תגית: צבא ופוליטיקה

קרולה הילפריך – דברי סנגוריה על המרצה מהעברית שחטאה באכפתיות והסבירה משהו לסטודנטית חיילת


כותרות האתרים צעקו השבוע האינטרנט שמרצה באוניברסיטה העברית נזפה בחיילת ישראלית על זה שהיא בצבא הישראלי. חברים רבים שלי בפייס תקפו את המרצה השמאלנית ואמרו שהיא חצופה ועוד שלל מילות גנאי. מדובר בחוקרת ספרות ותרבות. מרצה בכירה בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית ללימודי תרבות שלמדה פילוסופיה וספרות באוניברסיטאות מינכן, ברלין, וירושלים. כעת המבטא שיש לה בעברית מובן.

הנה הסרטון שמתעד חלק מהשיחה בין המרצה לחיילת ותודה למסריט האלמוני:

 

 

וכך כתב על זה עיתון מסוים: "במהדורת החדשות של "כאן" נחשפה אתמול (שלישי) תקרית חמורה, שבמסגרתה העירה מרצה בשם ד"ר קרולה הילפריך מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה לסטודנטית שהגיעה כשהיא לבושה במדי צה"ל. התקרית החלה לאחר שסטודנטית ערבייה העירה לחיילת, ובין השתיים פרץ ויכוח. לאחר ההרצאה ניגשה המרצה לחיילת ונזפה בה בחומרה. "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית, כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל ויתייחסו אלייך בהתאם", אמרה לה".

אני שומע בתיעוד מרצה אכפתית שמרגישה צורך להסביר לחיילת מדוע סטודנטית העירה לה משהו. איני רואה נזיפה. זה ברור שהתנדבות בצבא או להתעקש ללבוש מדים הן ערכים מסוימים שיכולים להתפס רע בידי אנשים אחרים. ומי שלא רואה זאת הוא מושפע מערכים קונצנזוסיאלים או מערכים מיליטריסטים המקדשים עניינים צבאיים.

נראה שהבחורה לא מבינה מדוע שמישהו לא יאהב את זה שהיא חיילת או מגיעה לצבא. היא לא נחטפה לצבא, אלא התנדבה, כך לטענתה. זו עובדה שמישהו לא אהב זאת, כעת המרצה מסבירה שיש כאן מיליטריזם, פגיעה בחברה אזרחית, בחירה לשים מדים. ואני לא אתפלא אם גם נאמר שערביה שחשה מדוכאת על ידי הצבא ישראלי חשה צורך להעיר איזו הערה נגד המדים או הצבא. לבסוף המרצה אומרת לחיילת שהיא מצטערת שאין לה כעת זמן, היא צריכה ללכת לכיתה אחרת ושהיא תשמח לקרוא מכתב בנושא מהחיילת. נשמע לי התנהגות אדיבה מאוד. אני חושב שהמרצה בגלל האכפתיות הנחמדה שלה, כעת סובלת מ"עליהום" ציבורי על לא עוול בכפה במקרה הזה.

אני לא רואה כאן הצקה לחיילת בכיינית, אולי אמרו לה מילה או משפט, ביג דיל. האוניברסיטה לא אמורה להתערב בכל אמירה בין סטודנטים. נראה לי שהחיילת התרגלה לפנות לגורמי סמכות שיעזרו לה וכשהמרצה סירבה להתערב לטובתה ועוד הסבירה את המניעים של הערביה שהעירה לחיילת זה הפליא אותה וגרם לה לבכות. "חאלאס" המדינה ומנגנונים הקשורים למדינה לא אמורים להתערב בכל נושא שתינוקות מהעם רוצים. יש חופש ביטוי פה, הגיע הזמן שנפסיק לבכות על כך.

משום מה הוחלט שמדובר בנזיפה של המרצה כנגד החיילת המסכנה וכתוצאה מכך התארגנה הפגנה והנה תיעוד:

 

אז אולי המרצה שמאלנית ואפילו שמאלנית קיצונית, אולם נראה לי שבמקרה הזה משלהבים את הציבור על משהו שהיא לא עשתה. כמובן שלגיטימי לרצות בהתפטרותה כי היא לא פטריוטית ישראלית. זכותו של האדם להתמקח על גורלו.

לסיום, בונוס, קטע מדברי לייבוביץ שאיני חסיד שלו לגבי תפקידה של המדינה כמסגרת ולא כתוכן ושכדאי לצמצם את מעורבותה. אני לא ליברל כמו לייבוביץ ואני חושב שהמדינה היא סוג של ערך ושאי אפשר לפצל בין ערכים למעשים וכדומה, וכן איני ליברל שחושב שחייבים לצמצם את מוערבות המדינה. אני מאמין ביחסי כוח בהתאם לאינטרס של מקבלי ההחלטות. ברם במקרה שלנו זה בזבוז משאבים שגורמי סמכות אמורים להתערב למען חיילת בכיינית שטוענת שהיא מגנה על המדינה.

הנה הקטע:

 

 

 

והאבסורד הוא שהחיילת אומרת שהיא בצבא לשמור על המדינה. הצבא שולח אותה ללמוד אצל מרצה שמבינה מדוע שמישהו יעיר לחייל שלובש מדים ואז החיילת בוכה. החיילת צריכה להעריך את המרצה שעוזרת לה לשמור על המדינה על ידי הלימוד באוניברסיטה. לפיכך בעצם המרצה בזה שבטעות גרמה לחיילת להפגע ולבכות היא שומרת על המדינה אולי…

נ.ב. לאחר פרסום הרשומה בשישי, ביום ראשון דף בפייסבוק בשם מדינת ירושלים פרסם את התחקיר שלו בנושא, שאפו.

הרשת הביטחונית בישראל


בתקשורת מדברים על בני גנץ שאולי יקים מפלגה שתושיע את ישראל. אני נגד מעורבות היתר של בכירים צבאיים בפוליטיקה. מאידך אני מבין שזכותם לבחור ולהבחר. אולם לדעתי אנו האזרחים אמורים להבין שלא צריכים מעורבות יתר של קצינים בפוליטיקה. אמריקה היא מדינה במצב מלחמה תמידי כמעט כבר כ-120 שנה ובקושי היו להם נשיאים גנרלים. רואים לא חייבים פוליטיקאים מהצבא בשביל להיות מעצמה. לפיכך החלטתי לצרף לפה מאמר שסיכמתי פעם של החוקרים ברק ושפר מתוך מאמרם 'הרשת הביטחונית'. אני חושב שהרשומה יכולה לעזור לקורא להבין אינטרסים של בכירים בעלי תדמית ביטחונית ובכך להבין שלא כל מה שהם אומרים הוא קדוש.

מקום המדינה וביתר שאת לאחר מלחמת 1967 יש חדירה של אנשי הצבא לחברה האזרחית. יש בה שני סוגי חברים: 1. אישי ביטחון בכירים בתפקיד, לאו דווקא צה"ל אלא מכל המערכת הביטחונית. 2. שחקנים בעלי השפעה בתחומים אזרחיים שונים.

הקבוצה הזו מורכבת מחברי קבוצה מאישי ביטחון בדימוס וכל מיני חבר'ה שהשתלבו ב'רשת הביטחונית'. ב'רשת ביטחונית' הכוונה למארג קשרים בלתי פורמלי בין חברי הקבוצות שהוזכרו לעיל ואשר בזכות הגיבוש שלהם הם משיגים השפעה רבה בחברה. הרשת מונה מספר אלפים והם מסייעים האחד לשני וגם אם הם נחלקים ביניהם, הם עדיין מתעקשים בדבר חשיבותם של אנשי הרשת הביטחונית בשיח הזה. ובכך הם בולטים בחברה ומבטלים גבולות מסוימים בין הצבא לחברה האזרחית ובכך אין גבולות ברורים בין המגזרים.

כמובן שלשחקנים האזרחיים ברשת יש השפעה פחותה מאנשי הצבא וה'לשעברים'. הם מגיעים לכל ענפי המשק ומכתיבים מדיניות. הם משפיעים על 'הפוליטיקה' ויותר חברים ברשת נהיים פוליטיקאים והאחוזים עולים כל שנה. כמו כן הם מקימים ארגונים אזרחיים המשפיעים על השיח שזה לדוגמה כל מיני מועצות של בכירים צבאיים משמאל ומימין, וחברי הקבוצה המדברים בשם האינטרסים של הרשת (אין פקודה, זה קורה לבד כמו מעמד אצל מרקס) ומשפיעים על 'החברה האזרחית'.

הם גם שולטים על מפעלים כלכליים במדינה, כגון תעשיות צבאיות וכן שחצי מהקרקע וחלק נכבד מהמרחב האווירי שייכים לצה"ל או בשליטתו. 'עסקני' הרשת משמשים כמנהלי חברות במשק הכלכלי במדינה ובכך משפיעים על 'כלכלת המדינה'. הם גם משפיעים על 'התרבות' ועל השיח הציבורי התקשורתי במדינה ובכך מסייעים ללגיטימיות היתר של הרשת. וזאת על ידי הצנזורה הצבאית וכן שהעיתונאים נוקטים ריסון עצמי ובנוסף שהתקשורת תלויה בצבא כמקור המידע, וכך התקשורת מדבררת את הרשת הביטחונית. בנוסף הרשת משפיעה על החינוך, הרשת מצהירה שצריך לבדוק את ביצועי החינוך במדינה בהתאם לביטחון הלאומי במדינה. במכוני מחקר במדניה יש הרבה חברי רשת שעומדים בראשם. כמו כן הם עושים ימי עיון ומעבירים את גישת הרשת.

חשוב להגיד שוב, הרשת אינה אומרת דברים ספציפיים בהכרח, אולם היא כן טוענת שאנשי הביטחון קרי חברי הרשת צריכים לייעץ ולהחליט כי הם המבינים כביכול. חברי הרשת מצליחים בגלל שיש להם גב כלכלי פנסיה מצה"ל וכן שהם נתפסים כמוכשרים וכן שיש להם קשרים אישיים.

לסיכום, אמנם הצבא הוא גוף נפרד מן החברה האזרחית בישראל, אולם חברי הרשת הביטחונית שחלקם גם ראשי המערכת ביטחונית בישראל מתערבים בשם הביטחון בכל התחומים בישראל ובכך הם מטשטשים הגבולות בין המגזרים הצבאי והאזרחי.

לינק למאמר.