תגית: מין

מוברחות 2017 Trafficked


לאחרונה יצא לי לראות סרט עצוב, קשה ומדכא בשם טראפיקד 2017 שאני מתרגמו כמוברחות 2017. מדובר על נושא כאוב של עבדות לא חוקית אצל ארגוני פשע בעולם כשהקרבנות העיקריים הם נשים – כלומר, עבדות מינית. הסרט מבוצע כראוי ומומלץ כצפיה של עניין ולא כבידור.

ואני מהרהר בנושא. ברור שהעולם נחמד יותר לאחר שביטלו העבדות. אולם מאידך חלק מהעבדים סובלים יותר מאי פעם, כי העבדות הזו לא חוקית. וכתוצאה מכך האדון מעדיף להרוג את העבדים מאשר לטפל בהם כראוי במצב מסוים. וכן הוא לעולם לא משחרר אותם. וגם אין פיקוח. וגן ממצב ארגוני פשע אלימים לעסוק בתחום.

עוד דבר שמעודד את התופעת הסחר הלא חוקי בבני אדם זה הקרימינלזציה של שירותי המין. זה שולח ארגוני פשע לתחום. משאיר עבריינים לצרוך השירות. מונע פיקוח וכן גורם לכך שהיחס לעובדי התעשיה הלא חוקית הוא יחס ברוטלי כי הפושעים לא רוצים להסתכן בתפיסה על ידי המשטרה.

אז אנו באנו בעום הפרוגרסיבי שלנו לעשות טוב כפי ראות עינינו. אולם אין שוויון ויש כאלו הסובלים יותר בגלל מיגור העבדות הרשמית שביצענו.

ואגב, מדובר בשדה כלכלי המגלגל סכום של כמאה מיליארד דולר בשנה. מה שמסביר מדוע משתלם מאוד לעסוק בתחום.

דבר עצוב הוא גם שיש משפחות וחברות המתאימות קרבן הברחת מין סחר בבני אדם רואים בהן זונות ובכך אין לנשים הללו לאן לחזור והיכן ללכת. וכן הן סובלות כך פעמיים. פעם אחת על ידי ארגוני הפשע ופעם שניה בידי החברה.

חלק מהנשים מגיעים מרצון לאחר שמתמרנים אותן שזו עבודה בשמרטפות. חלק פשוט מתחייבים לשלם סכום כסף גבוה בשביל להבריח את הגבול וצריכים לעבוד עד שמשלמים את החוב וחלק פשוט נחטפים. כך או כך ארגוני הפשע לא משחררים אותן ותמיד מוצאים דרך להשאיר חוב שישעבד את חירות הנשים לטובת הארגון.

והסרט מדבר בעיקר על חטופות או מתומרנות, אבל גם על כאלו שבאו מרצון לזמן מה ולבסוף רימו אותן ולא שיחרררו אותן.

מדובר בסרט עצוב ואלים המתאר נשים במצוקה קשה כשאנו האנשים המהוגנים לא מוקיעים התופעה מספיק ולא מדביקים אותה.

אין לי פתרון לפטור הבעיה ומעניין מה אתם מציעים לשפר העניין.

כפיית גיל הנישואין במדינת ישראל – המודל השלישי


לאחרונה התפרסם שמשטרה מנעה חתונה. וכך נכתב בכותרת הכתבה של יאיר שרקי:

"כך סיכלה המשטרה את נישואי בת ה-14

בזכות מידע מוקדם הצליחה המשטרה ברגע האחרון למנוע את קיומה של חתונה – בה הכלה הייתה בת 14 בלבד. הכל כבר היה מוכן, האורחים, האוכל והמוזיקה, כשהמשטרה התפרצה לאירוע של חסידי ברסלב ומנעה את נישואי הקטינה".


לכולנו או לרובנו נוח ללעוג לאנשי ברסלב או לשנוא אותם. ברם העניין מעלה שאלה בקרבי לגבי האם אני תומך בחוק הישראלי המגביל את הנישואין לגיל שמונה עשרה ושאינו מתיר זאת קודם. לאחר התבוננות הגעתי למסקנה שאולי תפגע במס' מועט של אנשים ואי לכך אבקש את סליחתם עקב דעתי. ברם החוק הישראלי מתיר לי לבטא את דעתי החופשית.

ודעתי רואה בזאת שתלטנות של בעלי הכוח על חסרי הכוח. גם כיום הצעירים מעוניינים לפעול בהתאם לטבעם לרצות להזדווג ובעידן העבר היו מתחתנים בגיל 15 ואפילו פחות. אולם האופנה המודרנית גרמה לאיחור גיל הנישואין והדבר מסב סבל רב לצעירים הרוצים להתחתן.

ואם יגידו שהצעירים אינם בשלים להיות הורים, אזי אפשר להגיד שניתן לחתן את הצעירים ולהשאירם תחת הוריהם. לגבי ההיריון לפני בשלותם של בני הזוג הצעירים, ניתן להשתמש באמצעי מניעה הריוניים. בזמן זה הצעירים יפגשו לזמן איכות כך שהקשר שלהם יבנה טוב יותר ויהיה בניהם גיבוש טוב אשר יסייע להם לעתיד. אין עניין להכניס את הצעירים ביום אחד לעול הנישואין ולרחיים בצווארם כפי הכתוב במקורות היהודיים. אפשר לעשות זאת בשלבים.

אם הם לא יסתדרו ביניהם, אז ניתן לייעץ להם להתגרש. והם יכולים לנסות שוב לחפש את אהבתם. כך הם גם מתנסים בחיים ובהבנת מה מתאים להם. ונמנעים מלפול ברכישת חתול בשק. העניין לכאורה יתרום לזוגיות טובה ומתאימה יותר ולחיים הנחשבים טבעיים והרמוניים.

בכתבה המצורפת בהמשך ניתן לקרוא את המודל המעניין של הכותבת אשר מתארת תופעה מעניינת במגזר הערבי במעמד הביניים שלו. היא קוראת לעניין "המודל השלישי". אולם היא שמאלנית שתלטנית אטטיסטית התומכת בהשתלטות על החלשים במסווה של ערכים. עצוב מאוד. אני כמובן תומך במודל השלישי ואינני מבין את דעת הכותבת. וכה כותבת סמאח סלאימה, באתר המרשתת 'שיחה מקומית' בתאריך 31.5.2015:

"אבל אני חושבת שדווקא נישואי קטינות בקרב המעמד הבינוני ומעלה מצביעה על השפעות המודרניזציה על החברה הערבית, שכופה את עצמה על המשפחות. חלק מהצעירים הערבים רוצים לצאת מהארון של המיניות המוסתרת, רוצים להתאהב ולהתיידד, להתחבר ולהיפרד כמו כולם, להכיר באינטרנט ולעשות שיחות בשידור ישיר. הם לא טיפשים ולא רוצים להתבייש בעצמם. מצד אחד רוצים שיהיה להם מישהו, ומצד שני אם יגידו שהם "חבר וחברה" אז הדרך לחתונה קצרה".

בהמשך היא כותבת כך:

"לצערי הפתרון הלא יצירתי והפוגעני שהחברה המציאה מחדש, כלומר למסד את הקשר בין המינים במסגרת חברה שמרנית, הייתה לחזור שוב למוכר והרשמי – למוסד הנישואין. אנחנו הבוגרים יודעים מה ההשלכות של מוסד כזה על ילדות קטינות ולא בשלות רגשית, מנטאלית וחברתית – שבסך הכול גדלו במקום בו אהבה מותרת רק עם כתובה. אולי כדאי לחשוב גם על דרכים אחרות להתמודד עם אהבות נעורים".

ההגבלה החוקית כיום היא פגיעה בזכותם הדמוקרטית של הצעירים לחופש. החוק לכאורה דכאני ומשפיל אשר מדכא את ההתפתחות המינית ואת החופש של האזרחים הצעירים. הנישואין לדעתי הם רק טקס. והם לא מה שמאפשרים את הסבל המיני והפיזי אצל הצעירים הנישאים בגיל צעיר. פגיעות נעשים על ידי אנשים. וכמו שפגיעות אחרות נעצרות על ידי פיקוח ושפיטה, אזי גם פה ניתן לעשות זאת. ובנוסח אחר: אם כן, אם לקטינים מותר לקיים יחסי מין בינם לבין עצמם, מדוע שיהיה אסור עליהם להתחתן כשהם באותו הגיל שהחוק מאפשר להם להתנסות מינית?! הרי מה זה נישואין אם לא הסכמה הדדית בין שני אנשים להיות ביחד?! מה זה שונה מיחסים בהסכמה. כמובן שכדי למנוע ניצול אפשר להפעיל פיקוח מסוים ואפילו בתשלום.

(בכל מקרה, אני גם בעד שהמדינה תאפשר חריגות מסוימות מהחוקים הרשמיים נגד יחסי מרות או חשש ניצול. כגון כשיש פער גילאים או פער כוח של עובד ומעביד. הרי אם שניים אוהבים באמת ושוחרים רק טוב האחד לשני, מדוע שלא יוכלו לממש את אהבתם? מה שיש כאן זו תרבות סמכותנית הרגילה לציית ולהטיל מרות על האחר ולפעמים ללא סיבה ברורה.)

עוד רווח מעניין יש פה שבכך אפשר לקדם את הבגרות המינית והחופש המיני בחברה הדתית אשר מנסה להימנע מיחסי מין לפני החתונה וצעירים רבים סובלים ממחסור מקשר זוגי הדוק זה ומהאינטימיות הרגשית הנלוות לעניין. בנוסף יש תחומים בחיים המובנים לעומקם מבחינה חווייתית רגשית רק למי שחווה יחסי מין ושהם הדתיים לא חווים עד מאוחר יותר. ומדוע להם להפסיד. ואולי גם פסיכולוגים מסוימים יגידו שמימוש היצר המיני ימתן את הדתיים מפעילות קיצונית ובכך אם העניין נכון נרוויח דו קיום מוצלח יותר.