תגית: הטרדה מינית

הקול הרם 2019 The Loudest Voice


סיימתי לאחרונה לצפות במיני סדרה בשם The Loudest Voice המבוססת על ספר של גבריאל שרמן בשם הקול הרם ביותר בחדר – ביטוי אמריקאי על אדם טיפש הצועק, אולם יכול גם להתפרש כתיאור של אדם שצועק יותר חזק מכולם. הסדרה עוסקת בחדשות פוקס ורוג'ר איילס. כאדם ימני הזלזול בימין שהסדרה מביעה קצת הפריעה לי. אולם אני משתדל ללמוד מכל דבר ואני חושב שמדובר בסדרה חשובה וטובה. הסדרה מלמדת מה השמאל חושב על הימין ומאידך על איך תקשורת עובדת ואיך אנשים מושחתים מתנהלים. מחשש לספויילרים אנסה לכתוב ללא קלקולים, ברם מי שירצה יותר תיאור, יוכל לבקש זאת בתגובות לרשומה פה ואענה לו פה בתגובות.

הסדרה מראה איך הוקמה חדשות פוקס וכאן בעצם הסדרה מראה שיש גורמים חכמים בימין וגורמת לחשוב האם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל? הסדרה מראה איך מקימי פוקס ניוז, ערוץ החדשות שמרני בארה"ב, הבינו שעדיף להקים טלוויזיה למגזר מסוים, המגזר השמרני, החש שאין לו קול, ולא לכלל החברה ואכן החברה הגיעה חיש למקום הראשון בטלוויזיה בארה"ב.

איני יודע עד כמה הסדרה אמינה (לינק לביקורת על כל פרק לגבי אמינות העלילה) ולא ברור מניין המידע אולם הסיפור הוא יפה כשלעצמו וכמו שנכתב למעלה יש מה ללמוד ממנו על התפיסה של אנשי התקשורת לגבי קהל הצופים וכן לחוש את השפעת התקשורת על החברה.

בנוסף יש להבין מדוע חדשות פוקס הצליחה, אפשר לחשוב שזה אינטרס קפיטליסטי של רופרט מורדוק וטיפשות של הימנים האמריקאים, אולם אם נחשוב טיפה יותר נבין שהקמת רשת חדשות חדשה שהופכת למספר אחת בכבלים היא לא קורית סתם. פתאום נגלה שציבור שלם הוזנח או אפילו חש שהתקשורת נגדו או בזה לו וכדומה ולכן רצה תקשורת אחרת. וכך בשלו התנאים להקמת חדשות ניוז על ידי רוג'ר איילס. ולאחר הקמתה עם ניהול מוצלח מבחינה מקצועית והבנה של איך האדם המצוי חש.

הסדרה גם מקשרת בין הסיפור לטראמפ מה שמצד אחד הופך העניין למעניין ומאידך למגמתי שהרי הצופה יכול לחוות שיש כאן אנשים שטניים הבאים להשתלט עליו ולכן יש נגדו איום דימוני וחובה עליו להציל עצמו על ידי התנגדות.

הסדרה העלתה אצלי את השאלה האם יש קשר בין תאבי הנאות לאנשים מוצלחים? (מי מאיתנו לא נתקל בחדשות באדם בכיר בארגון שניצל את מעמדו לרעה מרבנים ועד קצינים?) אדם אחד בסדרה מוצג כתאב אוכל ונשים ומאידך אותו אדם הגיע רחוק. האם אנו כחברה מעודדים אנשים רעים להגיע רחוק יותר משאר האנשים אולי כי אנו פוחדים מהם או כי אנו נמשכים לפעלתנות שלהם וכדומה? או זה פשוט עניין של אנשים מוכשרים הפעילים יותר האדם הממוצע.

הסדרה גם עוסקת בהטרדה מינית יותר מההיבט של ההשפלה ופחות מבחינת ההיבט המיני, הטאבו-גיבושי והרתעתי. בסדרה עוסקים בהטרדה מינית לפי נקודת המבט המצויה משום מה שזה עניין של כוח ולא מיניות. וכאן אני חולק. יש במיניות כפויה על ידי צד אחד גם עונג מיני ולא בהכרח עניין של סתם הפעלת כוח והתעללות מרושעת. יש בעניין גם אינטרסים שניתן להגיד שהם אינטרסים כלכליים. נניח אם אדם מעליב מישהו מינית וכעת הוא מתבייש לדבר על כך בגלל הטאבו החברתי וממילא הוא שותק ואז מפחד או מאפשר לעניין להמשך ואז מפחד יותר או נהיה כלוא ומשועבד לפוגע. הבנת העניין חשובה לדעתי כדי למנוע העניין. נניח אם אני הופך לבת ואני מפחדת מאונס אדע לשתף פעולה אם אנשים חזקים מראש ולהיראות מפוחדת וכך למנוע הצקות מיניות שהרי הם יחשבו שאני איתם, אדע להימנע מאנשים תאוותניים ולנקוט באמצעי הגנה למניעת תאווה כלפי גם אם הם לא נראים חפצי כוח, היות שהם עלולים להימשך אלי. זו דעתי הפשוטה ואשמח לביקורת. בכל מקרה הבאת הנושא של ההטרדה המינית, בדרגותיה השונות, למרכז הסדרה היא חשובה בקידום מניעת האלימות המינית בחברה שלנו.

חשוב להגיד שהבימוי טוב וסביר והמשחק גם משכנע ולכן מי שלא חייב לראות רק סרטי אקשן ויכול להתחבר לסדרות פוליטיות-תקשורתיות, מומלץ לו לראות. ברם שיראה בראש פתוח.

בני בני ילד רע? – הגיגים בעקבות התלונה נגד בני גנץ על הטרדה מינית


לאחרונה התפרסם שראש מפלגת כחול לבן, האדם הנכבד והרמטכ"ל לשעבר הטריד מינית. וכך נכתב בנושא:

"החיים אכזבו אותי בגיל 14 כשבני גנץ הוריד את מכנסיו. לילדה בת 14 זה כמו שמישהו יצמיד לה אקדח לראש ויהרוג אותה. זו הטראומה שנכנסתי אליה. אני לא לבד סיפור הזה. זה קרה גם ליד ילדה בת 7. כל האמת עוד תצא לאור. העדות פורסמה ב'ישראל היום'".

חשוב להגיד שלא ברור שבני גנץ הטריד מינית, אלא העניין רק לכאורה, היות שהעניין לא הוכח ומה שיש לנו זה עדות לא ברורה בנושא.


העניין מזכיר לי את הסיפור של שופט בית משפט העליון הפדרלי בארה"ב ברט קוואנו. האיש הואשם בהטרדה מינית על ידי ד"ר פורד לאחר שכבר עבר את כל ההליכים כמעט לכל המינוי, כולל הזמן שיש לאנשים להתלונן נגדו. ד"ר פורד, המתלוננת שסירבה להתלונן במשטרה והחליטה ללכת לתקשורת לאחר שהתייעצה עם אנשים בחוף הים… אמרה שהיא לא זוכרת בוודאות, היא לא יכולה להגיד מתי בדיוק ואיפה, רק בני אדם ספציפיים בקיץ מסוים. וכל מי ששמו ששורבב לסיפור מכחיש. ד"ר פורד האשימה את ברט קוונאו. הוא הציע לעבור חקירה בסנאט כבר לפני עשרה ימים, ברם השמאל טען שהאשה המסכנה לא יכולה לבוא, כתוצאה מכך נוצר לו בית משפט שדה ציבורי במדיה ההמונית. ושמו של הנשיא טראמפ הוכפש כאדם שתומך בטורפים סקסואליים. למעשה זה נראה היה כטריק למנוע את הבחירה שלו.


בהקשר שלנו, בין אם בני גנץ עשה זאת או דברים גרועים יותר או לא, אני חושב שעבריין כלשהו גם אם הוא עבר את העבירה בגיל 17 יכול להשתלב בחברה וזכאי להמשיך בחייו ולכן זכאי להתיישנות, אחרת לא משתלם לאנשים לחזור למוטב וכך החברה תהיה אלימה יותר ואנו האזרחים החלשים והפשוטים נפסיד מכך.

ברם עדיין זכותה של הנפגעת לתקוף אותו על התנהגותו. אני גם בעד חסינות זמנית למתמודדים בבחירות מפני חקירות משטרתיות או כליאה בנושא, אלא אם כן הם מהווים סכנה לציבור. לדעתי זה לא הוגן לציבור עד שהוא מוצא מישהו שייצג אותו, שיבוא נפגע עבירה שהמתין עשרות שנים ובעצם גרם לצד הפוליטי לבחור באדם בעל השם הרע ויחסל אותו על ידי המערכת המשפטית. ברם אני כן בעד לאפשר לנפגע להתלונן על אותו נציג ציבור, הנפגע זכאי לחופש הביטוי ולהתנקם באותו מתמודד וכך ליצור הרתעה חברתית שתמנה עבריינים וכן הציבור נהנה ממידע שיכול להעזור לו להחליט. ואת כל זה אני אומר על אף שאיני חסיד של המפלגה של האדונים הצבאיים והביטחוניים של גנץ. אז אני בעד לאפשר לנאווה ג'ייקובס להתלונן כאוות נפשה בכל כלי תקשורת, אבל איני בעד שהמשטרה תאשים את בני גנץ בנושא. כעת הוא נבחר ציבור והציבור לא אשם שלא היה לו המידע הזה, בעוד שאם היה לו הוא היה יכול למצוא קצין צבאי בכיר אחד שייצג את נטיותיו המיליטריסטיות.

ולסיום שיר מוזר המקדם אלימות על ידי תיאור זוגיות אלימה בשיר עליז ורומנטי.