המזל והשכל

פעם המזל והשכל אשר היו חברים טובים החליטו לצאת לטייל. בלילה הם היו עייפים ורצו ללכת לנוח ולישון. הם החליטו שכיון שהאדמה לא ישרה על כן היא לא נוחה.

לפיכך החליטו לישון על הכביש. השכל הודיע בקול שהוא נזהר וסומך רק על השכל. משום כך הוא יישן בצד הכביש. לעומת זאת המזל הודיע שלא אכפת לו והוא לא חושש. הוא סומך על המזל ולכן הכרי שהוא משתרע על אמצע הכביש.

באמצע הלילה הגיע רכב במהירות גבוהה והתקרב לכיוונם. הנהג לא ראה עדיין את המזל באמצע הכביש והמשיך לנסוע במהירות. ברגע האחרון הוא ראה משהו על הכביש. הוא חתך ימינה ודרס את השכל.

מוסר ההשכל. לא אל תסמוך על השכל, אלא אל תטייל עם המזל…

סיפור שקראתי היכנשהו ואיני זוכר את מקורו, בעיבוד ועם מוסר ההשכל שלי.

סיפורו של צעצוע

אלחנן הוא אדם גרוש טרי ועליז וידיד טוב של מירב. היה הוא נהנה לדבר איתה ולא חיפש עדיין לקדם את הקשר, על אף שהוא חש בודד מאוד. ידידו הטוב, צביקה, עבד באותה חברת הייטק יוקרתית עם אלחנן, והוא נחשב לחברו הקרוב ביותר של אלחנן. יום אחד הם הלכו לקפה יחדיו כמנהגם ודיברו על הא ודא. צביקה שמע ממנו שהוא הולך לשתות מחר בבר עם מירב הבת של הבוס ועיניו נדלקו כמו זוג פנסי רכב באורות ערפל.

צביקה שאל את אלחנן בחיוך של מבין עניין: 'קורה משהו ביניכם, הא?' אלחנן ענה בפנים חסרות רגש: 'לא שידוע לי'. צביקה שאל שוב: 'ומדוע לא תקדם זאת, תזמינה לקפה, הא?'. אלחנן ענה: 'יש לי עם העניין בעיה, אני אדם עליז והאשה הרגילה היא משביתת שמחות, עד כמה שהאשה הזאת מעניינת לעת עתה לא בטוח שזה כדאי לי והיא משביתת שמחות לעתיד'.

צביקה אמר לאלחנן שהוא יקדם את הקשר ויהי מה. אלחנן חשב לעצמו, מה יקרה אם מירב תגיד 'לא' ואז הקשר ייהרס או אם הם יצאו והם יסתכסכו או יפסיקו לשוחח. הוא הגיע למסקנה שאין כאן סיכוי רב עדיין ואין עניין להשקיע, חבל על הטרחה, עדיף לשמר הקיים ולצאת עם בחורות אחרות. לפתע אלחנן הכריז באוזני צביקה בבית הקפה הרועש לאחר שדפק את כוס הקפה על השולחן ברעש גדול: "האשה היא צעצוע שאיני יודע להשתמש בו". חיש עזב את בית הקפה בדחיפות ובהפתעה מול מבטו ההמום של חברו. וכדי להקדים תרופה למכה, ניתק את הקשר עם מירב וצביקה מסיבות לא ברורות.

לבסוף צביקה לקח את מירב לקפה לבד כדי לשוחח איתה על "מצבו של אלחנן שהשתגע". ויום אחד, לאחר זמן רב מאוד, צביקה ואלחנן השלימו ביניהם והוא החל לבוא אליו ואל מירב לשתות קפה יחדיו. יום אחד צביקה הפסיק לנשום, הוא התפוצץ בפיגוע של המדינה האסלאמית במרכז העיר ונעלם. אלחנן היה שם בשביל מירב והם התקרבו מאוד.

לאחר השבעה, מירב הזמינה אותו לקפה לדבר על "מצבו של צביקה המנוח". בבית הקפה היה לו נחמד, והוא חש מתח באוויר. אולם בעל חזות מזרחית שלף סכין חיוורת ארוכה ועבה זעק אַללָּהֻ אַכְּבַּר! ודקר חיש את שניהם. אלחנן חייך חיוך ממזרי ואמר: 'האשה היא צעצוע שאיני יודע להשתמש בו', והצעצוע חשף את שיניו בחיוך עצוב ולחש 'I am not your toy' ושניהם רעדו, פרפרו, התנשפו ונדמו.