תגית: גזענות

סלומון טקה – מחשבות לאחר מותו


מבדיקת הכדור שהרג את סלמון טקה, האתיופי שמותו הצית מהומות והפרות סדר בימים האחרונים, נמצא שהקליע היה מעוך, עניין המעיד שהוא לא כיוון לעברו, אלא על הרצפה. לא שיטור יתר, לא גזענות, אלא הגנה עצמית ותאונה.

ביום ראשון, ה-30 ביוני 2019, בשעה 20:08 ובסמוך למועדון "נירים" בקריית חיים, בו מועסקים צעירים מהעדה האתיופית, נורה סלומון טקה על ידי שוטר שהיה בלבוש אזרחי. בתחילת האירוע, התפרסמו גרסאות שונות. חלק מעדי הראייה לאירוע סיפרו כי השוטר שאל את סלומון וצעיר נוסף אם הם מעורבים בשוד, וכשאלו נמלטו, הוא רדף אחריהם וירה בסלומון. לעומת זאת, גרסת השוטר הייתה שהוא נכח בסביבה עם אשתו וילדיו כשהבחין בקטטה בין צעירים. לדבריו, כשניסה להפריד ביניהם, הם החלו ליידות לעברו אבנים, והוא, שחש סכנה מיידית לחייו, ירה באקדחו. בחקירתו במח"ש בחשד להריגה, מסר השוטר כי הכדור ניתז מהקרקע ופגע בסלומון בחזהו. השוטר שוחרר למעצר בית. – מויקי

הסיפור לפי הגרסה באתר וואלה הוא שקצין המשטרה יצא עם משפחתו לגינה ראה כמה נערים מכים נער אחר והוא פנה אליהם שיפסיקו. השוטר היה לבוש אזרחית והם לא ידעו שהוא שוטר. הם החלו לריב עימו והוא עזב אותם. לאחר שהוא חזר למשפחתו הם החלו לזרוק אבנים לעברם. השוטר התקשר למשטרה וחיכה לעזרה. השוטר נפגע מהאבנים בגופו ואפילו קיבל פגיעה קשה בפלג גופו העליון. השוטר חש סכנה לחיים וירה לעבר הקרקע ולא באוויר מכיוון שהוא היה בגינה בשטח מאוכלס. הקליע מהקרקע פגע בסלמון טקה והוא נהרג.

לעדה האתיופית האמת לא משנה בשעת כאבם או משיקולי אינטרס, והם החליטו לא להמתין לאימות גירסתו של השוטר ואצו להפגין ולעורר מהומות. אני מבין אותם הם חשים שהמדינה ובפרט המשטרה עושה להם עוול. ברם הם בחרו להפגין על מקרה לא נכון, מקרה שלא נותן להם כבוד. עצוב מאוד. חבל, הם יכלו לחכות לשעת כושר אחרת וכך לקדם את הדמוקרטיה וזכויות הפרט בישראל.

למעשה השוטר גילה, לכאורה, אם גרסתו נכונה, אחריות אזרחית ולא חלם שכך הם יתנהגו כלפיו. השוטר טען שהוא חשב ששני צעירים מבצעים פשע בצעיר שלישי ואם כן מה היינו אומרים אם שוטר היה ליד אירוע פשע ולא מנע אותו?


חבריו של סלמון טקה מספרים על ירי השוטר בחיפה

בקטע מגוחך המשפחה והעדה מקשיבה לנערים שמספרים סיפור מעניין, הקשבתי לילדים המתארים באופן לא ברור (יש שם מחלוקת לגבי האבן, הנער הגדול מכחיש והקטן מודה) מה היה לפני ההרג של סלמון טקה. הם אומרים שבסופו של דבר הוא ניסה לירות בילד לבן ובטעות ירה בשחור. אם כן, אם אתם מאמינים לנערים, היכן הגזענות?! יש שטענו שהמחאה היא על אכיפת יתר? ברם במקרה הזה הוא חיפש נער לבן וסלמון טקה התערב, לא חיפשו אותו. היכן הגזענות של המשטרה או של השוטר פה? איפה ההיגיון של המפגינים?!

בנוסף, עדיין לא ברור לי מאיזה מוצא השוטר. מזאת שראיתי שהוא הוגדר בדרגת איום גבוהה, זה גרם לי לחשוב שאולי הוא אתיופי בעצמו וגר בסביבת ההרוג.


שיטור יתר האמנם?

יש האומרים שהיה שם שיטור יתר ולא רצח בדם קר וזה מה שהוביל להרג המצער של סלמון טקה. ואם כך נשאלת השאלה:

למה -נערים-אזרחים מתנפלים על שוטר עם אקדח? כנראה כי הם ידעו שהוא לא יירה בהם. אבל אם הם אתיופים, הם אמורים לחשוב כמו שכתוב בחלק מהעיתונים שיש סיכוי גבוה שהוא יירה בהם?! לפיכך נראה לי שהם חשבו שהוא לא יירה בהם על אף שהם אתיופים. כנראה, הם יודעים שיש הוראה של המשטרה להתייחס בעדינות יותר לפושעים אתיופים כמו שנהוג בארה"ב לגבי שחורים. ואולי גם הקלות בשיטור מעודדים שם פשע. וכך בשם הנחמדות אנו הורסים להם את הנוער. אני לא השתכנעתי על שיטור יתר ואתם מוזמנים לתקן אותי. בכל מקרה כשמרן, אני חש שהאחריות היא לא על המשטרה-המדינה, אלא גם על המשפחה ועל התרבות המקומית ועל הפושעים עצמם מחנכים או מקבלים החלטות בניגוד למוסר המקובל ואז הולכים לכלא.


הגיגים על הפגנות האתיופים והחרדים

היו אמש שתי הפגנות: של אתיופים | וחרדים – השחורים של החברה הישראלית. להפגנה אחת קראו הפגנת האתיופים ולאחרת, הפגנת החרדים. חרדי אחד אמר לי שחשוב להגיד שהעדה האתיופית מאוחדת בתמיכתה בהפרת הסדר שהייתה אמש. לעומת זאת רוב החרדים התנגדו אמש להפרת הסדר של ה'פלג הירושלמי'. לכן יש הבדל בין משמעות המונח הפגנת האתיופים לעומת הפגנת החרדים. ההפגנות האתיופים הכוונה הכוונה של רוב העדה. לעומת זאת הפגנת החרדים, זה אומר שחרדים מסוימים הפגינו – לא רוב.

ולכן הוא הציע בהומור שבהתאם לכך במקום להגיד מצעד הגאווה של ההומואים, נגיד מצעד החילונים ונגמור עניין או במקום הפגנה של מצביעי מרץ, נגיד הפגנת החילונים. אמר טוב.

אוסיף, ששתי ההפגנות נכשלו. הרעיון הוא שההפגנה של האתיופים תהיה הפגנת זכויות האזרח ותחבר את כל העם בישראל יחדיו אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, והפגנת החרדים תהיה הפגנה בעד זכויות האזרח או האדם או חופש הדת של כל האזרחים במדינה וכך נקדם עולם טוב יותר. בפועל נוצר מצב שהעם פשוט שונא את המגזרים האלה ולא מזדהה.


מי מרוויח מן ההפגנות הללו?

הפגנת האתיופים מזיקה לקידום העדה האתיופית בעוד שהפגנת החרדים מקדמת את הפלג הירושלמי שבכך הם גורמים לחילונים לשנוא את החרדים ולהתנהל בהתאם. ואז יש פחות השתלבות וחילון של החרדים הלא מפגינים. חרדי שיקבל נאצות עלול להתחזק בדתו, חרדי שיראה חרדי אחר מקבל מכות ובפרט אם זה בלא עוול בכפו, אלא עובר אורח תמים עלול אפילו לערוק צד לפלג הירושלמי. ואם המשטר הישראלי יתקפל מחמת ההפגנות אז מנהיגי הפלג הירושלמי צדקו\ וניצחו את האויב החילוני והפלג הבני-ברקי טעה ויאבד מיוקרתו. וכך בעצם התנהלות לא נכונה של המשטרה מקדמת את הצד הקיצוני בחברה החרדית הלא חסידית ובעצם משרתת את מטרותיהם.

לפיכך נכון לעת עתה, עמדתי בנושא שחבל שהאתיופים לא חיכו לשעת כושר מתאימה יותר לקדם את עדתם. אני לא בצד שלהם בסיפור הזה ונוטה לכיוון צד השוטר וחבל, רציתי דווקא להיות בצד שלהם ולחוש נאור. אני כמובן פתוח לשנות את דעתי.

 

מודעות פרסומת

על הלאומיות והציונות שלי


נשאלתי לא מזמן האם הנני ציוני?! עניתי שלא בטוח אולם יותר קל לי להיקרא לאומי. האמת היא מורכבת.. אי אפשר לראות לאום. גישות מרכזיות במדעי החברה לא יכירו בה. לדוג' הגישה המרקסיסיטית, מאמינה שיש מעמדות ולאום זו תודעה כוזבת. גישת הבחירה הרציונלית, אומרת שהחברה מורכבת מפרטים והקבוצה היא בסך הכל איחוד של אנשים, כלומר, אין לאום ישראלי או אנגלי, יש איחוד של פרטים שיקראו לעצמם כך מסיבות שונות, ובעצם זה איחוד על בסיס עלות תועלת ותו לא. והגישה ההתנהגותית, תגיד שאי אפשר לראות לאום בחמשת החושים. זה לא אומר שאין, אולם זה אומר שהעיסוק בתופעה מיותר מבחינה מדעית. אני כאדם ספקן לא מתרגש מהלאום ואיני חש צורך קונפורמי להגיד שאני לאומי. ובאמת אני מושמץ על ידי אנשים מהצד השמאלי שקוראים לי פשיסט ועל ידי ימנים המכנים אותי שמאלן.

ממילא לא מעסיקה אותי הגישה המודרניסטית של חקר הלאום הטוענת שהלאומיות התחילה רק במאה ה-18. מכיוון שלפני כן העולם לא חשב במושגים לאומיים, אלא היה משועבד למלך, ואולי דיבר בשפה מסוימת, אולם הוא לא חשב שהוא חייב לדבר כך ובכך אולי היה בעל תרבות מוגדרת אולם לא חשב שהיא הטובה ביותר או שמחייבת אותו לנהוג כך. וכן לא מעסיקה אותי הגישה הפרימורדיאלית הטוענת שהלאומיות היא דבר ראשוני קדום הטבוע בקיום האדם בעולם.

אם כי, דעתי היא שבאמת הלאומיות לא חשובה, בעצם מה שיש זה מלחמת תרבות בין כוחות בעולם. ואני לא נכנס האם זה כוח כלכלי או רוחני או פיזי וכדומה. אני פשוט מתאר מצב ובמצב הנראה על ידי חמשת החושים. ולכן הלאומיות כיום שהיא משהו קבוע במלחמת התרבות בעולם, היא דבר חדש יחסית. אולם פעם המלחמות הללו היו על רקע דת, מסחר, מלוכה, משפחה וכד'. וכיום על אף שיש מאבקים ספורטיביים, יש אווירה לאומית חזקה, ואפילו הלאום מגדיר את הספורט ולא הספורט את הלאום. בנוסף, לאומים משתנים, כולם מודים שהלאום האנגלי לא היה קיים לפני 2000 שנה. וממילא, לא ברור לי מדוע כאזרח ישראלי אני נדרש שוב ושוב להצהיר על אמונתי הלאומית הציונית כשברור שהיא לא הייתה תמיד ולא תתקיים לנצח. נשמע לי פשוט שעבוד מחשבתי, וכן דרך לסנן אנשים טובים מהמערכת החברתית הקונצנזואלית, שהרי הרעים וחלשי האופי ישקרו והטיפשים יגידו מה שנהוג להגיד כדבר מובן. ולא ברור מדוע אנשים הנחשבים חכמים חשים צורך לרדוף כל מי שלא חושב כמותם בנושא לא חשוב זה.

ועם כל זאת כאדם ספקן, מפריע לי העניין שכל מיני גורמים המנסים לחיות בעולם נחמד כביכול, מתנגדים לאנשים הרוצים לחוש לאומיים כשבלי משים הם בעצם מנסים לקדם אג'נדה מוניסטית משעממת של לאום אחד כלל עולמי, ואם כן, מה ההבדל? בנוסף, אני מכיר בכך שבמקום שאין תרבות חזקה וברורה עלולים להיות הרבה מתחים, ועיינו בשטחי הבלקן וכן במדינות אפריקה המשוסעות. ואם כן, כשרואים שיש יותר סדר ופחות אכזריות בעולם במצבים של מה שנהוג לומר מדינות לאומיות עם תרבות אתנו-לאומית חזקה של לאום אחד על השאר, מדוע להרוס מדינות ולקדם כאוס? מעבר לכך, כמו שלאומים נוצרו עד היום מדוע שהם יפסיקו להיווצר על אף הניסיון לקדם עולם אחד חסר לאומיות שהוא בעצם לאום אחד?!

ממילא לא מעסיקות אותי ההגדרות השונות לגבי המונחים של אלו החושבים את הנושא לחשוב ובפרט שהם עצמם חלוקים. כגון: שקבוצת לאום היא קבוצה הדורשת אוטונומיה או עצמאות ותו לא, או שהלאום הוא קטגוריה גבוהה יותר של אתניות כי יש קהילה המודעת לעצמה יותר מקבוצה אתנית אשר מזוהה עם ספרות משלה. וכן לא מעסיקה אותי ההגדרה של לאומיות כרעיון שלכל לאום צריך מדינה ולא שהאתניות של הלאום הנ"ל ראוי במיוחד להערכה, למה? ככה.

אני אדם פרימיטיבי ומה שמעסיק אותי אלו הגדרות פשוטות הניתנות לצפייה. אי לכך אוכל לקבל הגדרה של קבוצה אתנית על פי מובחנות הגנטית או הלבוש או השפה שלה וכדומה. אני לא אתייחס להגדרות סובייקטיביות כמו של תודעה משותפת ותחושת אחווה או מוצא מומצא. ובשבילי קבוצת לאום היא פשוט אוסף של אנשים התובע לעצמו שטח בכוח ולא משנה איזה. וכמו קבוצת אינטרס, וממילא זה לא משנה האם הם השיגו את מטרתם או שעדיין לא. המובחנות היא שם המשחק, ברגע שאני מובחן כשייך לקבוצה מסוימת, אקבל את כל התנאים. ויש גבול כמה האדם יכול להגדיר את עצמו, והשאלה היא איך הוא מוגדר על ידי סביבתו.

ואני יכול להבין מדוע ישראלים רבים שונאים את החרדים ואינם חשים כל קרבה אליהם בגלל מובחנותם הרבה, לא משנה אם היא של 200 שנה, של 70 שנה או של 30 שנה. הם נראים מוזר ובאופן בולט ולא נחשבים חלק מהחברה הישראלית. לי אין בעיה שהם יקימו לעצמם מדינה. ואולי בעתיד כמו הליגה הערבית נקים את הליגה היהודית שתורכב מאוסף לאומים יהודיים.

ואם אני כן חש קרבה ללאום הישראלי או אפילו העם היהודי או הדת היהודית, זה עניין שלי שרק אני יודע זאת. וזה לא מדעי ולא מחייב את האחר ולא מחייב אותי לחיות במרחב כזה. אני יכול לפעול בהתאם לטעמי התרבותי ולקדם את הדברים שאני מעוניין לקדם.

לפיכך, כשאני מקדם את האתניות האשכנזית המרכז-מערב אירופאיות שלי על חשבון בעלי התרבות האחרת, אני מממש את זכותי כפעיל (אקטיביסט) מערבי לדאוג לעצמי על אף שאולי כמה אנשים יפגעו. וכשאני דואג לחברי הדת שלי ובעלי בריתה לעומת חברי הדת האחרת, זו גם זכותי. אי לכך אני פועל בצורה שתראה לאומית שהרי אני כן חש צורך מסוים לפעול למען חברי דתי מן האתניות שלי ובפרט לאלו שדוברים את אותן השפות שלי ושמגיעים מאותו הרקע שלי. ואת זאת אני מזהה על סמך מובחנותם בלבוש, דיבור, שפת גוף, ומראם הגנטי וכדומה. ומובן שיהיו כאלו שיגידו שפועם בי רגש לאומי ולכן אני פועל כך וכעת מובן מדוע אכונה לאומי.

ולגבי ציונות, זה תלוי בהגדרת הציונות, האם אני חושב שהציונות מסייעת בפתרון שאלת היהודים? התשובה היא חיובית. האם היא רק הפתרון היחיד? תשובתי היא שלילית. וכן צריך לדון האם יש כיום ציונות? שהרי הוקמה המדינה ולכאורה פתרנו את שאלת היהודים? זו סוגיה גדולה וארוכה בפני עצמה. וניתן להתחכם ולהגיד שכל מה שמשמר את המדינה המשמרת את פתרון השאלה היהודית, זה ציונות ומאידך לומר שהציונות הסתיימה. ועל כך אולי אדון פעם אחרת.

ועם כל זאת במאבק על עיצוב המרחב בו אני חי אני תומך בד"כ בכוחות המזוהים עם הימין הלאומי הקורא לעצמו ציוני, וזאת כי אני שמרן, ופחות מתחבר לדיכוי על ידי השמאל, וכן שאיני חושב שהזכות לחיים שלי לא מתירה פגיעה בקבוצה אחרת רק במידה מתונה. אני חושב שמסורת העולם הייתה להתגונן גם במחיר של פגיעה בחפים מפשע. וכן שאין צדק אבסולוטי בעולם ואנו החזקים.

ואם יקראו לי גזען, לא אכפת לי, איני רואה בעיה בגזענות כשלעצמה.

פמיניזם, צדק וגזענות


אני קורא כעת ספר על פמיניזם. נשאלת שם שאלה מעניינת: "מדוע מוסד האזרחות הדמוקרטי ליברלי הדיר את העניים, הפועלים, השחורים ואת הנשים ממעמד אזרחי מלא?"

התשובה בספר היא: שהליברליזם הובנה על בסיס יחסים מעמדיים, גזעיים, פטריארכליים. מושג האדם התפרש כגבר לבן חופשי בעל רכוש. כל השאר נתפסו כלא מתאימים וכלא מסוגלים למלא את הזכויות והחובות האזרחיות. הבניה חברתית זו נתפסה כראויה מוסרית, כטבעית וכתואמת את האינטרס הכללי. (לא הובא בקטע בספר כל נימוק אחר).

racism9-19-14במקום אחר נכתב שהפמיניסטיות פעלו על פי עקרונות הנאורות ודרשו להחיל עקרונות אלו גם עליהן. הן "שכחו" שמדובר בעקרונות שגברים לבנים אשר רובם בעלי רכוש ניסחו.

מרקסיסטים רבים ביקרו את האנרכיסטים שהם לא מוכנים להתפשר ולעבוד בתוכנית איטית שיכולה לקבל את תמיכת העם. כתוצאה מכך הם מפסידים מאבקים. אותו דבר כלפי הנשים שתומכות בזכויות של חוצנים על חשבון האזרחים מבית. בדנמרק לעומת זאת גם השמאל הסוציאליסטי התאחד עם הימין כדי למצוא פתרון לבעיית הזרים.

אני בא להגיד שהנשים הפמיניסטיות לאו דווקא בעלי תפיסה של צדק, שהרי אז הן היו שוקלות את הפגיעה באזרחים שלהן, בנשים כמותן במערב הסובלות ממהגרים בעלי תרבות ויחס אחרים כלפי נשים ובנשים בעולם הלא מערבי. במקום זאת הן נאבקות בדיכוי מדומיין ובגברים שמרנים לבנים שלא קיבלו על עצמם הדרה מרצון כגזענים ומשעבדים מעצם היותם מוצא מסוים.

יש כאלו שיגידו שהעניין הזה הוא דוגמה לאופנה מחשבתית ושאין באמת צדק. באותו הקשר ניתן להגיד שלכן לא החלו הזכויות הדמוקרטיות ליברליות על שחורים וכו'.

זו גם תהיה תשובה טובה לגבי השאלה בתחילת מאמר זה לגבי מדוע הייתה צביעות בנוגע לזכויות החלשים. בסופו של דבר בעלי האינטרסים שהם בעלי הכוח מנסחים אידאולוגיה בהתאם לעניין שלהם או שהם בעצמם שפוטים של רוח התקופה. ובכל מקרה הצדק הוא עניין חמקמק ולא קבוע. וידועה אמרתו הנפלאה של תרדימכוס: צדק זהו מה שהחזק קובע.

wp1-opt599x553o00s599x553

צריך להיזהר שבני אדם בעלי תודעה קרבנית לא ירדפו בני אדם אחרים לריק עקב חשש אמיתי מחמת הבנה מוטעית של המציאות. לא כל גבר לבן הוא גזען ולא כל אשה היא קרבן. בכל מקרה יש להתייחס לגופו של רעיון או השקפה ולא לגופו של אדם.

לסיום, זה מגוחך שמחמת חשש מגזענות גברית לבנה אנו כחברה יוצרים גזענות נגדית. אין עניין להילחם במשהו ולהפוך לבעיה בעצמה.

רצח העם הארמני ה-23-24 באפריל 1915


"קשרו את הארמנים כחמשת אלפים נפש, יד אל יד. הקיפו אותם כמו בטבעת, בזרדים ודרדרים. הדליקו אש, שעלתה לשמיים יחד עם צרחות האומללים והמסכנים. כך הם רקדו בתוך המדורה כבמחול שדים". -איתן בלקינד-

הרהורים על רצח העם הארמני בעקבות קריאה מסודרת על הנושא – מפורסם לרגל שנת המאה ואחת לטרגדיה

שקר וכזב לא היה רצח עם ארמני, שהתחיל בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915. זו עלילה ציונית, ארמנית, של מעצמות ההסכמה או של הקומוניסטים. לא היו הרבה ארמנים הרוגים. הארמנים מתו במלחמה או במגיפות ורעב. גם טורקים מתו. רצח עם היה רק ליהודים, לארמנים לא. לא היו כמעט ארמנים בכלל, המספרים מופרכים. הם מרדו בנו ובגדו בנו. מדינת היהודים אינה מכירה ברצח העם הארמני, זה אומר שלא היה…

08332062-e361-4b11-ac63-34de0e2e2865

חיילים עות'מאנים מגרשים ארמנים מהעיר הרפוט, אפריל 1915

יום אחד לקחו הטורקים את כל החיילים הארמנים ששירתו בצבא הטורקי "והעבירו אותם ליחידות עורפיות". כולם חוסלו. הייתה שיירה ארמנית של 18,000 נפש מתוכם שרדו 150 נשים וילדים בלבד. שוטרים חמושים אמרו להם לעזוב לחאלב בסוריה. השוטרים לא הביאו להם לאכול או לשתות כמעט או שדרשו כסף רב. הם אנסו אותם ואפשרו לכורדים, ערבים וצ'רקסים לשדוד אותם, לאנוס אותם או לחטוף ילדות קטנות. בהתחלת הדרך הגיעו היחידות המיוחדות ולקחו את הגברים וחיסלו אותם בדרכים מגוונות. התינוקות מתו מרעב וצמא ולא היה כוח לאמהות לקבור אותם וחיות השדה או הציפורים אכלו אותם. לזקנות לא היה כוח ללכת והם מתו ברעב על אם הדרך. היו שיירות ששדדו אותם לגמרי מכספם, מרכושם ומלבושם. הם סבלו מהשמש ומהקור מהרעב ומהצמא. לא היה להם כסף לכלכל את עצמם. היו נשים שהחביאו כסף או יהלומים באזור הנשי שלהן, אולם השודדים היו בעלי תושייה ידעו לבדוק ולחפש שם ללא בושה. הגרמנים בעלי בריתם של העות'מאנים ידעו ומחו רק לצאת ידי חובה ולא מנעו את הרצח עם.

maxresdefault

ילדים מזי רעב

מוסה דאג – היו ארמנים שהתנגדו בצורה הרואית חמישים ושלושה ימים הם התגוננו בעוז עד שהצי הצרפתי חילץ אותם. בגטאות אנשי ההתנגדות שאבו השראה מהספר ארבעים הימים של מוסה דאג.

גורל הנשים ששרדו – מחיר נערה ארמנית נע בין שלושה מג'דים לשלוש לירות טורקיות. היו נשים שנאלצו לעבוד בזנות כדי לא למות ברעב. מכרו אותן כעבדים ובפרט למטרה שיהיו שפחות מין.

הטורקים מכחישים את העניין, כמו הבדיחה היהודית שהושמעה ברייכסטאג. שתי נשים באו לרבי. אחת אומרת שהשנייה לא השיבה לה את המטאטא. השנייה ענתה: א. אין לי מושג על מה את מדברת. ב. החזרתי את זה מזמן. ג. המטאטא היה שבור ולא שווה כלום. -פרו ארמניה-

ב-1864 הצ'רקסים נטבחו וגורשו מרוסיה. אותם אנשים עתה שיתפו פעולה עם הטורקים בכל התהליך ובפרט בשוד ובאונס. מה שהם למדו מהרוסים הם עשו לארמנים. הכורדים שכיום נטבחים על יד הטורקים עשו אותו הדבר. עולם כמנהגו נוהג. וככתוב אצל קדמונינו: "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון".

החלש בהתנהגותו מזמין את רדיפתו בידי החזק. הארמנים כאילו רצו שהטורקים יטבחו בהם. הם כעין מבקשים שיכחישו את רצח העם הארמני. הטורקים משמידים מבנים ארמנים. כל דבר תרבותי שארמני שהיה גר בטורקיה וייצר, הוא נחשב טורקי. רמת ארמניה שונתה לאנטוליה. תבינו לא היה רצח עם ארמני. לא היו אי פעם ארמנים בטורקיה. זו עלילה!

maxresdefault1

A line of naked, crucified Armenian girls

משום מה, היהודים לא מכירים עדיין ברצח העם הארמני. הם יהודים, רק הם זכו לקבל ג'נוסייד, רק הם נרדפו, רק הם חיים בתחושת רדיפה. ועם כל זאת אני מצדיק את התחמקותה של המדינה בנושא עקב אינטרסים של ריאל פוליטיק. ויפה אמירתו של נתניהו כסגן שר החוץ ב-1989 בעת שהשיב לשאילתא בכנסת של ח"כ יאיר צבן: "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה, ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה: שואות של עמים הן מקרה מובהק של קטגוריה כזאת".

לפיכך אני מציע מחד הכרה עממית ומאידך התעלמות ממשלתית עקב אינטרסים של טובת המדינה מצד אזרבייג'אן הטורקמנית וטורקיה. אין ברירה, שומה עלינו להיות חזקים. כך נוכל למנוע טבח של מיעוטים אחרים במרחב. ככל שישראל תהיה חזקה מבחינה כלכלית השפעתה תתורגם לכוח בטחוני וממילא כך נוכל להציל חיים.


קישורים תרבותיים בנושא:

הסרט 40 הימים של מוסא דאג.

טריילר הסרט של פאטי אקין אשר אני אתרגמו כהשחיטה 2014 (the cut 2014). הנני ממליץ לצפות בו ואקווה שאמצא השראה לכתוב עליו ביקורת.

על הגזענות


אלו דוגמאות של גזענות אתם מכירים? האם הגזענות זה לחשוב שיש הבדלים בין גזעים אנושיים, האם הגזענות היא להפלות אנשים, האם גזעני זה להעליב בן אדם על רקע גזעו?


מהו גזע, האם יש גזע טהור, ואם יש גזענות, האם זה אומר שעלי להפלות מישהו

אלבר מאמי

אלבר מאמי, והגזענות הסטראוטיפית האנושית, האיש טוען שטבע האדם לחלק לקטגוריות ולסדר לו את הדברים בראשו וכך האדם בונה לו סדר במחשבתו. וכן שהגזענות זו אחרות, שהרי אין גזע טהור שהרי כולנו מעורבים. כלומר, להגיד שמישהו שונה ואחר ממני זה לא בגלל מאפיינים מהותיים אובייקטיביים אלא מחמת הגדרות סובייקטיביות של תחושת שוני. העניין מתבטא בשינויים על רקע דת, אתניות, גזע וכו'.

סטראוטיפים גזענים – כשהשחור  חוליה מקשרת בין האב הקדמון לאדם הלבן

כיום בדמוקרטיה הליברלית הרעיון המרכזי במלחמה בגזענות הוא לשמור על זכויות האדם של המופלה אשר נחשב כמוזק. אדם שחייו בסכנה או אדם שאינו מצליח למצוא עבודה על רקע גזעו וכדומה. לדוג': חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

האבסורד הוא שגם עמים שסבלו מהגזעה חמורה נקטו אחר כך בגזענות. ודוגמה ידועה היא שהצ'רקסים גורשו מהקווקז על ידי הרוסים וסבלו מהרג רב ואחר כך השתתפו בג'נוסייד הארמני. ואפילו בחברה הישראלית יהודים אשר חוו על בשרם את מוראות הגזענות החילו זאת על מזרחיים וערבים. ובזמן האחרון אנו נתקלים בלינץ' וניסיונות לכאלו מעשים שבהם אנשים נפגעים בגלל מראם הפלסטיני. וכן ראינו אצל הרואנדים אשר סבלו מן הקולוניאליזם הגזעני ולבסוף השמידו את השכנים שלהם.


גופת אשה ארמנית שסבלה מהתעללות יחד עם גופת ילדה ברקע – הצ'רקסים סייעו ברציחות

גזענות וחופש הביטוי

אחד הרעיונות המרכזיים בדמוקרטיה הליברלית הוא החופש וזאת כדי למנוע דיקטטורה שגם היא רצחנית ופוגעת בזכויות האדם ובמסגרת זו יש חופש ביטוי לאזרחים. האם עדיין מותר לנו להביע את דעותינו הגזעניות? עוד שאלה, לדוגמה במיניות, ישנם בני אדם האוהבים מאפיינים גזעיים בבני זוגם, האם זו גזענות שלילית, היכן עובר הגבול? אכן החוק מוגבל בנושא הזה בדמוקרטיה הליברלית. אולם אנו כאזרחים צריכים להיאבק נגד התופעה שלא תוביל לאלימות נגד חפים מפשע.


גזענות וג'נוסייד

אחד ההיבטים החמורים ביותר של הגזענות הוא רצח עם. ותמיד כשהעניין קורה, החוקרים מצאו שיש דה-הומניזציה (חוסר אנושיות), דמוניזציה (שדיות) ודה-לגיטימציה (הוצאה מן החוק). ניתן להגיד שרואים שהגזענות מסוכנת.


לסיכום

הגזענות היא אחרות המפלה את האחר. חשוב להבין כדי שנוכל לטעון לגזענים שהגזענות היא נורמה שלילית ולא מדע .ועם כל זאת אין היגיון מחייב שבני-אדם יופלו על סמך ההבדלים הללו. כמו כן, אין כזה דבר גזע טהור כך שהשוני לא אובייקטיבי. אמנם ישנה גזענות לגיטימית שלא מזיקה לאחר. אולם מבחינה מוסרית נורמטיבית נהוג להימנע מלהעליב את האחר על רקע גזעי ובפרט שזה גורם לשסע ואז העניין מעמיק את השנאה בין המגזרים.

להרחבה על נושאי גזענות:

פרשיית אברהם (אברה) מנגיסטו


רובנו שמענו על אברהם (אברה) מנגיסטו אשר נמצא כעת בידי מדינת החמאס. הצעיר הנ"ל חצה את עזה מיוזמתו. הייתה על הפרשה צו איסור פרסום. וכעת המשפחה מאשימה את התנהלות המדינה בגזענות כלפיה הגורמת להפקרת בנה בידי האויב. טיעוני המשפחה צברו פופולריות אצל ההמון עד כדי כך שהאחראי על הטיפול בנושא התנצל בפני העם.

על אף התנהלותה הלא אחראית של המשפחה ולמרות שאינני בטוח שהאתיופי בעזה, יהודי בין מבחינה דתית ובין מבחינה לאומית (זאת בניגוד לדעת האתיופים שמתיימרים לכך ובשם זאת הם רוצים זכויות ולא בשם האזרחות), יש לפעול לשחררו כאזרח ישראלי. ובפרט שיש האומרים כמו שראיתי ב'עין השביעית' שהוא היה תשוש נפש. כמו כן לגבי הבדואי. כמובן כולם חוגגים על הפרשיה האתיופית ואנו בוחרים להתעלם מן הפרשייה הבדואית בנושא. והכל בשם הגזענות! הכתבה ב'עין השביעית' – http://www.the7eye.org.il/166382

אני מבין מדוע המדינה הביאה את האתיופים לארץ על אף שהם לא יהודים במקורם וככל הנראה אינם צאצאי אברהם יצחק ויעקב או שלמה. וזאת כדי לגרום לפלורליזם דמוגרפי ובכך להחליש את הערבים וכך לחזק את המשילות של המדינה.

עם כל זאת אני לא מבין מדוע היו צריכים להביא לא יהודים אתיופיים ולא לגוון ולהביא גם מדרא"פ. ובכל מקרה היה עדיף להביא מהגרים ממקום בעל תרבות פוליטית מפותחת יותר ובכך הם היו משתלבים טוב יותר אצלנו. או לכל הפחות לחנכם ולהכינם לחיים במערב.

את מחיר הבאת האתיופים ארצה אנו רואים בהפגנות האחרונות ובפשע. חשוב להגיד שאין הם אשמים כקולקטיב על כך. תנאי החיים שלהם יצרו את המצב והנני מאמין שמצבם ישתפר ויש לסייע להם בכך.

זו חוצפה אירונית בעיני, שאנשים שקיבלו יחס לפנים משורת הדין והועלו כי ממשלת ישראל כנראה לא כל כך גזענית, מאשימים לבסוף את הממשלה בהפקרת בנה, תשוש הנפש שחצה את הגבול, בגזענות.

חיילים זו חובה לשחרר בשביל המורל הצבאי, אזרחים לא חייבים. כמובן שאם המדינה רואה עניין בשחרור מאות לוחמי אויב למענם כדי לגרום לסיבוב מלחמה נוסף ולעכב את הקמת המדינה הפלסטינית,אם כן אזי העניין ערמומי ומבריק.

בעקבות הסיפור המצער של מנגיסטו נזכרתי באנקדוטה תרבותית מעניינת. בסדרה 'עבודה ערבית' יש קטע ובו אמג'ד עליאן מתחפש בפורים לחייל יהודי. הוא נחטף על ידי טרוריסטים פלסטיניים. המדינה ראתה שהוא ערבי וסירבה לפעול למענו.. המחבלים פנו למשפחה כדי לסחוט לכל הפחות כופר, והמשפחה לא נענתה כי הם כעסו עליו בעת ההיא. לבסוף המחבלים מרחמים על אמג'ד המסכן שאף אחד לא מוכן לעזור לו בעולם. הם מנחמים אותו בחיבוק ונותנים לו סכום כסף ומשחררים אותו. הסיפור מראה את השימושים המועילים של הגזענות.

הקטע הרלוונטי במאקו – http://www.mako.co.il/tv-avoda_aravit/articles/Article-640bc930ce38a21006.htm

<p><a href="https://vimeo.com/56232779">‫עבודה ערבית עונה 2 פרק 6‬‎</a> from <a href="https://vimeo.com/user15449638">Yahudi</a&gt; on <a href="https://vimeo.com">Vimeo</a&gt;.</p>

ייתכן שבאמת החמאס מצפה מכך שהישראלים לא יעניקו הרבה למען הבדואי והאתיופי. ועל כן הוא מנסה להתמקח ולמשוך את הזמן. המדינה אינה נבהלת. גם היא מושכת את הזמן וזאת למען החמאס יוכל להגיע להסכם נוח עם המדינה. המאבק שהמשפחה עושה כעת בשימוש בכרטיס הגזעני יגרום לחמאס להבין שאולי לישראל יש עניין גדול בשחרור אברהם מנגיסטו. כתוצאה מכך הם יעלו את המחיר במו"מ. ובכך פעולת המשפחה פוגעת במדינה.

לפיכך הנני תומך בהתנהלות המדינה כלפי המשפחה ושתמשיך כך. וגם אם אני אהיה שבוי אצל כוחות האויב שיפעלו לפי זה למען טובת אזרחי המדינה.

ראיתי כתוב איפשהו ש'אברה' זה קרן אור באמהרית. הלוואי שהוא ימשיך לקרון וישוב אל חיק משפחתו בשלום.