תגית: ישראל

מחוללת – מוכתאר מאי


אני מודה לאל שלא ברא אותי כאשה בפקיסטן – רשמים לאחר סיום הספר מחוללת של מוכתאר מאי.


הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה במצבה בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי אל ששם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. והרשויות משתפות פעולה עם המצב.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא בהמה, היא לא יודעת להאבק על זכויות שלה גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד.

וגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וגם בחברה החרדית לא אומרים או לא אומרים מספיק לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה או מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ואז אין פלא שנפגעי מין רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם זכות להתנגד. זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות, צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח הרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה. אין אידאלים מעבר לכוח תרבותי, יש רק אינטרסים.

מחוללת – מוכתאר מאי
כנרת זמורה ביתן 2006

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש לה בספר, דפים חוזרים לעצמם וקטע נשאר קטוע, בשביל זה ניצחנו ב-48?!

מודעות פרסומת

אוטונומיה חרדית – "אוטונומיות"


לאחרונה החלו לשדר בהוט סדרה בשם אוטונומיות, הסדרה עוסקת במצב שבה הטריטוריה הישראלית הפכה לקונפדרציה שבה פועלות שתי אוטונומיות, טריטוריה חילונית וטריטוריה עם חוקי הלכה. והנה מעט הגיגים שלי בנושא.

לא צפיתי בסדרה עדיין אז לא אוכל לדבר על הסדרה. ברם כן אוכל לדבר על התופעה של שתי מדינות לשני עמים, החילונים והחרדים. זה עניין פשוט שעמים נוצרים ונמוגים וכך כן אין מניעה שיום אחד העולם יכיר בכך יש כמה עמים יהודים כמו שיש כמה עמים גרמאנים.

יש שיגידו שמצב של מדינה או כל שלטון עצמי חרדי זה חלום בלהות לא ריאלי. ואם זה יקרה אז החרדים יהפכו מותאמים יותר לחיי המודרנה ובעצם לא יהיו חרדים כל כך אלא חרדים מודרנים או כעין דתיים לאומיים.

ואני חושב שניתן ללמוד מאירן שכן יש חיים מותאמים לעולם ושלטון המקדם אדיקות דתית יותר מפעם, כך שחרדיות יכולה להקצין גם כשהחרדים יהיו בשלטון ואם כך אז לכאורה גם להשאר כמות שהם. בנוסף שחיים מותאמים לתנאים הכלכליים לא שוללים את הזהות החרדית. חרדים רבים עובדים בהתאם ליחסים הכלכליים ובהתאם לצורך התרבותו-הדתי שלהם.

ייתכן מאוד שהסיבה שחרדים מתרחקים מפן מסוים של החיים המודרנים זה בגלל הרצון להיבדל מהחיים החילוניים. ובמקום שתהיה הפרדה וכבר לא יהיה חשש מהאיום החילוני, הם יקדמו אלטרנטיבה. יהיה משטרה חרדית, צבא חרדי, פועלים חרדים ועוד.

אני מאמין שהרבנים יוציאו פסקי הלכה מותאמים למצב שהחילונים כבר לא יהוו איום. זה כמו שהחסידים יותר עובדים מהלא חסידים ואף אחד לא אומר שהם לא חרדים וזה כמו שספרדים עובדים יותר מהזרם הליטאי ואף אחד לא אומר שהם לא חרדים. לא כל החרדים לא עובדים, אז אולי הם נגד אקדמיה חילונית, אבל יש מספיק הכשרות לחרדים שהרבנים תומכים בהם. במצב שאין לחרדים חשש של השחתת המידות והדת על ידי החברה החילונית יצאו פסקי הלכה שיעדיפו לבחור דווקא את הצדיקים הגדולים למשטרה ולצבא. וכן יצאו הנחיות שמותר לעבוד ושאסור לעבוד בשחור ועוד.

למעשה יש כאן שתי סוגיות: א. היתכנות המדינה החרדית. ב. האם העניין רצוי.

אני עונה בחיוב על שתי הסוגיות. העניין ריאלי גם אם יהיה לו מחיר של עוני יחסי. וכן העניין רצוי, אני חושב שטוב לנו, לחרדים ולחילונים אם יהיה פיצול. כל אחד יחיה באזור מחייה שלו. יהיה כך פחות חיכוכים, החילונים פחות יסבלו מאי הזדהות עם חוקים דתיים שהחרדים משמרים. וכן השחרור לחרדים יוכל לקדם תרבות חרדית וחיים חרדים חופשיים מפחד החילוניים.

מעניין יהיה איזה מודל של מדינה חרדית תהיה, האם מדינה חרדית נוקשה מאוד או משהו ביניים, או בכלל קואליציה עממית של חרדים שבה בעצם יהיה חופש גדול לחרדים כל עוד הם מקבלים 'פתווה' מרב שמגבה את מעשיהם גם אם הם חרדים מודרנים ובעצם חיים חיים מערביים לכל דבר כמו החו"לניקים.

אוקיי, זה משה שיש לי עד עתה להגג בנושא.. כעת צריך למצוא זמן ולראות הסדרה ולבדוק את החוויה הזו.

פתרון מסוים לפיגועים בישראל – בית לאומי לספרדים או שמורה אשכנזית


רוב בני האדם שאני מכיר, אם נשאל אותם, מה הכי חשוב להם? הם יענו: החיים שלהם. אנו המתגוררים בישראל יודעים מה זה לחיות בחשש מתמיד של פעילות טרור נגד אזרחים, ואנו התרגלנו לאבטחה הכבדה במקומות ציבוריים ובכניסה לאזורי בילוי, קניות, מרכזי חינוך ומשרדי ממשלה. והשאלה היא, האם ניתן לייעל את הביטחון שלנו ולחסוך כסף שאותו ניתן להפנות לדברים חשובים אחרים?

לא מזמן שוחחתי עם אשה אלמונית בבר ששאלה אותי האם יש לי פתרון לבעיית הפיגועים בישראל ולבזבוז הכספי על האבטחה הרבה במדינה פה. חשבתי וחשבתי ולא מצאתי רעיון. או אז האשה הכריזה אמש שיש לה פתרון ושרק כהיא כאשה ספרדיה טהורה יכולה להעז לחשוב על כך בפומבי. והפתרון כדלהלן. (רצוי להבין את הדברים בקונטקסט ושאנו חיים במדינה עם בעיה של חשש מתמיד מפיגועים)

25011_2

בעיית הפיגועים בישראל

תחשוב לעצמך, תחשוב מי עושה את התופעה המכונית אצלנו "פיגועי טרור". והתשובה תהיה ברובה המוחלט ערבים מוסלמים. ואם תעיין בתמונות של אותם מפגעים תראה שהם נראים שונים מאלו שנראים אירופאים חיוורים – מדובר באנשים מובחנים בעלי מראה כהה. ועל כן הגיוני להניח שהמפגעים נטמעים בקרב האוכלוסייה הכהה בישראל וזה מקל עליהם לבצע פיגועים. בעוד שאם המחבל היה מובחן מאוד, היה קל לבדוק אותו ברגע שהוא נכנס לשטחי המדינה ולמנוע הפיגוע. ומכיוון שהמחבל נראה אזרח ישראלי שוחר שלום ולאו דווקא אויב חורש רעה, אז לא תמיד שמים לב אליו.

בית לאומי לספרדים

על כן צריך לקדם אזור מגורים מיוחד למי שנראה פלסטיני, שזה אומר ספרדים, מזרחיים ואשכנזים כהים, ערבים ישראלים וכדומה. כל מי שנראה פלסטיני יאלץ לגור באזור מיוחד או באזורים מיוחדים ולפיכך סינים ויפנים שבולטים באסייתיות שלהם לא יצטרכו להיות באזורים המיוחדים וכן אתיופים, שהרי הם שחורים והערבים הם לבנים כהים. וכל מי שלא נראה פלסטיני כגון מזרחיים בהירים ואסייתיים וכדומה יוכלו לעבור בכל מקום, חופשי. אדם כהה עור שירצה להסתובב באזור של אלו הלא דומים לפלסטינים יוכל לעבור חופשי, אבל יצטרך להיות מאובטח בידי גורמי בטחון או עליו לשאת עליו סימן זיהוי אלקטרוני שמוכיח שהוא לא פלסטיני. ואם נעשה מהלך זה עם אקטיביסטים מזרחיים הרוצים בהרמת קרנה של יהדות המזרח, נוכל אפילו להפתיעם ולהעניק להם אוטונומיה יהודית מזרחית וששם הם יוכלו להיות אור לאשכנזים. ויש עוד פתרון ועל כך בהמשך.

שמורה לאשכנזים

ואם האנשים הדומים לפלסטינים לא ירצו לגור באזורים המיוחדים, אז ניתן לעשות שמורת ביטחון לבהירים ושם הבהירים יוכלו להסתובב חופשי ללא איום על חייהם. אנשים כהים הדומים לפלסטינים יוכלו להסתובב שם עם אמצעי אבטחה מיוחדים שהוזכרו למעלה. באזור כזה לא נצטרך במאבטחים, מלבד הכניסות הראשיות לשמורה ובכך נחסוך כסף רב שנוכל להקצות ולחלשים בחברה. כך נוכל לשים את האשכנזים בגטו ולמנוע פיגועים ולתפארת מדינת אשכנז אשכנז-לנד. אני אקים לאשכנזים הגזענים מדינה, אני הספרדיה.

מיד רכשתי לה קוקטייל 'קרוסרוד'. אמרתי לה שאני לא מאמין שזה יקרה, אבל זה מבריק. לא החלפתי עמה פרטים וכעת היא אלמונית, אבל חשתי שאני חייב לכתוב זאת. ובנוסף איני יודע אם היא ספרדיה או רק טענה כך כדי שלא אכנה אותה כגזענית.

אם יש לכם מה להגיב לגבי הנושא, אשמח לשמוע.

על הלאומיות והציונות שלי


נשאלתי לא מזמן האם הנני ציוני?! עניתי שלא בטוח אולם יותר קל לי להיקרא לאומי. האמת היא מורכבת.. אי אפשר לראות לאום. גישות מרכזיות במדעי החברה לא יכירו בה. לדוג' הגישה המרקסיסיטית, מאמינה שיש מעמדות ולאום זו תודעה כוזבת. גישת הבחירה הרציונלית, אומרת שהחברה מורכבת מפרטים והקבוצה היא בסך הכל איחוד של אנשים, כלומר, אין לאום ישראלי או אנגלי, יש איחוד של פרטים שיקראו לעצמם כך מסיבות שונות, ובעצם זה איחוד על בסיס עלות תועלת ותו לא. והגישה ההתנהגותית, תגיד שאי אפשר לראות לאום בחמשת החושים. זה לא אומר שאין, אולם זה אומר שהעיסוק בתופעה מיותר מבחינה מדעית. אני כאדם ספקן לא מתרגש מהלאום ואיני חש צורך קונפורמי להגיד שאני לאומי. ובאמת אני מושמץ על ידי אנשים מהצד השמאלי שקוראים לי פשיסט ועל ידי ימנים המכנים אותי שמאלן.

ממילא לא מעסיקה אותי הגישה המודרניסטית של חקר הלאום הטוענת שהלאומיות התחילה רק במאה ה-18. מכיוון שלפני כן העולם לא חשב במושגים לאומיים, אלא היה משועבד למלך, ואולי דיבר בשפה מסוימת, אולם הוא לא חשב שהוא חייב לדבר כך ובכך אולי היה בעל תרבות מוגדרת אולם לא חשב שהיא הטובה ביותר או שמחייבת אותו לנהוג כך. וכן לא מעסיקה אותי הגישה הפרימורדיאלית הטוענת שהלאומיות היא דבר ראשוני קדום הטבוע בקיום האדם בעולם.

אם כי, דעתי היא שבאמת הלאומיות לא חשובה, בעצם מה שיש זה מלחמת תרבות בין כוחות בעולם. ואני לא נכנס האם זה כוח כלכלי או רוחני או פיזי וכדומה. אני פשוט מתאר מצב ובמצב הנראה על ידי חמשת החושים. ולכן הלאומיות כיום שהיא משהו קבוע במלחמת התרבות בעולם, היא דבר חדש יחסית. אולם פעם המלחמות הללו היו על רקע דת, מסחר, מלוכה, משפחה וכד'. וכיום על אף שיש מאבקים ספורטיביים, יש אווירה לאומית חזקה, ואפילו הלאום מגדיר את הספורט ולא הספורט את הלאום. בנוסף, לאומים משתנים, כולם מודים שהלאום האנגלי לא היה קיים לפני 2000 שנה. וממילא, לא ברור לי מדוע כאזרח ישראלי אני נדרש שוב ושוב להצהיר על אמונתי הלאומית הציונית כשברור שהיא לא הייתה תמיד ולא תתקיים לנצח. נשמע לי פשוט שעבוד מחשבתי, וכן דרך לסנן אנשים טובים מהמערכת החברתית הקונצנזואלית, שהרי הרעים וחלשי האופי ישקרו והטיפשים יגידו מה שנהוג להגיד כדבר מובן. ולא ברור מדוע אנשים הנחשבים חכמים חשים צורך לרדוף כל מי שלא חושב כמותם בנושא לא חשוב זה.

ועם כל זאת כאדם ספקן, מפריע לי העניין שכל מיני גורמים המנסים לחיות בעולם נחמד כביכול, מתנגדים לאנשים הרוצים לחוש לאומיים כשבלי משים הם בעצם מנסים לקדם אג'נדה מוניסטית משעממת של לאום אחד כלל עולמי, ואם כן, מה ההבדל? בנוסף, אני מכיר בכך שבמקום שאין תרבות חזקה וברורה עלולים להיות הרבה מתחים, ועיינו בשטחי הבלקן וכן במדינות אפריקה המשוסעות. ואם כן, כשרואים שיש יותר סדר ופחות אכזריות בעולם במצבים של מה שנהוג לומר מדינות לאומיות עם תרבות אתנו-לאומית חזקה של לאום אחד על השאר, מדוע להרוס מדינות ולקדם כאוס? מעבר לכך, כמו שלאומים נוצרו עד היום מדוע שהם יפסיקו להיווצר על אף הניסיון לקדם עולם אחד חסר לאומיות שהוא בעצם לאום אחד?!

ממילא לא מעסיקות אותי ההגדרות השונות לגבי המונחים של אלו החושבים את הנושא לחשוב ובפרט שהם עצמם חלוקים. כגון: שקבוצת לאום היא קבוצה הדורשת אוטונומיה או עצמאות ותו לא, או שהלאום הוא קטגוריה גבוהה יותר של אתניות כי יש קהילה המודעת לעצמה יותר מקבוצה אתנית אשר מזוהה עם ספרות משלה. וכן לא מעסיקה אותי ההגדרה של לאומיות כרעיון שלכל לאום צריך מדינה ולא שהאתניות של הלאום הנ"ל ראוי במיוחד להערכה, למה? ככה.

אני אדם פרימיטיבי ומה שמעסיק אותי אלו הגדרות פשוטות הניתנות לצפייה. אי לכך אוכל לקבל הגדרה של קבוצה אתנית על פי מובחנות הגנטית או הלבוש או השפה שלה וכדומה. אני לא אתייחס להגדרות סובייקטיביות כמו של תודעה משותפת ותחושת אחווה או מוצא מומצא. ובשבילי קבוצת לאום היא פשוט אוסף של אנשים התובע לעצמו שטח בכוח ולא משנה איזה. וכמו קבוצת אינטרס, וממילא זה לא משנה האם הם השיגו את מטרתם או שעדיין לא. המובחנות היא שם המשחק, ברגע שאני מובחן כשייך לקבוצה מסוימת, אקבל את כל התנאים. ויש גבול כמה האדם יכול להגדיר את עצמו, והשאלה היא איך הוא מוגדר על ידי סביבתו.

ואני יכול להבין מדוע ישראלים רבים שונאים את החרדים ואינם חשים כל קרבה אליהם בגלל מובחנותם הרבה, לא משנה אם היא של 200 שנה, של 70 שנה או של 30 שנה. הם נראים מוזר ובאופן בולט ולא נחשבים חלק מהחברה הישראלית. לי אין בעיה שהם יקימו לעצמם מדינה. ואולי בעתיד כמו הליגה הערבית נקים את הליגה היהודית שתורכב מאוסף לאומים יהודיים.

ואם אני כן חש קרבה ללאום הישראלי או אפילו העם היהודי או הדת היהודית, זה עניין שלי שרק אני יודע זאת. וזה לא מדעי ולא מחייב את האחר ולא מחייב אותי לחיות במרחב כזה. אני יכול לפעול בהתאם לטעמי התרבותי ולקדם את הדברים שאני מעוניין לקדם.

לפיכך, כשאני מקדם את האתניות האשכנזית המרכז-מערב אירופאיות שלי על חשבון בעלי התרבות האחרת, אני מממש את זכותי כפעיל (אקטיביסט) מערבי לדאוג לעצמי על אף שאולי כמה אנשים יפגעו. וכשאני דואג לחברי הדת שלי ובעלי בריתה לעומת חברי הדת האחרת, זו גם זכותי. אי לכך אני פועל בצורה שתראה לאומית שהרי אני כן חש צורך מסוים לפעול למען חברי דתי מן האתניות שלי ובפרט לאלו שדוברים את אותן השפות שלי ושמגיעים מאותו הרקע שלי. ואת זאת אני מזהה על סמך מובחנותם בלבוש, דיבור, שפת גוף, ומראם הגנטי וכדומה. ומובן שיהיו כאלו שיגידו שפועם בי רגש לאומי ולכן אני פועל כך וכעת מובן מדוע אכונה לאומי.

ולגבי ציונות, זה תלוי בהגדרת הציונות, האם אני חושב שהציונות מסייעת בפתרון שאלת היהודים? התשובה היא חיובית. האם היא רק הפתרון היחיד? תשובתי היא שלילית. וכן צריך לדון האם יש כיום ציונות? שהרי הוקמה המדינה ולכאורה פתרנו את שאלת היהודים? זו סוגיה גדולה וארוכה בפני עצמה. וניתן להתחכם ולהגיד שכל מה שמשמר את המדינה המשמרת את פתרון השאלה היהודית, זה ציונות ומאידך לומר שהציונות הסתיימה. ועל כך אולי אדון פעם אחרת.

ועם כל זאת במאבק על עיצוב המרחב בו אני חי אני תומך בד"כ בכוחות המזוהים עם הימין הלאומי הקורא לעצמו ציוני, וזאת כי אני שמרן, ופחות מתחבר לדיכוי על ידי השמאל, וכן שאיני חושב שהזכות לחיים שלי לא מתירה פגיעה בקבוצה אחרת רק במידה מתונה. אני חושב שמסורת העולם הייתה להתגונן גם במחיר של פגיעה בחפים מפשע. וכן שאין צדק אבסולוטי בעולם ואנו החזקים.

ואם יקראו לי גזען, לא אכפת לי, איני רואה בעיה בגזענות כשלעצמה.

נאמנות החרדי למגזר שלו


בזמן האחרון יצא לי לשמוע כל מיני חבר'ה מקטרים על התופעה שקרוב ל-90% מהחברה החרדית נשאר בחברה הזו. וחבר'ה קיטרו וטענו שזה לא חכמה כי החרדים טיפשים, פחדנים,שטופי מוח, חסרי חירות וכדומה. וכל הדברים הללו בעיני קונספירציה של אנשים שחושבים שהם נאורים ולכן החרדי אמור להיות כמוהם ואם הוא לא, בהכרח שמשהו בחרדי (הדתי והמסורתי אם יש להם אומץ להודות בזאת) פגום. ולפיכך הם לא התרשמו מהכוח התרבותי הדומיננטי בחברה החרדית שמשמר אותם. והנה קישור עם מידע על אחוזי החרדים הנשארים בחברה ששלהם.

ואם כבר עוסקים בנאמנות החרדי לחברה שלו, הנני חושב שהגיע הזמן שהחוקרים בנושא יבינו שהחרדיות היא לא רק דת, שאז יש בה נשירה כמו בדתות. אלא משהו אחר, כגון אתניות. ושרוב האנשים הטוענים שהם חזרו בתשובה או הספחות למיניהם המהגרים לחברה החרדית מגיעים ממשפחות מסורתיות שחינכו אותם שהחרדים צודקים, ובעצם החינוך שלהם כבר חינך אותם לזאת או שהם אנשים מוזרים שאי אפשר ללמוד מהם על הכלל.

וזו הגדולה של המערכת החרדית כיום, ואקווה שלא אכעיס את קוראי הנאמנים באמירה הזו, המערכת הזו הצליחה ליצור תרבות תורנית מנותקת באופן גבוה יחסי מהתרבות הלא-חרדית המערבית. וכתוצאה מכך אין להם רצון לחטוא, כביכול, ולבצע מעשים כמו האדם החופשי המצוי, כלומר, ליהנות ממה שאסור לפי הנורמות הנהוגות במגזר בחרדי, ובלשון אחר, אין להם קונפליקט שגורם להם לנשור לחברה האחרת.

בעצם אפשר להגיד שהחרדים בעצם שבויים בחרדיות שלהם עצמם. וזה מצב שלא היה בזמן משה רבינו, שאז רואים בתנ"ך שלבני ישראל היה רצון לעבוד את עגל הזהב והיה רצון לפעמים להיות ככל הגויים ולהמליך מלך. התרבות החרדית חזקה באוכלוסיה החרדית ואם הקתולי יכול להיות מוסלמי,ברם, אנו לא אומרים שהצרפתי יכול להיות אנגלי, אלא הוא גם וגם, כי הוא לא יכול לעזוב את הלאום שלו (ועיינו בדברי סמואל הנטיגטון בנושא), וכעת זה גם בחברה החרדית אולי לא כלאום אבל לכאורה כן כאתניות. ויש לזה חסרונות שהרי אז כל מיני חרדים שהם חילונים ברוחם ובמעשיהם שלא שומרים תורה ומצוות בדרך האורתודוקסית נשארים במגזר ומסיתים ומדיחים פרטים בחברה החרדית נגד הדת החרדית מבפנים.

ולכן אין פלא לראות שיש כל מיני בוגרי המערכת החרדית של המערכת הזו שאינה מושלמת לגמרי מבחינתם עצמם, שמתעקשים להצהיר שהם לא חרדים בכל מקום ולכל מסכן שמוכן להקשיב. אך בפועל יש להם חולצה לבנה או שהם יתעקשו לגור ליד חרדים ובוודאי שהם מתעקשים על מוסדות חברתיים-חרדיים לילדיהם. וזה מגוחך.

וזה מדהים שחרדים מודרנים רבים שונאים את החרדיות הישנה ובכל זאת הם קרובים להם ודואגים לחיות במחיצתם. וזו הגדולה של המערכת החרדית. יש בה ציות פוליטי במערכת דמוקרטית כשהרבנים חיים אצלם כמו נסיכים. וכשבכל מקום בעולם, כמעט, המדינה מגבשת האחדה בתוככי שטחי המדינה, רבנים כדוגמת הרב שך קידמו עצמאות תרבותית למתנגדים לחסידות ויצירת תרבות וגאווה להיות חרדי באשר הוא. ואפילו ספרדי שנחשב נמוך במערך ההיררכיות החרדי גאה לטעון שהוא משתייך לה וכן אשה. וכעת ניתן לראות את קידום התרבות האתנית החרדית על ידי הכרה ממוסדת ממדינת ישראל אשר מקדמת אפליה מתקנת לחברה החרדית כמו למיעוט האתני הערבי במדינה.

בסופו של דבר, כולנו חיים בדת מסוימת (וראו בדברי דירקהיים האומר שדת זה מערכת של קדושות ואיסורים) וככל שהדת החרדית מחילה את המודרנה, כלומר, את האופנה העכשווית, אין סיבה לאנשים לערוק לדת המערב ובפרט שבמערב עצמו יש המון אספסופיות, דבר שלא עושה חשק גדול להיות מערבי.

החברה החרדית מחילה את המודרנה, אצל החרדים שולחים את החולים של המגזר לטובי הרופאים, בגור משתמשים בכדורים פסיכיאטריים לפתור בעיות הלכתיות, ובחברה החרדית לפני קיום יחסי המין משביחים את הגזע החרדי על ידי דור-ישרים. אולם החרדים רואים באנשים החכמים שטרחו ללמוד את התחומים הללו, פראיירים שלא מבינים מה חשוב באמת ושהם בעצם משרתי החברה החרדית וכעבדים כנענים מודרניים ונאמר עליהם: חרדים מלאכתם נעשית בידי פראיירים (בד"כ חילונים וגויים). לפיכך אין לחרדים קונפליקט עם המודרניות והיא שפחתה של הדת החרדית.

כעת אני מקווה שמובן יותר מדוע רוב חרדים לא עוזבים את המגזר, אין למערב כוח משיכה מספיק חזק עליהם, וכן שזה כמו שרוב הבריטים לא נהפכים לבלגים, החרדי לא חש צורך להיות ישראלי. ואם הציונים הקימו בית לעם היהודי בארץ ישראל, כעת הקימו עם-אתניות חדש שגר בארץ הקודש וטוען שהוא בגלות בארצו למרבה האבסורד.

(ואמר פעם אדם חכם: איני מבין מדוע אנשים הם אנטי דתיים, הרי הדת היא דבר חילוני במהותה לחלוטין או שבסופו של דבר החילוניות היא בעצמה דת לכל דבר.)

יוֹם שֶׁל זִכָּרוֹן


יוֹם שֶׁל זִכָּרוֹן

יוֹם שֶׁל זִכָּרוֹן
הַשִּׂמְחָה הָלְכָה לִישׁוֹן
הָעֶצֶב חוֹגֵג בְּגָאוֹן
בְּגִין הַשִּׁגָּעוֹן

פְּגָזִים וְטַנְקִים
קְלִיעִים וְרוֹבִים
בַּקֶּבֶר לְעוֹלָם נָחִים
בְּזִכְרוֹנוֹתֵנוּ הֵם מֵתִים

בְּמִי הָאָדָם נִלְחָם?
מַדּוּעַ הוּא קָרְבָּן?
הַאִם לְמַעַן הַשְּׁתַלְּטָן
הַטּוֹעֵן שֶׁהוּא לֹא טִירַאן?

הַכַּדּוּרִים שׁוֹרְקִים קוֹדֶם שֶׁהֵם חוֹדְרִים
הַמִּסְכֵּנִים נִשְׂרָפִים וּבְקוֹל גָּדוֹל מְיַלְּלִים
חֲיֵי הַחַיָּלִים רָעִים וּמָרִים
הַדְּבָרִים כָּך קוֹרִים

עַל כָּרְחוֹ הָאָדָם נוֹצָר
עַל כָּרְחוֹ הָאָדָם נוֹלָד
עַל כָּרְחוֹ הָאָדָם חַי
וְעַל כָּרְחוֹ הָאָדָם מֵת

דָּבָר אֶחָד
נִשְׁאַר
הָאֶמֶת הַמְרַסֶּקֶת
הַמָּוֶת

קרדיט לנקדן הנפלא: עברי בן־קהלת.

שואה והנצחתה – טקסט של צאצא לנרצחים


הנני העני ממעש עומד וחושב על התופעה שבה אנשים מחסלים אנשים אחרים, אחרים הנחשבים כבני עמי שלי. אחרים המונצחים מספר פעמים במשך השנה, אחרים שחלקם היו דודים שלי, סבות-רבות וקרובי משפחה. אחרים המונצחים בצורה רשמית ממלכתית-מאוד במדינה שבה הנני מתגורר כעת, מדינה הקרויה מדינת היהודים. הנני חושב ומגיע למסקנה מאוד ברורה.

מוסר ההשכל שלי מה"שואה היהודית"

הרי אומרים שזה רצח ולכן זה חמור. ואז הנני שואל עצמי, מי החליט שרצח הוא עניין חמור? ועד היום אין לי תשובה. ולפיכך מסקנתי הריאליסטית פשוטה מאוד. והנה היא: הכל בנוי על כוח. שומה עלינו להיות חזקים כדי שלא יהרגו אותנו. שומה עלינו לפעול בצורה של כוח בכל צורה שהיא, לא רק כוח פיזי, אלא גם גם עוצמה רכה, כגון, תרבות. ובכך לעדן את האחר.

בעצם כולנו אחרים. כולנו על פי טבענו שואפים למקסם את רצוננו ללא גבול. אין טוב ורע שהוא לא יחסי וכשאין משהו שמגביל אותנו, אנו נעשה כל שביכולתנו. ולא משנה כמה רע זה יעשה לאחר. כולנו נאצים בפוטנציאל.

לפיכך מסקנתי מההרג הגדול במלחמת העולם השניה ובפרט מההרג המשונה של אלו שנקראו אז יהודים, זו מסקנה אוניברסלית שצריך לשים לב לכוח הפיזי שלנו ולכוח התרבותי. אין כאן אישהו הסבר על-טבעי ששם אותנו במקום מיוחד.

ביקורת כנגד פסטיבל השואה

ולאחר שהפנמנו את הכתוב למעלה, ולאחר שהנה, ניתן לראות שגם אני לומד משהו מהאסון האנושי הנורא הזה. עדיין יש לי בעיה עם המוסר ההשכל הפסטיבלי הנהוג בעולם לזכר הריגת היהודים במלחמת העולם השניה. מוסר ההשכל כיום שצריך להזכיר מה שקרה לעם היהודי, שוב ושוב, או לאלו שנחשבו על ידי הנאצים כיהודים.

ואני רואה בזאת הפגנת חולשה, נתינת רעיונות לצוררים עתידיים ויצירת הבנה נפוצה אצלנו ובעולם כולו שהיהודים הם קרבן נצחי ומושפל. וכשיש כאלו שאומרים שעדיף להיות מהנרדפים ולא מן הרודפים, אני חושב הפוך. אני לא גאה בעבר זה של החלק ממשפחתי שנהרג במלחמה שלא בצורה מכובדת. אני מציע להתעלם מהעניין, ובמובן מסוים הייתי מעדיף להכחיש את מה שקרה. ואם זה היה חוקי, הייתי מכחיש את השואה. והייתי מעדיף להגיד שהיהודים עשו שואה לגרמנים.

האם שואה זה רק ליהודים? עיון קצר בביטוי המונח שואה

עד כאן לגבי הנצחת האסון הנורא שנעשה לנו, לאחינו ולאבותינו. ומה לגבי הייחודיות שאנו מנסים להלביש על המילה 'שואה'? וכאן דעתי הענייה סקפטית ולא מצליחה להבין מה מיוחד בלמות על ידי גרמני בצורה מכוונת, ומיוחדת, כביכול, לבין למות בכל צורה שהיא. המוות הוא אחד! ולא משנה עד כמה מוכרים לנו או שאנו משום מה מרגישים שהמוות שלנו הכי מיוחד וסקסי. אי לכך אני לא מתרגש מהמילה בעלת המטען שואה כמייחדת רק את העם היהודי בגלל שזה היה הכי חמור. אני מוכן לקבל את המילה שואה כמכוונת להרג יהודים במלחמה העולמית השניה, כי זה הסלנג המצוי. ובעצם מבחינה מהותית איני רואה בזה משהו מיוחד השונה מהרג הטוטסים או הארמנים וכדומה.

לפיכך, כתבתי שני שירים שהועלו לאתר:

א. שמו של השיר האחד נקרא "עַם נִבְחָר".

ב. שמו של השיר השני נקרא "שיר השואה – שׁוֹאָה מַתִּישָׁה".

בשירים הללו אני חותר לאוניברסליות של מוסר ההשכל מהסבל, חותר בניגוד למיסטיקה פרטיקולרית גרמנית-יהודית, ולריאליזם ולא לאידאליזם שמאלני בעיקר אולם שקיים גם במה נקרא בציבור ימין, שעובר 'השמאלה'. אין להיות טוב יותר ולבסס נורמות יהודיות נחמדות ונכונות. כולנו בהמות ושומה עלינו להיות אריות ולא כבשים (או ארים ולא יהודים, כביכול). אחרת, אנו לנצח נשאר כבשים ואנו נהיה שותפים להרג צאצאנו על ידי הנאצים העתידיים שיקומו בעולם.

שלא אובן לא נכון, אין לי בעיה עם רצון של אנשים בייחודיות, אינני אוניברסליטס מבחינה תרבותית, הנני מבין פרקטיקולריזם, אולם ההיגיון הוא אחד ולא מיוחד לנו או לאחר. אחרת, אין סיג ושיח ואפשר להפסיק להידבר בין בני האדם.

נ.ב. הבעת עמדה אישית בנושא השואה והנצחתה הנחשב טאבו 

ניתן להתנגד לנאמר פה ובשירים, במחולות ובאלימות מילולית, זה לא מפריע לי במיוחד. אולם שתדעו שזה מגיע מהזווית שלי לנושא כאחד שגם נחשב קרבן של הגרמנים מבחינת מוצאו המשפחתי. בנוסף, אני תומך גדול בחופש המחשבה והביטוי. אם כואב לכם, אתם יכולים להגיב בצורה מכובדת או לחלופין לסגור את הקישור ולעזוב את הטקסט. ובתודה מראש. איני פרובוקטור, אנו חיים, תודה לאל, במדינה חופשית המעודדת חופש ביטוי כדי למנוע עריצות נאצית המביאה לסבל והרג בני אדם. אין עניין להשבית לי את האתר, לבזותי באופן אישי, לכנותי בשלל כינויים, כך לא מעודדים חופש, אלא מעודדים דיכוי.

לגבי השירים, איני מתיימר להיות מומחה לשירה ואשמח לביקורת שתסייע להתקדם בתחום, בכל מקרה, שירים אלו נכתבו כי אני רוצה להתפתח בתחום ולהעביר דרכם מסר לאזרחים.