תגית: תקשורת

הזכות לניוד המספר הסלולר במכשירים הסלולרים הכשרים של החברה החרדית וניידות סמלית בחברה החרדית


מאמר מזמן ישראל על פרשיית הטלפונים הכשרים במגזר החרדי. חשבתי שאולי זה יעניין את קהל הקוראים. תהנו.

לא מזמן התפרסם בכלי התקשורת הישראליים דבר פגישתו של שר התקשורת יועז הנדל עם מספר רבנים, אדמו"רים ועסקנים, ובהם חבר מועצת גדולי התורה הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר – הישיבה הגדולה בעולם. נציגי המגזר פנו לדבר על ליבו של שר התקשורת שישאיר את האיסור על ניוד מספרים.

ראשית כל, קצת רקע. פעם, לפני הטלפון הכשר, מי שרצה לנייד את מספרו מחברה לחברה, לא יכול היה לעשות זאת. כתוצאה מכך היה כשל שוק שגרם לאנשים להשאר בתוכנית יקרה ולא לעבור לתוכנית משתלמת יותר. כתוצאה מכך שוק התקשורת הסלולרית היה יקר ולא יעיל.

בעידן של היום, המספר הסלולרי הוא חלק מזיהויו של האדם. אדם המחליף מספר טלפון מאבד דרך תקשורת עם אנשים רבים שלא יודעים מה מספרו החדש. הוא בעצם נמחק להם מהחיים, אלא אם כן הוא יוצר עמם קשר. ברם אדם רגיל לא ילך לדבר או להתכתב עם מאות איש להודיע להם שהחליף מספר.

ראה משרד התקשורת שזו פגיעה כלכלית בשוק הסלולר הישראלי וקבע לחברות הסלולר שהן חייבות לאפשר ניוד. מני אז שוק הסלולר בישראל הוא בין הזולים במערב ותמיד אפשר לעזוב חברה לחברה יותר טובה. ויש כאלה שאפילו מאיימים לעזוב כדי לקבל דיל יותר טוב מהחברה הסלולרית שלהם. אני עצמי אפילו נוהג לעבור חברה כל שנה או שנתיים מתוך מטרה לחסוך כסף או משיקולי קליטה סלולרית טובה יותר וכדומה.

במקביל, ככל שהסלולר נכנס לחברה החרדית, ראו מנהיגי החברה החרדית שהעניין מחליש בדת את מחזיקי הסלולרי. לפיכך הרבנים הגיעו למסקנה שצריך סגרגציה על הטלפונים מכמה כיוונים:

  1. איסור על בחורי ישיבות להחזיק טלפון עד גיל מסוים כדי למנוע ביטול תורה ואולי גם קשר עם בנות, הנחשב לעניין לא צנוע ולא ראוי. לדוגמה, בישיבה שלי העיפו בחור מבוגר כי היה לו טלפון ללא אישור מהישיבה.
  2. אירגון מכשירים כשרים עם חותמות הניכרות לעין ומצהירות על כשרות המכשיר לפי מנהגי החברה החרדית. החותמות מראות שבעלי המכשירים מצייתים לכללים החרדיים ולכן הם אנשים טובים. זאת לעומת מי שמחזיק במכשיר ללא חותמות, שהוא אדם פחות מקפיד ולכן נתפס כסוג של עבריין דתי.

    היו רבנים שאמרו שהסלולרי הלא כשר זה אביזרייהו דעריות (אביזר לא צנוע המוביל לאיסורים חמורים של עריות), ולכן שמי שמחזיק מכשיר כזה הוא אדם פרוץ הפסול לעדות.
  3. בנוסף, אירגון מספרים מיוחדים שהם כשרים. בכשרים, הכוונה ללא אינטרנט וללא מסרוני S.M.S – אלא אם כן מדובר על מכשירים מיוחדים. אלה נקראים תואם כשר, לעסקים ואנשי עסקים, בהם יש הגבלה על אפליקציית רבות והגבלה אפילו על קבוצות בוואטסאפ, ויש כאלו שיש להם אפילו צנזורים ברשת המפקחים עליהם ויכולים לראות מה הם כותבים ועושים.

הרעיון בהפרדה הטכנולוגית הזו לדעתי הוא:

א. מניעת גישה לתכנים לא טובים בהתאם לאמונה היהודית, כגון אתרי זימה, היכרויות וכדומה. וכן קווי תוכן בעייתיים מבחינת המגזר, מבידור חילוני ועד היכרויות ותכנים למבוגרים.

א. סינון אתרי תקשורת חיצוניים לחברה החרדית. ובכך מונעים חדירת דעות זרות וחילוניות לחברה החרדית.

ג. חיזוק הזהות והמובחנות החרדית – עניין המסייע לחזק את שרידות המגזר מבחינה דתית וסוציולוגית.

כיום יש מונופול על הקומות הכשרות. אכן אפשר לעבור מחברה לחברה, ברם לא באותם התנאים של הקומות הלא כשרות. המונופול הכלכלי מוביל למחיר יקר – למשל, כדי לקבל מכשיר כשר צריך לשלם יותר ולקבל מכשיר שביר עם איכות סאונד בעייתית.

ויש גם מונופול על דעות – יש מי שמחליט איזה קו תוכן יהיה פתוח לחברה החרדית או איזה אתר יסונן וכדומה. בשעתו חסמו קווי עזרה וסיוע למצוקה לנפגעי אלימות ואלימות מינית. בנוסף נחסמו מוקדי שירות של קופת חולים.

חבר פסיכולוג חרדי אמר לי לאחרונה, שהבן שלו לא יכול לצלצל אליו מהטלפון הכשר שלו. כלומר ב' הוא איש עובד, אבל חרדי, שטרח לקנות טלפון כשר לבן שלו, אבל הבן שלו לא יכול לצלצל אליו כי המספר של אבא חסום לו. כל הנסיונות לשחרר החסימה עלו בתוהו. ולא ברור למה חסמו אותו. אותו פסיכולוג אולי גם מאבד מטופלים בגלל שהוא חסום וזה ממש לא הוגן.

ומה קורה אם חרדי החליט שהוא משנה את דעתו ורוצה לנייד את המספר שאיתו גדל אחרי כמה שנים לחברה אחרת, שאין בה קומה כשרה, או שהוא רוצה בכלל לצרוך טלפון חכם וקווי תוכן רגילים? עד עכשיו חרדי כזה היה צריך לנטוש את המספר שלו או להחזיק שני מכשירים – מכשיר וקו כשר לחברים מפעם ומכשיר עם קו לא כשר למטרות שלו כעת.

הרבה מחבריי היו בעלי שני קווים, קו כשר וקו רגיל. אחד מסיבות של הצהרה לחברה החרדית הממסדית ומוסדות הלימוד של הילדים. אלה מתנים קבלת ילדים בהחזקת קו כשר – ולכן רושמים למוסד הלימוד מספר כשר כדי לתקשר עם ההורים. והקו השני, הלא כשר, מיועד לחיים המודרניים. וידועה האמירה כמענה לאדם הנשאל מדוע הוא מחזיק שני מכשירי סלולר: "אחד כשר והשני בשביל להתקשר".

פתיחה לניוד המספרים יכולה לגרום לחרדים מסוימים להחליט שנכון שחשוב לאפשר סינון, ברם במחיר ראוי ובמכשיר ראוי ולא בניתוק והפסד.

ואכן חשוב שלאדם תהיה העצמאות לחסום תכנים לא ראויים לעצמו ולילדיו. אך לא ברור מדוע צריך להקים ברשות הממשלה קומה כשרה. או למנוע ניוד. ונכון שמספר מיוחד מכריח אנשים להיות בקומה הכשרה, ברם זה מונע חירות ממי שרוצה לעזוב לקומה לא כשרה לאחר ששינה את דעתו.

בעצם האדם משלם לרכוש קו ולא יכול לממש את רצונו בקניינו. הקו שלו שייך לוועדת הרבנים. ולא ברור מדוע מדינה מודרנית מאפשרת מונופול כלכלי זה לאנשים מסוימים על חשבון הכלל.

אכן נעשה משהו חשוב כדי לסנן תכנים לא ראויים, אבל למה על חשבון זכותי לפנות לעזרה אם נפגעתי מינית או אם נפגעתי, לא עלינו, מאלימות? מדוע אני צריך לשלם יותר על מכשיר נחות יותר?

כמובן שהפתיחה לניוד המספרים לא תעזור לחילון החברה החרדית כמו שיש החושבים. מה שיקרה שימצאו פתרונות עוקפים. נניח קווים עם קדימון המצהיר שהקו כשר, בזמן שמצלצלים לקו כשר. וכן המצב כיום לא שונה מהותית מכך, שהרי חרדי הרוצה להיות חילוני, לדוגמה, ונזקק למספר הישן שלו ללא יכולת לניידו – פשוט מחזיק שני קווים. ולאחר כמה שנים מנתקו אם מפריע לו להוציא הכסף על מכשיר נוסף.

ונקודה לסיום, למעשה העניין של הניוד הוא עניין סמלי, שהרי גם בחברה החרדית הניוד החברתי הוא חלש. הסיכוי של מישהו שלא מוברג נכון להתקדם נמוך יותר. רבנים רבים מתפקדים כנסיכויות חברתיות לכל דבר כבר כמה דורות ויש אפילו כמה מאות שנים. החברה החרדית לא רוצה ניוד. החברה החרדית רוצה קיבעון בתחומים רבים כי זה משרת להם את מבני הכוח ולדעתם מונע גם שינויים לא טובים העלולים להזיק. ואולי לכן אין הוקעה של כלל המגזר החרדי נגד חסידות ברלנד וחסידות אלתר בגור הממסדית וכדומה. העניין אגב מזכיר את עיקרון הריבונות… ועל כך אעריך פעם בארוכה בהמשך.

שלטון האחוזים – הרהורי כפירה בקורונה בערב עוצר, סגר הגבלות נוספות


המדינה המודרנית החליטה שתפקידה לדאוג לנו ליחיד ולרבים. ובשם כך היא מגבילה אותנו קרוב לשנה. ואנו גם התרגלנו שכך צריך להיות.

בו זמנית שהתקשורת הנאורה שלנו מגבה את צעדי הממשלה, מפיצה דיסאינפורמציה לגבי המצב, כגון שהמגפה לא רצינית, שהיא לא תגיע, שזה שימוש פוליטי של ראש הממשלה ושלא פעלו והגבילו מספיק. אנשי התקשורת כלבות הדמוקרטיה לא הציעו פתרונות ריאליים והם שווים פחות מנייר טואלט שאיתו לפחות אפשר לנקות את הגוף. והתקשורת הממסדית שלנו כל כך חולה שלא משנה לאיזה זרם היא שייכת, הם פועלים באותו האופן. רטרואקטיבי ולא לפני המכה ומתמקחים על הגבלה, היתר קניות או תפילות (קניות אצל קונה עולם) וכדומה ברמה זו או אחרת ולא על עיקרון ההגבלה על הרוב גלל המיעוט. ואנו אשמים בכך שאנו צורכים את התקשורת השפלה והמגעילה הזו. ואפילו בטעות הם לא פועלים אחרת. ואולי זה כי כולם אוהבים להעתיק מכולם, וחוץ מכמה המחדשים בטעות או בלא כוונה וכמה מחוברים לאינטרסים או מקוריים אף אחד לא יוצר, אלא מעתיקה בצורה חדשה.

בשם כמה אחוזים מהאוכלוסיה, החלטנו לדפוק את עצמנו. ומדובר באחוזים העשירים יותר משאר האוכלוסייה, האחוזים בחברה הישראלית שעבדו כבר, האחוזים שיש להם יותר דירות, האחוזים עם הטבות פנסיוניות וכלכליות גדולות יותר, אותם אחוזים שחזקים יותר מאיתנו הצעירים. אנשים שעדיף לקרוא להם שלטון האחוזים – אחוזים באוכלוסיה האחוזים גם בשלטון עלינו. ומשום מה יש הרואים ברובם מסכנים ועניים יותר מהצעירים.

אותה המדינה יכולה הייתה לסגור את הגבולות ולהכריח נכנסים לארץ לבידוד, והיא לא פעלה כך. בשם הדאגה לכלכלה שלנו… ואותה המדינה הציונית האגדית שלנו עושה זאת, הייתה יכולה לקדם פה את הכלכלה על חשבון שאר העולם החולה. אולם המומחים הטועים והמרובעים החליטו אחרת וזה אות אזהרה נגד שלטון הפקידים.

המדינה יכלה להכריז על אזור לצעירים ללא הגבלות, וגם לא פעלה כך. בשם לא ברור. ואני עדיין קורא לנהוג כך עד למיגור קטלניות המגפה. תחשבו על כפרים וערים לצעירים שבין כך לא עובדים ושלא בסכנה.

במקום הזאת המדינה החליטה "להגן" על מבוגרים בעוד שהם יכולים להגן על עצמם. על ידי בידוד והליכה למרחב זקנים הרמטי.

יותר פשוט להגביל ביקורי זקנים לאנשים בסיכון. ולהעניש את העבריינים בנושא. וכן אפשר לארגן שחולים לשעבר יבקרו אותם ויטפלו בהם ברם בפועל כולאים אותנו והורסים הכלכלה הישנה ומפתחים כלכלה חדשה. וזה על חשבון החלשים, הלא יוזמתיים והלא מקושרים. ובעצם כל המדינה כלא אחד גדול.

אז המדינה כאילו דואגת לנו ובשם הדאגה הזו היא כולאת אותנו ומחליטה לחזק את העשירים שלנו ולהעניק להם הקלות מסחריות. ברם בפועל המדינה מעניקה את המדינה שלנו לעשירים עלינו.

שהמדינה הציונית והחילונית פה לא תדאג לנו ולא תכלא אותנו. כל פקיד דואג לעצמו וזה על חשבוננו. להיות עם משועבד בארצנו. הידד!

נ.ב. אני תומך בחוקי הקורונה בדרגה גבוהה. אך הנני תומך בציות לחוקי הקורונה הקיימים ולא בחוקים עצמם.

נ.ב. 2. לא ברור לי שכל העוסקים פה המלאכת המאבק בקורונה פושעים בזדון החפצים בטובתם על חשבונינו. אני חושב שהם חיים בבועה שלהם ושבויים בתפיסות המנוגדות לרצון חלק מהעם. לא ברור שאפשר לטפל בעניין מעבר לטיפול זמנו ולנסיון להעיר את מקבלי ההחלטות בנושא. די ברור לי שגם אם נחליף אותם העניין ישוב על עצמו שוב ושוב. לאחר כל זאת זה לא אומר שאסור לנו למחות ולעורר כדי לעזור לעם שבמדינה פה.

גישות קונפליקט וקונצנזוס


משהו שלמדתי פעם בקורס בתקשורת ואני חושב שזה מעניין, חשוב ורלוונטי. העניין גם יכול להסביר תפיסות הקיימות בשמאל ובימין ולהסביר גישות מיוחדות בשמאל ובימין.


החברה

לפי גישת הקונצנזוס החברה פועלת מהסכמה בין הגורמים המרכיבים אותה והסדר החברתי הוא תוצאה של שיתוף פעולה והסכמה. לעומת זאת לגישת הקונפליקט החברה מבוססת על חוסר הסכמה ומאבקים והסדר החברתי הקיים, הוא תוצאה של מאבקים.

השינויים בחברה

לפי גישת קונצנזוס נוצרים באטיות, היות שכל שינוי משפיע על מרכיבים נוספים בחברה ויוצרים עוד שינוי. כנגד זה, לפי גישת הקונפליקט, קבוצות חזקות כופות את השינויים על החברה.

תמיכה בשינויים

לפי גישת הקונצנזוס מצב הסטטוס קוו זה המצב הטוב ביותר כי זה שומר על היציבות, אם עושים שינוי, השינויים צריכים להיות באיטיות ובהדרגתיות. אולם לפי גישת הקונפליקט, הסטטוס קוו זה הסכמה מזויפת, אשר נקבעה על ידי החזק נגד החלש, על כן היא בעד שינויים, וביקורת כלפי תקשורת ההמונים העוזרת לשמר מצב מזויף זה.

תפקיד התקשורת

על פי גישת הקונצנזוס הוא לשמר את היציבות בחברה ולכן יחסה כלפי התקשורת ההמון היא חיובית מאד, אבל לגישת הקונפליקט תפקידה לעודד שינויי ולכן יחסה לתקשורת שלילי היות שבוגדת ביעודה.

אבסורדים בעולם הדמוקרטי ליברלי

  • כיום השמאל המרקסיסטי לגווניו מנסה לקדם הרמוניה, נגד שינויים ותומך בתקשורת כגורם חיובי לאדם. השמאל גם רואה בשינויים רבים הרס הדמוקרטיה הליברלית.
  • הימין נגד התקשורת, כי היא מנציחה המצב הבעייתי של אליטיזם נגד המקופחים וכן מונעת שינויים שכביכול פוגעים בהרמוניה. הימין גם נגד הסטטוס קוו שנגדו ולא נקבע בהסכמה, אלא בצורה אגרסיבית על ידי החזקים ונגד היציבות האליטיסטית על חשבון הפשוטים.