תגית: טראמפ

העימות הנשיאותי הראשון בין הנשיא טרמפ לביידן


דעתי העניה שטראמפ ניצח בעימות – אם כי ביידן הפתיע אותי לטובה. טיוטה ועדיין בהליכי עריכה, אולם חשבתי לשתף הציבור.

מבחינה אסטרטגית – הנשיא טראמפ התחנף למצביעי ברני סנדרס השמאלנים יותר מביידן, וכן גרם לביידן להרחיק עצמו מהאגף השמאלי של מצביעיו.

ביידן המתנשא לא הצליח להתייחס לטראמפ בצורה מהוגנת ולא פנה אליו ישירות כמעט. וכן כל הזמן זלזל בו במקום להגיב לגופו של עניין ולבסוף הוא קרא לטראמפ ליצן. הוא לא רק זלזל בעצם בטראמפ, אלא בכל מצביעיו.

גם טראמפ לא היה מאה אחוז והתפרץ הרבה בדיבייט בניגוד לרצון המנחה וזה לא היה מרנין ואני לא בטוח למה הוא עשה זאת – אם כי ייתכן שהוא רצה להראות דומיננטיות ולפנות לאינסטינקטים, וייתכן שהוא טעה ועשה זאת כי לא חש בנוח וחש שהוא חייב להתפרץ או לדבר.

טראמפ גם נשאל שאלות קשות בנושא של הקורונה, תשלום מיסים. והתשובות לא משנות לדעתי אז לא אדבר על זאת. ביידן נשאל על הצהרות שלו בעבר וכן על התנהלותו של בנו האנטר.

סוגיה חשובה נוספת הייתה לדעתי סוגיית השחורים. ביידן האשים את טראמפ בשריקות כלב, באחריות למהומות של שחורים ובהצהרה שמרוויח מהמהומות הללו. טראמפ כאן תקף ללא רחמים את ביידן ואמר שהוא הכניס שחורים רבים לכלא עם "חוק הפשע". וכן שהוא מסרב לגנות את אנטיפה ואת האלימות הלא חוקית ברבות מן ההפגנות של "אנטיפה-חיי שחורים נחשבים". כאן גם טראמפ אמר שלא סתם הוא מקבל יותר מכל מנהיג רפובליקני קודם לו לאחרונה בקרב השחורים – כי הוא באמת בא לדאוג להם ושהמהומות הללו והפשע קורים בגלל הדמוקרטים ובעיקר במדינות שנשלטות על ידי דמוקרטים.

באופן עקרוני ביידן היה אנמי וממורמר וטראמפ היה מתפרץ. ועדיין כל הכבוד לביידן שנתן הופעה סבירה ולא קרס.

למעשה אני רואה את העימות מבחינת טראמפ – כאיך הוא יכול להשיג כמה שיותר פרסום מהאירוע. בעוד שביידן בא להרגיש טוב ולהיות מעל טארמפ.

כתוצאה מכך ביידן מדבר על "אחדות", "להיות ביחד" ושהוא תומך באיכות סביבה ושטראמפ מפלג, וכן קורא לטראמפ ליצן ומסרב להתייחס אליו בכבוד – בעצם מתייחס אליו כמו אליטיסט הבז לטראמפ, לדעותיו ולמצביעיו. אמירות גנריות של לרצות טוב ולהתנגד לרוע – בלי הרבה משמעות.

ברם טראמפ אמר אמירות שמטרתן להגיע לכותרות עיתונים וסרטוני וידאו קצרים. אמירות שבהן הוא שואל שאלות קשות את ביידן. הגישה הזו תייצר המון פרסום ורעש טקסטואלי ובכך תשפיע הרבה יותר. טראמפ והמנחה גם שאלו שאלות קשות את ביידן שגרמו לו לנתק עצמו מהאגף השמאלי של מצביעיו וזה הפסד אדיר לביידן. כעת מצביעים רבים לא יצביעו לו וישארו בבית.

בלארוס, אמריקה, רוסיה וגרמניה – נורד סטרים 2


השערה שלי למתרחש בבלארוס והנה מספר נקודות:

אשה אלמונית מקבלת יחסית הרבה קולות ממצביעים בבחירות בבלארוס, ותוצאות הבחירות נתנו עדיין נוק אאוט ללוקשנקו. שם האלמונית, אגב, הוא סבטלנה טיכאנובסקאיה. לאחר הבחירות פורצות הפגנות ברחבי המדינה, וחשבתי לכתוב מעט מהגיגי בנושא.

נראה לי שאם לוקשנקו היה מזייף את הבחירות הוא היה יכול לבחור תוצאה נמוכה יותר ולא תוצאה של 80%. העניין יכול להראות שהעם באמת אוהב אותו על אף שהוא לא נחשב מנהיג ישר בסטנדרטים מערביים.

בנוסף ראינו תמונה של אשה יורדת בסולם לזייף קולות. אם לוקשנקו היה רוצה לזייף הוא יכול לזייף בדרכים סמויים יותר. ולכן לא אתפלא אם יש מעורבות אמריקאית בנושא.

ואסביר מדוע: נניח שהאמריקאים מסייעים לאותה נציגת אופוזיציה אלמונית להשיג תוצאה גדולה יותר. במקביל הם מייעצים לאנשי הקמפיין שלה להגיד שהתוצאות יזויפו ואחרי הבחירות להגיד שהם זויפו. הם, האמריקאים או אנשי האופוזיציה יוצרים פרובוקציה של זיופי בחירות מגוחכים שמצולמים. וכעת יש להם קייס להתחיל בהתקוממות עממית. למרות שזה לא נשמע הכי אמין.

האינטרס האמריקאי, לכאורה, הוא לגרום למהומות בבלארוס וזאת כדי שרוסיה תתערב. לדוגמה בהמשך נראה הפיכה במערב המדינה והאיחוד האירופאי ונאט"ו יתערבו ויסייעו למתקוממים. העניין יתחיל עם אבנים, בקבוקי מולטוב ולבסוף נשק יופיע משום מקום. בהמשך מישהו יירה בשוטר, שוטר אחר יטבח בכמה מפגינים ויציגו זאת כטבח של הדיקטטורה. ואז עוד חלקים של העם יתקוממו.

רוסיה תכנס להציל את בלארוס, כביכול, והיא תציל את החלק המזרחי של המדינה לפחות. כעת יגידו שרוסיה פולשת וכובשת. ורוסיה תגיד שהיא באה להציל רוסים וכדומה. האינטרס הרוסי הוא למנוע מהמערב להתערב בחצר האחורית ההיסטורית שלה וכן להרוויח עוד שטחים. אולי במקביל רוסיה תגיד למורדים שלה באוקראינה להשתלט על עוד שטחים כדרך לגרום למערב לפצל כוחות וכך לא להשתלט על כל בלארוס. לבסוף יהיה פיצול במדינה בדרגה זו או אחרת כמו אוקראינה. וכעת האמריקאים יארגנו קמפיין סנקציות נגד רוסיה והם יכפו על גרמניה לבטל את פרויקט הגז עם רוסיה נורד סטרים 2. ועכשיו גרמניה צריכ אנרגיה, וממי גרמניה תרכוש אנרגיה בתמורה?! ברור מארה"ב שהיא מעצמת אנרגיה…

העניין מתרחש לפני הבחירות בארה"ב וכעת טראמפ יראה שהוא מנהיג המערב וכן הוא יקדם את כלכלתו על ידי מכירת גז ונפט לגרמניה פלוס סנקציות על רוסיה שימנעו תחרות עם רוסיה וגם עוד עבודות לאמריקאים. למעשה טראמפ ירוויח עוד אזור למערב, עוד כסף לאמריקה, תדמית של מנהיג המערב החופשי והוא ינצח בבחירות כסופר-מן של המערב

אולם לבינתיים אנו רואים שאנשי כוחות הביטחון תומכים השליט ולא בכדי, שהרי הוא לכאורה זכה ברוב העם שאולי די אוהב אותו כי הוא טוב לעצמאות המדינה, ולכלכלה שלה ועוד. וכן אנו לא רואים עדיין שביתות מהותיות במדינה. אז כרגע העניין מתעכב, נחיה ונראה.

הביצה 2020 The Swamp ומבוגרים בחדר 2019 Adults in the room


ראיתי לאחרונה שני סרטים פוליטיים מעניינים ברמה מסוימת וחשבתי לחלוק מעט תובנות.


הביצה 2020 The Swamp

יצא כעת ממש לאחרונה סרט דוקומנטרי חדש בשם הביצה. הסרט מתאר את הצורך לשפר את הפוליטיקה האמריקאית. הסרט מביא דוברים מצדדים שונים של המפה הפוליטית ונראה שהבעיה היא קבוצות האינטרס והלוביזם.

הם מתארים את התלות של המחוקקים בכסף. פשוט כי נקבעו כללי קידום פוליטיים בבית המחוקקים לפי גיוס כסף למפלגה. וכן כי צריך לממן קמפיין בחירות. כתוצאה מכך צריך לדבר עם תורמים בעלי אינטרס או לעבוד עם לוביסטים. במצב זה האג'נדה שמקודמת, לכאורה היא האג'נדה של בעלי האינטרס העשירים ולא של העם שמצביע.

כוכב הסרט הוא מאט גייטץ רפובליקני רהוט, חתיך, נחמד וכן אדם שיודע לשמור על קשר טוב עם חברים לקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית.

הוא יודע להמרות את רצון בעלי הכוח במפלגה ואפילו את הרצון הנשיא ועדיין לשמור על קשר טוב עם הנשיא והמפלגה. בסוף הסרט אומרים שהוא הראשון מהמפלגה שלו שהודיע שלא יקבל כסף מקבוצות אינטרס.

הסרט מביא אג'נדה חשובה בצורה יפה ומעניינת לצופה. ברם היה חסר צדדים אחרים וניכרר היה שהוא מגמתי. הסרט טוען שקבוצות אינטרס זו בעיה ולא מסביר את הטיעונים שאולי זה כן טוב – למשל אם כמה קבוצות אינטרס נאבקות יחד זו בזו, או על כך שכל מביאים דעות שונות אז יש כאן ריבוי דעות, וכן שגם העם יכול לשכור לוביסטים. בנוסף אדם יכול להיבחר בכסף של קבוצות אינטרס ולא להיות שפוט שלהם וכעת יש לו זמן לעבוד ולהיות מוכר ולגרום לציבור לבחור בו. ועוד טיעונים כגון שאין ברירה או שעדיף שהדברים יהיו בפיקוח מאשר מתחת לשולחן. וברור שיש עוד טיעונים שאפשר להגיד וחבל שלא הביאו. (אני ממליץ, אגב, לקרוא על רוברט מיכלס).

בסרט השמיעו גם ביקורת על כך שטראמפ בשעתו תקף את קבוצות האינטרס וקרא לייבש הביצה, אבל בפועל הוא מינה לוביסטים לתפקידי ממשל. כאן זה כבר היה תעמולה והם לא הביאו בכלל את הצד של טראמפ למהלך. אני משוכנע שטראמפ יכול להגן על עצמו. ואולי יגיד למשל שהוא לקח חלק מהלוביסטים שרוצים כבוד ויהיו מחויבים לו ולא לקבוצות האינטרס וכדומה.

אז הסרט לא מחדש יותר מידי, אלא יותר מציף בעיה ומעורר דיון. הוא מגמתי לצד הדמוקרטי, אבל עדיין הגיבור שלו הוא רפובליקני, כנראה עקב כך שהוא עובר מסך בקלות ויש לו איכויות של שחקן קולנוע. הסרט טוב כדי להתחיל להתעניין בתחום, אבל למי שרוצה להבין ולהיות יותר אובייקטיבי, הוא יצטרך לחקור לבד. היה נחמד לראות הסרט והבימאות הייתה סבירה ולא חשתי שיעמום כמו בסרטי דוקו אחרים.


מבוגרים בחדר 2019

הסרט השני עוסק ביוון. והוא אינו דוקו. יוון בשעתו נפלה למשבר כלכלי והייתה בחוב כלפי האיחוד האירופאי והייתה בעצם נתונה לשליטת זרים מחוץ למדינה מבחינת ההיבטים הכלכליים של הריבונות שלה.

הסרט מדבר על נפילת ממשלת הימין עקב המשבר. ממשלת השמאל שעלתה הבטיחה הבטחות פופוליסטיות. מי שהתמנה לשר האוצר הוא יאניס וארופאקיס. הוא מוצג כרדיקל שרוצה להביא כבוד והוגנות לעם היווני. הוא לא רוצה לחתום על הסכם שיכניס את יוון לצנע והוא לא רוצה לאבד את עצמאותה הכלכלית של יוון – אולם הוא לא מוכן לפרוש או לאיים בפרישה מן האיחוד האירופאי. הוא מאמין שחלק מן הדרישות מיוון לא הוגנות נגד יוון. לא רק שמפילים עליהם חובות ממשלת ימין אלא גם כי רוצים לקדם אינטרסים גרמנים ושל עסקים לא יווניים על חשבון היוונים.

לבסוף ראש הממשלה ציפראס חותם על הסכם עם הטרויקה (נציבות האיחוד, הבנק האירופאי לקרן המטבע הבינלאומית) בניגוד לדעתו והוא פורש מן הממשלה. ראש הממשלה מבין שאין ברירה ומעדיף לחתום ולהציל את המדינה ממשבר כלכלי חמור מאוד.

בסרט מציגים את נוקשותם של נציגי הטרויקה גם במחיר הפסד לטווח ארוך. מציגים שהם חשבו שהם צריכים לנקוט ביד קשה כדי למנוע ממדינות אחרות לסחוט את האיחוד האירופאי. ברם לא מציגים את הרציונל של האיחוד האירופאי באי הסכמה לנהל משא ומתן. חבל שהסרט מגיע מהזווית של יאניס וארופאקיס ולא מאיר את שאר הזוויות והאינטרסים. אולם כן חשוב בסרט שרואים את הברוטאליות של הטרויקה מול מדינות חלשות ושבכך בעצם יש גירעון דמוקרטי.

אני אירופאי לשעבר אזרח של האיחוד האירופי אוהב את אירופה. אולם לא ברור למה חייבים להישאר עם הסיסטם הזה. חשוב שהוא יהיה כדרך לקדם אינטרסים של של אנשים הגרים שם. אולם לא חייבים להיות חברים באיחוד בכל מחיר.

הסרט היה קצת מייגע ולא מביא את כל הזוויות ומגיע מזווית שמאלית רדיקלית. ועל אף שאהבתי את הדמות של שר האוצר יאניס וארופאקיס אני חושב שהסרט לא מספיק מעניין ולא מספיק אובייקטיבי. הוא אומר טוב למי שרוצה לעורר דיון או למי שמתעניין ביוון וכדומה.


לסיכום שני סרטים בינוניים ומומלצים רק למי שרוצה ללמוד הנושאים הללו ושני הסרטים עוסקים בהשפעתם של גופים מעל האזרח הבוחר. בנוסף מאט גייטץ הוא כוכב עולה ודגם לפוליטיקאי צעיר ומצליח ומומלץ לראות הסרט למי שאוהב אותו או למי שרוצה להיות פוליטיקאי.