מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם אִם חָלְפָה לָהּ שָׁנָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
עַל נְשָׁמָה אֲהוּבָה שֶׁהָלְכָה קוֹדֶם זְמַנָּהּ
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
כְּשֶׁעוֹלֶה זִכָּרוֹן אוֹ תְּמוּנָה בְּמַחֲשָׁבָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם בְּעֵת עֶצֶב וְגַם בְּעֵת שִׂמְחָה
מֻתָּר לְהוֹרִיד דִּמְעָה
גַּם כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּחֻפָּה אוֹ בִּלְוָיָה
וּמֻתָּר לְהוֹרִיד סְתָם דִּמְעָה
עַד הַפְּגִישָׁה שָׁמָּה לְמַעְלָה.
קרדיט על הניקוד עברי בן קהלת.
יוֹם אֶחָד אַגִּיעַ לַתּוֹבָנָה
אֵינֶנִּי צָרִיך לִמְצוֹא אַהֲבָה
וְגַם לֹא יְלָדִים חֲתֻנָּה
כָּעֵת נִשְׁאֲרָה רַק הַקְּבוּרָה
אֲבָל אֲחַיֵּך בְּפִי
אֶצְהַל וַאֲגַחֵך בְּלִבִּי
בְּמַבָּט מְמֻשָּׁך אֶתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁלְּצִדִּי
וְאַפְטִיר 'פָּשׁוּט כְּבָר יֵשׁ לִי' בְּקוֹל חֲרִישִׁי
הרי את מסופחת לנו כדת מדינת ישראל
ולא ישמע אל לישמעאל
גם לא בבית אל
כי טראמפ חושק להיות המשיח הגואל
למען שהאוונגליסט אותו יהלל
פיוט היתולי קצרצר לרגל הסיפוח המתעכב
לְכָל פֶּרַח זְמַן שֶׁבּוֹ נוֹבֵל
גַּם לְפֶרַח בְּיוֹפִי צוֹהֵל.
אָנוּ קוֹטְפִים עֲדַיִין פְּרָחִים
וְאֵינֶנּוּ מְלֵאֵי שִׁתּוּק כְּשֶׁהֵם קְמֵלִים.
אָנוּ הָלְאָה מַמְשִׁיכִים
מַעֲרִיכִים הַפְּרָחִים שֶׁלָנֶצַח אֵינָם עוֹמְדִים.
מַאֲמִינִים שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ פְּרָחִים חֲדָשִׁים
יָפִים וּמְלֵאֵי חַיִּים
השם הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים
התורה היא חיינו ולה אנו משועבדים.
במשטר הציוני אין אנו מאמינים
ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים.
בדרך התורה נלך לקדש שם שמים.
יש לשיר גרסאות רבות ואחרות.
בדרכה לעבודה בוקר אחד
בעוברה ליד האגם
אשה עם לב רחום ראתה נחש חצי קפוא-מת
עורו הצבוע יפה היה, כולו מזוגג בטל
"ייצור מסכן", קראה, "אקח אותך ואני אדאג לך"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
עטפתו כולו בחום במצע משי רך ונעים
והשכיבתו ליד האש שלה עם דבש וחלב
בחיפזון שבה הביתה מהעבודה בלילה ומייד כשהגיעה
גילתה שהנחש היפה שהכניסה אליה קם לתחיה
"הכניסיני פנימה, אשה עדינה
הכניסיני פנימה למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
חיבקתו לחיקה, "אתה כל כך יפה", היא נאנקה
"אם לא הכנסתיך אלי פנימה אולי כעת היית מת"
ליטפה עורו היפה והנעים שוב ונשקה והחזיקה בו חזק
ובמקום אמירת תודה, הנחש העניק לה נשיכה מרושעת
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
"הצלתיך", בכתה האשה
"ואתה נשכתני, מדוע?"
"אתה הרי יודע שהכשתך היא ארסית ועתה אני גוססת ומתה"
"הו, שתקי, אשה טיפשה", אמר הנחש בחיוך מרושע
"ידעת מצוין, לכל הרוחות, שאני נחש לפני שהכנסתני אלייך פנימה"
"הכניסיני, אשה עדינה
הכניסיני פנימה, למען השם
הכניסיני, אשה עדינה", נאנח הנחש.
תרגמתי הגרסה הזו.
מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא
בשמלת החול הפשוטה שלה
עם מסרקות בשערה,
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד מה יפה היתה.
הגדנה בנות אושויץ
בנות דכאו אמרנה:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה במסע ארוך,
שוב לא לבשה את שמלתה
ואין מסרקות בשערה.
מה יפה אהבתי…
כה יקרה היא לאמה שלה
ולנשיקות שפתי אחיה.
איש לא ראה, איש לא ידע,
עד כמה יפה היתה.
אמרו בנות מטהאוזן,
הגדנה בנות בלזן:
ראיתן את אהבתי שלי?
ראינו אותה קפואה –
בכיכר גדולה,
מספר לה על זרועה הלבנה,
כוכב צהוב רוטט לה על לבה.
מתוך הבלדה על מטהאוזן.
מילים: יאקובוס קמבנליס.
נוסח עברי: אביבה אור שלום.
לחן: מיקיס תיאודורקיס.
משום מקום ידוע נזכרתי במזמור צ"ו מתהילים – מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ.
וחשבתי לעצמי למה הוא חדש, וכי יש שיר שהוא אינו חדש?! למה צריך לשיר שיר חדש? זה אומר שיש שירים עתיקים ויש שירים חדשים וכעת צריך לשיר שיר חדש? האם היו כמה סוגי שירים, שירים עתיקים שנהגו לזמר דווקא אותם וכעת תהילים החליט להגיד שצריך שיר חדש? האם צריך לשיר שיר ישן כאילו הוא חדש? שלחתי הלבטים הללו לחבר חכם. וצירפתי לו עיבוד מחודש שלי למזמור צ"ו.
מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂתה הוֹשִׁיעָה לּה יְמִינה וּזְרוֹעַ קָדְשׁה:
הוֹדִיעַה יְשׁוּעָתה לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּתה צִדְקָתה:
זָכַרה חַסְדּה וֶאֱמוּנָתה לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ:
הָרִיעוּ לַה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ:
זַמְּרוּ לַה בְּכִנּוֹר בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה:
בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמּלכה:
יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ:
לִפְנֵיה כִּי בָאה לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ תשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים:
המשוב שקיבלתי
- אכן תהלים כולל גם שירים ישנים, או קדומים במידת מה לזמן ליקוט המזמורים. הרי יש שם מזמור לאסף; למנצח לבני קורח; לבני ידותון; ועוד. אז כנראה השיר החדש הוא שיר שנכתב בזמן הליקוט ועריכת הספר
- החידוש שלך ללשון נקבה הוא מצוין וניתן ואף כדאי לעשותו לעוד כמה קטעים קדומים.
מוּל פְּנֵי הַשַּׁעַר
מוּל צְרִיפֵי הַגְּדוּד
שָׁם נִצַּב אֵי פַּעַם
פַּנָּס בְּרֹאשׁ עַמּוּד.
אִם שָׁם בַּחוּץ פַּנָּס עוֹד יֵשׁ,
שׁוּב לְיָדוֹ עוֹד נִפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
שְׁנֵי צִלֵּי גּוּפֵנוּ
יֵרָאוּ אֶחָד,
עָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ
גְּלוּיָה לַכֹּל מִיָּד.
אֵיךְ עוֹד נֹאהַב וְנִתְרַגֵּשׁ
יִרְאוּ כֻּלָּם כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
שׁוּב קוֹרְאִים לַדֶּגֶל:
יוֹצְאִים לִפְעֻלָּה!
אִי אֶפְשָׁר לָסֶגֶת,
פְּרִידָה כֹּה אֻמְלָלָה!
שָׁמָּה מַמְתִּין לִי הַתּוֹתָח,
אֲבָל עָדִיף לִהְיוֹת אִתָּךְ
אִתָּךְ, לִילִי מַרְלֶן.
הַפַּנָּס יוֹדֵעַ
אֶת שֵׁמַע כַּף רַגְלֵךְ,
וַאֲנִי גּוֵֹעַ
כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ.
אִם לֹא אָשׁוּב, אִמְרִי: מִי אָז
יִפְגּשׁ אוֹתָךְ מוּל הַפַּנָּס?
כֵּן, מִי, לִילִי מַרְלֶן?
גַּם מִן הַשֶּׁקֶט
בֵּין שׁוֹכְנֵי עָפָר
עוֹד נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת
בְּפִיךְ הַנֶּהְדָּר.
וּכְשֶׁהָאֹפֶל יִתְפַּזֵּר
אֲנִי אֶל הַפַּנָּס חוֹזֵר
כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.
הנס לייפ – תרגם אברהם עוז
שַׂר הַיָּעַר / י. ו. גֵּיטֶה / שאול טשרניחובסקי
מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?
הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת
יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק
וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.
– מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?
– אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?
בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר.
– מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.
אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –
"אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.
פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,
"אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב".
– אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע
מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?
– הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.
"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?
"בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,
"בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ, –
"תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ
אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?
– הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,
לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת.
"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,
"אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד".
– אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.
הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!
נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,
הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.
דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.
וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.
לחן לשיר בביצועו של פרנץ שוברט:
"בת שר היער" מבוסס על הבלאדה הדנית "הֶר אולוף רוכב" שיוהן גוטפריד פון הֶרְדֶר עיבד.
http://blogs.bananot.co.il/182/?p=271
The erlkeing – Sequester
בָּך אַבִּיט
בְּהָקִיץ וּבְלֵיל
וּכְשֶׁהִתְנַתַּקְנוּ אָנוּ
לִבִּי נִקְרַע
וְכָעֵת גַּעֲגוּעַ
אֶשְׁאַף
לְמַגָּעֵך
לְרֵיחֵך
לְמַרְאֵך
לְטַעְמֵך
לְקוֹלֵך
גּוּפֵך, אוֹהֲבֵך
יִשּׁוֹך
יַצִּית
יַשְׁחִית
יִשְׂרוֹף
יַכְרִית
סִיגַרְיָה
יְקָרָה
אַתּ הָעֲנוּגָה
ניקוד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת
אֲהוּבָה
דְּלוּקָה
מְאִירָה
אֲדֻמָּה
בּוֹעֶרֶת
מְחַמֶּמֶת
נֶאֱכֶלֶת
מְלַכְלֶכֶת
וְנִגְמֶרֶת
יֵשׁ הַרְבֵּה
זֶה רַק עוֹלֶה
וְהַמְּחִיר
תָּדִיר מִשְׁתַּנֶּה
הוֹרֶגֶת
קוֹבֶרֶת
נְשָׁמוֹת מְרוֹקֶנֶת
בָּדָד
אֵינָהּ נִדְלֶקֶת
מְחַכָּה לְמַגַּע הַיָּד
אֵינָהּ מִתְנַגֶּדֶת
שְׂפָתַי נוֹשֶׁקֶת
בְפִי רוֹטֶטֶת
וּלְגוּפִי חוֹדֶרֶת
סִיגַרְיָה נֶאֱמָנָה
ניקד: עִבְרִי בֶּן־קֹהֶלֶת
אהבתם? אתם מוזמנים להגיב, להעיר ולשתף.
