תגית: קומוניזם

נסטור מאכנו


נסטור מאכנו או נסטור מאחנו – התבקשתי לכתוב ביוגרפיה קצרה לאיזה פרויקט. החלטתי לבחור באיש מעניין בעל השקפת עולם מנוגדת לשלי. ברם, הנני עדיין רואה בו דמות למופת והחלטתי על אף שמרנותי הספקנית לכתוב עליו. הנה הטקסט להלן.

נסטור מאכנו נולד באוקטובר 1889 למשפחת איכרים עניה בדרום אוקראינה. עוד לפני גיל עשר עבד למחיתו כרועה צאן. בגיל שתים עשרה נהיה פועל חקלאי. שלוש שנים אחר כך כבר עבד בבית-יציקה. וכשנתיים אחר-כך, בעקבות מהפכת 1905, החל להתעניין במדיניות פוליטית. בעקבות אמונתו שיש לבצע טרור אנרכיסטי, בגלל הדיכוי החריף לאחר מהפכת 1905, היה מעורב ברצח שוטר. מאכנו נתפס ונשלח למאסר עולם.

מאכנו היה מרדן גדול בכלא וכתוצאה מכך נכבל רבות בשלשלאות של ברזל בתא ענישה. ומחמת זאת הוא רחש שנאה אדירה לבתי כלא. ובהמשך חייו דאג לשחרר אסירים מבתי כלא ולהרוס את מבנה בית הכלא. ויש גם האומרים שבגלל כליאתו בשלשלאות של ברזל בסיביר הקפואה הוא לקה בשחפת שממנה מת.

volyaabo_vsi_ydut_na_huy-_holstakryl-_i-_semesyuk

איור של נסטור מאכנו

לאחר מהפכת פברואר 1917, נסטור מאכנו שב מהכלא לכפרו גולאי-פוליה והתקבל בכבוד גדול. מיד ניסה לארגן התארגנות אנרכיסטית כשחבריו התנגדו מכיוון שראו בזאת סמכות דכאנית. הם חשבו שאסור לארגן כל פעילות המונית, ושליחיד כפעולה פוליטית מותר לבצע רק תעמולה. הוא חלק עליהם והצליח להקים ארגון אנרכיסטי ונהפך לראשו.

בעקבות ניסיון הפיכה צבאי כושל בפטרבורג, הסובייט של פטרבורג קרא לעזרת העם להגן על המהפכה. כעת נסטור מאכנו החל ביישום רפורמות שמאליות באזורו, שזה אומר הפקעת אדמות של אחוזות גדולות, מפעלי תעשייה ובתי מלאכה, וזאת בהתאם לאמונתו האנרכיסטית ששללה רכוש פרטי. כשהצבא הלבן החל לפעול באזור, אזי הבולשביקים חילקו לאנרכיסטים של מאכנו נשק וכך נהיה בעל כוח צבאי.

לאחר הסכם ברסט-ליטובסק שהעניק עצמאות לאוקראינה, נוצר מצב שבו חיילים אוקראינים החלו להגיע לאזור של נסטור בדרום אוקראינה. הכוחות האדומים לא ניסו או לא הצליחו לעצור את האוקראינים וכך נסטור מאכנו הבין שהוא צריך לדאוג לאזורו ולהגן על המהפכה. הוא ארגן אסיפה המונית ובה גייס מתנדבים שהעמידוהו כמפקדם. הוא עדיין ניסה לעבוד עם האדומים. אולם הם לא עבדו ביעילות ותיאום וכל הזמן נסוגו ונתקפו בפאניקה.

בזמן שנקרא להתייעצות על ידי מטה האדומים באזור, האוקראינים השתלטו על אזורו, גולאי-פוליה. ובאותו הזמן הצ'קה החלה בפעילות אנטי-אנרכיסטים. האנרכיסטים הבינו שהם חייבים לדאוג לעצמם. הם עשו ועידה והחליטו להילחם עוד מס' שבועות לאחר הקציר כנגד כוחות הממשלה האוקראינית.

במקביל הוא החליט ללמוד את השטח מבחינה מדינית-פוליטית. הוא נסע לרוסיה למס' שבועות ללמוד את המצב ואפילו נפגש עם לנין. ולאחר מכן חזר לאוקראינה והחל במלחמת גרילה עד שנהפך לשלטון מסודר. לאחר שקיבל כל מיני צווים מהבולשביקים, הוא הוקיע אותם על זאת שהם לוקחים מונופול על המהפכה. ובמקביל הוא נלחם בלבנים ובצבא אוקראינה. לאחר מכן האנרכיסטים באוקראינה עשו קונגרס והחליטו שמהפכה מוצלחת צריכה צבא סדיר ולא רק מתנדבים. באותו הזמן באזורים שתחת הצבא האדום באוקראינה החלו בהחרמות מזון, והאיכרים החלו להתמרמר. הצבא האדום חשש שתתחיל מהפכה אנרכיסטית בכל רוסיה והחל שוב לרדוף את האנרכיסטים. אולם עקב פוליטיקה מקומית כנגד אויבים משותפים האדומים פנו שוב לשת"פ.

לבסוף האדומים שבו להילחם בו וכיתרו אותו עד שהוא נאלץ לברוח על ידי פריצת הכיתור לרומניה. מאז הוא היה בגלות ובעוני. הוא מת משחפת שיש הטוענים שנגרמה לו עקב שהות בקור בסיביר, ככתוב לעיל.

540px-makhnowia

אזור פעילותם של אנשי מאכנו באדום על מפת אוקראינה

אני מחבב אותו מאוד מכיוון שהוא מראה שגם אדם פשוט עם שאיפות בתנאים הנכונים יכול להפוך לאדם גדול. מאידך גיסא, אני מבקרו שהוא היה צריך להיות ריאליסט ולא אידאליסט, וכך להימנע משת"פ עם השלטון הבולשביקי הבוגדני ולא לשתף עמם פעולה שוב ושוב כנגד הלבנים. ועל אף שהוא היה בעל משנה אידאולוגית שונה משלי, הוא עדיין דמות שניתן לשאוב ממנה השראה וללמוד מכישלונה כיצד להיות ריאליסט טוב.

מודעות פרסומת

מרקס, ליברליזם, פיטום פלסטינים ואידיוטיים שימושיים – הערות


I. קרל מרקס הוא ליברל. יש כמה דרכים\שיטות כיצד להשיג חירות לאדם. האחת היא חירות שלילית והשנייה חירות חיובית.

II. חירות שלילית זו החירות הקפיטליסטית, המדינה המורכבת מאנשים מונעת את עצמה מלהתערב בחיי האזרח ומתערבת רק מתי שחייבת. האזרחים יכולים לעשות הכל כל עוד הם אינם פוגעים באחר.

III. חירות חיובית זה כדוגמת ההוגה רוסו. בעלי גישה זו מכריחים את האדם לקחת או לקבל את חירותו. בעלי גישה זו עלולים להגיד שהאדם אינו רציונל כעת וצריכים לעזור לו להיות רציונלי. כופים עליו את ההתנהגות של הרוב וכך הוא מתנהג בצורה רציונלית. הראיה שזה רציונלי, זה כך הרוב  נוהג- הרצון הכללי.

IV. כל זה, מבלי קשר לזאת שקרל מרקס תומך נלהב בקפיטליזם מבחינה דיאלקטית, כלומר הוא מאמין שצריכים להגיע לשלב הקפיטליסטי כדי ליצור את התנאים המתאימים למהפכה הסוציאליסטית. וכן שאין הבדל אמיתי בין אנרכו-קפיטליזם לאנרכו-סוציאליזם מלבד גישה ושיטת מחקר ואלי גם הזכות לקניין. אולם אם שניהם מאמינים שהאדם טוב מיסודו ולאחר ההגעה לשלב האידאלי הוא יתנהג בצורה מיטבית, אזי אין ביניהם הבדל גדול.

V. בזמן דיקטטורת הפועלים, האמורה להיות זמן קצר לאחר המהפכה, לפי מרקס, צריך שהמדינה תלאים מספר דברים הכרחיים למהפכה. בזמן הזה שאף אחד אינו יודע מי אמור לעשות זאת ואיך, אז מרקס נחלק על הליברליזם, ככתוב לעיל.

VI. לגבי פיטום האווזים הפלסטינאים… חלק מארגוני השמאל שהתנגדו לפיטום שובתי הרעב, הם סוציאליסטים. פייגלין הוא קפיטליסט חריף. הממשלה היא קצת די אטטיסטית. לפיכך היא לא מנסה לתמוך בחירות כל כך. וגם אם היא כן תומכת בטעות בחירות, זו חירות חיובית ולא שלילית. כך יש מכנה משותף בין חנין לפייגלין.

VII. אטטיסטיים לא תומכים תמיד בחירות וכן גם השמרנים ועוד. כלומר, לא כולם תומכים בחירות שלילית. אנשי החירות החיובית, במס' רב של מקרים מאמינים שאין די בחירות שלילית וצריך לכפות אותה.

IX. דוג' לדבר, רוסו מאמין ברצון הכללי. הוא גם מאמין שרצון העם זה רציונלי. הוא מאמין שאם אתה לא רציונל אתה לא חופשי. הוא מאמין שחופש זה חשוב. לפיכך הוא יכפה עליך עונשים ועל ידי לחצים לציית לרצון הכללי המתבטא על ידי רצונו של רוב העם הקולקטיבי, כיוון שאם אתה לא מסכים אתה לא רציונל ואם אתה לא רציונל חסר לך באנושיות. כך המדינה מעניקה לך חירות אמיתית כיוון שעד לכפיית המדינה היית עיוור בשביל לראות את מה שהגיוני…במסגרת הערכים שלו של חירות ושל אנושיות רציונלית הוא וממשיכי דרכו משתלטים עליך וכופים את דעתם עליך, החלש.

XI. כתוצאה מכך השוויצרים הוכרחו על ידי הצרפתים להשתלב במהפכה כי אם לא, זה נגד הרצון הכללי שבא ליד ביטוי ברצון העם הצרפתי. כמובן שהשוויצרים טענו: אבל אנו לא אותו העם ולכן אנו רציונליים וצריכים הגדרה עצמית של עם אחר ואין לכם זכות כפיה, אנו שוויצרים. הצרפתים ענו: לא, אתם צרפתים רק אתם לא מתנהגים בהיגיון וזקוקים לעזרה…

XII. להצביע נגד חירות שלילית ובעד האבסת שובתי רעב, זה עובד יחד על אף שזה לא חייב להיות כך, ככתוב לעיל. הממשלה עוזרת לאסיר לחיות ובכך מממשת את חירותו. בג"ץ טען שהאסיר אינו מתכוון למות… פייגלין אמר "זכותם למות"… המתת חסד קידמתם, מה ההבדל?

XIII. ישנם אנשים שהתרבות ההגמונית קוראת להם אידיוטים… לנין היה מסווג את האנשים האידאליסטיים, לפי השימושיות שלהם וקורא להם: אידיוטיים שימושיים.

XIV. שיעבוד באירופה ושיעבוד פה, האם יש הבדל?

הנה ציטוט בענין,

"המציאו לעצמם היהודים מקום מפלט ב"פלשתינא הקדושה ורק בה, כך סבורים הם, הזכות להם לחיות, הואיל ושם קבורים אבותיהם ובה הם חיו שנים מועטות חיי-אושר…העם מאמין שאי-פעם יבוא ה"משיח" ויוליך את כל היהודים לפלשתינא ורק אז יתחיל לחיות חיים מהוגנים אנושיים. והנה נמצאו מנהיגים מוכנים בשבילו, היינו ה"פלשתינאים". אילו היה בידי העם לראות מקרוב את החיים הנוראים הצפויים לו שם, או אז היה נוטש חלומו זה…כן, חברים, אם ה"פלשתינאים" מודים בכך, שגם אם ישרור אותו המשטר הקפיטאליסטי עצמו נשאלת, איפוא. השאלה: מה הצלה וישע כאן ליהודי המסכן? אם בפלשתינא ישקע היהודי באפילה כמו כאן – הרי שוב נשאלת השאלה – מה ההבדל בין מצב היהודים כאן ושם? מובן, שאין שום הבדל, אולי רק בכך, ששם ירכבו על הפועל היהודי אחיו בני דתו, שעה שבכל העולם מנצל את היהודי כל הרוצה בכך, אבל האם היהודי הרכוב על גבו של יהודי אחר הוא מעמסה פחותה?…ואם כך הדבר, במה עדיפה פלשתינא על ארצות אחרות? היכן הוא העתיד המאושר המובטח ליהודים בפלשתינא? – הוא איננו ולא יהיה". – http://benyehuda.org/stein/comrade_arthur.html – א"ש שטיין