תגית: אבסורד

נתניהו, סיגריות, הפלות וכריתת עצים במדינה היהודית


הייתה לנו שיחה במקום העבודה בוקר אחד, היינו כמה חבר'ה מהמינים\המגדרים השונים. חבר אחד שם גינה את נתניהו תוך כדי שפיו מלא בעשן על כך שהוא העלה את מחירי הטבק, ולכן הוא רכש כעת כמה סטוקים בחו"ל במחיר של ארבע חפיסות בארץ.

חבר שני הגיב לו שזה כחלון בכלל ולא ביבי.

הגיב לו הראשון שזה ביחד בשת"פ. חבר שלישי אמר שנמאס לו שבהצלחות של עידן נתניהו, כגון רפורמת הסלולר, הקרדיט הולך לכחלון, אולם כשכחלון מעלה את מחירי הטבק אז אנשים אומרים שזה ביבי. צריך לא להיות מגמתיים.

אני הגבתי שזה מערכתי. יש כאן מזימה של גורמים במדינה לדחוף את המעשנים לפינה החברתית ולהפוך אותם למצורעים בעיני החברה. לאט לאט הציבור מסתכל על המעשנים כאילו הם מדביקי איידס מסוכנים. כאילו הם חרדים\יהודים טפילים החיים על חשבון תושבי המדינה. ועוד יש כאן נציגי ציבור ושלטון האומרים שזה בשביל לעזור למעשנים ולהציל את החיים שלהם. ואז אמרתי שמממנים ומעודדים הפלות, אבל את המעשנים מבזים.

חברה אחת התחילה להגיד שזה לא ככה יש הבדל בין אדם שמזיק לעצמו לבין אדם שמזיק לאחר – האשה ההרה שמשמידה את עוברה, זה הגוף שלה והיא לא מזיקה לאחר.

אמרתי לה שגם המעשן – זה הגוף שלו הבחירה שלו והוא מזיק כשהוא מעשן במרחב שלו רק לעצמו ולכאורה כשהוא חולה ומת בגיל צעיר יותר מן הממוצע אז הוא חוסך למדינה כסף כי היא לא צריכה לטפל בו ולהעביר לו כסף בגיל הזקנה שהרי הוא מת.

היא טענה שזה לא נכון שהמדינה מעודדת הפלות.

הוספתי ואמרתי שמי שמקצר את החיים שלו, המעשן, זה לא לגיטימי והמדינה פועלת במזימות שונות להפחית העישון ולנצל את כספו של המעשן – ובשם הטיעון שהוא לא יודע להחליט וצריכים לעזור לו להציל את החיים של עצמו. אולם כשאשה רוצה לקצר חיים זה בסדר ובעידוד המדינה.

אז החברה וחברה אחרת אמרו שעובר זה לא חיים. וכעת חבר זכר אחר אמר, מה זה אם לא סוג של חיים ולמה המדינה לא מתערבת פה נגד העניין כמו שהיא פועלת נגד המעשנים?

אני סיימתי ואמרתי שפה בארץ הציונית יותר קשה לכרות עץ מאשר להפיל.ונתניהו נכנע לשמאל ורודף מעשנים למען הצלת חיים ובמקביל מאפשר השמדת עוברים.


להלן כמה ציטוטים למי שרוצה להעשיר את עולמו:

"כל אישה המעוניינת להפסיק את ההריון, רשאית לפנות לוועדה להפסקת הריון."

מאתר כל זכות

15. (א) לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר ולא יעתיקו וכן לא יוביל אדם אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם, שלגביהם קבע השר כי הובלתם טעונה רישיון, והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות.

מפקודת היערות

בגלל האצת הבנייה: משרד החקלאות מקצר את הדרך לכריתת עצים

אחד מצווארי הבקבוק המכבידים ביותר בהליכי היתר בנייה הוא קבלת אישור מפקיד היערות לכרות עצים. על פי הרפורמה של משרד החקלאות להגדלת הוודאות התכנונית וקיצור ההמתנה להיתר, רישיון כריתה מושהה יינתן כבר בתב"ע

כלכליסט

מודעות פרסומת

ביטול שירת התקווה בטקס בגלל חוסר רצון לפגוע בערבים – אנטי-אוניברסיטה והאספסוף


מה אתם חושבים על פרשיית סירובה של האוניברסיטה העברית לארגן שירה בציבור של ההמנון של ישראל, התקווה בטקס שלה? בזמן שאתם חושבים לכם, אני כבר כתבתי משהו בנוגע לעניין ואולי זה יעניין אתכם.

והנה ציטוט שלקחתי מהקישור המצורף למעלה:

"על פי פרסום גל"צ, עובדת של הפקולטה אמרה לסטודנט שביקש לדעת אם תתקיים שירת המנון בטקס שצפוי להיערך היום בערב, היא ענתה שלא, מתוך התחשבות "בצד השני" – הסטודנטים והאורחים הערבים".

ואני רואה כאן שתי בעיות המעידות שהאקדמיה כעת הפכה לתעשייה ולא למקום בעל מחשבה רציפה:

א. היגיון "מודרני" של מקבלי ההחלטות שם שהחליטו למנוע את אמירת התקווה כי שמא זה יפגע בסטודנטים ערבים. וכעת הם פגעו בהרבה סטודנטים שמאוהבים באמירת התקווה בטקסים. ומדוע עדיף לפגוע בסטודנטים האוהבים את למלמל התקווה לעומת סטודנטים ערבים שאולי נפגעים ממלמול התקווה?! ואם כך מה הם הרוויחו?! וכן איך הם מקדמים שם טוב לאוניברסיטה שאמורה לקדם שיקול דעת להיות כאור מול החושך?

והעניין כאן מלמד אותי שזה לא עניין של נחמדות אלא מלחמת תרבות. וכעת יש אופנה לקדם תרבות שאינה פרטיקולרית. וכן שהאספסוף חדר לתוך האוניברסיטה. ולכן קבלת ההחלטות שם בעייתית ואבסורדית.

ב. בנוסף יש כאן עניין של הדת האזרחית במדינה. לדוגמה, יש חרדי שאני מכיר, אינדיבידואליסט ההולך לאוניברסיטה או עושה דברים אחרים הלא נהוגים בחברה שלו ומשלם על כך מחיר לא קל. וזה פועל, לדעתו, כי הוא מצליח להתנתק מהאספסוף שמאמין בכל מיני דברים שהם רעים לו והוא לא מצליח להסביר זאת. כשבמקביל אספסוף חילוני מזלזל בו על זה שהוא חרדי עדיין ולא נהיה יותר נאור, כביכול. אך הוא פועל לפי תחושתו ההגיונית ולא לפי רגש חברתי קולקטיבי.

והנה, בו בזמן כשאותו גיבור שיוצא כנגד הקונצנזוס ומשלם על כך מחיר מסוים וכל זה למען תבונתו והימנעותו מלפעול מפחדים ואמירות חסרות בסיס בנוגע לעולם, אנשים מתרגשים מהדגל והתקוה ומאבדים את הרציונליות שלהם.

ונשאלת השאלה: מה מיוחד ביריעת בד (ובלשונו של הרצל: סמרטוט) שאנו קוראים לה דגל? מדוע אנשים מתרגשים מחתיכת בד?! וכן לגבי התקווה (שרוב הקהל בין כך מזייף בשירתו, וזה משום מה בסדר), מה כה חשוב בלשיר את התקווה? ואם לא ישירו זאת בטקס, מה כה פוגע בעניין, מה יש בתקוה ובדגל איזשהו כוח עליון?!

לפיכך לאחר שראינו את כישורי קבלת ההחלטות של האוניברסיטה ואת חוסר יכולתם להשפיע על הסטודנטים שלהם להיות פחות פגיעים ופחות מאמינים במיסטיקה של שירה, אי אפשר שלא לתהות האם האוניברסיטה הפכה מקום לאספסוף, והאם לא הגיע לקדם משהו חדש ללא בהמות-אדם שיהרסוהו? ובנוסף, האם בשביל זה יש עניין להוציא את החרדים מהישיבות מחוץ לגטו אל האקדמיה או צעירים ממקום עבודתם ומעצלנותם ואז להפוך אותם לאידיוטים הנמצאים באקדמיה? בשביל זה באנו לעולם?!