תגית: ראיון

לנו יש רבי, להם אין, הם מסכנים! – ראיון עם חסידית אלמונית


פלונית היא חסידית אלמונית הקוראת באתר אלוהים איתנו. והיות ואני חפץ להעמיק את ההיכרות שלי עם המגזר החסידי חשבתי לנהל איתה דיון או ראיון ולהעלות אולי לאתר אם היא תסכים. להפתעתי היא הסכימה.

אני: שלום אלמונית חסידית, איך זה לגדול חסידית, מה זה אומר להיות חסיד, לדעתך? מה זה אומר חיי חסידות לילדה-נערה-בחורה עד החתונה?

חסידית אלמונית: לדעתי אין הרבה השפעה לחסידות על חיי הילדה באופן ישיר. זו רק דרך חיים שהיא מחונכת לפיה, אמונה מסוימת שהאדמו"ר הוא הסמכות, יודע ומבין, אבל בפועל אין לזה השפעה ישירות על חייה, רק במצבים שצריך להתייעץ עם האדמו"ר לגביה.

אני חושבת שלא ניתן להשוות לעולם החילוני, זה רחוק מידי, עולם אחר פשוט. יעידו על כך הסרטים/הסדרות על החרדים שהחילונים צופים בהם כמו שהיו צופים בשבט באמזונס, התרבות מעניינת אותם כעולם חדש שהם לומדים עליו, לא בהשוואה לחיים חילוניים. לדעתי כמובן…

בקשר לעולם החרדי הכללי הליטאי, יש לי חברות ליטאיות, מה שבעיקר מוזר להן זה שהחסיד נותן למישהו אחר להחליט בשבילו (הרבי – א"א). יש הבדל מאד ברור בדרך החינוך, אותם מחנכים ע"פ דין (מה יהיה העונש). ואותי לימדו שקיים עונש, אבל הדגישו בעיקר את השכר.

יש הבדלים הנובעים מההשתייכות לקהילה, אבל אני חושבת שאין החסידות משהו מהותי שמשפיע ישירות על חיי הבנות בבית.

אני: אז חוץ מהציות לרבי איך חווים החסידות?

אלמונית חסידית: יש את ביהכ"נ, הרבה בחורות הולכות בשבתות, יש את ה"טיש", גם לשם הרבה בחורות הולכות
מתפללים שם בימים הנוראים, מי שלא גר בעיר, בד"כ ימצא מקום להתארח/ ישכור דירה באיזור, יש לפעמים אירועים/תכניות/טיולים לבנות החסידות. המפגשים המשפחתיים מתוכננים לפי הלו"ז של החסידות ("טיש" בפורים, שמחת בית השואבה, הדלקת נרות חנוכה…). כלומר, חיי הקהילה יוצרים מחויבות. אבל לא שיש משהו שמשפיע ישירות דווקא על הבנות.

אני: מה זה אומר להיות חסידית לעומת חסיד?

אלמונית חסידית: מהצד אני יכולה להניח את האצבע על מספר הבדלים. הבנים בד"כ ילכו כל שבת לביכ"נ, כך שהם הופכים לחלק מהקהילה מגיל צעיר ממש. מהסיבה הזו ההורים ישלחו אותם כמעט תמיד למוסדות של החסידות, אחרת רוב הסיכויים שהוא לא יצליח להסתדר חברתית בביהכ"נ.

הוא יהיה נוכח בכל התפילות וה"טישים" ישימו לב אם הוא לא היה, ויהיו לכך השלכות…הוא ישמע כל שבוע את ד"ת של האדמו"ר, את ה"שיחה" שנתן בסעודה שלישית, את ה"תקנות" מכלי ראשון. יש לו קשר ישיר עם האדמו"ר, הוא יכול להתייעץ איתו בעצמו, הוא ילמד בישיבה של החסידות וישן בפנימיה. הוא יודע שכל דבר יועבר לאדמו"ר, והוא עשוי לקרוא לו לשיחה. בגדול, הגברים חיים את החסידות ומושפעים ממנה הרבה יותר מאשר הנשים (יש שאומרים שאין דבר כזה "אישה חסידית", אלא רק "בת/אשת חסיד").

אני: את גדלת בחברה חסידית – מה הסברת לעצמך כשפגשת אחרים כמו ספרדים, חרדים ליטאיים, חסידים אחרים, חילונים, גויים וכדומה – איך הם חיים אחרת ממך?

אלמונית חסידית: וואוו זו שאלה ממש מורכבת. אני באופן אישי גדלתי בלי שמץ של גזענות, מכיוון שבילדותי גרתי (תודה לה') מספר שנים בפריפריה, אם הייתה גזענות, היא הייתה מופנית כלפי…

אני כן רואה את ההבדלים הקיימים בסגנון החיים, אבל דווקא חושבת שבנושא הזה החסידים יכלו ללמוד מהם… למדתי לראות אנשים באופן שווה, ללא שיפוטיות/ תחושת עליונות, לבוא ממקום שווה, אם לא נחות.

לעומת זאת כשעברנו דירה לעיר מרכזית נדהמתי מהיחס של החברות החדשות שלי לנושא… היה להן ברור שהן נעלות מאחרות, שהן צודקות וכל השאר טועים, שהן הטובות ביותר, וכל השאר נחותים. היה לי קשה מאד למצוא איתן שפה משותפת עם הגישה הזו, לא הצלחתי להבין אותה.

היום אני חושבת שזה נובע מכך שההורים חוששים שהילדים שלהם יתיידדו עם ילדים מחוץ לקהילה ויתכן שיראו את הצדדים הנוחים שם, ו"יכנסו להם רעיונות"… אז הם בוחרים בדרך הקלה ומלמדים אותם ש"יש אותם ויש אותנו, ואין לנו מה לחפש שם".

אני: אז למה אתם מאמינים באיקס והאחרים לא – מה הסברת לעצמך או הסבירו לך?

אלמונית חסידית: מה שהסבירו לי- לנו יש רבי, להם אין. הם "מסכנים", צריכים להחליט על הכל בעצמם, לקחת את האחריות.

מה שהסברתי לעצמי – אני נולדתי במקום מסוים, כך בחרו לגדל אותי ולכן אני שם, אבל זה לא אומר שמה שאומרים לי בהכרח נכון. אלוקים בחר לשלוח אותי למקום הזה, כנראה שזה מה שטוב לי, והוא שלח אותם לשם אז כנראה שזה מה שטוב להם… (מגיל צעיר ממש יש בי צורך לערער על כל מה שאומרים לי, לחשוב ולהחליט בעצמי…)

אני: למעשה החילוני לפי מה שנהוג להגיד בחברה החרדית באופן כללי אמור לקבל גיהנום כשהוא חוטא. ולפי דעתך הוא לא אשם הוא פשוט חי במקום אחר. מה שאומר שאת התחלת לפרוץ המסגרת בגיל צעיר כבר. איך את מסבירה את זה שאת בעצם כופרת במוסכמות הדתיות שלך?

אלמונית חסידית: אותי לא לימדו שחילוני אמור לקבל גיהנום, לימדו אותי שהוא תינוק שנשבה, שלא יודע משהו אחר, זו לא אשמתו. בדיוק כמו שאני אחטא בשוגג, לא מחייב שאקבל על כך עונש. לימדו אותי להתרחק מהם כדי לשמור על השם שלי, כי אין לי מה ללמוד מהם, אבל האמת היא שזה היה כדי שלא אושפע.

אני לא כופרת במוסכמות הדתיות, הייתי ילדה ממש טובה, מעולם לא גרמתי לבעיות אבל הייתי מאד דעתנית, לא קיבלתי אף פעם את מה שאמרו לי כמובן מאליו, השאלה הראשונה שהייתי שואלת את עצמי תמיד היא "מי אמר?". זה גרם לי לחקור, לדרוש תשובות, ואם לא קיבלתי תשובות מספיק טובות הנחתי שאני צודקת.

אני: תודה רבה חסידית אלמונית על השיתוף והתובנות ואשמח לראיין אותך שוב.

אלוהים לא חייב לי כלום – ראיון עם מכרה שהחלה להתחזק בדת


ע. היא מכרה שנראית חילונית וגרה באזור המרכז ובעבר שייכה את עצמה למפלגה של גנץ. אולם לאחרונה היא החלה להתקרב לדת והעניין מעניין אותי ואולי גם אתכם.

גאורג: שלום ע,

את לאחרונה החלת להתחזק כידוע. ומעניין אותי מאוד התהליך שלך ואשמח לשאול כמה שאלות ברשותך. ועל כך בהמשך.

מעניין אותי מתי התחיל תהליך ההתחזקות הרוחני/היהודי שלך?

ע: שלום גאורג,

אני חושבת שתמיד הייתי באיזה שהוא שיח עם הבורא. מגיל מאוד צעיר. רק שתמיד הייתי מתלוננת וחושבת שהוא חייב לי משהו. 

תמיד שאלתי למה בנים לא רצו אותי בעבר ועוד שאלות רבות אחרות… אבל הוא ניסה כל השנים האלה ללמד אותי שאני צריכה קודם כל בכלל לרצות את עצמי, ולחיות באיזו שהיא שלוות נפש עם עצמי, או לחיות בשלום עם עצמי אם תרצה…. 

ואז תמיד הייתי מבקשת שייקח את חיי. ומבקשת לעצמי דברים מאוד נוראיים אם מישהו היה מסרב לי, או שהייתי מרגישה כשלון – אולי מסביר את השנאה העצמית שפיתחתי במרוצת השנים.

אני חושבת שבשנתיים האחרונות מאוד התחזקתי בנסיון להבין את החיים באמת, והשיח שלי איתו תדיר יותר. על בסיס מאוד צפוף.

ועל הרבה קריאת תהילים, שהם התפילה שלי כל יום ביומו עם תחינות ובקשות, זה עוזר לי להמשיך לחיות… (נטילת ידיים ממש ליד המיטה בבוקר, וקריאת שמע בוקר וערב, תפילות של ממש כמו על פי הספר קצת יותר מתקשה.) ונסיון ללמוד את התניא, ואת נחמן, ואת האר״י (מאוד רוצה להעמיק עליו אך טרם מצאתי מקור נאות).  

איבדתי קצת עניין בכל הטראש שהיה מציף אותי, סדרות / סרטים, או רחמנא ליצלן טלויזיה. מוצאת את עצמי חסרת מנוחה ולא מתעניינת בזה.

בעיקר מנסה להעמיק בתוך הנפש (מה שתמיד הייתי עושה), אבל בשמיעה (ובתקווה,למידה) של ממש על קבלה, פרשות השבוע, תלמוד עשר הספירות ומוסרי השכל מהתורה עצמה רק בשנתיים – שלוש האחרונות.

גאורג: מרגש מאוד לשמוע שתמיד היית בשיח עם בורא העולם. זה לא דבר פשוט.

איך את מתמודדת עם הטענות של פילוסופים רבים שאין אלוקים?

ע: אני חושבת שאני בעיקר לא מקיימת שיח על זה.

לא מנסה לשכנע אחרים.

אני מבינה שככל הנראה כל בוקר מחזירים בי חיים כי אני נחוצה כאן. ושכל הסיפור הזה עמוק יותר ממה שאני באמת יכולה להבין.

פעם שאל אותי מישהו : האם השם איכזב אותך? וזו היתה שאלה קשה, כי אני למודת כאבים רבים כל כך, בכל מיני צורות, גוונים וניחוחות. עמד לי על הלשון לומר לו שכן. 

היום אני יוצאת מנקודת ההנחה שאף אחד לא חייב לי כלום, גם לא הבורא. ועל כן, אני חיה את החיים כפי שהם. אמנם בעצב מסוים, אבל חיה.

ומשהו שהפך להיות מנטרה לאחרונה: לעשות הכל לשם שמיים, מתוך אהבה אל הבורא, לא משנה כמה אושפל או כמה ארומם, או כמה בתוך תוכי אכאב.

אז אני משתדלת לעשות ממש הכל ביסודיות, ומכל הלב. מקפידה יותר מקודם

גאורג: אני אוהב הגישה שאת מקבלת את החיים ללא טענות. ממש התחברתי.

תודה רבה על המענה הלבבי.

ע: מודה שאני נופלת לעיתים קרובות ומתלוננת. או, שואלת ״למה?״. אבל בנסיון מתמיד להשיל מעליי את היצר הזה.

תודה רבה ששאלת גאורג.

נ.ב. מי שרוצה שאראיין אותו – שייצור עמי קשר.