעלה.
  • כאן משה מוצג כדמוקרט יותר מבספר שמות בזאת שמבקש מהעם לבחור את האנשים המתאימים עניין שנתפס כדמוקרטי יותר.
  • משה מבקש אנשים חכמים נבונים וידועים ולא אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע – זה משתלב עם הדגש התדמיתי של משה שהוא צריך חכם ונבון וידוע ולאו דווקא מישהו אמיץ-איש-חיל ירא אלוהים איש אמת שונא בצע. פשוט כי הדגש הוא על המוצלחות של האדם ולא על חוסר האומץ שלו ויושרו, וצריך להראות לעם את המוצלחות של האנשים לפי מה שהוא מכיר ככתוב חכמים נבונים וידועים, מי שלא ידוע לא התמנה, כביכול.
  • וגם כאן משה מדגיש קושי הדבר ולא גודל. עניין שנתפס כהסבר מדוע הוא מטפל בעניינים החשובים, לא בגלל כבוד, אלא בגלל הקושי והוא המומחה.

כך או כך, אני לא רואה צורך להשוואות עם גרסאות במקרא שניתן להגיד עליהם שהם קיצורים ובעצם שולחים אותנו למקור או לעשות השוואות עם היבטים שונים, אלא אם כן יש סתירה מפורשת.

קרולה הילפריך – דברי סנגוריה על המרצה מהעברית שחטאה באכפתיות והסבירה משהו לסטודנטית חיילת


כותרות האתרים צעקו השבוע האינטרנט שמרצה באוניברסיטה העברית נזפה בחיילת ישראלית על זה שהיא בצבא הישראלי. חברים רבים שלי בפייס תקפו את המרצה השמאלנית ואמרו שהיא חצופה ועוד שלל מילות גנאי. מדובר בחוקרת ספרות ותרבות. מרצה בכירה בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית ללימודי תרבות שלמדה פילוסופיה וספרות באוניברסיטאות מינכן, ברלין, וירושלים. כעת המבטא שיש לה בעברית מובן.

הנה הסרטון שמתעד חלק מהשיחה בין המרצה לחיילת ותודה למסריט האלמוני:

 

 

וכך כתב על זה עיתון מסוים: "במהדורת החדשות של "כאן" נחשפה אתמול (שלישי) תקרית חמורה, שבמסגרתה העירה מרצה בשם ד"ר קרולה הילפריך מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה לסטודנטית שהגיעה כשהיא לבושה במדי צה"ל. התקרית החלה לאחר שסטודנטית ערבייה העירה לחיילת, ובין השתיים פרץ ויכוח. לאחר ההרצאה ניגשה המרצה לחיילת ונזפה בה בחומרה. "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית, כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם", אמרה לה".

אני שומע בתיעוד מרצה אכפתית שמרגישה צורך להסביר לחיילת מדוע סטודנטית העירה לה משהו. איני רואה נזיפה. זה ברור שהתנדבות בצבא או להתעקש ללבוש מדים הן ערכים מסוימים שיכולים להתפס רע בידי אנשים אחרים. ומי שלא רואה זאת הוא מושפע מערכים קונצנזוסיאלים או מערכים מיליטריסטים המקדשים עניינים צבאיים.

נראה שהבחורה לא מבינה מדוע שמישהו לא יאהב את זה שהיא חיילת או מגיעה לצבא. היא לא נחטפה לצבא, אלא התנדבה, כך לטענתה. זו עובדה שמישהו לא אהב זאת, כעת המרצה מסבירה שיש כאן מיליטריזם, פגיעה בחברה אזרחית, בחירה לשים מדים. ואני לא אתפלא אם גם נאמר שערביה שחשה מדוכאת על ידי הצבא ישראלי חשה צורך להעיר איזו הערה נגד המדים או הצבא. לבסוף המרצה אומרת לחיילת שהיא מצטערת שאין לה כעת זמן, היא צריכה ללכת לכיתה אחרת ושהיא תשמח לקרוא מכתב בנושא מהחיילת. נשמע לי התנהגות אדיבה מאוד. אני חושב שהמרצה בגלל האכפתיות הנחמדה שלה, כעת סובלת מ"עליהום" ציבורי על לא עוול בכפה במקרה הזה.

אני לא רואה כאן הצקה לחיילת בכיינית, אולי אמרו לה מילה או משפט, ביג דיל. האוניברסיטה לא אמורה להתערב בכל אמירה בין סטודנטים. נראה לי שהחיילת התרגלה לפנות לגורמי סמכות שיעזרו לה וכשהמרצה סירבה להתערב לטובתה ועוד הסבירה את המניעים של הערביה שהעירה לחיילת זה הפליא אותה וגרם לה לבכות. "חאלאס" המדינה ומנגנונים הקשורים למדינה לא אמורים להתערב בכל נושא שתינוקות מהעם רוצים. יש חופש ביטוי פה, הגיע הזמן שנפסיק לבכות על כך.

משום מה הוחלט שמדובר בנזיפה של המרצה כנגד החיילת המסכנה וכתוצאה מכך התארגנה הפגנה והנה תיעוד:

 

אז אולי המרצה שמאלנית ואפילו שמאלנית קיצונית, אולם נראה לי שבמקרה הזה משלהבים את הציבור על משהו שהיא לא עשתה. כמובן שלגיטימי לרצות בהתפטרותה כי היא לא פטריוטית ישראלית. זכותו של האדם להתמקח על גורלו.

לסיום, בונוס, קטע מדברי לייבוביץ שאיני חסיד שלו לגבי תפקידה של המדינה כמסגרת ולא כתוכן ושכדאי לצמצם את מעורבותה. אני לא ליברל כמו לייבוביץ ואני חושב שהמדינה היא סוג של ערך ושאי אפשר לפצל בין ערכים למעשים וכדומה, וכן איני ליברל שחושב שחייבים לצמצם את מוערבות המדינה. אני מאמין ביחסי כוח בהתאם לאינטרס של מקבלי ההחלטות. ברם במקרה שלנו זה בזבוז משאבים שגורמי סמכות אמורים להתערב למען חיילת בכיינית שטוענת שהיא מגנה על המדינה.

הנה הקטע:

 

 

 

והאבסורד הוא שהחיילת אומרת שהיא בצבא לשמור על המדינה. הצבא שולח אותה ללמוד אצל מרצה שמבינה מדוע שמישהו יעיר לחייל שלובש מדים ואז החיילת בוכה. החיילת צריכה להעריך את המרצה שעוזרת לה לשמור על המדינה על ידי הלימוד באוניברסיטה. לפיכך בעצם המרצה בזה שבטעות גרמה לחיילת להפגע ולבכות היא שומרת על המדינה אולי…

נ.ב. לאחר פרסום הרשומה בשישי, ביום ראשון דף בפייסבוק בשם מדינת ירושלים פרסם את התחקיר שלו בנושא, שאפו.

הרשת הביטחונית בישראל


בתקשורת מדברים על בני גנץ שאולי יקים מפלגה שתושיע את ישראל. אני נגד מעורבות היתר של בכירים צבאיים בפוליטיקה. מאידך אני מבין שזכותם לבחור ולהבחר. אולם לדעתי אנו האזרחים אמורים להבין שלא צריכים מעורבות יתר של קצינים בפוליטיקה. אמריקה היא מדינה במצב מלחמה תמידי כמעט כבר כ-120 שנה ובקושי היו להם נשיאים גנרלים. רואים לא חייבים פוליטיקאים מהצבא בשביל להיות מעצמה. לפיכך החלטתי לצרף לפה מאמר שסיכמתי פעם של החוקרים ברק ושפר מתוך מאמרם 'הרשת הביטחונית'. אני חושב שהרשומה יכולה לעזור לקורא להבין אינטרסים של בכירים בעלי תדמית ביטחונית ובכך להבין שלא כל מה שהם אומרים הוא קדוש.

מקום המדינה וביתר שאת לאחר מלחמת 1967 יש חדירה של אנשי הצבא לחברה האזרחית. יש בה שני סוגי חברים: 1. אישי ביטחון בכירים בתפקיד, לאו דווקא צה"ל אלא מכל המערכת הביטחונית. 2. שחקנים בעלי השפעה בתחומים אזרחיים שונים.

הקבוצה הזו מורכבת מחברי קבוצה מאישי ביטחון בדימוס וכל מיני חבר'ה שהשתלבו ב'רשת הביטחונית'. ב'רשת ביטחונית' הכוונה למארג קשרים בלתי פורמלי בין חברי הקבוצות שהוזכרו לעיל ואשר בזכות הגיבוש שלהם הם משיגים השפעה רבה בחברה. הרשת מונה מספר אלפים והם מסייעים האחד לשני וגם אם הם נחלקים ביניהם, הם עדיין מתעקשים בדבר חשיבותם של אנשי הרשת הביטחונית בשיח הזה. ובכך הם בולטים בחברה ומבטלים גבולות מסוימים בין הצבא לחברה האזרחית ובכך אין גבולות ברורים בין המגזרים.

כמובן שלשחקנים האזרחיים ברשת יש השפעה פחותה מאנשי הצבא וה'לשעברים'. הם מגיעים לכל ענפי המשק ומכתיבים מדיניות. הם משפיעים על 'הפוליטיקה' ויותר חברים ברשת נהיים פוליטיקאים והאחוזים עולים כל שנה. כמו כן הם מקימים ארגונים אזרחיים המשפיעים על השיח שזה לדוגמה כל מיני מועצות של בכירים צבאיים משמאל ומימין, וחברי הקבוצה המדברים בשם האינטרסים של הרשת (אין פקודה, זה קורה לבד כמו מעמד אצל מרקס) ומשפיעים על 'החברה האזרחית'.

הם גם שולטים על מפעלים כלכליים במדינה, כגון תעשיות צבאיות וכן שחצי מהקרקע וחלק נכבד מהמרחב האווירי שייכים לצה"ל או בשליטתו. 'עסקני' הרשת משמשים כמנהלי חברות במשק הכלכלי במדינה ובכך משפיעים על 'כלכלת המדינה'. הם גם משפיעים על 'התרבות' ועל השיח הציבורי התקשורתי במדינה ובכך מסייעים ללגיטימיות היתר של הרשת. וזאת על ידי הצנזורה הצבאית וכן שהעיתונאים נוקטים ריסון עצמי ובנוסף שהתקשורת תלויה בצבא כמקור המידע, וכך התקשורת מדבררת את הרשת הביטחונית. בנוסף הרשת משפיעה על החינוך, הרשת מצהירה שצריך לבדוק את ביצועי החינוך במדינה בהתאם לביטחון הלאומי במדינה. במכוני מחקר במדניה יש הרבה חברי רשת שעומדים בראשם. כמו כן הם עושים ימי עיון ומעבירים את גישת הרשת.

חשוב להגיד שוב, הרשת אינה אומרת דברים ספציפיים בהכרח, אולם היא כן טוענת שאנשי הביטחון קרי חברי הרשת צריכים לייעץ ולהחליט כי הם המבינים כביכול. חברי הרשת מצליחים בגלל שיש להם גב כלכלי פנסיה מצה"ל וכן שהם נתפסים כמוכשרים וכן שיש להם קשרים אישיים.

לסיכום, אמנם הצבא הוא גוף נפרד מן החברה האזרחית בישראל, אולם חברי הרשת הביטחונית שחלקם גם ראשי המערכת ביטחונית בישראל מתערבים בשם הביטחון בכל התחומים בישראל ובכך הם מטשטשים הגבולות בין המגזרים הצבאי והאזרחי.

לינק למאמר.

גם זו לטובה – תגובה ל"תמריץ" בנוגע להודעת טראמפ לגבי "היציאה" של כוחות ארצות הברית של אמריקה מסוריה


הבלוג תמריץ הוא בלוג מעניין ומוצלח העוסק בתמריצי האדם בתחומים שונים. הבלוג מוצלח מאוד ויש כבר קהילת מגיבים גדולה וקבועה. העניין מרשים ואיני מכיר עוד בלוג שמצליח לאגד מגיבים לקהילת קוראים-כותבים מוצלחת. תמריץ כתב לאחרונה שהיציאה מסוריה מזיקה לארה"ב ולישראל. והנה ציטוט:

החלטתו מסכנת את ישראל ועדיין אינו ממצמץ.

הנזק לאמריקה ולתפקידה בעולם הוא עצום וארוך טווח. היא מאבדת אמינות כבעלת ברית. גם אם היא ידידותית תחת נשיא אחד, איש אינו ערב לכך שיחליפו בהמשך נשיא אחר לגמרי בסגנונו. רק שוטה ישים בה מבטחו. פוטין קיבל בונוס נאה לכאורה על הקמפיין הנסתר שניהל למען בחירת טראמפ.

  • אני לא רואה נזק עדיין ביציאה מסוימת מסוריה, לאמריקה או לישראל. טראמפ עדיין יכול לתמוך בכורדים, וגם אם הוא יפסיק, הם כנראה קיבלו המון הטבות חומריות בתמורה לשת"פ שלהם עם ארה"ב, בנשק, בכסף ועוד. ברית לא חייבת להיות לנצח, ברית אמורה לשרת את הצדדים השונים בהתאם לרצונות שלהם. אם כבר העניין יאותת לבעלי ברית של ארה"ב שהם לא אמורים לסמוך על הסכם ולא לתרום לברית, אלא יש עליהם להתאמץ לשמר הברית. העניין תואם לגישה הריאליסטית לגבי בריתות.
  • טראמפ יכול לתקוף גם אחרי נסיגה או להיכנס מחדש או שהוא לא ייסוג לגמרי.
  • "נסיגתו" לא בהכרח תגרום לאיסור מעורבות על ישראל.
  • עולם שקונה נשק, קונה גם נשק אמריקאי. זה אומר יותר כסף ועבוד לארה"ב.
  • עולם שקונה נשק ונמצא ביותר קונפליקטים מאפשר לארה"ב להתערב לטובת אחד מהצדדים ולהרוויח.
  • השיטה האמריקאית במלחמות העולם הייתה לתת לעולם לריב ואז להתערב אחרי כמה שנים ולהביס אחד מהצדדים ואז להרוויח יוקרה ורווחים.
  • ויש כאן גם רווח למילטריזם, "העולם" שנוזף בטראמפ על דבר יציאתו מסוריה בעצם מטיף לשימוש בכוח צבאי בריש גלי ובכך הוא מעניק לגיטימציה לכוחנות צבאית ברמה מסוימת. ואז אם טרמפ ירצה להתערב, יהיה לו יותר קל וכן לישראל.
  • ואחרון חביב, אף אחד לא מונע ממדינה שנוזפת בטראמפ על יציאה מסוריה, להחליף את מקומו…

האם יש היגיון לצום את ארבעת הצומות: צום גדליה, י' בטבת, י"ז בתמוז וט' באב?


אלוהים איתנו - מחשבותיו של שמרן עצמאי

השבוע חל יום מיוחד לדתיים בארץ, הוא 'צום עשרה בטבת'. חשוב לציין שהדתיים לסוגם מהווים על פי הלמ"ס מעל 20% מן האוכלוסייה היהודית במדינה. בחברה הדתית אומרים שאנו ("עם ישראל") עדיין ב'גלות', ויש לנו לצום כעת בצומות שלזכר החורבן, על אף שאנו גרים בארץ ישראל ותחת שלטון יהודי.

למי שלא זוכר, יש ביהדות ההגמונית ארבעה צומות לזכר החורבן, ואלו הם: צום גדליה – רצח גדליהו בן אחיקם, מושל משת"פ מטעם השלטון האכדי. צום עשרה בטבת – יום תחילת המצור על ירושלים. צום שבעה עשר בתמוז – יום פרוץ חומות ירושלים. תשעה באב – יום החרבת בית המקדש. את תענית אסתר איני כולל שהרי אין זה קשור לחורבן אלא סתם לחיבה של העם לצום וידוע שהוא מנהג מחודש ומאוחר הרבה יותר מן הצומות הללו.

ברם, לו נשאל אדם פשוט האם אנו בגלות, הוא יגיד לנו: איזו גלות?! יש לנו מדינה! יש את ירושלים! אז על מה אתם צמים כיום? בשעתו ניגש אלי…

View original post 392 מילים נוספות